לדלג לתוכן

טור מנוקד אבן העזר עה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן עה (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


שלש ארצות בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין נישואין, יהודה ועבר הירדן וגליל.
שמי שהוא מאחד מאלו הארצות ונשא שם אשה, אינו יכול לכופה שתצא עמו לארץ אחרת.
אבל אם היא מאחד מאלו הארצות והלך לארץ אחרת ונשא שם, צריכה לילך אחריו לארצו.
ונראה דהוא הדין בכל ארץ וארץ כיוצא בזה לפי מה שהיא חלוקה בגבולותיה.
וכתב הרב רבי מאיר מרוטנבורק: אם הוא מיהודה וקדשה בגליל, אפילו לא נשאה בגליל אלא בעבר הירדן, צריכה לילך אחריו ליהודה שהיה מקומו בשעה שקדשה.
ובנושא אשה ביהודה והוא מיהודה שאינו יכול להוציאה משם לגליל, גם בזה כתב רבינו מאיר מרוטנבורק - שאינו יכול להוציאה מאותו הארץ להביאה לארצו, כגון אם הוא מיהודה ונשאה שם, אינו יכול להוציאה משם ולהביאה לגליל אפילו אם היתה מגליל.
ובאותה הארץ יכול להוציאה מעיר לעיר ומכפר לכפר.
אבל אינו יכול להוציאה מעיר לכפר ולא מכפר לעיר, שיש דברים שישיבת העיירות טובה להם ויש דברים שישיבת הכפרים טובה להם.
וכשיוציאנה מעיר לעיר ומכפר לכפר, לא יוציאנה מנוה היפה לנוה הרע, ואף לא מנוה הרע לנוה היפה.
וכן לא יוציאנה ממקום שרובם ישראל למקום שרובם עכו"ם.
ובכל מקום מוציאין ממקום שרובם עכו"ם למקום שרובם ישראל.

במה דברים אמורים? - מחוץ לארץ לחו"ל או מארץ ישראל לארץ ישראל. אבל מחו"ל לארץ ישראל כופין לעלות אפילו מנוה היפה לנוה הרע, ואפילו ממקום שרובן ישראל למקום שרובן עכו"ם.
ואין מוציאין מארץ ישראל לחו"ל אפילו מנוה הרע שרובן עכו"ם למקום היפה שרובן ישראל.

אמר האיש לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה, או שהיא שם ומבקשת לצאת - תצא בלא כתובה.

האשה שאומרת לעלות והוא אינו רוצה, או שרוצה לצאת משם - יוציא ויתן כתובה.

והוא הדין נמי לכל מקום מארץ ישראל לירושלים, שהכל מעלין מארץ ישראל לירושלים ואין מוציאין משם.

ירושלמי: הוא רוצה לעלות והיא אינה רוצה, כופין אותה לעלות. היא רוצה לעלות והוא אינו רוצה, אין כופין אותו לעלות.
וכתב הרב רבינו מאיר - דירושלמי איירי בזמן הזה ומתניתין דקתני שכופין אותו לעלות איירי בזמן הבית. ואין תירוץ זה מספיק, דאי איירי בזמן הזה למה כופין אותה. אלא נראה שאין חילוק בין בזמן הזה לזמן הבית כסתמא דמתניתין.

כתב רבינו תם: מי שהוא ביהודה והביא אשה מגליל ליהודה ונשאה שם, אין כופין אותו לצאת ממקומו אחריה, אבל אם הלך הוא לגליל ונשאה שם, אז כופין אותו לעמוד שם עמה. ואם האיש והאשה ממקום אחד ביהודה, אף על פי שנשאה בגליל כופין אותו לצאת מגליל אפילו מעיר לכרך ומכרך לעיר. ואם האיש מעיר והאשה מכרך או איפכא ושניהן מיהודה ונשאה בעירו, אין האשה יכולה לכופו להניח מקומו כיון שאין המקומות שוין והוא נשאה בעירו, וכל שכן אם נשאה בעירה שאין האיש יכול לכופה להניח מקומה כיון שאין שני המקומות שוין ונשא בעירה. אבל אם מקומותיהן שוין שתיהן או כרכין או עיירות, כופין האיש לעזוב מקומו אף על פי שנשאה במקומו.

שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל: ראובן שטוען כי קודם הנשואין התנה עם אשתו שישאנה במקומה על תנאי שאחר הנשואין תבא אליו לדור במקומו, והיא מודה בזה התנאי אלא שאומרת אחר כך כשנשאה וכתב בכתובה שלא יוציאנה ממדינה זו למדינה זו בטל התנאי הראשון ואינה רוצה לצאת ממקומה.
תשובה - לא נמחל תנאי הראשון בזה, כי הכתובה נכתבה כמו שרגילין לכתוב בכל הכתובות ולא כיון לעקור תנאי שהתנה בפירוש, ועוד שהוצרכה לתנאי הכתוב שכתב שלא יוציאנה ממקומה דהיינו מדינה שקבלה לדור ואדעתא דהכי ניסת לו שתדור שמה ולא יוכל להוציאה משם, נמצא שתנאי הכתובה אינו עוקר התנאי הראשון כלל, ואם אינה רוצה לדור עמו במקומו אינו חייב במזונותיה.