טור ברקת/תקפד
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תקפ"ד - סדר קריאת התורה בראש השנה - ובו ד' סעיפים
- אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכפורים.
- מוציאין ב' ספרים. באחד קורין ה' מ"וה' פקד את שרה" עד "ויהי אחר הדברים האלה". ואם הוא שבת קורין בו ז'. ומפטיר קורא בשני בפרשת פנחס "ובחדש השביעי". ומפטיר "ויהי איש אחד מן הרמתים" עד "וירם קרן משיחו".
- בני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאים אצלם ספר תורה אפילו בראש השנה ויום הכפורים.
- מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר.
טור ברקת[עריכה]
פרק בתרא דראש השנה זה לשונו: "אמר ר' אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין אומרים ישראל לפניך שירה לא בראש השנה ולא ביום הכפורים? אמר להם איפשר אני יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפני נפתחין וישראל יאמרו שירה?", עכ"ל.
בלי ספק כי המשכיל ישאל כי יחם לבבו מה זו שאלה ששואלין מלאכי השרת "מפני מה אין אומרים שירה" - וכי הוא דבר חיוב מן התורה שעוברים עליו כדי לומר כך לפניו יתברך? ומה איכפת להם? ומה זו תשובה שאמר הקב"ה "איפשר אני יושב על כסא דין וכו'"? אם מפני טענה זו יש מקום לחייב לומר הלל שנאמר "חסד ומשפט אשירה" ושנינו "חיים אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". ועוד דקדוקים אחרים - אין זה מקומם.
ואחשבה כי משתי סיבות מלאכי השרת שואלים כך והם זו הפך מזו. ראשונה אחת היא מפני כי ביום ראש השנה נאמר "ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'" ואיתא בזוהר כי תחילה שואלים על כבוד שמו יתברך מי הוא שגורם חילול ה' למטה ח"ו. ולכן מלאכי השרת - אותם המקטרגים המעותדים על טענה זו - הם האומרים "מפני מה אין אומרים הלל?", כלומר חילול ה' יש בדבר; דאילו בשאר המועדות אומרים שירה על הניסים ועל הפורקן וביום זה מפני שאתה עושה בהם דין אין אומרים שירה. וכנגד כת השנית שהם מימינו הם שואלים מה ראו על ככה שאין אומרים ישראל שירה לפניך מאחר שנאמר "תנו עז לאלהים" ואיתא בזוהר פרשת שמות דף י"ח (ח"ב יח, א) וזה לשונו: "וכשפותחין החיים שירה מוסיפין העליונים כח לדעת ולהשיג ולהכיר מה שלא השיגו שמים וארץ. מוסיפין כח בהאי שירה וכו'". ולכן להיות שיש להם הנאה בזה - לכן אומרים "למה אין אומרים ישראל שירה?".
ומשיב הקב"ה תשובה השוה לשני הצדדים. "איפשר אני יושב על כסא דין וכו'" - כלומר גם עתה כדבריכם כן הוא, איפשר אני יושב על כסא דין וכו' והם אומרים לפני השירה, דמשמע שהם מקלסים אותי כדי שאעבוד על חטאתם דמשמע שאני מקבל מהם שוחד חלילה. ואמנם איתא בזוהר ביומא דראש השנה טוען המקטרג לפני הקב"ה על עונות ישראל והולך להביא עליהם עדים ובא השמש להעיד עליהם. אחר כך הולך המקטרג להביא הירח להעיר ואז הירח מתכסא שנאמר "בכסא ליום חגנו". היכן מתכסי'? מקום שאמרו חז"ל "במופלא ממך וכו'".
