טור ברקת/תרלב
שולחן ערוך
[עריכה]- סימן תרל"ב - דברים הפוסלים בסכך - ובו ד' סעיפים
- (א) סכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים, אבל פחות מארבעה כשרה ומותר לישן תחתיו. מן הצד - אינו פוסל אלא בארבע אמות, אבל פחות מארבע אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה, דהיינו לומר שאנו רואים כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל. ודבר זה הלכה למשה מסיני. הילכך בית שנפחת באמצע וסיכך במקום הפחת ונשאר מן התקרה סביב בין סכך כשר לכותלים פחות מארבע אמות - כשרה. ומיהו אין ישנים תחתיו כל זמן שיש בו ארבעה טפחים.
- במה דברים אמורים? בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול שבעה טפחים על שבעה טפחים. אבל בסוכה קטנה שאין בה אלא שבעה על שבעה, בין באמצע בין מן הצד, בשלשה טפחים פסולה, בפחות משלשה כשרה וישנים תחתיו, ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור.
- (ב) אויר - בין בגדולה בין בקטנה שוים; דבין באמצע בין מן הצד, בשלשה טפחים פסולה, בפחות משלשה כשרה ומצטרף להשלים הסוכה. ואין ישנים תחתיו.
- (ג) סכך פסול פחות מארבעה, ואויר אצלו פחות משלשה, אין מצטרפים לפסול. הילכך אם אויר שלשה במקום אחד אפילו מיעטו בסכך פסול - כשר. והני מילי בסוכה גדולה, אבל בקטנה שאין בה אלא שבעה על שבעה, אם יש בין שניהם שלשה טפחים מצטרפים לפסול.
- (ד) אם יש סכך פסול שני טפחים ועוד סכך פסול שני טפחים, ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם - יש להסתפק אם שני הפסולים מצטרפים לפסול הסוכה.
טור ברקת
[עריכה]פירוש ראשון
[עריכה]כאשר הנחתי למעלה כי מעשה[1] נחלק לשנים. כי הגג שלה הוא נעשה על ידי המצות החמורות, אמנם הדפנות הם נעשים על ידי מצות קלות. ונתבאר למעלה כי זה יהיה משפט הסוכה זו אשר יעשה האדם להגן עליו בעולם הזה ולהיות לו להועיל לעולם הבא כמשפט כל המצות אשר הוא מגינה.
ולכן יאמר כי "סכך פסול פוסל באמצע" - דהיינו מעשה הרע אשר נעשה בתוך הסוכה, או באותם הימים אע"ג כי אינו בתוך הסוכה ממש. והוא "פוסל בארבע טפחים" כלומר לפי כי זה הוא משפט האדם החוטא כי שלשה פעמים מוחל לו הקב"ה שנאמר "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר", וכך היא המדה מעביר ראשון ראשון. והיינו 'בתוך ארבעה' שנאמר "ועל ארבעה לא אשיבנו". והם טפחים על הרע כפים. ולכן "פחות מארבעה[2] כשרה ומותר לישן תחתיו" על דרך "בשכבך תשמור עליך - בקבר". והיינו שאמר "מותר" לומר כי אינה מנוחה שלימה לפי שהוא עתיד ליתן עליהם דין וחשבון אם לא עשה תשובה.
אמנם "מן הצד" - (אם כן) [אם][3] מעשה הרע אשר עשה היה "מן הצד", בדיעבד, והוא לא ידע ואשם. "אינו פוסל אלא בארבע אמות" - רצה לומר כי העון הוא מן החמורות. "אבל פחות מארבע" - שלא חטא ארבע פעמים או שלא היה מן החמורות כאמור, "כשרה דאמרינן דופן עקומה והיינו לומר שאנו רואים כאילו הדופן" של המצוה שיעשה האדם (כי כך דופן בגימטריא מצוה כאמור), ואנו אומרים דופן זה (היא המצוה) "כאילו נעקם" ומחשב זה הסכך הפסול של העונות שעשה "מגוף הכותל", שהוא הדופן של המצוה. והיינו מה שאמרו חז"ל "גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה". כי הנה אותם העונות מאחר שהיו מן הצד אינו מן החמורות והיו מסוג עבירה לשמה - נחשב למצוה לצורך של הסוכה.
"ודבר זה הלכה למשה מסיני" - כי כן נאמר לו "שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי" ופירש מחיוב העונה. ונאמר "מי יתן והיה לבבם זה להם", ולבם לא נכון עמו, ואמרו "דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלהים".
"הילכך בית שנפחת" - אותו בית שיש לכל אחד מישראל כאמור (כי כל אחד יש לו חלק בגן עדן), ונפחת מפני מעשה הרע שעשה. "וסיכך" במעשה המצוה "במקום הפחת" על דרך מה שאמרו חז"ל "אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות. עינים רמות - והיו לטוטפות בין עיניך". הרי שסיכך במקום הפחת ממש של העבירה עשה כנגדה סיכוך של מצוה. "ונשאר מן התקרה סביב בין סכך כשר" (של המצוה) "לכותלים של הבית פחות מארבע אמות כשרה" נמי לענין סוכה. ואף על גב כי הבית זה אינו מועיל לענין סוכה שצריכה מעשה שנאמר "תעשה לך" ולא מן העשוי.
"ומיהו שאין ישנים תחתיו", ואף על גב שנתקן הפחת על ידי המצוה (ישנים תחתיו)[4], אף על גב כי לענין סוכה הועיל, אבל להועיל נמי לענין מה שאמר הכתוב "בשכבך תשמור עליך - בקבר" - לא תועיל כלל "כל זמן שיש בו ארבע טפחים" מן העונות כאמור.
"במה דברים אמורים? בסוכה גדולה" הנעשית על ידי מעשה הטוב שלם בכל הפרטים (שהם מעשה דיבור מחשבה). "אבל בסוכה קטנה" שיש בה תרתי לריעותא מאחר שהיא נקרא קטנה משמע שאינה גדולה בכל הפרטים האמורים שצריך להיות בכל מעשה המצוה, ומה גם "שהיא שבעה על שבעה" - היינו כי מצות הללו הם השבע מצות שניתנו לבני נח וחזר ונתן אותם הקב"ה לישראל. ולכן מעשה הרע של סכך פסול "בין שהיה באמצע", רצה לומר באמצע של הסוכה, או שהיה באמצע הימים של הסוכה, "בין" שהיה הפיסול של מעשה הרע "מן הצד" של מעשים אלו. "בשלשה טפחים" - שעשה שלשה פעמים מעשה רע הוא הנעשה ביד[5] - "פסולה". "בפחות משלשה פעמים" שחטא - "כשרה" להגין עליו. "וישנים תחתיו" שנאמר "בשכבך תשמור עליך" - בקבר.
"ומצטרף" - כי מאחר שנאמר "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר", וכך היא המדה מעביר ראשון ראשון ולכן "מצטרף להשלים הסוכה לכשיעור", כלומר לא מבעיא אם עשה תשובה כי בזה אפילו זדונות נחשבות לו כזכיות, אלא אף על גב כי ישב לו ולא חטא עוד אף על גב כי בא מעשה לידו רק שאינו מתכוין לשם תשובה - כי העושה תשובה צריך להתוודות ולהעיד עליו יודע תעלומות שלא לעשותם עוד וצריך להתחרט רק כי לא חזר עליהם בלבד אף על גב שבאו לידו - הרי אלו מצטרפין עם המצות לענין להשלים הסוכה לכשיעור של המצות.
"אויר בין בגדולה בין בקטנה שוים" - הנה יש הפרש בין סכך פסול לאויר, דאילו סכך פסול הוא עשה מעשה רע במעשה בפועל, אמנם 'אויר' היינו התרשלות מלעשות מצוה, כי מפני שבאה לידו ונתרשל ולא עשה אותה לכן נשאר אותו המקום פנוי מן הסיכוך של מעשה המצוה. ואף על גב דקים לן כי לא קנסי אעשה כמו שלמדנו ממעשה דרב קטינא עליו השלום, אמנם מכל מקום הוא העדר גדול כאשר הוא מבואר מן הראשונים. ומה גם אצלי. ודבר פשיטא הוא דהא מעשה הרע נתקן על ידי מעשה התשובה כקטן שנולד דמי, ונוסף עוד אם יעשה תשובה מאהבה כי אז זדונות נחשבות כזכיות. אבל העדר מעשה המצוה אין לו תקנה על ידי תשובה. וכבר הסכימו על דבר זה חז"ל כמו שאמר הכתוב "וחסרון לא יוכל להמנות" - מי שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם אין לו תקנה.
ולכן יאמר נא: "אויר" שהוא התרשלות של מעשה המצוה, "בין בסוכה גדולה" שעשה מצות רבות וגדולות, "בין בקטנה" שעשה שבעה מצות בלבד כאמור, "שוים דבין באמצע" (אם נעשה התרשלות ה*** באמצע הסוכה או באמצע ימי הסוכה), "בין שהיה מן הצד" אף על גב שאין קונסין עליו מכל מקום, "בשלשה טפחים" - אם נתרשל שלשה פעמים בקפיצת יד "פוסל הסוכה" מלהגן עליו. "פחות משלשה פעמים כשרה ומצטרף" כי אין נחשב התרשלות זה להפסיק בסוכה הנעשית ממעשה המצות אלא מצטרף עם המעשה של הסוכה להשלים אותה בעולם הזה. "ואין ישנים תחתיו" - כי אין מתקיים בו "בשכבך תשמור עליך - בקבר", דהא מה שאין קונסין על עשה היינו בעולם הזה אבל אחר המיתה למה לא יקנסוהו שבטל המצוה לרצונו כאמור.
"סכך פסול", של מעשה הרע אשר יעשה האדם לחטא בהנה, אמנם הוא היה "פחות מארבעה" פעמים כי על שלש הקב"ה מוחל אמנם "ועל ארבעה לא אשיבנו". וזה היה פחות מארבעה. "ואויר אצלו", מענין התרשלות של מעשה המצות אצלו, והיה "פחות משלשה" פעמים. "אין מצטרפים זה" עם המעשה עם ההתרשלות "לפסול הסוכה".
"הילכך אם אויר של שלשה" פעמים שנתרשל מלעשות המצוה הם "במקום אחד" בסוכה של מעשה הטוב, "אפילו מעטו בסכך פסול" (של מעשה הרע) "כשר". "והני מילי בסוכה גדולה" - שנעשית ממצות הרבה וגדולים אותם המצות בכל הפרטים שצריך להם - מעשה דיבור מחשבה - דאז אינו פוסל. "אבל בסוכה קטנה" שלא נמצא במעשה המצוה שלה שלימות המצוה על דרך הנזכר (מעשה דיבור מחשבה), "והיא שבעה על שבעה", דהיינו שקיים שבעה מצות שנצטוו בהם בני נח בתחילה וחזר ונתן אותם לישראל. "אם יש בין שניהם של האויר" (של התרשלות) "ובין סכך פסול" (של מעשה הרע), בין שניהם "שלשה טפחים" - צירוף שלשה פעמים. "מצטרפים זה עם זה" לפסול אותה הסוכה ולא תועיל להגן עליו ולהציל לו מרעתו כאמור.
"אם יש סכך פסול" (ממעשה הרע) "שני טפחים" - דהיינו הרמז לשני פעמים. "ועוד סכך פסול" - עשה פעם אחרת מעשה הרע של סכך פסול שני פעמים, הם שני טפחים שעשה מעשה בידים. "ואויר" של התרשלות מלעשות מצוה "פחות משלשה", רצה לומר פחות משלשה פעמים, "מפסיק ביניהם" של אלו העונות. "יש להתספק אם שני הפסולים הם מצטרפין לפסול את הסוכה" מלהיות מגינה על האדם. אבל לענין של צירוף העונות פשוט הוא כי הם מצטרפין. רק לענין תועלת הסוכה בהווה מספקא לן אם מפסיקין.
פירוש שני לצד עילאה
[עריכה]כאשר הנחנו למעלה כי מעשה הסוכה זו הוא בנין סוכת דוד הנופלת, לתומכה ולסעדה במעשה של התחתונים שהיא שואלת מישראל בניה "סמכוני באשישות" מההוא נפילו. ולכן צריך כי מעשה הזה יהיה שלם בכל פרטיו עד מקום שיהיה המתקן זה נקרא 'פועל צדק' כדאיתא פרשת אמור.
ולכן יאמר, הסוכה זו הנזכרת, "סכך פסול פוסל בה" - כלומר כי על ידי המעשה הגשמי של סכך הפסול פוסל "בה" בסוכת דוד הנזכר. והפיסול הוא כי נאחז ממנה סטרא אחרא ויונק משם. ולכן זה הוא הסיבה כי ימנע הייחוד העליון וכדאיתא פרשת בלק דף קצ"ז (ח"ג קצז, א) וזה לשונו: "רבי אבא פתח: אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו' - ואוליפנא מגו בוצינא קדישא דבשעתא דאיהי סליקת למלקט ענוגין וכסופין, ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא - כדין מטא לגביה טפת דם כחרדל ומיד אתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין. וכדין ידעין לעילא דמומא אשתכח בהו בישראל ואתער שמאלא מיד, ומשיך חוטא לתתא ותכהן עיניו מראות וכו' מלאסתכלא ברחמנו. כדין אתערו דסמאל בקל תקיף לאתערא על עלמא כמה דאת אמר ויקרא אל עשו בנו הגדול וכו'".
הנה מבואר מדברי זה המאמר כי ס"מ חייבא אתער על עלמא בזמן שנמצא בישראל מעשה רע. ולכן יאמר נא "סכך פסול" - כאשר נמצא בסוכה העליונה סוכת דוד, פסול, כי זה יהיה מפני מעשה התחתונים כדאיתא במאמר. ועתה התבונן כמה עונש ראוי להיות לפוגם סוכתו באחד מן הדרכים הנ"ל. והעונש הוא כפול בעולם הזה ולעולם הבא לפי כי כן נמי הוא עשה רעה עם כל העולם דאתער ס"מ חייבא לאבאשא לכל עלמא בעבורו. והנה אמר כי זה הסכך פסולה פוסל נמי למעלה דוגמא מה שפוסל למטה, כי הנה למטה "פוסל באמצע בארבע טפחים". וכן נמי למעלה פוסל "באמצע" - הוא מה שאמר בתיקונים תקונא תשיעאה "בראשית - ירא שבת - דאיהי שכינתא דעלה אתמר מחלליה מות ימות. דעאלו אויבים בחלל דילה דאיהו קדש קדשים ואתמר בהון את מקדש ה' טמא, חלל ממלכה ושריה וכו'".
הנה ממאמר זה מובן מה שאמר "פוסל באמצע". ומה שאמר "בארבעה טפחים" הוא מה שאמר לקמן וזה לשונו: "ושפחה עאלת באתרה דגבירה דאיהי נדה שפחה גויה זונה וסאיבת אתרהא וכו'". הנה זה נקרא פסול של ארבע טפחים - כלומר ארבע בחינות של פיסול הם הנכללים שם באמצע כאמור. ולכן פסולה ונדחית סוכת דוד כמאמר "ואתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין".
"אבל בפחות מארבע כשרה". וכן נמי למעלה אינה נפסלת, לא אתעדיאת, וכשרה היא. ומתייחדת עם בעלה כדת משה וישראל. והיינו מה שאמר "ומותר לישן תחתיו" של אותו הסכך של סוכת דוד. ומי הוא זה שישן שם? בעל הסוכה, זה יעקב אבינו ע"ה שנאמר "וישכב במקום ההוא".
"אמנם סכך פסול מן הצד אינו פוסל אלא בארבע אמות" - הוא מה שאמר בזוהר פרשת משפטים דף קי"ח (ח"ב קיח, א) וזה לשונו: "שור מועד בעלה עאל לבי מלכא רבוניה בארבע אבות נזיקין דיליה וכו' דאינון עון ומשחית אף וחמה, דכולהו מועדין לקלקל וכו'". ולכן כאשר יש פגם למטה בארבע אמות - היינו ארבע עונות היותר גדולים שהם עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים לשון הרע (כי הוא שקול כשלשתם כמו שאמרו חז"ל שנאמר "לשון מדברת גדולות") -- אז נמי פוסל למעלה סוכת דוד בארבע אבות נזיקין הללו כנזכר.
"אבל פחות מארבע אמות" - דהיינו שלא חטא בהם עצמם רק בענפים שלהם, "כשרה". וכן נמי למעלה פחות מארבע אמות - כאשר אין נכנסים בקדושה ארבע אבות נזיקין הללו - כשרה. "דאמרינן דופן עקומה דהיינו לומר שאנו רואים כאילו הכותל נעקם". והענין כי הנה סוכת דוד הוא סוד אות ה' כנזכר למעלה. אמנם כאשר מטי לגבה טפה הנזכר - אז נסתם אותו פתח של אות ה' שהוא כזה ה ולכן נעשית אות ח' כזה ח. והיינו מה שאמר במאמר "ואתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין". וכאשר נאחזים ממנה סטרא אחרא אז מתארך רגל אות ח' ונעשה ת. וזה הוא כותל של אות ה שנעקם ונעשה ת.
וכאשר הסכך הפסול הוא פחות מד' אמות כי לא היה באדם זה ד' עבירות הנ"ל - אז נמי למעלה הוא פחות מארבע, כי אין מתאחזים מסוכת דוד ארבע אבות נזיקין הנזכר. ולכן אף על גב כי נסתם אות ה מאותה טפה ונעשית אות ת - רואים אנו לדופן זה שהיא עקומה ואותו סכך הפסול נמשך אחריו ונחשב מן הכותל של אות ה' של הסוכה הקדושה.
"ודבר זה הוא הלכה למשה מסיני" - הוא מה שאמר פרשת תשא דף ק"ץ (ח"ב קצ, א) וזה לשונו: "אמר ר' יוסי לא הוה אבא רחמן על בנוי כקוב"ה וכו'. ותא חזי רחמנו דיליה אלו נפל דבר אחד מכל דברו ולא יתיר נוח לעלמא דלא אתברי. אבל מדאמר מכל דברו הטוב אפיק ביש לאחורא דהא מלה דביש לא בעי למעבד. ואף על גב דאגזים וארים רצועה - אתאת אימא ואתתקפת בדרועא ימינא וקם רצועה בקיומיה ולא נחית לתתא ולא אתעביד בגין דבעיתא חדא הוו תרוייהו. איהו דאגזים ואיהי דאחידת בימיניה. ואי תימא מנ"ל? ממשה. דכתיב לך רד כי שחת עמך. שרי לארמא רצועה. ומשה שלא הוה ידע אורחא דאימא שתק. כיון דחמא קוב"ה כך - אנקיד ליה וכו'. ואי תימא אמא דאיהי רגילה לאחדא ברצועה דמלכא אן הות, דשבקת מלה למשה וכו'?".
הנה מבואר מזה המאמר כי בעון זה באימא חאבו כדאיתא לקמן. ואז באו אותם ארבע אבות נזיקין ונאחז משם, וכדאיתא במדרש. וכאשר אמר "זכור לאברהם ליצחק וליעקב" נסתלקו וכו'. הנה למדנו ענין דופן עקומה שנעקמה בזמן שהיה משה בסיני ונזדמנו ארבעה אבות נזיקין להרע לישראל ולא יכלו. וזה היה "מסיני". ונחשב סכך הפסול מגוף הכותל לקדושה.
והיינו מה שאמר בזוהר פרשת בלק דף קפ"ח (ח"ג קפח, א) וזה לשונו: "חטה נקודה באמצעיתא דלית חולקא לסטרא אחרא דחובה תמן וכו'. אמר רבי אלעזר ודאי חטה הכי קרינן לה אבל חמינן בשבטין דלית בהו ח"ט ובה אית ח"ט, וקרינן חטה. אמר ההוא ינוקא - ודאי הכי הוא, דהא ח"ט שרייא סמיך לה וכו'. ואילנא דא כד נצח סטרא דטוב נקיט לכל סטרא אחרת וכפיא ליה וכו'". והיינו סכך פסול שהוא סמוך לכותל שהם אותיות ח"ט סמוך לאות ה' סוכת דוד, ונצח סטרא דטוב ונחשב הכל לענין חטה, היינו ברתא דמלכא שהוא דופן עקומה. והוא "הלכה למשה מסיני" כאמור.
והנה אמר הכתוב "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית". ולכן אמר "הילכך בית שנפחת באמצע" - הוא אות ה' זו הנקרא 'בית' כאמור, שנפחת ונעשית בסוד ד' - סוכת דוד הנופלת. "וסיכך במקום הפחת" - על ידי מעשה התחתונים, "ונשאר מן התקרה סביב בין סכך כשר לכותלים פחות מבארבע אמות" - כי הנה מדה זו היא בסוד ארבע כאשר עומדת אחורי התפארת בסוד תנה"י תפארת נצח הוד יסוד של הזכר, וכאשר הוא פחות מארבע אמות אלו כשרה היא שהרי אין שם ענין פיסול רק העדר. ולכן "כשרה" היא. "אבל אין ישנים תחתיו" שהרי אינה ראויה לזיווג אז, עד שתבנה בסוד ה'. ולכן אמר "ומיהו אין ישנים תחתיו כל זמן שיש בו ארבע טפחים".
והנה כבר נתבאר כי אמות הם בסוד הזכר - אמות בסוד מאות. ומדות הנקבה בסוד טפחים שנמא "הנה טפחות נתת ימי", כי לפי שהמדות שלה הם נמשכות מהארת מדות הזכר - לכן הם קצרים בסוד טפחים. ולכן "כל זמן שיש בה ארבעה טפחים" שהיא סוד ארבע, "אין ישנים תחתיו" כאמור, כי בהיותה בשיעור זה אינה ראויה לביאה.
"במה דברים אמורים? בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול שבעה טפחים על שבעה טפחים" - דהיינו כי מדה זו נמצא בה שיעור במדות שלה שהיא סוד שבעה ספירות, וכל אחת משיעור שבעה שלכן נקראת 'בת שבע'. ובזה תבין סוד מה שאמרו חז"ל "ראויה היתה בת שבע לדוד מיום שנברא העולם מששי ימי בראשית" (מאמר). לפי כי מדה זו כאשר היא בסוד 'שבע' כבר היא ראויה לדוד להתחבר עמו מפני כי שלימות זה נמצא בה מששת ימי בראשית שהם בסוד הזכר.
"אבל בסוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה" - רצה לומר כי היא סוד שבעה מדות ועדיין לא נתגלו בה הג' ראשונות, והם סמוכים על שבעה של הזכר. "בין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה" - כי הנה כבר נתבאר כי סכך פסול הוא סוד סמא"ל שהוא נאחז למעלה ויונק משם. וכאשר מתאחז פעמים כי השורש שלו הוא העולה למעלה ליינק משם והם סוד שלש ראשונות. ובזה תבין סוד מה שאמרו חז"ל כי ראשו של עשו נקבר במערה של יעקב אבינו ע"ה שהם שלשה ראשונות היונקים משם. והיא המערה כדאיתא בזוהר שלכן נקרא "מערת המכפלה". מאי מכפלה? אות ה' כפולה דבשמא קדישא.
אמנם "בפחות משלשה" - אם היה שם מסכך פסול זה של סמא"ל, כי לא עלו לשם בחינת שלש ראשונות אלא פחות, "כשרה" לפי כי לעולם סמא"ל הוא יונק ממדה זו בסוד השעיר שיונק חלב אמו, ולא סגי בלאו הכי. ולכן "הסוכה כשרה וישנים תחתיו" בעל הסוכה - הוא הצדיק. וכמו שאמרו חז"ל מזמן הבריאה עשה לו הקב"ה שם סוכה בירושלים והיה מתפלל בתוכה ואומר "יהי רצון שאראה בבנין ביתי". "ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור" - לפי שהם מתמתקים ונכנסים כנגד הקדושה.
"אויר בין בגדולה בין בקטנה וכו'" - הנה בענין האויר נמצא דבר והפכו. כי יש אויר מסטרא דקדושה כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דבחינת אור נכנס בו אות י' ההויה ונעשה אויר. והיינו מה שאמרו חז"ל "אוירא דארעא דישראל מחכים". ואמנם יש בהפך מזה אויר מסטרא אחרא והוא על דרך הנזכר כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. ולכן הוא היה אומר "אויר" זה אין בו הפרש, בין שהיא מדה זו "גדולה" בין שהיא "קטנה", "בין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה" - אם נמצא שלשה טפחים אויר פוסל הסוכה לפי כי סוד אויר זה הוא סוד אות ן פשוטה. והנה אות נ' במלוי הם שלשה אותיות נון. ולכן צריך להיות סמוך לשתי מדות הנקראים 'יכין ובועז'. ולכן אם יש שלשה טפחים שלימות פוסל כי זה מורה שאותו הרוח של שטות נכנס לשם שעליו שנינו "כלי חרס מטמא מגבו ומאוירו".
"בפחות משלשה כשרה" שהרי אות נון דבקה שם בכל האיפשר. "ומצטרף להשלים הסוכה" - רצה לומר מצטרף עם הצדיק להשלים הסוכה כאמור. "ולא ישן תחתיו" כי עדיין הסוכה אינה שלימה כראוי.
"סכך פסול פחות מארבע". שהרי נתבאר למעלה כי לפי שזה מורה שלא נכנסו הארבע אבות נזיקין בסוכה העליונה ולכן היא כשרה כאמור. אמנם עתה שנמצא אצלו "אויר גם כן, והוא פחות משלשה" נמי, "אין מצטרפים לפסול" לפי כי הנה נתבאר כי כל אחד מהם הוא רומז במקום אחד ואינם קרובים זה לזה.
"הילכך אם אויר שלשה במקום אחד" - שהוא סוד אות נון הנזכר, "אפילו מעטו בסכך פסול הוא כשר" מפני כי אותו הפיסול מעט מתמתק שנאמר "יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט". "והני מילי בסוכה גדולה" - דהיינו כי סוכת דוד נתרבית ונעשית בסוד ה מאותיות גדולות כדאיתא בזוהר פרשת לך לך דף צ"ג (ח"א צג, א) וזה לשונו: "אמר רב יעקב לרבי אבא, האי ה' דהבראם זעירא, וה' דליהוה רברבא. מה בין האי להאי? א"ל דא שכינתא ודא יובלא. ואית דמתני דכולא חד. דכד מנהרא מצדיק כדין קיימא באשלמותא ה רברבא דהא מתנהרא כדקא יאות. ולזמנין דלא קיימא באשלמותא וינקא מסטרא אחרא כדין ה' זעירא. ובגין כך זמנין דסיהרא קיימא באשלמותא וזמנין בפגימותא. ובאנפהא אשתכח ואשתמודע. וכלא שפיר. והאי ברירא דמלא". עכ"ל.
הנה מבואר מדברי זה המאמר כי ה' גדולה הוא בזמנא דמנהרא מצדיק וזה יהיה נמי ענין "סוכה גדולה". ובזמן הוא בסוד ה' קטנה, בסוד ה' ד"בהבראם" - היינו סוד "סוכה קטנה". ולכן בזמן שהיא בסוד "סוכה גדולה אפילו יש שם אויר שלשה טפחים" בסוד אות נו"ן, "כשרה". אמנם בזמן שהיא בסוד "סוכה קטנה שאין בה אלא שבעה על שבעה" - דהיינו שהוא בסוד 'בת שבע', ואז נאמר "ראיתי והנה מנורת זהב כלה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות". לכן "אם יש ביניהם", בין סכך פסול והאויר, בין שניהם "שלשה טפחים מצטרפים לפסול" - אף על גב שלא עלה לשם אלא השלשה עליונות של סטרא אחרא כנזכר לעיל - "פסולה".
"אם יש סכך פסול שני טפחים", שהרמז הוא לשני מדות של סטרא אחרא. "ויש עוד סכך פסול שני טפחים" כי הם סוד שני מדות של סטרא אחרא. אמנם הנראה מזה הוא כי השני טפחים הם בסוד הזכר של סטרא אחרא ושני טפחים אחרים הם שתי מדות של הנקבה דסטרא אחרא. "ואויר פחות משלשה", שהוא בסוד אות נון כאמור "היה מפסיק ביניהם - יש להסתפק אם מצטרפין שני הפסולים לפסול את הסוכה". והענין כי הנה נתבאר בזוהר כי כאשר שני המלכים נועדו אז עברו כל מאריהון דדינין מפני כי הם יחדיו. ואז נאמר "ויקרא הוציאו כל איש מעלי". אמנם עתה אלו הפיסולין בלי ספק שהם מעכבים. אבל הספק הוא מפני שעתה הם נפרדים. הוא מה שאמר בזוהר פרשת בלק בפסוק "אשר הלך חשכים" "דשארי בחיבורא וסיים בפירודא שנאמר יתפרדו כל פועלי און". ולכן הם נפרדים - שני טפחים לחוד ושני טפחים אחרים לחוד.
אמנם הספק אינו על חיבור שלהם דהא לא יתכן שיהיה חיבור ביניהם שהרי נאמר "יתפרדו כל פועלי און" - אף על גב שנתחברו תכף מתפרדים. אבל הספק הוא מצטרפים להרע לסטרא דקדושה. דהיינו לעכב הייחוד של מצוה. והיינו לפסול את הסוכה האמורה.