יהל אור/ספר דברים
פרשת ואתחנן
[עריכה]- [מכאן עד סוף הפרשה על הזהר מגכי"ק מגילת/מגוף(?) כתב יד קדשו ז"ל]
אלא קול דאקרי דבור: ר"ל מלכות, קול השביעי מז' קולות, והיא נקראת 'דבור' ושמיעה כמו שמפרש והולך שנאמר "ורצע אדוניו" - אדון כל הארץ כמ"ש בסבא פרשת משפטים.
מאי ותמונה כד"א ותמונת כו': ר"ל ז"א דרגא דמשה שעל זה נאמר ותמונת כו'.
ואמר ד"א ותמונה דא קול כו': ר"ל בינה, שז"א מ"מ ההשגה בו מה שאין כן בבינה. וז"ש דלא הוה מתחזי כלל.
זולתי קול דא קול כו': כנ"ל מלכות.
בגין דכל תקונא כו': שבגוה מצירת ז"א שלכן נקרא אמא.
דלא פסקי מבועוי לעלמין: הוא ההבל בגרון דלא פסיק כלל לעלמין כמ"ש בסוף ז"ח, וז"ש "ונהר יוצא מעדן" - תדיר כו', והוא נקרא "קול גדול כו'".
ואמר ובגין כך ה' עילאה ה' כו': ר"ל כמו ששניהם באות ה' כן נקראו שניהם קול - זה "קול גדול" וזה "קול דברים".
וכל אינון קולות כו': ר"ל ז' קולות.
תמן אשתכחו: ר"ל בההוא קול דברים. וכלא נפקי מקול גדול.
באתר דאקרי עה"ח: ר"ל יסוד שהוא כלל זו"נ שבו מתייחדים. וז"ש וביה תליא כלל ופרט כו' . וז"ש והוא אקרי תורה כידוע. וכן משנה תורה - מרכבת המשנה.
ואמר בקדמייתא גבורה דלא פסק: ר"ל בינה מקורא דחיי, וזהו דברות ראשונות. אבל האחרונות משנה תורה הוא באילנא דחיי ועיקרה במלכות ונכלל ז"א בואוי"ן ד"ולא תחמוד" כמש"ו.
רעיא מהימנא. הכי אתייחד כו': במלאכים וכן למעלה.
ויתבר כל שייפוי: בכל גופו כמ"ש בכל נפשך.
שייפין עילאין: כמש"ו.
רמ"ח עלמין: ברמ"ח תיבות דקריאת שמע.
ברזא דמ"ב כו': בפרשה הראשונה בדכורא.
בכללא דע"ב: בפרשה שניה בנוקבא.
ברזא דה' אחד כו': ר"ל כמ"ש בזוהר, דתחלה ה' אחד -- שייפין דעמודא דאמצעיתא, ושמו אחד -- שייפין דשכינתא. ואח"כ מתייחדין יחד דלכך לא כתיב ה' ושמו אחד.
בתרי אתוון: ח"ד - עמודא דאמצעיתא ושכינה, דא' טמיר וגניז לעיל ולא אתיידע וצריך לחטוף כמ"ש בספר יצירה ואם רץ לבך כו'.
דאילין אינון כו': ר"ל לעבדה ולשמרה כמ"ש לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה. וז"ש רזא דה' כו'.
ברישא דכתם פז: בינה, עטרה על וא"ו, כמש"ל.
- [ליקוט (מעצם כתב יד קדשו)]
ראשו כתם פז: תבנית:גמש דגש הוא גימטריא אני יהו"ה, ואני הוא גימטריא פנים ואחוריים של ה', והפנים - טדה"ד הוא "באור פני מלך חיים" שמאירין י"ג תיקונים דאריך אנפין בט' דז"א, והן כ"ב. וידוע שהמי"ג[1] ד' לחודוי אסתמכו וט' לחוד. וזהו ט"ד. וט' תיקונים דז"א הן ה' מאבא ואמא, וד' מחסד וגבורה כמ"ש בפרשת משפטים קכ"ב ב' (ח"ב קכב, ב) "דיקנא דמלכא יקירותא כו'". וזהו ה"ד. והן כ"ב אותיות התורה כמ"ש בספרא דצניעותא ובפרשת נשא.
ואחוריים - כוז"ו - הן בעמר נקי, זה בפנים וזה באחוריים. והוא סוד הטל כידוע, שראשי נמלא טל אורות טליך, גימטריא טל, והוא גם כן חיים לעתיד לבא - תחיית המתחים לאחר זה העולם. והוא גימטריא יהו"ה אחד. [והשם ה' הוא במוחא בג' חללי דגולגתא]. והכל הוא פז. וזמ"ש בפרשת ואתחנן ברעיא מהימנא רס"ג א' (ח"ג רסג, א) ששנים רזא איהו כו' בעטרה ברישא דכתם פז כו' ורזא דההוא פז כו'.
- [עד כאן ליקוט]
בהאי ששנים כו': ר"ל תרי"ג עם פ"ז גימטריא ששנים. וז"ש לעיל "ששנים רזא איהו כו'". ובששונים ג' דרגין -- בינה, עמודא דאמצעיתא, מלכות. ורזא דא תפוח כו'. תפוח - עמודא דאמצעיתא, וששונה - שכינה כמ"ש כתפוח בעצי היער כו' כשושנה כו'.
[2]בגין דאתדבק בימינא כו': ששם חכמה כידוע יו"ד של השם עשר אמירן כידוע.
ודא איהי פתחא דלעילא כו': זה השער כו' מלכות, אדנ"י (במלוי גימטריא תרעא), גימטריא מזוזה.
ותו דלא ינשי כו': דג"ד באדם גופו ולבישו ודירתו ובכולם קבע הש"י שמו. בגופו - במילה, ובלבושו - בציצית, ובדירתו - במזוזה. ובכולם בפתח. מילה - פתח הגוף. וכן כולם.
כללא דכר כו': ו"ה שבו. [הגהת הרמ"ש. זו וזה דמזוזה הוא ת"ת ומלכות, והמ' דמזוזה הוא יסוד המחברם].
סמיך לקבל פתחא תרין: כצ"ל.
חד שיד"א: ר"ל חד מתרין דרגין הוא ש"ד, ובשד"י דמזוזה אתכפי דיו"ד מן שדי הוא חוליא דשלשלאה על שד משד"י.
בבר נש כו' כגוונא דא: ר"ל כמו אצל מזוזה שבימין מלאך ובשמאל שד. וכן בפתחא דלעילא - מלכות, עומדים משני הצדדים קדושה וסטרא אחרא.
כד עייל: דבביאתו אין צריך שמירה כמו ביציאתו דלפתח חטאת רובץ כמ"ש ולואי שתהא ביאה כיציאה (יומא פ"ו פ"ז, סנהדירן ז' ב').
- [ליקוט מגכי"ק]
בספרא דשלמה כו' כיון דנפיק ב"נ מתרעיה כו': והענין כי עיקר השמירה מיצר הרע ביציאה כמ"ש לפתח חטאת רובץ, ולכן נקבע המזוזה בשמאל היציאה נגד היצר הרע. אבל בביאה אין היצר הרע שולט ואין פחד רק מההוא שידא ואתבר מנגד השמא מימינא.
בזהר. מעמיקתא דכלא: ר"ל מהמחשבה והוא חכמה וזהו היו"ד דהיושבי מעיקרא קוצא תחתון של יו"ד הנקרא שבילא שמשם כל ברכאן יוצאין.
ת"ח כלא כו': ר"ל כל ד' אותיות השם אינן מתפרשין קוצו של יו"ד עם היו"ד, יו"ד עם ה"א שהוא חכם בבינה בעוקץ שלאחרי' וה"א בוא"ו בוא"ו שבתוך הה"א, וא"ו עם הה"א אחרונה ברגל ימין של הה"א כמו יו"ד עם הה"א כמ"ש בפא"מ.
דרישא חוורא: הוא עתיקא קדישא - כתר.
אתקין רישא רשימא כו': הוא חכמה שהוא ראשית לכל והוא יו"ד בג' קוצין. וז"ש "מעילא לתתא כו'".
אתקין סטר צפון כו': הוא בינה.
וז"ש ביה רשים עומקא כו': שהיא נקראת תהום רבה, ואף שהיא עיקרית מוח בינה, מכל מקום מסתיימת בפה שהוא תהום עילאה ששם זיווג עליון וברחם פה התחתון תהום תתאה, זיווג תחתון.
וז"ש דסליק ונחית: ר"ל ההבל תמיד בסוד קול גדול ולא יסף, נהר יוצא תמיד כנ"ל רס"א א' (ח"ג רסא, א).
בגוויה נחית כו': הוא ז"א והוא שם הוי"ה יתברך, וכל אות נכלל בחבירו הרי אלף ות"ק. [א"ה עי' מ"ש הגר"א בפרשת בראשית נ"ה ב' בסוד אלף ות"ק מפתחאן].
תחותיה תטלל כו': הוא נוקבא, וז"ש כד סלקא כו' , דביממא סליק לעילא ונכללת בדכורא ובלילא נחתא -- ותתן טרף לביתה, ממאי דנקטא ביממא. ועל זה אמרו (חגיגה יב, ב) וילון אינו כו' אלא נכנס כו'.
ארבע מגרופי: הן ד' החיות.
אתקין בהאי חיותא: שבה ד' יסודות, ד' שבמרכבה - שנא"ן. והאדם נברא מעפר שהוא אדם כידוע אבל כליל מכל ד' יסודות שכולן פני אדם והוא כלל ד' החיות.
אילנא חד כו': ז"א.
בחד כו': יסוד.
פרשת עקב
[עריכה]רעיא מהימנא. (מכתב יד קדשו). פקודא דא כו': הכלל, במלת "ברוך" נתברכו חג"ת בג' תיבות "אתה ה' אלהינו" חוזרות למעלה לאתקדשא בבחינת קדושה שמתחלה היו מתברכות בסוד אימא ואח"כ אסתלקו בסוד קדושה וזהו "אשר קדשנו" ונתוספו קדושה בנה"י, וזהו תוספת קדושה שהן באין בתוספות "במצותיו" - נצח והוד, "וצונו" - יסוד וסיום מלכות ועניית אמן הוא ייחודא והוא יב"ק ונכלל באמן גם כן יב"ק -- א' - קדושה חכמה, מ"ם - בינה, ן' - זו"נ. והוא ייחודא. וכמ"ש בס"פ וילך מא' למ"ם וממ"ם לנו"ן כו'.
רזא דימינא ואקרי כהן כו' אתה כהן לעולם: (כתב הגר"א בתיקונים בהג"ה נ"ו א' בד"ה הוא וב"ד. דהיינו כי אתה הוא מתחיל מחסד ואף שאמר באדרא זוטא דמחכמה מתחיל אתה -- היינו על ידי דנחית בימינא דכהנא. המסדר).
(שם לעיל) באינון מלין: ר"ל בתיבות של הברכה.
מאן אתר נחתי לבתר דנחתי: כל זה הוא קושיא, ור"ל לבתר דנחית ממקור החיים לכל הספירות באיזה מקום ירידת השפע לכל העולמות. ואמר בצדיק. וז"ש מאתר דרישא דצדיק דתמן כו' ואמר דרישא כו' לשון הכתוב - "וברכות לראש צדיק", כמש"ו.
ההוא נהורא כו': מלכות.
מעילא לתתא כד - צ"ל בר.
בההיא ברכה כו': דברכה היא בינה כידוע, וז"ש "לכורסייא כו'" - בינה.
וברוך קדמאה: ר"ל דמקורא כנ"ל.
אתה כו': ר"ל חסד, ונקרא "אתה" לנוכח שכאן התחיל להתגלות עולם חסד יבנה, מה שאין כן "ברוך" בלשון נסתר.
מאן כהן כו': ר"ל דמשמש לבינה.
דכליל בימינא: באל מן אלהינו.
ולא יראו כו': ג' רגלים נגד ג' אבהן חג"ת כידוע.
מלך לתתא כד כו': דלעילא בבינה שנקראת מלך כד חג"ת עאלין לגבה לאתברך ומלכות נקראת מלך כד חג"ת באין לאעטרא כמש"ו.
והכא איקרי כו': ר"ל כאן איקרי מלך בינה.
ועלמא תתאה כו': ר"ל בתפלה ברוך מלכות ואתה כהן כו' לאתדבקא בהדי' כמש"ו.
ברזא דמקורא: בינה.
[מצאתי כתוב הגהת הרמ"ש. אבל בפרי עץ חיים שער הברכות פרק ב' כתב וזה לשונו: ברוך שבתפלה ביאורו ברוך מל' בסוד היסוד הדבוק בה, עכ"ל. ואם כן פירוש הזוהר כאן כך: הוא לא אקרי ברוך בר ברזא דמקורא כו' יסוד דאתדבק בה].
וכהן בכל אתר דאיקרי כו': ר"ל בכל ברכה בסוף ברכה כורע כשמזכיר 'אתה' כידוע.
דעילא אקרי אב: ר"ל חכמה מ"מ ימינא נק' אתה ברזא דחכמה שהוא בימינא.
זה תריסר כו' זה תניינא כו': ר"ל זהו מזה ומזה, ב' לוחות, ימינא ושמאלא, הוי"ה ואדנ"י.
ותליתאה כו': בגמרא אינו כן.
ו' דאמצעיתא: בין ב' ההי"ן.
ובגין דלא כו': ר"ל שלא לחלק חתיכות גדולות.
מאי כביצה - צ"ל כזית וכביצה.
וארח צדיקים: ראיה דצדיק נקרא ארח, וברכות כו' זהו ארח מברך.
דאיהי שפה: גימטריא שכינה.
והאי איהו תרומה: ר"ל תורה מ"ם, בארבעים יום תורה ה' הרי מ"ה כמש"ל.
דאינון איש ואשה: י"ה שבהם.
דאיהו ראשון: ר"ל האב הטומאה הוא ראשון שהוא טומאה ראשונה שחל על הידים וידים המקבלות טומאה הן שניות. וכן בברכה המברך מתברך שהוא מתברך קודם ועליו שריא הרי הוא שניות לברכה.
מלכות אדני: ר"ל עם השם הוי"ה בחיבורא.
היכל ה': ר"ל ג' פעמים היכל ג' פעמים היכל שווה 195 והיכל בגימטריא אדנ"י.
מכח אדם: שהוא החיה הד' דכליל כלהון.
ואיהו יו"ד כו': גימטריא אד"ם, ובו ג"פ י"ד בפשוטו ומלואו ומלוי מלואו כמש"ו כ"ח דמלוי המלוי בב' הידים וי"ד דשמא מפרש עם פשוטו בגוף כידוע.
ובודאי לית כו': שהוא נהיר בכולם ומתעלם בהם כידוע.
ממכון כו': ר"ת משה, וכן בשגם גימטריא משה.
מה שהיה הוא כו': ר"ת משה. וזה שאמר הדור שהולך, רצה לומר בכולם מתעלם משה. וז"ש (קהלת א, ט) מה שהיה הוא שיהיה שהכל הוא.
מכאן כו' באתגלייא: שהוא עצמו יפרש כאן בחיבורא דר"מ זה.
דביומא תליתאה כו': כמ"ש ויהי ביום השלישי - שלישי לפרישה.
לתרין טבין: ר"ל נגד ב' פעמים "כי טוב" הנאמר ביום השלישי.
ולבתר דאתעברו כו': כמ"ש ויפול כו' כידוע.
ורזא דענ"ג כו': ר"ל ראשי תיבות - ע'דן נ'הר ג'ן. שכנגדן ג' סעודות כידוע.
לנגע: בהיפוך אתוון.
על ה': מעדן כנ"ל.
מלא יינא: גי' ע' עם זכור ושמור -- ע"ב.
אקרי חובא: ר"ל סטרא אחרא.
עשרה דברים: כדעת י"א (ברכות נ, א) וקא חשיב "ומקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין" לאחד.
ויש אומרים חי מן כו': הוא הגה"ה (עיין מ"ש רבינו בא"ח סי' קפ"ג).
כנגד י':
- עטור בכתר,
- ועטוף במלכות.
- חי ביסוד.
- מלא בת"ת.
- הדחה ושטיפה בחו"ג.
- ומקבלו כו' - בנצח כמ"ש נעיות בימינך נצח. שמקבל מחסד וגבורה וחוזר לחסד.
- ונותן עיניו בו - בהוד ששם שילוב הב' שמות, כי בו נגמר פלגא דגופא והן ברזא דעינים כידוע.
- ומסלקו כו' - בחכמה - יו"ד כמש"ו.
- ומשגרו כו' - בבינה.
בבת עין יהו"ה - צ"ל הו"ה.
ואישוני - לא גרסינן.[3].
בזוהר. (מכי"ק ז"ל). שנא"ן כו': הענין שכ' שנא"ן הוא בפניהם שבהילוכם לפנים כסדר כי פניהם ההולכין לצד ההוא שהולכין בחיה הימנית הוא שור ובאמצעית נשר ובשמאלית אריה וברביעית אדם. וכן בכל צד שהולכין וכסידורן כאן נאמר "האל הגדול הגבור והנורא". "האל" - בשור ועל כחו וכמ"ש ורב תבואות כו'. "הגדול" בנשר וכמ"ש (יחזקאל, יז) גדול הכנפים כו'. "הגבור" באריה - ידוע. "והנורא" באדם כמ"ש ומוראכם וחתכם כו'.
פרשת שופטים
[עריכה]רעיא מהימנא. כי יו"ד מיני' כו': ר"ל הפסוק "כי אלהים שופט כו'" ע"ש יהו"ה. וכן מפרש לקמן הב"ד וד' מיתות הכל בשם יהו"ה. ואמר שתיבת "כי" הוא יו"ד של השם -- י' של כי הוא י' פשוטה, וכ' של כי הוא יו"ד מליאה. זה גימטריא י"ב הן ב' ההי"ן במילוי א'. וזה - ו' הוא ו' פשוטה. ז"ה של וז"ה הוא ו"ו מליאה והוא מילוי אלפין בלא אל"ף של וא"ו שהוא גימטריא דם כידוע בסוד דמים טהורים, שאל"ף דאהי"ה משלמת אדם - מילוי מ"ה.
הנה על אדום: שהוא ס"מ, שרו של אדום.
ה"א ה"א תרין - צ"ל ה' ה' .
מפי ב"ד דלעילא כו': בינה. וב"ד דלתתא: מלכות כידוע. והן ב' ההי"ן ובשניהן פי כמ"ש מפי ב"ד כו' -- הרי פיפיות.
אין אדם נוקף כו': ר"ל מלמטה הוא נוקבא, בית דין שלמטה, שמכריזין מלמעלה הוא בית דין שלמעלה. ר"ל שאין בית דין של מטה פוסקין עד שנגמר בבית דין שלמעלה. וזהו צדק צדק - ב' בתי דינין הנ"ל.
תמן אשתכח כו': ר"ל דינא אותיות אדני.
(לענ"ד צ"ל אשתכך כו' וכמפ"ו וחמת המלך שככה. ושם אתבסמותא. ד"ל).
בק"ש כו': ר"ל ק"ש הוא בת"ת, שמע ישראל - ישראל סבא. ותפלה במלכות - אדני שפתי כו'. וחרבא הוא הוי"ה - ת"ת, ונרתק אדנ"י כנ"ל.
רוממות כו': שאמרו בגמרא שקאי על ק"ש וכתיב וחרב כו' ואמרו בגמרא כל הקורא ק"ש כו' כאילו אוחז חרב של שתי פיות כו'.
בצדיק כו': והוא כלול מלכות כידוע.
דביה אדני כו': מביא ראיה שהוא נרתק אדני שמתחיל באדני ונאמר "ופי" שהוא מלכות, פי בית דין שלמטה.
ביה וחמת כו': שכבר נשחט בק"ש כמ"ש בהת"ז שבק"ש של שחרית נשחט.
זרקא תמן קו כו': ידוע שהטעמים הם מאני קרבא והזרקא הוא חנק - קו של הזרקא הוא החוט ויו"ד שעל הקו בעיגול כמין כריכה הוא הכרוך סביב הצואר כעין יו"ד ושאר החבל היוצא ונשאר מהכריכה הוא שקבוע בו הכריכה ותפוס בו והן יו"ד וא"ו של השם כמש"ו לקמן.
וישאהו במוט: שנשאוהו לס"מ במוט שהוא כעין חבל לחנק אותו.
בשנים: כמ"ש בפירודא לס"ם ונוקבא.
מאי מוט - צ"ל מט, והכי פירושו, מאי טעמא דההוא רשע שהוא מט בו שאצל צדיק נאמר "לא יתן לעולם מוט לצדיק", אבל ההוא רשע מט והן במ"ט שערים דבינה כמש"ו שהן מילוי הוי"ה וד' אותיות הוי"ה הפשוטה.
בשית תיבין כו': הן שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
דאינון ו' ו': בלא א' באמצע, כמש"ל בפסוק "כי אלהים שופט", שהוא"ו הוא בלא א' כזה ו"ו - גימטריא דם - הריגה לו.
אחידין ביה: ר"ל בחבל אוחזין בו שני ידים.
ו' חבל כו': מפרש והולך כל השם.
בשכינתא עילאה: שהיא אש של גבוה.
ובכל עצים דאחידן ביה: הן ה' ספירות - ח"ג נה"י.
באילנא דחיי בגופא: ר"ל שהגוף הוא עץ החיים - ת"ת, ואש של גבוה אוחזת בו שכינה עילאה, ואיברים שלו הן נרות ואש שלמטה שהן נרות של השכינה תתאה שהיא נקראת "נר יהו"ה", שרמ"ח איברים עם קוב"ה ושכינתיה גימטריא נ"ר. וז"ש "כד אחידן ביה תרוויהו כו'".
יתקיים והנה כו': שאין הגוף שלו נשרף.
דאינון קוצין כו': ר"ל מ"ש הסנה איננו אוכל היינו העלין והפירות שהן גוף ונשמתא של האדם, אבל הסנה עצמו -- שהוא ס"ם -- נשרף, והזר הקרב יומת.
ואתה אל תירא כו': סיפא דקרא "כי תלך במו אש לא תכוה".
חיוורו מלגאו כו': ר"ל ת"ת גוון חיוורו דאש. מלכות גוון אוכם דאש כמ"ש בזוהר שמות כמ"ש התורה כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה.
חושך ואור: מלכות ותפארת כידוע.
עד כו': שע' בת"ת ע' ענפין. כמ"ש ע' שמות יש להקב"ה וד' צדיק כמ"ש תפלה לעני כו' כידוע.
או שלשה כו': ת"ת וצדיק ומלכות כנ"ל.
[4]בין ו' לז' כו': ר"ל שהפרישו בין ו' יסוד לז' מלכות - בת שבע. והן ז"ו של זומ"ם.
בשריפת חמץ דבין ו' לז': שיבערו החמץ המפסיק ביניהם והוא בסוף אלף הששי קודם אלף השביעי.
גזרו רבנן כו' דתולין באלף החמישי: גלות הזה ושורפין בתחילת שש הוא בפורקנא בתרייתא שהתחיל הקץ בתחלת אלף הששי כידוע.
ואולפי מארי כו': פלוגתא דאביי ורבא בפרק קמא דפסחים.
פרשת תצא
[עריכה]אני ה' כו': ר"ל אני - מלכות, כמ"ש לקמן.
דאיהו שם: ר"ל דכתיב הוא שמי כו'.
דאכלין תבל - צ"ל תבן.
חמור דאורייתא כו': כמש"ו בפשוטי תורה.
קלין כו': ר"ל דקלין הוא תבן וחומר הוא חטה, ובשניהם טוב ורע כמ"ש חט'ה -- ח"ט ר"ע, ה' - טוב.
אלא על סוסוון: מסטרא דכ"י דכנסת ישראל(?). כמש"ו בסתרי קבלה.
מלכא - לית ל"ג. (ולי נראה שתופס לשון ת"א תרגום אונקלוס על הפסוק "אין זה כי אם בית אלהים", ור"ל כמ"ש (שבת קנב, א) דעל סוס מלך דעל חמור בן חורין והיינו הדיוט ועבד לגבי מלך. ד"ל).
דין אתר הדיוט כו': ר"ל מט"ט שנקרא 'הדיוט', והוא רוכב על חמור דמסטריה שית סדרי משנה.
עני ורוכב כו': בזמן שאין זכאין כ"כ כמ"ש בגמרא.
בסי' עירובין כו': שהן חומרי ש"ס וזהו חמור כנ"ל. והוא אוכל תבן - קלין דאורייתא כנ"ל.
ולא אתקרי כו': הקדוש ברוך הוא.
עד דיתהדרון כו': שארץ ישראל בדרגא דכנסת ישראל וישראל בדרגא דעמודא דאמצעיתא.
ואי תימא כו': ר"ל אע"ג שכִּינה אותו הדיוט - מכל מקום אל תהי כו' רק נגד בעלי קבלה קל.
קודם דיתייחד כו': וכל זה רומז ליחוד עם הנשמה כידוע בסוד היחודים שסכנה גדולה שלא יתחלף ברע וכ"ש בנשמתא דטו"ר כמש"ו.
לקי בגופייהו: שדברו על ארץ ישראל הגופנית.
ואתתא דאיהי כו': ר"ל נשמתא.
ובכל שמה: דכלילת מכל ובה כל אורייתא. וז"ש ובה קיים כו'.
בגיניה כו' - צ"ל בגינה. ור"ל דבית הוא שכינה והוי פתוח כו' במדת החסד דסליק לה בגדולה כנ"ל.
זרוע תפארתו: ימין של ת"ת.
למהוי לך שם עולם: מלכות, וז"ש תמן תרויח כו'.
ומסטרא דשמאלא הלכה כו': כמש"ו דה' מן אברהם וי' דיצחק הוא הי מן אלהים, והוא ה' דהכלה והוא מסטרא דשמאלא - ה' על י', ה' דאלהים.
בקדמיתא כו': מסטרא דאברהם ויצחק הוי כ"ס י"ה כנ"ל, ועכשיו נעשית כוס מסטרא דמשה דרגא דעמודא דאמצעיתא וזהו כוס מלא בוא"ו וכוס בגימטריא אלהים מסטרא דשמאלא. וזהו ברכת ה' בבינה. וזהו שאמר לעיל מסטרא דשמאלא כו'.
אית לגלאה כו': כמש"ו דאינון מסטרא דאברהם ויצחק - ה"י, והוא - וא"ו - מתייחד עמה, כלה דיליה.
ולבושי דהבא: מסטרא דשמאלא ולכן שם המחלוקת לשם שמים, וז"ש "והוי חולקין כו'".
מה שהיה הוא: ראשי תיבות משה, ור"ל גואל הראשון הוא גואל אחרון.
אנת סבילת כו': בגלותא הת"ח כידוע.
אנכי מפתיה כו': דגם מפותה נותן לה חמשים שקלים.
והאי איהו ונתן כו': ור"ל לאבי הנערה - אברהם, בת היה לאברהם כו' דפתח נ' תרעין דבינה לה ומשם לישראל.
דתמן דן: ר"ל בשם אדני אותיות אמצעיות - דן, וזהו "דן אנכי" - אני דאדני, כ' דכתר בינה נו(?)[5] תרעין.
קדם דינא דא - צ"ל דן, ר"ל קודם דן ואח"כ יפקו.
וגדולה כו': ר"ל זהו וברחמים גדולים.
וקרא אחרינא כו': ר"ל גם כן ראיה שהוא יתברך בעלינו.
לא יאמר לך כו': ר"ל סיפא דקרא ולא כו' בעולה.
ואע"ג דשכינתא כו': ר"ל דעכשיו היא ארוסה כמ"ש ברעיא מהימנא לקמן דעדיין היא ארוסה לגבך רעיא מהימנא דהוא בדרגא דעמודא דאמצעיתא כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה - אל תקרי מורשה אלא מאורסה, ולעתיד לבא תנשא ותהא בעולה.
[6]ואי היא לא בעאת: בלא קידושין.
אם היא הדיוטא כו': כמ"ש שותה בעציצו. מה שאין כן אם היא אינה רוצה כגוון ראשון.
אוף הכי אית כו': ר"ל כן הוא בגוף שאית הדיוט לגבי נשמתא והן תרין גוונין הנ"ל.
ולזמנין נשמתא כו': זהו שגוף הדיוט לנשמתא.
ומברך כו': יב"ק.
אתהדר מלאך כו': דתמן מטה הנהפך מנחש למטה וממטה לנחש כמו שמפרש והולך.
ואינון בדיוקנייהו כו': ר"ל ב"א בדיוקנייהו.
דאינון מלאכי השרת ממש: ר"ל אבל השדים אינון רק דומים למלאכי השרת ובג' דברים בלבד.
ואית אחרנין כו': דלמעלה מלאכי השרת הן מסטרא דמט"ט - עולם המלאכים העוסקים בש"ס כנ"ל.
ואי תימא דסליקת כו': ר"ל שיש עוד דרגא שהוא למעלה מעשר ובה אינה רק עשר, אם כן אינה מתייחדת בכלם אמר יו"ד שמא מפרש כו' עשר - ר"ל עשר אותיות בשמא מפרש והוא שם היחוד והוא ראיה שאין יותר מעשר. וז"ש דמתייחד בה לא סליק כו' .
שפחה דמטרוניתא: במט"ט דשם טוב ורע מט"ט וס"ם אלא בשדין יהודאין כנ"ל דאתהדר למלאך כנ"ל.
דמאן דירית כו': ר"ל אבל ברתא דמלכא א"א להתחלל כמש"ו.
מאן דמחלל שבתות וי"ט: שהיא נקראת שבת המלכה ויו"ט.
ועם כ"ד כו': קאי אדלעיל "ואיהי דיוקנא כו'".
נחתין לאתגשמא בהון: ר"ל שמשם נשמתין לערב רב.
ואי תימרון כו': מקשה הא בגלות הזה אין ע"ז שאין מכירין להוריד אותם והיאך אמר ואת רוח הטומאה כו' - הא אינן יורדין להם. ותירץ "אינון דידעין בע"ר כו'" - ר"ל אותם הע"ר היודעים הטומאה ומכעיסין והטומאה נשמה לע"ר ומכעיסין בע"ר לכן יעביר אותם עמהם. וז"ש "תמן אשתכח כו'" - ר"ל שם בע"ר מכעיס הסטרא אחרא את הקב"ה ושכינה וישראל שבין הע"ר וז"ש "בינייהו כו'".
מצליחין בהון: ר"ל בסטרא אחרא שבהם.
וישמח: כצ"ל (מצאתי כתוב על הגליון: פי', אי הוי כתיב וישמח הוי משמע הוא עם אשתו, ומדכתיב ושימח משמע לה לבדה).
בגופא ותיקונהא: י"ב הנ"ל.
דא צלותא דשחרית: וזהו "ביומו כו'" - תיכף כשמתחיל היום. (עיין בסה"ס סוף הספר(?) ליקוט לזה).
תפלה דיליה: ר"ל שהתפלה היא בדרגא דיליה - ח"י ברכות - וברכות לראש צדיק. ומביא ראיה מפסוק "תפלה לעני" שהוא צדיק כנ"ל.
תפלה דיד איהו: ר"ל וזהו תפלה לעני - תפילין של יד, כי יעטוף - ציצית.
דא תפלת ערבית: במלכות, נפש דצדיק.
ואינון כגון פרט כו': שהן שיורין דשדה כמש"ו ובאין לעני, כן תפלת ערבית גם כן לעני.
דאיהו בגלותא כו': ר"ל בארץ נכריה.
כ"ש על נשמתין כו': דאתיין בגלגולא.
כן איש כו': בשביל השכינה שהיא בנשמתא.
ונטיר לה: לשכינתא.
אנן שליחן כו': שיחזור אותן בתשובה ויפרוק אותם ר"לו בדרגא דמט"ט, שכר שכיר, שליח דח"י עלמין כנ"ל.
תקינ(?) מארי מתני': ר"ל ג' פעמים עבד נגד ג' תפלות.
בגין צלותא: שהיא רבקה כמש"ל כברק חצו.
דחכמה איהו אבא כו': ר"ל ז"ש "השמר לך פן תשיב את בני שמה" כמ"ש לקמן.
ומתמן: מן צדיק.
דהות שושנה כו': דוגמת השכינה כידוע.
ובג"ד אוקמוה כו': ר"ל במקום שאין מצוה אין תורה. דרוח אי אפשר להיות בלא נפש.
ובאתר אחרא כו': ר"ל כן אבא בלא אמא כמש"ו דנוקבא צריך קודם.
וכד אקדים כו': כמ"ש איש מזריע תחלה כו'.
ושפיר דאקדים: שטוב יותר כן (נ"א בן).
ועשרה דרגין כו': ר"ל דבשם הוי"ה שמרומז בתיבה שכינת' עשרה דרגין דשמא מפרש הן עשר ספירות והוא חוזר למעלה שאמר "לית פקודא כו'".
[7] דהא אנת כו': בגלותא דפה ולשון, כנסת ישראל וקוב"ה בגלותא, ואיהו כבד פה וכבד לשון, בין התלמידי חכמים באורייתא דבעל פה ובאורייתא דבכתב, ועל כן צריך הת"ח בזמן הזה להשתמר מן התנאים כנ"ל וז"ש "ומאן דבעי כו'".
ומאן כו': לחשוב הקץ והרשיעו רבים כו'.
ובזמנא דנוקב' כו': בגלותא.
ואיהי נפלת כו': שכינה.
אבנין מפולמין: קליפה של אגוז הקשה כמו אבן.
דקיקא כו': אותה קליפה הדקה שבאגוז בפנים.
דהוה זעיר: גלות יון שלא האריך ולא שליט אלא בזמן בהמ"ק.
גלותא רביעאה כו': וז"ש לעיל דהאי קרא כו' צדקתך כו'.
רמאים כנחשים: כצ"ל. ר"ל דפתי לחוה כן רמאים בדור הזה לפתות.
דעקרין מלי כו': ר"ל זהו כעקרב.
ובגין דא קץ כו': ר"ל עד הדור שיהא בו תהום בור רק כו'.
אלא עניותא כו': דמארי מתניתין בדור האחרון.
מ"מ מאי ניהו לויתן כו': ר"ל מאי הוא לויתן על פי הסוד.
בת בעלה: כמ"ש ותהי לו לבת.
מאורשה היא לך: כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה, ואמרו אל תקרי מורשה כו'.
ואנת לתתא: את ישראל למטה.
פה עמוד עמדי: בגלותא.
דכלהו ישראל אהדרו כו': שכל אחד יושב בעולמו ורעיא מהימנא בגלותא.
את הלחות: כלה, כלת משה.
נוק' בישא: ערב רב (נ"א עון).
[מצאתי כתוב הגהת הרמ"ש. כמו נוקבא דקדושה נקראת 'חכמה' בשם אביה, כי אבא יסד ברתא (ובשבת היא העולה לשם בסוד ושמרתם את השבת כי קדש היא, לכן נקראת שבת כי הנוקבא הנקראת בת עולה עד אבא - י"ה, יו"ד ה"י במילוי, ובהכאה
יו"ד פעמים ה"י יו"ד פעמים ה"י שווה 300 גימטריא ש'. הרי שבת), כן נוקבא דקליפה נקראת 'עון' בשם חכמה דקליפה כידוע. ונקראת שבתאי בסוד כל המוסיף גורע ובסוד שגגת תלמו'ד -- גימטריא לילית, ששם השוגג עולה זדון שהוא עון. גם אחוריים דאדנ"י[8] גימטריא עון. עד כאן].
שבתאי כו': דשליטת ביום השבת.
דאיהי שבת כו': דלכן אין אומרים והוא רחום בשבת.
דהות ברתא דמלכא כו': אשת חיל, עטרת בעלה.
שבעה עינים: בת שבע.
[מצאתי כתוב הגהת הרמ"ש. ועיין סוף ח"א ריש י"א ב'[9] (ח"א יא, ב) תא חזי האי הר כו' ומאן עיינין אינון ז' דרגין שהן ז' ימי הבנין כמ"ש ותהי לו לבת].
לאפקא מיא כו': סתרין דקבלה.
מאין תמצא: שהוא אין סוף. אַיִן - כתר, והחכמה מכתר, לכן לית סוף.
לאעברא קליפה דלעילא: קליפא דוקא (נ"א ירוקא).
דאינון (בחגיגה) בחגוי כו': דמתני' הוא סלע אבנא הנ"ל.
אית אבן דשמא כו': ר"ל מלכות דאצילות. ואית אבן דאיהי כו' - מלכות דבריאה.
[ אלא אבן. סלע דמשה כו' - כצ"ל. ולא גרסינן "דאיהי".
דבור ופיוסא אבל שכחתי ונקטתי סלע אחרא כו': כצ"ל. כן הוא בבה"ג תי' כ"א דף מ"ו סע"ד. ש"ל. ]
משנה נוק': ר"ל מלכות דיצירה שבה מתני'.
אתקריאו לקוטת: עלמא דפרודא, כל דין הוא בפנ"ע. אבל בסתרי תורה כל אחד בחבירו כמים שאין להם סוף, דלית פקודא דלא כלילא מכל פקודין כמש"ל.
עלנא: על משה ואהרן.
ואתעבר מיני: ברתא ארעא קדישא.
וירד אליו: שקודם כתיב איש מצרי זהו משה רבינו ע"ה כמ"ש איש מצרים הצילנו (ועיין הקדמת הזהר. ד"ל).
בשבט: בדינא בגלותא כמש"ו.
מה שמו מה כו': אדם ומשה רבינו עליו השלום שניהם מ"ה - שמא מפרש, גימטריא אדם, שהוא אדם שעל הכסא.
מה שמו כו': חכמה ועמודא דאמצעיתא.
חדש כמה כו': בחבור הזה בא גם כן אדם הראשון.
בפרשתא דא: בפנחס.
ובהאי כו': גם כן בפרשת פנחס.
הנני נותן כו': ועל ידי פנחס אליהו הנני שולח כו' בההוא קבורה. בח"ל[10] שפחה נוקבא דעבד.
אינן חיים: כנ"ל דבה מתקרי 'מת'.
דאינון עור ובשר: כמו מת עצמות בלא עור ובשר.
דאתמר עלך כו': כמ"ש בחיבורא קדמאה הנני נותן דמשה רבינו עליו השלום נותן לפנחס האי ברית.
בפרשה דיליה כו': שמשה רבינו ע"ה גוף ופנחס ברית.
בחבור': ר"ל בחבורתו - לשון חיבורא.
עד דאתקבע כו': בפורקנא כמש"ו.
ויהון צוננים כו': ר"ל דבחורף הולך למטה והמים חמין דינא דגלותא ובקיץ המים קרים - ברחמים גדולים אקבצך.
כבא השמש: ר"ל לשון כבייה, ור"ל דעכשיו נהיר ספר הזוהר על ידי רשב"י.
המראה הגדול: רחמים גמורים, יד הגדולה כמ"ש לקמן.
וחמש נהורין כו': ה' ד"המראה".
חמה: בינה כידוע (נכתב על הגליון: עיין תיקונים תיקון ה' שכינתא עילאה כו' כאור החמה).
ה' ה' ה': עכשיו חוזר ומפרש ג' ההי"ן, ה' אצבעאין כו'.
דסלקין י"ה: שכולל עמודא דאמצעיתא - בן י"ה.
לאתתקפא מילין דילך: ר"ל לסייע לדבריך.
דמראה איהי לימינא: ר"ל אני אתן ראיה לדבריך דמראה איהי בימינא.
חשוב במראה כו': ר"ל תחשוב גימטריא של במראה.
חיזו דהאי - צ"ל דא.
לא הו"ל למהוי כו': ר"ל שלא היה להיות רק בב' באברהם כנ"ל.
היינו האי דאמינא כו': ר"ל בתחלה נתגלה לו המראה בת עין ואח"כ אור של בת עין.
במראה אימא כו': ר"ל דכל ד' דרגין כאן; "יהו"ה" - חכמה, "במראה" - בינה, "אתוודע" - דעת - עמודא דאמצעיתא, "בחלום" - מלכות. (נעה"ג נכתב על הגליון. וזהו שמסיים ברעיא מהימנא בן י"ה, ר"ל הן ג' דרגין ראשונים ובחלום דרגא ד').
מראה לא אתחזי כו': דנצח והוד מהן הנבואה, כשהן פתוחין הנבואה. ובזמן הזה שהן סגורים - בחלום אדבר בו כמ"ש בגמרא.
מראה. איהי ל"ג.
ותורה אור ו' דנהיר בה: כצ"ל.
דאיהי אור המראה: כצ"ל. ור"ל ז' אור בת עין וחמש אור ה' עילא הוא אור המראה.
[11]דכלהו סרחי באת ה': ולכן נלקין ביה"ו כנ"ל.
באת ה': בתראה.
דאסתלק קוצא כו': הוא יסוד המחבר בין א"ח לד'. וכשמסתלק הקוץ ונעשה כעין רי"ש נקרא 'אחר' כנ"ל.
ליבם ה': ר"ל היבמ"ה - יבם ה'.
ובינה כו': ר"ל בו ג' אותיות יה"ו.
הכא קא רמיז כו': ר"ל התמורה דאתחלף הוי"ה בא"ת ב"ש.
איה מקום: ר"ל ראיה דאהי"ה שנוי מקום אי"ה מן אהי"ה כמש"ו דיה"ו גימטריא אהי"ה, רק דו' נתחלף לא"ה.
[נכתב על הגליון: כמו המשנה מקומו הוא לא נשתנה רק מקומו - כן כאן המספר לא נשתנה רק ו' דיה"ו שינה מקומו למקום א"ה].
מקום באהי"ה: כמ"ש אי"ה מקום כו' דסליק לכח"ב שהן אי"ה דשם הוי"ה בת"ת שהוי"ה נק' שם. ומעשה באדנ"י מלכות שנקרא מעשה.
בלמודי: נצח והוד דאתפשט' עד שם.
וישנה: ר"ל שכתוב באסתר "וישנה ואת נערותיה כו'" במט"ט ששם ש"ס משנה כמש"ו.
ואדם כו': ר"ל גם ת"ת נשתנה שם שינוי השם.
ישוב לימי עלומיו: רזא דגלגול בנער.
שלף איש נעלו כו': בחליצה רזא דגלגולא בהאי נער דמט"ט אקרי נעל כמש"ו שעליו אמרו תופר מנעלים היה ובכל תפירה ותפירה היה מכוון לשכינה.
אג"ח - צ"ל אנת.
אין חבוש כו': ר"ל שהקב"ה שחבוש בתפילין של ראש ושל יד אין יכול להתיר כנסת ישראל שנקרא "עצמו" כמש"ו משום שהוא קשור עמה גם כן ואין חבוש כו' עד שיעשו ישראל תשובה ויתער אימא עילאה - תשובה, בנ' תרעין דחירו.
קארי לה לגבי כו': ר"ל בתפילין של ראש שעל עצם הגולגולת קרא עצם ובתפילין של יד שנגד בשר הלב קורא בשר ומסטרא דתפילין של יד שחבוש עמה שם אין מתיר כו'.
ולאו למגנא כו': דבידייהו הגאולה.
נשקו בר: ר"ל בר של הקב"ה ושכינתיה.
מתמן הוו כו': ר"ל מעמלק כמש"ו.
ודכר ונוקבא כו': בלעם ובלק וכן עמלקים הן לשון רבים.
נחש און כו': דנחש הוא יצה"ר מסטרא דנוקבא שהוא מפתה לאדם כידוע דפתי לחוה.
עלייהו אתמר אין כו': מאדים נברא ביום ב' ושבתאי ולבנה ביום ד' דעל כן קשין הזוגות דב'ד' הן זוגות.
דמאדים כו': דמאדים וחמה אינון גיהנם, אימא דערב רב וסטרא אחרא. ושבתאי ולבנה הן לילית נוקבא תחתונה, סוף ד' דרגין. והן ד' נוקבא כידוע. והן ד' כוכבים רעים והכל מצד חצוניותם עננין דמכסין להון כמ"ש בפרשת פנחס וחמה נבראת ביום ב' וסומקא דחמה הוא מאדים גיהנם וכן לבנה ביום ד' - מארת חסר, "מארת ה' בבית רשע". וחסרונה דלבנה הוא שבתאי - לילית כמש"ו. וחמה ולבנה הן עצמן טוב ורע.
בבית רשע: הוא בית הסהר דילה, בור רֵק, עניות, רֵק מכלום, מים אין בו כו', מדור הראשון דגיהנם.
נקודה זעירא כו': טוב שבה - חוֹלם דמאורות.
בת מלך כו': לכן הוא בחולם, מלך ע"ג אתוון מן ה' מלכים דנקודות.
דשלטנותא דתרוויהו: ר"ל מאדים ושבתאי שהן רע דחמה ולבנה, מאדים בלילה ושבתאי ביום כידוע מסדר שימושן. וז"ש דסדר בריאתן כו'.
דשלטנותא דילה: בת דשבת, וש בשבת.
ביום השלישי בהיות הבקר כליל תלת כו': כצ"ל.
וכד איהי עטרא כו': עטרה בראש צדיק נקר' שביעי, ר"ל דבת"ת היא אות רביעית שבשם והיא נקראת "רביעית ההין", שהוא שלישי. ובצדיק שהוא ששי נקראת שביעי.
וכלא כליל כוכב כו': ר"ל בכוכ"ב[12]. כתר ובינה -- כ"ב, וחכמה - כ"ו. הרי כוכ"ב. ולמטה עמודא דאמצעיתא - כ"ו, ושכינה - כ"ב. וכלא כליל עמודא דאמצעיתא כוכ"ב.
כפני חמה: חמה בישא, שפחה דילה, גיהנם, סיהרא אפילה, מיעוט דסיהרא, שפחה דילה שבתאי כו' - כצ"ל.
חילול שבת: שבתאי ושליט ביום שבת.
ואתגברת: בגלותא.
ובת מלך: חולם ד"מאורות", נקודה זעירא, לבנה בריאה. אחידא בסרכות במרה לבנה.
בנבואה דבינה: פני חמה בהוד כנ"ל ונתן ההוד למשה.
בהון עשו כו': באלף הרביעי וחמישי נגד נצח והוד כידוע.
לא אוכל קום: ברגלין - נצח והוד, אלף הד' והה'.
דו"ה אתהדר: ר"ל נתהפך תיבת הוד - דוה. והן גלות בג' הימים - באלף הרביעי, וחמישי, וששי - עד הקץ.
אשר הבית נשען עליו: ולכן בנפלם נפל הבית - בית המקדש.
אשנג"ה: בנצח.
ואיהי שבתאי כו': בטחול.
בעצם ובשר: נגד עצם מעצמי ובשר מבשרי.
לאביו ולאמו לא יטמא: ר"ל אף על גב דקוב"ה ושכינה בגלות, מכל מקום כבודי לאחר לא אתן, ואינן מטמאין. זהו לאביו ולאמו כו'.
מלאכים מארי דגדפין קדישין באומאה כו': כצ"ל. ור"ל באומאה היא מלכות כמש"ו חי - יסוד, וקיים - ת"ת.
ומלאכים דאו"א: דאינהו בעלמא דאתכסייא, בסתר עליון, בצל שדי כו'.
ומכסין לה: כצ"ל.
דשבועה דיליה כו': דמלאכים דאו"א - י"ה, ומכסין באות ו' והיא ה' רביעאה.
ובלו - צ"ל וכו' .
דתליין מינייהו כו': שהשם הראשון ו' אותיות בחושבן ו', נשאר ל"ו אותיות, שכל אחד משש. וזהו "ממעל ל"ו", כמש"ו.
ולמלאכין דצדיק ח"י כו': דסמיכה בצדיק כו' כידוע.
לכורסייא דעל גביהון: כצ"ל כמו חיות דסומכות לכסא והן באמת סמוכות לכסא כמ"ש הפייט נראות נושאות והן נישאות עם הכסא. וז"ש דה"א דאצילות כו'.
חסידים כו': קא חשיב עשר מדות ומתחיל מחסד. נביאים וכתובים - נצח והוד כידוע. אח"כ חכמים ונבונים - חכמה ובינה. ראשי ישראל - כתר עליון.
אנשי מלכות דאתמר כו': ר"ל בעל מדה דידה הוא מארי דצלותא.
בהיכלא דמלכא א"ד: אדנ"י גימטריא היכל, והיא היכל של מלך - הוי"ה. שבו מתעלם - "לעלם כתיב, לא כשאני נכתר כו'". "וה' בהיכל קדשו". וזהו לעמוד בעמידה כמש"ו.
ולא ראשי ע"ר: ר"ל ודאי בכל דור אית ראשים רק שיהיו בני ישראל.
איכה כו': איך ה' ישבה בדד כנ"ל בגרמ' יחידאה.
עד כען וירא כו': ר"ל עד עכשיו אין איש - משה שנקרא 'איש'.
הא הכא כו': בשבילו עשה, שעליו השגיח, שבו "ממכון שבתו כו'" -- ראשי תיבות משה, וכתיב "השגיח".
דאיהו גמיל כו': שש מדות דו' קצוות, דרגיה דרעיא מהימנא, ובהן כלילין כל המדות כידוע.
בשמא דה' כו': ב"ש בפשוטו ומלואו שכלילין כל המדות.
דאתמר ביה לגבי עלמא כו': שהת"ח שבהן נהירו דשמשא דרעיא מהימנא מבוזין בעלמא.
ליל שמורים: מלכותא קדישא.
מאן דערב בטפה כו': ר"ל שאין מקדש עצמו שלא ישלוט בו יצר הרע כל שהוא.
מלכא דשדים וכל כו': שהוא יסוד שד"י כידוע, וכל הקליפות מתייראין משם זה. (וזהו שכתוב "להעביר גלולים כו' לתקן עולם במלכות שדי". ד"ל).
למטה שנים כו': שהוא יסוד שד"י ומלכא הוי"ה מתלבש בו. אבל באצילות - גוף וברית כו'.
כגוונא דתפילין כו': זהו ענין בפני עצמו.
דכורסייא עילאה כו': הכסא עליון - בינה דבריאה, הוא תפילין של ראש על מט"ט שהוא ת"ת דבריאה, שש מעלות לכסא, שש אותיות שבשמו כידוע.
תפילין דיד דיליה כסא תחתון: ר"ל סנדל והוא שרפרף הכסא והן שני כסאות - כסא עליון וכסא תחתון, בינה ומלכות דבריאה. וז"ש "והאי איהו כו'" - ר"ל "כסא כבוד" - כסא תחתון, "מרום מראשון" - כסא עליון שנקרא 'מרום' כידוע.
אבל מסטרא דע"ה כו': ר"ל ביצירה.
רומ"ח לגביה כו': כמש"ו דכליל מרוח ומים ואש, וזהו אותיות רוח שברומ"ח, ומ"ם שבו הוא מים שנכלל בו, לכן הוא בראשי תיבות, ושמאלא נכלל בימינא לעולם וכן נכלל גם כן כאן במ"ם דמים והוא בכולל א'.
אלהים בתרועה ה' על י' י' שופרות כו': ר"ל שופר - ג' אותיות הי"ו, ה' ד"השופר" - ה'. הרי השם בפשוטו. ביו"ד שופרות -- י' אותיות דמילואו. הרי השם בו במילואו ופשוטו שהן עשר ספירות. ועילת העילות דמתייחד בהן שצריך להיות כן בכל פקודא ופקודא.
בהון ה"א כו': שכאן ה"א על יו"ד.
תרועה שלשלת: ורומח נתבאר לעיל וסייף הוא חרבא דקוב"ה - י' ברישא, וא"ו בגופא דחרבא, ה' ה' - ב' פיות כידוע.
ואיהו לא כו': ר"ל עמודא דאמצעיתא.
אמהון קשרין לון בג' קשרין עמה כו': כצ"ל. ר"ל ג' קשרין שעל האצבע - ג' פעמים קדוש.
דאיהי עונתה: ר"ל ק"ש בעונתה כמו אשר תקראו אותם שית בנין, במועדם, ר"ל בק"ש. וכן ברגלים. וז"ש הכי בג"ד כו'.
אז תקרא כו': ר"ל בכל מועד הוא "אז" כמש"ו, והן ז' תחתונות ואימא עילאה עלייהו. זהו אז תקרא, כמו "אשר תקראו כו' וה' יענה" - השם שנשלם בכל מועד כמש"ו.
וכלילין בד': ר"ל בד' מינים שבלולב.
אמרתי אעלה כו': ר"ל אעלה במחשבה, דמחשבה צריך לסלקא לעילת העילות דטמיר וגניז. זהו אעלה. ובתיבת אעלה רומז ארבע מינים כמש"ו. וז"ש לעיל וצריך לסלקא לה במחשבה בד' מינים.
בה אשתלים י' י"ד: כצ"ל. ר"ל דד' מינים הן הוי"ה פשוטה כנ"ל שהן עצמן ה"ו, והלל - י"ה. הרי הוי"ה. ולכן צריך ליטול לולב בהלל, ומחשבה בה - י' אותיות דשמא מפרש, הרי י"ד דעשר ספירות הוי"ה פשוטה מחכמה למטה ושמא מפרש מכ"ע.
והרי מתן תורה שבעה כו': ר"ל ז' שבתות דספירה ושבועות עצמה שבעה ימים דתשלומין שנקרא 'שבועות'. והן נגד ז' וז', דעמודא דאמצעיתא וכנסת ישראל -- הרי י"ד.
בקול השופר: כנ"ל דשופר יה"ו והשופר - ה'. וי' שופרות - י' דשמא מפרש.
באדרא זוטא. אפיק ט' נהורין כו' אקרון שמא קדישא: [היינו מאבא ולמטה ט' ספירות דאצילות שמשם מתחיל השם. כן כתב בתז"ח ע"ט א' בד"ה בתריסר].
וחכמתא עילאה סתימאה בהאי גולגלתא אשתכח: [ז"ל הגר"א בתיקונים נ"ד א' בד"ה קרקפתא. והוא אוירא עילאה וכמ"ש האר"י זללה"ה].
והחיות רצוא ושוב: [א"ה. עיין מה שכתב בזה הגר"א ז"ל בביאורו על תז"ח ע"ט א' ד"ה בתריסר כו'].
יו"ד כליל אתוון אחרנין י' רישא וסופא דכלא: [א"ה. עיין מה שכתב בזה הגר"א ז"ל בביאורו על תז"ח פ' ב' ד"ה ובסתרי עי"ש].
דניצוצא אפיק זיקין בזיקין לש"ך עיבר כו': [א"ה. עיין באור הגר"א ז"ל על זה בהיכלות פקודי רנ"ד ב'].
- ^ נראה דצריך להגיה כאן שמהי"ג - ויקיעורך
- ^ כאן בדפוס יש סימון כוכבית שלכוארה אינו מפנה לשום מקום, וצע"ע - ויקיעורך
- ^ ולולי דברי קדשו ז"ל היה נראה לי שאפשר צ"ל ובשני. המוציא לאור
- ^ בדפוס יש כאן סימון הפניה כוכבית שאינו מפנה לכאורה לשום מקום, וצע"ע - ויקיעורך
- ^ כנראה שצ"ל נו"ן אבל הקלדתי ככה כי אינו ברור בדפוס - ויקיעורך
- ^ בדפוס יש כאן סימון כוכבית שאינו מפנה לכוארה לשום מקום.. - ויקיעורך
- ^ תנינא דמתניתין כו'. כה"מ בסוף פרשת שמיני (ח"ג מב, א). עיין שם ביאור הגר"א ז"ל. המוציא לאור.
- ^ א', אד', אדנ, אדני
- ^ כאן הגהתי. בדפוס כתוב רנ"א א' - ויקיעורך
- ^ לא הבנתי ואולי הקלדתי לא נכון... - ויקיעורך
- ^ בדפוס יש כאן סימון כוכבים שלכאורה אינו מפנה לשום מקום.. - ויקיעורך
- ^ (נ"א בכח"ב)