טור ברקת/תרטו
שו"ע סימן תרט"ו (תרי"ד לפי הטור ברקת)[עריכה]
יום הכפורים אסור בתשמיש המטה - ובו ב' סעיפים
- (א) יום הכפורים אסור בתשמיש המטה. ואסור ליגע באשתו כאילו היא נדה. וכן אסור לישן עם אשתו במטה.
- (ב) הרואה קרי בליל יום הכפורים - ידאג כל השנה. ואם עלתה לו שנה - מובטח שהוא בן העולם הבא.
טור ברקת[עריכה]
הנה נתבאר למעלה כי כל ענין מעשה יום הכפורים הנה הוא מורה על העתיד. והנה כל ענין העינויים הנעשים בו - אות הוא לבית ישראל שאנו בטוחים לחיי העולם הבא כמו ששנינו "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ", ופירש הרמב"ם ז"ל 'ארץ' זה הוא כינוי לעולם הבא לפי כי כך אמרו חז"ל "עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והם נהנים מזיו השכינה". ובא הרמז לענין זה ממה שאמר הכתוב "בעצם היום הזה תענו את נפשותיכם" - היינו בעצם היום של עולם הבא הנקרא 'יום' לחז"ל בפסוק "כי אליך אקרא כל היום - לעולם הבא הנקרא יום". ואז "תענו את נפשותיכם" בכל עינויים הללו שאנחנו עושים.
ובזוהר פרשת שלח לך דף קס"ח (ח"ג קסח, א) וזה לשונו: "זווגא דההוא עלמא איתעביד איבא יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא וכו' כד מתדבקן נשמתין דא עם דא וכו'". ולכן אסור בלילה זו. ולכן "אסור ליגע באשתו כאילו היא נדה". וכן נמי "אסור ליישן עם אשתו במטה" מטעם האמור להורות את בני ישראל על מה שעתיד להיות להם לעולם הבא הנזכר.
ובזוהר פרשת אמור דף ק' (ח"ג ק, א) וזה לשונו: "רבי אבא שלח ליה לר' שמעון. אמר אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא? שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. אתרגיש ר' אבא. ארים קליה ובכה. אמר ווי ווי לעלמא כד תפוק מיניה. ווי לדרא דיהוון בעלמא כד תסתלק מנהון וישתארון יתמין מנך. א"ל ר' חייא לר' אבא האי דשלח לקבלך מאי קאמר? אמר וודאי לאו זווגא דמלכא במטרוניתא אלא בזמנא דנהרא מאבא עילאה, וכד אתנהרא מיניה אקרי 'קדש' וכו'. כדין אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי - דהא מבי אבא נטלא שמא דא ולא מבי אימא. ועל דא ותהי לי לאשה לאזדווגא כחדא כזמנא(?) דא ולא בזמנא דנטלא מבי אימא. ויום הכפורים אוכח דתשמיש המטה אסור בגין דזווגא לא אשתכח דהא מבי אימא נטלא ולא מבי אבא וכו'".
והטעם לזה שם נאמר זה לשונו: "תא חזי בהאי יומא אתכסייא סיהרא ולא נהיר עד בעשור לחדש דישראל תייבין כולהו בתיובתא שלימתא ואימא עילאה תאבת ונהרת לה. והאי יומא נהירו דאימא נטלא ואשתכח חירו בכולא. ועל דא כתיב יום הכפורים הוא - 'יום כפור' מבעי ליה? מאן 'יום הכפורים'? אלא בגין דתרין נהורין נהרין כחדא - בוצינא עילאה נהיר בבוצינא תתאה. והאי יומא מנהרא עילאה נהיר ולא מנהורא דשמשא וכו'".
הנה הדבר מבואר מזה המאמר מפני מה נאסר הזווג לפי כי כן נמי למעלה אין שם ייחוד. ולכן "אסור ליגע באתו כאילו היא נדה". ועוד החמירו "שלא יישן אם אשתו במטה" מפני כי כן נמי למעלה כנסת ישראל היא לבדה עולה למעלה אצל אימא עילאה ומלכא קדישא אינו קרב לה, ולא יישן עמה במטה העליונה כאמור.
"הרואה קרי בליל יום הכפורים ידאג כל השנה" - מפני שנראה לפי שלא נטהר מסטרא אחרא לכן שלח עליו וטמא אותו. כי כן דרכם לעשות כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף ק"ל (ח"ב קל, א) וזה לשונו: "ובשעתא דנשמתין סלקין לאתחזאה לעילא אלין נפקין ומקטרגין לון דלא יכלין לסלקא וכו' ואלין חבילי טהירין נפקין ומודיעין מלין כדיבין לבני נשא ואתחזיין לון בדיוקנין אחרנין וחייכן בהו עד דאושדין זרעא ואקרון מאריהון דקרי בגין דאינון נפקי מפתחא דקרי וכו'". ולכן הרואה קרי בליל יום הכפורים נראה שלא הניחו לעלות נשמתו למעלה אלין מאריהון דקרי, וטמאו אותו. ולכן ידאג כל השנה כי הוא סימן אשר לא טוב עשה ולכן עלתה לו כך. כי בליל זה אף על פי שהקדושה גדולה מאד - לא יכול להמלט מסטרא אחרא וטמאו אותו.
"ואם עלתה לו שנה" - נראה כי זה היה לו מסטרא דקדושה כמו שאמר "תדע שהוא בן העולם הבא שהרי כל העולם רעבים וזה שבע", ונאמר "ושבע ילין בל יפקד רע". כלומר אף על גב שנפקד מסטרא דרע (הוא הקרי שנאמר "ויהי ער רע") - "בל יפקד רע" - אינו ניזוק והוא מובטח שהוא בן העולם הבא כאמור.