טור מנוקד אבן העזר קעו
<< | טור · אבן העזר · סימן קעו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו קידש, אפילו לא הוכרו מעולם שלא ניתנו לביאה, הוו קידושין, וצריך גט לכל אחת ואחת.
מת ולו אח, חולץ לשתיהן, שאינו יכול לייבם לאחת ולחלוץ לשניה שמא ישא אחות זקוקתו, ולא לחלוץ לאחת ולייבם לשנייה שמא ישא אחות חלוצתו.
היו לו שני אחין, אחד חולץ ואחד מייבם לשניה, שאם היא זקוקתו הרי טוב, ואם אינה זקוקתו היא לו כאשה נכרית, ואחות זקוקה אינה שהרי כבר חלץ אחיו לאחותה.
קדמו שני אחין וכנסו את שתיהן, אין מוציאין אותן מידן, שכל אחד ואחד יאמר הזקוקה נזדמנה לי, ואפילו לא נזדמנה לי הזקוקה פקע האיסור כשייבם אחיו.
וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: דוקא היכא שכל אחד ואחד אומר כנסתי הזקוקה, אבל מי שעבר וייבם אחות זקוקתו בודאי יוציא, כיון שבא עליה באיסור בודאי צריך להוציא. ואפילו הכי דוקא שקדמו וכנסו קודם שנמלכו בבית דין, אבל אם נמלכו בבית דין ואמרו להם שיחלוץ האחד וייבם השני והלכו שניהם וייבמו, יוציאו כיון שעברו על דברי בית דין.
שנים שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש, ומתו ולזה אח ולזה אח, כל אחד חולץ לשניהם ואין שום אחד מהם יכול לייבם כדפירשתי לעיל. לזה אחד ולזה שנים, היחיד חולץ לשתיהן, והשנים אחד חולץ לאחת תחילה ואחר כך מייבם השני לשניה, אבל לא ייבם קודם שיחלוץ היחיד אפילו אחר חליצת אחיו שמא יפגע ביבמה לשוק. קדמו השנים וכנסו אחר שחלץ היחיד, אין מוציאין מידם אפילו שניהם כהנים, שכל אחת אינה אלא ספק חלוצה שחליצת אחת מהם אינה כלום, וספק חלוצה לא גזרו בה רבנן. היו לזה שני אחין ולזה שני אחין, אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחרת, ואחר כך בא האח השני של זה ומייבם חלוצתו של זה, והאח השני של זה מייבם חלוצתו של זה. ואם קדמו שני האחים של האחד וחלצו לשתיהן, לא ייבמו השני האחין האחרים של השני לשתיהן, אלא אחד חולץ ואחד מייבם לשנייה. קדמו השנים האחרונים וכנסו אחר שחלצו שנים הראשונים, אין מוציאין מידם.
מי שהלך בעלה למדינת הים ושמעו שמת וניסת ואחר כך בא בעלה, ומתו שניהם ולזה אח ולזה אח, אחיו של זה ושל זה חולצין ולא מייבמין.
האשה שהיו לה בנים ולכלתה בנים, וילדה היא וכלתה שני זכרים במחבא ונתערבו הבנים, וגדלו התערובות ונשאו נשים ומתו, בני הכלה חולצין לשתיהם תחילה ולא מייבמין, שכל אחת משתיהן ספק אם היא אשת אחיו שהיא מותרת לו, או אם היא אשת אחי אביו שהיא ערוה לו, ובני הזקנה אחר חליצת בני הכלה חולצין או מייבמין, שאם היא אשת אחיו הרי היא יבמה, ואם היא אשת בן הכלה הרי היא אשת בן אחיו ומותרת לו שכבר נחלצו. מתו הבנים הודאין של הזקנה והכלה, והספקות קיימין, הספקות לנשי בני הזקנות חולצין ולא מייבמין שהיא ספק אשת אחי אביו, ולנשי בני הכלה אחד מהספקות חולץ לה תחילה, והשני מייבם ממה נפשך, אם זה שחלץ בן הכלה הוא, הרי חלץ לאשת אחיו ואם כן הספק השני הוא בן הזקנה ומותר לו לישא אשת בן אחיו אחר שנחלצה מיבמה, ואם זה שחלץ תחילה הוא בן הזקנה, הרי חלץ לאשת בן אחיו ולא עשה ולא כלום, אם כן הספק השני הוא בן הכלה והרי הוא מייבם את אשת אחיו.
מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים וניסת, וילדה ואין ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, והיו לה בנים מן הראשון ומן השני, וגדל הספק ונשא אשה ומת, בנים מן הראשון ומן השני חולצין ולא מייבמים, שלכל אחד מהם הוא בספק שמא אחיו הוא מן האם ולא מן האב. וכן הספק לנשותיהן חולץ ולא מייבם. היו לראשון ולשני לכל אחד בן אחד מאשה אחרת ומתו, זה הספק חולץ או מייבם לנשותיהם, שאם הוא אחיו מאביו הרי היא יבמתו, ואם אינו אחיו נכרית היא לו ומותר בה כיון שאין לה יבם אחר שתהא זקוקה לו. מת הספק, אחד משני הבנים הודאי חולץ לה תחילה, והשני מייבם ממה נפשך, אם הוא אחיו הרי היא יבמתו, ואם אינו אחיו נכרית היא לו וכבר נחלצה מהאח האחד שהוא יבמה.
חמש נשים שהיה לכל אחת בן ידוע, ונתערבו חמשתן וילדו כאחת במחבואה, וגדלו התערובות ונשאו נשים ומתו ונפלו נשותיהן לפני ה' הבנים הודאין שאין אחד מהם יודע איזו היא אשת אחיו, זו היא תקנתם, ארבעה מהודאין יחלצו לאחת והחמישי ישאנה אחר שנחלצה ארבע חליצות, שאם היא אשת אחיו הרי היא יבמה, ואם אינה אשת אחיו נכרית היא לו וכבר נחלצה מיבמה, שאחד מאלו הארבעה שחלצו לה היה יבמה. וכן השניה, חולצין לה ארבעה והחמישי ישאנה. נמצא שחמשתן נושאין חמש נשים אחר שנחלצה כל אחת ואחת ארבע חליצות. והוא הדין נמי שאחד יכול לישא כולן אחר שיחלצו לה הארבעה, אלא שזה יותר טוב, שמא יזדמן לכל אחד לייבם את יבמתו.
ואם מת אחד מהבנים הודאין, ד' הספקות יחלצו לה והחמישי ייבם.
היו קצת הודאין כהנים וקצתם אינם כהנים, הכהנים חולצים ולא מייבמים שמא יפגעו בחלוצה, ושאינם כהנים מייבמים.
היו קצת הודאין שיש להם באלו הספקות אחים שהם אחים מן האם שלא מן האב, וגם יש לו בהן אחים מן האב, חולצים ולא מייבמין. כגון יעקב נשא לאה והיה לה בן מבועז, ואשה אחרת שיש לו לבועז ילדה עם לאה אשת יעקב ועם שלש אחרות במחבואה, נמצא שבן בועז מלאה יש לו בתערובות אח מאם שלא מן האב שהוא בן לאה מיעקב, ובן בועז מאשתו האחרת הוא אחיו מן האב, לפיכך אינו יכול לייבם לשום אחת שמא היא אשת אחיו מאמו.
מקצתם כהנים ומקצתם שיש להם אחים מן האם - אלו ואלו חולצים ולא מייבמים.