יוסף תהלות/מא

<< · יוסף תהלות · מא · >>

מזמור מ״א

פסוק ב

אשרי משכיל אל דל וכו׳. אפשר, שמשכיל אל דל ללמדו על מה בא לו העניות, כגון שהוא מזלזל בנט״י בנטילת ידיים שמביא לידי עניות, או זורק פירורים וכיוצא. וזהו משכיל אל דל, מתעסק עמו ומשכילו דיפשפש במעשיו אם יש ובהן דבר שמביא לידי עניות. וכיוצא דרשו בזוהר הקדוש לפי דרכו, שפירשו בחולה, עי״ז על ידי זה שב העני בתשו׳ בתשובה וניצול מהעניות. ולזה שהשכילו והצילו מהעניות, מדה כנגד מדה – ביום רעה ימלטהו ה׳, ה׳ ישמרהו ויחייהו וכו׳; דעני חשוב כמת והוא החייהו.

ואל תתנהו בנפש אויביו. לפי מ״ש מה שכתב הרב אליה רבה סי׳ סימן רמ״א, דהמטיל מים לפני מטתו ערום – שונאו הקב״ה, לפי שמביא עצמו לידי עניות, ומטי בה משם הרב פרישה ע״ש עיין שם. ונמצא שמי שגורם בעוונו לבא לידי עניות, שונאו הקב״ה. וכנגד זה, כי עתה שב העני וניצול ואוהבו השי״ת השם יתברך, אמר: ואל תתנהו בנפש אויביו.

ואפשר לתת טע׳ טעם לדברי הרב פרישה והרב אליה רבה ז״ל, במ״ש במה שאמר רבינו האר״י ז״ל, דהעושר הוא שפע קדושה וברכה היורד מן השמים, ולכך אמרו חז״ל: צדיקים חסים על ממונם, כי הוא שפע קדוש ואין לאבדו, עיין שם. וכיון שבמעשיו גרם לסלק השפע שהיה נשפע לו, ובפרט אם נרם בעוונו שהשפע ילך לסט״א לסטרא אחרא, לכך הקב״ה שונאו. ואפשר שזה טעם רבינו הקדוש שהיה מכבד העשירים, כי הם כלי מחזיק ברכה היורדת מן השמים וראוי לכבדם. וקרוב לזה כתב רבינו האר״י זצ״ל:

אי נמי, אפשר במה שפירשו הראשוני׳ הראשונים: המלוה לעני בשעת דוחקו, שפירשו: בשעת דוחקו של המלוה, דודאי זו מצוה חשובה וגדולה. ואפשר דז״ש דזהו שאמר: אשרי משכיל אל דל ביום ראה^[1], שזה המשכיל הוא ביום רעה, ועם כל זה יוס״ף להתאפק בצרת הדל, נאמר בו אשרי. הנה שכרו, ימלטהו ה׳ מצרתו, ונוסף עוד: ה׳ ישמרהו מצרות אחרות, ויחייהו וכו׳.

אי נמי, אף שנתנה רשות למשחית, וזהו ביום רעה, ימלטהו ה׳, דכתיב: "וצדקה תציל ממות", ממיתה משונה וממיתה עצמה, כמו שכתוב בסוף מ׳ מסכת שבת.

אי נמי במשז״ל במה שאמרו ז"ל, שהצדקה מהפכת מדה״ד מדת הדין למדת רחמים, דכתיב: "השקיפה ממעון קדשך וברך", וכל השקפה וכו׳. וז״ש ביום רעה, שיש דין, ימלטהו ה׳, מדת רחמים, דעל ידי צדקה מהפך מדת הדין למדת רחמים:

פסוק ד

ה׳ יסעדנו על ערש דוי. פירש רבינו האר״י ז״ל, כי החולי בא מסיבה שנסתלק ממנו את החכמה שהיא יו״ד והיא עשר, ונהפך עשר ערש, דו״י במקום יו״ד. וכאשר יסעדנו וימשיך לו מזון מהחכמה, כל משכבו הפכת, ובמקום ערש דוי יהיה עשר יוד:

פסוק ה

אני אמרתי ה׳ חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך. אפשר דהכי קאמר: אני אמרתי ה׳, מדת רחמים, חנני דרך חנינה. רפאה נפשי, כי הוא חלק אלוה ממעל, וגם שיצאה מעמקי הקליפות וזו ביאה ראשונה, כמ״ש כמו שאמר רבינו האר״י זצ״ל שמסיבה וו יש להקל על חטא דהע״ה דוד המלך עליו השלום. כי חטאתי לך, דבת שבע היתה מגורשת ואוריה מורד במ׳ במלכות, רק החטא היה שנהרג בחרב בני עמון, שהיה חקוק שם ע״ז עבודה זרה כמ״ש כמו שכתוב בסבא קדישא פ׳ פרשת משפטים דף ק״ו ע״פ על פסוק "לך לבדך חטאתי" עיין שם, וז״ש וזהו שאמר כי חטאתי לך:

אי נמי אפשר בסגנון אחר, במ״ש במה שכתוב בזהר הקדוש, דהחטא הוא פוגם בנפש. ה׳ חנני רפאה נפשי, כי בה פוגם החטא וצריכה רפואה, ואינו חטא שבין אדם לחבירו, דמן הדין מותרת בת שבע ואוריה מורד, אך היה חילול ה׳, וז״ש כי חטאתי לך:

פסוק ט

דבר בליעל יצוק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום. אפשר דהאויבים היו אומרים דיהיה לו מדה כנגד מדה, לפי סברתם הכוזבת דב״ש דבת שבע אסורה לו ח״ו חס ושלום. וכנגד מה שהכיר לב״ש לבת שבע ואכתי אגיד בה ולא פירש ממנה, כן אשר שכב לא יוסיף לקום. ואת׳ ואתה ה׳ חנני והקימני, דב״ש מותרת לי:

פסוק יג

ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם. אפשר במשז״ל במה שאמרו ז"ל: כל המתמים עצמו, שעה עומדת לו. וזה שאמר: ואני בתומי, בעבור תמימותי תמכת בי להעלותני לגדולה ותציבני לפניך לעולם, כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל: כשפוסקין גדולה לאדם, פוסקין לו ולזרעו ע״ס עד סוף כל הדורות.

אי נמי על כללות ישראל ידבר, ויובן במ״ש במה שאמרו רז״ל, דכשישראל יורדין לעפר הקב״ה מגביהם, כמש״ה כמו שאמר הכתוב: "כי שחה לעפר נפשנו... קומה עזרתה לנו" (תהלים מד, כו). וז״ש וזהו שאמר: ואני בתומי, לשון "כי אם תם הכסף" (בראשית מז, יח), כשאני בתכלית השפלות, תמכת בי ותציבני לפניך לעולם בגאולה העתידה במהרה בימינו:

הערות ויקיעורך

1. כנראה צ"ל רעה