המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּפְאַת־נֶ֕גְבָּה מִקְצֵ֖ה קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים וְיָצָ֤א הַגְּבוּל֙ יָ֔מָּה וְיָצָ֕א אֶל־מַעְיַ֖ן מֵ֥י נֶפְתּֽוֹחַ׃
"ופאת נגבה" - מצד דרומי לבנימין והוא צפוני של יהודה וכל התחומין המנוין כאן נמנו בצפונה של יהודה וכל מקום שכתוב כאן וירד כתוב ביהודה ועלה לפי שכאן הוא מונה מן המערב למזרח ושם מונה מן המזרח למערב
"ויצא הגבול ימה" - אל ים אחד ולא ידעתי איזה ים הוא
"ימה" - אל הים ולא זהו ים הגדול העומד במערב והים הזה היה מצפון יהודה ועם כי לא הוזכר למעלה וכמו כן ימצא בהרבה מקומות שבאחד יזכיר ולא בשני עם שהיה גבולם זה אצל זה
"ופאת נגבה" - גבול הדרומי מן המערב כלפי המזרח היה מתחיל מקצה קרית יערים
"ופאת נגבה". חשיב צד הדרומי מן המערב למזרח: "מקצה" הדרומי של קרית יערים (כנ"ל טו, ט), כמו שבארתי (למעלה שם י): "ויצא אל מעין". נמשך לצד דרום ונתרחב שם החוט, כי במצר יהודה אמר ויצא (ממעין מי נפתוח) אל ערי עפרון ושם יצא לצפון: