יוסף תהלות/לט
מזמור ט״ל
[עריכה]פסוק ב
[עריכה]אשמרה דרכי מחטוא בלשוני. אפשר במשז״ל במה שאמרו ז"ל, דפוגם ברית הלשון יבא לפגום ברית המעור. ואפש' ואפשר, דזה שאמר: אשמרה דרכי, דרך גבר מחטוא בלשוני, שאם איני חוטא בלשון יכול לשמור ברית המעור. ומהר״ש גפן עדן פירש, במ״ש במה שאמרו: אל יספר בטובתו של חבירו, שמתוך שבחו בא לידי גנותו. ורש״י והרי״ף פירשו, יותר מדאי, והרמב״ם מפרש דהיינו בפני שנאיו. וז״ש וזהו שאמר: אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, שלא לדבר הרבה בטובתו של אדם לפני רבים כדעת הרי״ף ורש״י; אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, וזהו לדעת הרמב״ם, דבפני שונאיו לא יספר, עכ״ד עד כאן דבריו. ואפשר לפרש: נאלמתי דומיה החשתי מטוב, אפילו לדבר טובה אסור ובאבק לשון הרע.
פסוק ד
[עריכה]חם לבי בקרבי. פירש מורינו הרב מהר״א יצחקי ז״ל, במ״ש במה שאמרו ד"איכא נורא בי פלניא" הוא אבק לה״ר לשון הרע וז״ש וזהו שאמר: חם לבי בקרבי, דבשביל שאמרתי, וזהו בהגיגי תבער אש, "איכא נורא בי פלניא", חשוב שדברתי בלשוני. ובעל נפש יצטער מאד כמה חומר לשון הרע, ועל זה אמר: חם לבי ואש תוקד בקרבי, כי מי יוכל לעמוד ליזהר? וכבר אמדו דאין אדם ניצול בכל יום מאבק לה״ר לשון הרע:
פסוק ג
[עריכה]אי נמי, אפשר לומר בפ׳ בפסוק החשתי מטוב וכו׳, במ״ש במה שכתוב בזהר חדש, שהגאולה העתידה היא בזכות משה רבינו ע״ה עליו השלום, והוא תבע יקרא דאורייתא. גם אמרו רז״ל שנגאל ב״ב במהרה בימינו בזכות המשניות, כמ״ש כמו שכתוב "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם".
וז״ש וזהו שאמר: החשיתי מטוב שהיא התורה, כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל: "אין טוב אלא תורה". וכאבי נעכר בגלות, שאורך הגלות בעבור ביטול תורה.
אי נמי כפי פשוטו, כמשז״ל: "חש בראשו" וכו׳ "חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר: רפאות תהי" וכו׳. ואני החשיתי מטוב וביטלתי התורה, וכאבי נעכר, יגדל הכאב יותר, ואם הייתי קורא היה לי מרפא.
אי נמי במשז״ל: אמר הקב״ה, בראתי יצה״ר יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, והן בעון בביטול תורה מתגבר יצה״ר. וז״ש: החשתי מטוב וכאבי נעכר מצד היצ״הר שנתגבר ומטרידני ומחטיאני.
אי נמי אפשר במ״ש בזהר הקדוש, דהמקלל עצמו או בני ביתו גורם רעה לעצמו, דיש כת מלאכי חבלה הנקראים "אוררי יום" שלוקחים אותה הקללה ושומרים עד שתתקיים ע״י על ידי קטרוג, ומייתי ראיה ממשה רבינו ע״ה, אפי׳ אפילו שהיה להצלת ישראל שאמר "מחני נא", נתקיים בצד מה, והאריך בזה. גם כתבו המקובלים, דגלות זה לתקן עון לה״ר לשון הרע, ותקונו בתלמוד תורה.
וז״ש: אשמרה דרכי שלא יארע לי מכשול ותקלה מחטוא בלשוני, שלא לקלל עצמי ובני ביתי. אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, שר כת אוררי יום וגונדא דיליה. ולכן נאלמתי דומיה, שלא לקלל ושלא לדבר לה״ר. אמנם החשתי מטוב מדברי תורה, וכאבי נעכר, שצריך ללמוד לתקן עון לה״ר שדברו ישראל, וגלות הארוך הוא לתקן לה״ר הכולל שדיברו ישראל:
פסוק ה
[עריכה]הודיעני ה׳ קצי ומדת ימי מה היא. אפשר, דהיה שואל, דאהד״ר דאדם הראשון נתן לו ע׳ שנה, ואברהם אע״ה אבינו עליו השלום ויעקב אע״ה ויוסף הצדיק ע״ה נתנו לו ע׳ שנה, והיה מסתפק אם יחיה ק״ם שנה, או של אדה״ר היו פגומים ולא יש לו כי אם של האבות, או שמא הא והא איתנהו, ולפי שלא ישן נחשב כאילו חי ק״ס שנה.
וזה רמז: הודיעני ה׳ קצי במדת רחמים, אם אני חי ע׳ שנה או ק״ס, מאדה״ר והאבות. ומדת ימי מה היא, אם הם ככל העולם דכ״ד שעשרים וארבע שעות נחשב יום אחד או לדידי י״ב שעות הוא יום.
פסוק ו
[עריכה]ומשם הרב מהר״ש פרימו ז״ל שמעתי דרך הלציי: הנה טפחות נתת ימי, שא״ל שאמר לו בשבת ימות, א״כ אם כן ימיו נעשו כמו טפחים, ע״ד על דרך "עוללי טפחים" (איכה ב, כ), שכל שבוע הוא בספק שמא ימות בשבת הבאה, וכשלא מת אז שבוע אחד הוא ממלא טפח אחד, וכן עזה״ד על זה הדרך:
פסוק ח
[עריכה]ועתה מה קויתי אדני. אפשר, שע״י שעל ידי התשובה מדת הדין תעשה רחמי׳ רחמים. וז״ש וזהו שאמר: ועתה, תשובה כמזש״ל כמו שאמרו ז"ל, אני מקוה כי אדני שהוא דינא[1] יעשה מ״ה, שם מ״ה דאלפין[2] רחמים. אי נמי שע״י שעל ידי התשובה יותן מ״ה מת״ת מתפארת למ׳ למלכות אדני ויהיה יחוד קבה״ו קודשא בריך הוא ושכינתיה. תוחלתי לך היא, שתקבל תשובה ויתיחדו הדודים לש״ש לשם שמים. מכל פשעי הצילני חרפת נבל, שילעיג על החסידים ויאמר: כמה פורענות בא עליהם, ופקר טפי:
פסוק יד
[עריכה]השע ממני ואבליגה. אפשר, דשאל דרך נסתר לבוחן לבות, כי שלמה גימט׳ גימטריא השע יקבל המלכות ממנו ואבליגה, בזה אתחזק, שידעו שלא חטאתי: