יוסף תהלות/מ
מזמור מ׳[עריכה]
פסוק ב[עריכה]
קוה קויתי ה׳ ויט אלי וישמע שועתי. אפשר, קוה קויתי מלשון "תקות חוט" (יהושע ב, יח), שע״י שעל ידי שקמתי בחצות, קוה קויתי ויט אלי חוט של חסד. וישמע שועתי, כמו שכתוב בזהר, שהקם בחצות צלותיה צלותא:
אי נמי קוה, ע״י על ידי שהייתי מקוה לעמוד השחר, שעת היחוד, קויתי תקות חוט ויט אלי וכו׳, כמו שכתוב בזהר הקדוש.
אי נמי במ״ש במה שכתב הרב עיר וקדיש מהר״ר יעקב צמח ז״ל, דבאומרו "כי לישועתך קוינו כל היום", טוב לכוין על הצרה שעומד בה וכיוצא שה׳ יושיעני, זהת״ד זהו תורף דבריו. ואפשר ז״ש זהו שאמר: קוה קויתי, כשאני אות[1] "לישועתך קוינו כל היום" וכיוצא בזה על גאולת ישראל, אני מכווין בכלל על צרתי, וזהו קוה קויתי ויט אלי חסד, לשמוע עיקר הקיווי לישועת ה׳, וגם וישמע שועתי הפרטית על צרתי.
אי נמי אפשר במה שכתוב בילקוט תהלים רמז תשל״ו: אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווי, כדאי הם ליגאל בשכר הקיווי. וז״ש: אני מקוה בעבור שקויתי, ולא שאני כדאי, רק קוה, בעבור שקויתי ויט אלי וכו׳:
פסוק ו[עריכה]
רבות עשית וכו׳. נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וכו׳. אפשר במ״ש במה שכתב הרמ״ע הרב מנחם עזריה (מפאנו) ז״ל, דהגוי׳ דהגוים אין להם תשובה. וכתבו המפרשים, דהטעם, דישראל שנצטוינו תרי״ג מצות וענפיהם ודקדוקיהם, דין הוא שיהיה תשו׳ תשובה, כי האדם מחומר קורץ וא״א ואי אפשר למיקם בכל. משא״כ מה שאין כן הגוים, אין להם אלא ז׳ מצות, ורובם בשב וא״ת ואל תעשה ומצו למיקם בהו. ואמרו ז״ל: כל מחשבותיך שנשוב בתשו׳.
וזה שאמר: רבות עשית, כלומר: מצות רבות עשית אתה ה׳ אלהי, רמז לע׳ לעשה ול״ת ולא תעשה הרומזו׳ הרומזות לזו״ן לזעיר ונוקביה, וזה סיבה מחשבותיך אלינו, שנשוב, דמסיבת רוב המצוות ניתן לנו התשובה. אין ערוך אליך, כי רצונך לזכותנו, וכמו שכתוב: "רצה הקב״ה לזכות" וכו׳[2]. אגידה דברי חכמה ואדברה בפשיטות, עצמו מספר:
פסוק ח[עריכה]
אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. בפסיקתא זוטרתי הנקראת לקח טוב, הביאה הרב עיר וקדיש הרשב״א הלוי ז״ל בהקדמת שרש יש[3], כתב וז״ל וזה לשונו: ומי כתב ספר רות? רז״ל אמרו: שמואל כתב ספרו וספר רות וס׳ וספר שופטים. ומפני מה נכתב? כדי ליחס בו דוד בן ישי. וכן דוד אמר: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, זו מגילת רות, שמספר שבחו ויחוסו של דוד, עכ״ל עד כאן לשונו. ועמ״ש ועיין מה שכתבתי אני הדל בקונט׳ בקונטרס שמחת הרגל על רות דף ט׳ ע״א. ועתה אוסיף קצת, כי אמרתי ר״ת ראשי תיבות אודיע מגיל׳ מגילת רות תגל׳ תגלה יחוסי:
עוד אפשר לרמוז מה שראיתי בלקוטי הרמ״ע זצ״ל כ״י כתב יד שכתב וז״ל: ישלם ה׳ פעלך[4] גימט׳ גימטריא רות. ועניין, שהיא היתה בת מלכים, בת עגלון מלך מואב, כמשרז״ל כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ובאת עתה להיות מלקטת אחר הקוצרים אחר כל אותו הכבוד. לפיכך א״ל אמר לה "ישלם ה׳ פעלך", שעתיד לצאת ממנה דוד והוא משלים את שמה למניין כת״ר[5], ותזכה לראות זרעה בכתר מלכות. דוד הוא פעולת רות, שארז״ל שאמרו רז"ל: למה נקראת שמה רות? שזכתה ויצא ממנה דוד, שריוה להקב״ה בשירות ותשבחות. והיה ראוי להיות נפל, וע״י ועל ידי ברכת בעז שא״ל "ישלם ה׳ פעלך" נעשה ולד שלם, עכ״ל עד כאן לשונו, ודברי קדשו קלורית לעין. ואפשר לרמוז, כי הנה כתבו המפרשים ז״ל דמגילת רות פ״ה פסוקים כמספר בועז, עכ״ד עד כאן דבריו.
ואני בעניי אוסיף, כי על ידי בועז נתברכה רות שיצא דוד. וברות כל הפ׳ הפסוקים מתחילין בוי״ו חוץ מח׳ פסוקים שאינם בוי״ו. רמז הרומז ו׳. ח׳. גימט׳ גימטריא דוד. וכשתחבר דוד רות גימט׳ כת״ר.
וזה רמז: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר, שהיא מגלת רות כמ״ש בלקח טוב, כתוב עלי, שכל המגלה רמזים עלי, פ״ה פסוקים גימט׳ בועז. והפ׳ תחילתם וי״ו. וח׳, הם גימט׳ דוד שיצא מרות, מברכת בועז. וכולה רמז עלי. וס״ת וסופי תיבות אמרתי הנה באתי במגלת ספר גימט׳ הכתר. כי רות דוד גימט׳ כתר כמ״ש הרמ״ע:
ובזה יש לומר טעם חדש למה שקורין רות בעצרת, כי נודע שעצרת הוא בחינת הכתר, כמו שמפרש בספר הכוונות. ולכן קורין רות, שזכתה לדוד הע״ה המלך עליו השלום, ורמוז רות דוד גימט׳ כתר.
אמנם מ״ש הרמ״ע בסוף דבריו דדוד הע״ה היה נפל, וע״י בעז היה ולד שלם. הנה רז״ל אמרו דאדה״ר דאדם הראשון ראה שהיה נפל, ונתן לו ע׳ שנה. ובזהר הקדוש אמרו, שיעקב אע״ה אבינו עליו השלום ואברהם אע״ה ויוסף הצדיק ע״ה נתנו לו ע׳ שנה. ואולי דע״י בועז היה ולד שלם, וכבר ידעו אדה״ר והאבות מזה. אך לא הי״ל היה לו חיים, כי בעז היה זקן מופלג, ובליל שנשא רות נח נפשיה כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל, ולא הי״ל חיים ליתן לדוד, כי הוא חי כל שנותיו, ולכן הוצרכו אדה״ר והאבות לוותר לו משניהם:
ועוד אפשר לרמוז במ״ש כמה שכתב הרב שפתי כהן על התורה, דהמואביות עד בעז היו אסורות, ולא הותרו אלא מבעז ואילך, לכבוד דוד הע״ה. וזה שכתוב: הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, במגלת ספר שהוא רות יסתכל המסתכל, כי הכתוב בתורה "מואבי", ור״ל ורוצה לומר "ולא מואבית", לא היה אלא בשבילי, וזהו "כתוב עלי", דממגילת רות נראה דלמחלון היתה אסורה, וכדכתיב: "אשר בעלו למואב" (דברי הימים א ד, כב), ולבועז הותרה ע״פ על פי סנהדרין, שנתחדשה הלכה כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל. ומזה תבין כתוב עלי, דהתר מואבית הוא עלי:
פסוק יג[עריכה]
כי אפפו עלי רעות וכו׳ רצה ה׳ להצילני וכו׳. אפשר במ״ש במה שכתב בס׳ בספר לב אריה פ׳ פרשת וילך משם גדול אחד, כי תוכחות דפ׳ תבא הם תרע״ו אותיות, וכנגדן יש כ״ו הויות[6] שהם גימט׳ גימטריא תרע״ו, להגין עליהם, עי״ש עיין שם.
ואפשר דזה רמז, כי אפפו עלי רעו״ת, ומדבר בעד כל ישראל, כי הן בעון באו התוכחות. וזהו אפפו עלי רעו״ת, כלומר התוכחות, שיש בהם תרע״ו אותיות שהם בגימטריא רעו״ת, והן הן אותיות תרע״ו. ולכן מתפלל, שבמקום צרה, גימט׳ אלהים דההין[7] יהפך רצה. וז״ש וזהו שאמר: רצה ה׳. וגם לרמוז דכנגד תרע״ו הנז׳ הנזכר יש כ״ו הויות שגימט׳ שגימטריא תרע״ו, ה׳ לעזרת״י חושה, כי שם הוי״ה גימט׳ כ״ו. ו כ״ו פעמים כ״ו כ״ו פעמים כ״ו שווה 676 גימט׳ עזר״ת[8], והם הכ״ו הויות. וזהו ה׳ לעזרת״י חוש״ה, שיהיה יחוד יסוד ומ׳ ומלכות, כי חוש״ה גימט׳ שדי ה׳ שהם יסוד ומ׳ ותפרה ישע:
פסוק יב[עריכה]
אי נמי ידבר על ניצוצי קרי דמוליד מזיקין והולכים בבית ושוברים כלי הבית ומטרידים כנודע. וכבר ידוע כי מזמורי תהלים דבר ידברו על כללות ישראל ועל פרטותם ועל דהע״ה דוד המלך עליו השלום עצמו. ואפשר לומר, דרמז כאן על ניצוצי הקרי שנקרא "רע", וז״ש אתה ה׳ לא תכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני. הכוונה, רחם עלי מצד חסדך ואמתך, שאני בשר ודם, והיצר הרע תקיף, כי אפפו עלי רעו״ת, ניצוצי קרי וסבבוני, והן עד אין מספר בעוה״ר בעוונותי הרבים, השיגוני עונותי והמזיקין משחיתים. ולא יכולתי לראות, שאיני רואה עצמו וכו'. רצה ה׳ להצילני ה׳ לעזרת״י חושה, מלשון עזר, שאזכה לישא אשה ואנצל מעון זה, וגם חתן מתכפרין לו עונותיו, ועי״ז ועל ידי זה יבושו ויחפרו המקטרגים למעלה, יסוגו אחור למטה: