זהר חלק א צג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · צג א · >>

הוסף תרגום


דף צג א

מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)

צפרא ואשתדלו באורייתא.


פתח רבי אבא ואמר, (ישעיה ס כא) "ועמך כלם צדיקים וגו'" -- מלה דא הא אוקמוה חברייא, מאי טעמא כתיב ועמך כלם צדיקים, וכי כלהו ישראל צדיקי נינהו, והא כמה חייבין אית בהו בישראל, כמה חטאין וכמה רשיעין דעברין על פקודי אורייתא, אלא הכי תנא ברזא דמתניתין, זכאין אינון ישראל דעבדין קרבנא דרעוא לקב"ה, דמקריבין בנייהו לתמניא יומין לקרבנא, וכד אתגזרו עאלו בהאי חולקא טבא דקב"ה, דכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, וכיון דעאלו בהאי חולקא דצדיק אקרון צדיקים, ודאי כלם צדיקים, וע"כ לעולם יירשו ארץ, כדכתיב (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק אבא בם, וכתיב זה השער ליהו"ה צדיקים יבאו בו, אינון דאתגזרו ואקרון צדיקים.

"נצר מטעי"-- נצר מאינון נטיעין דנטע קב"ה בגנתא דעדן האי ארץ חד מנייהו, ועל כן אית להו לישראל חולקא טבא בעלמא דאתי, וכתיב (שם לז כט) צדיקים יירשו ארץ, (ישעיה ס כה) לעולם יירשו ארץ, מהו לעולם כמה דאוקימנא במתניתא דילן והא אתמר האי מלה בין חברייא.

(ותנא מאי קא חמא קרא דלא אקרי אברהם עד השתא), (נ"א תא חזי קב"ה לא קרא לאברהם אברהם עד השתא, מאי טעמא, אלא הכי אוקימנא, דעד השתא לא אתגזר, וכד אתגזר אתחבר ביה האי ה"א ושריא ביה), אלא הכי אוקימנא, דעד השתא לא אתגזר, וכד אתגזר אתחבר בהאי ה' ושכינתא שריא ביה, וכדין אקרי אברהם, והיינו דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ותנא בה' בראם, ותנא באברהם, מאי קאמרי, אלא דא חסד, ודא שכינתא, וכלא נחית כחדא ולא קשיא מלה, והאי והאי הוי.


א"ר יעקב לרבי אבא, האי ה' דהבראם זעירא וה' דהליהו"ה רברבא מה בין האי להאי, א"ל דא (שכינתא) שמיטה ודא יובלא, (ואית דמתני דכלא חד, דכד מנהרא מצדיק כדין קיימא באשלמותא, וה' רברבא דהא מתנהרא כדקא יאות, ולזמנין דלא קיימא באשלמותא וינקא מסטרא אחרא, כדין ה"א זעירא) ובגין כך זמנין דסיהרא קיימא באשלמותא וזמנין בפגימותא, ובאנפהא אשתכח ואשתמודע וכלא שפיר, והאי איהו ברירא דמלה.

אמר רבי אבא, זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהון מכל שאר עמין, ויהיב לון את קיימא דא, דכל מאן דאית ביה האי את, לא נחית לגיהנם אי איהו נטיר ליה כדקא יאות, דלא עייל ליה ברשותא אחרא, ולא משקר בשמיה דמלכא, דכל מאן דמשקר בהאי כמאן דמשקר בשמיה דקב"ה, דכתיב (הושע ה ז) ביהו"ה בגדו כי בנים זרים ילדו.


תו אמר רבי אבא, בזמנא דבר נש אסיק בריה לאעליה להאי ברית, קרי קב"ה לפמליא דיליה ואמר, חמו מאי בריה עבדית בעלמא, ביה שעתא אזדמן (ליה) אליהו, וטאס עלמא בד' טאסין ואזדמן תמן, ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה, ויימא דא כרסייא דאליהו, ואי לאו לא שרי תמן והוא סליק ואסהיד קמי קב"ה. תא חזי בקדמיתא כתיב, (מ"א יט ט) מה לך פה אליהו וגו', וכתיב קנא קנאתי ליהו"ה (אלה"י צבאות) כי עזבו בריתך בני ישראל וגו', א"ל חייך, בכל אתר דהאי רשימא קדישא ירשמון ליה בני בבשרהון, אנת תזדמן תמן, ופומא דאסהיד דישראל עזבו, הוא יסהיד דישראל מקיימין האי קיימא, והא תנינן על מה אתענש אליהו קמי קב"ה, על דאמר דלטורא על בנוי.


אדהכי הוה אתי נהורא דיומא והוו אמרי מלי דאורייתא, קמו למיזל, א"ל ההוא גברא במה דעסקיתו בהאי ליליא אשלימו, אמרי מאי הוא, א"ל דתחמון למחר אנפוי דמריה דקיימא, דהא דביתאי בעאת בעותא דא מנייכו, וגזר קיימא דברי דאתייליד לי, למחר ליהוי הלולא דיליה, א"ר אבא האי בעותא דמצוה איהו, ולמחמי אפי שכינתא נתיב, אוריכו כל ההוא יומא,