ולכן המלאכים שיודעים כמה מעלות טובות למקום עלינו ביום הזה, ומעשה שהיה שנתכסה הירח. ולכן לא מצא המקטרג מקום לקיים טענותיו וניצולו ישראל. לכן יאמרו נא מפני מה אין אומרים ישראל שירה לפניך ביום זה שעשית עמהם טובה הגדולה הזאת. ולכן משיב הקב"ה כי אדרבא מפני טענה זו אין לומר - "איפשר אני עומד על כסא דין וכו'" - כדי שיבין המקטרג ויאמר שאני נושא פנים לישראל. ועיקר הדבר יובן עם מה שאמרו חז"ל "בעשרה מיני זמר נאמר זה ספר זה באשרי וכו' גדול שבכולם הללויה", שהוא כולל שיר ושבח כאחד, דהיינו כמאן דאמר "הללו" לחוד "יה" לחוד. וכבר נתבאר למעלה כי מלת הלל הוא ס"ה בגימטריא, והוא בגימטריא אדני. והרצון ללמד כי אנו משבחים לשם זה שהוא בשם יה כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף רט"ו (ח"ב רטו, א) וזה לשונו: "וכד סיהרא אתרשימת באשלמותא חדא בינייהו אקרי בחמשה עשר דהא ה' אתחברת ואתחקקת בינייהו. ורזא דא י"ה איהי ברזא דאת ה' כמלקדמין", עכ"ל. וכן איתא פרשת במדבר. אם כן כאשר נאמר הלל משמע שהיא באשלמותא, ונוסף עוד שהוא בסוד יה שהם חיבור איש ואשה, ועלימו תטוף שלימות י"ג מדות של רחמים שרמוזים אצל "מן המצר קראתי יה" כדאיתא באדרא רבה. ולכן אמר ה' "איפשר אני יושב על כסא דין וכו'" - איך יאמר נא ישראל שירה ואינו כן.
מה טוב לאדם להרהר במה שאמר בראש השנה "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה; אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים, ואחד של בנוניים וכו'". ובזוהר פרשת אמור דף ק"ז (ח"ג קז, א) זה לשונו: "תא חזי לקבל דא ג' ספרין פתיחין וכמה רחמין מתערין ודינין קשיין אתכפיין ועאלין לדוכתייהו. כך הוא לתתא וכו'. אלין אינון רשעים גמורים דאינון דינין קשיין אתכפיין ואתעברו מעלמא וכו'".
ויהיה זהיר לומר "בריך שמיה דמאריה עלמא" כנזכר בשבת כדאיתא פרשת תרומה. ולפי כי בספר זה נחתמים לחיים - טוב לקרוא בספר תורה בראש השנה וליתן צדקה.
"מוציאין שני ספרים" - אמרו חז"ל "רצה הקב"ה לתת התורה לאומות העולם שנאמר זה ספר תולדות אדם", ולפי שחטא "ויאמר לאדם וכו'". ולכן קורין ענין שרה שהביאה חיים לבעלה כמו שאמרו חז"ל ולכל העולם "הנפש אשר עשו בחרן". וכן חוה. והבן.
"באחד קורין ה'" - הנה חז"ל אמרו (סנהדרין י, ב) (מגילה כג, א) הני חמש דר"ה[1] כנגד ה' מרואי פני המלך. והענין כי הנה התורה נאמר בה "עץ חיים היא" ואמרו חז"ל עץ החיים מהלך חמש מאות שנה. וכבר נודע אצלינו כי אין קדושה פחותה מעשרה. ולכן ה' - כל אחד כולל עשרה בחינות - הרי הם נ'. ולפי כי משה זכה לתורה לכן נתנו לו נ' שערי בינה. "ואם הוא בשבת קורים ז'" - לפי כי על האמת ז' הם רואי פני המלך. אמנם היותר מובחרים מן הז' הם ה' כמו שפירש רש"י ז"ל. וזה הענין מדוקדק בלשון עצמו לפי כי שם נאמר במגילה פרק הקורא עומד וזה לשונו: "הני ה' כנגד ה' מרואי פני המלך. הני ז' כנגד ז' רואי פני המלך". שראוי לומר מה נשתנה דאילו בתחילה הוא אמר "מרואי" באות מ"ם, לא כך אחר כך הוא אומר אלא "רואי פני המלך". אלא כי לשון התלמוד מוכח כי הם ז' רואי פני המלך, אבל ה' אלו שאמרו הם "מרואי" - מכלל אותם ז' רואי פני המלך. ולכן מפני כל הז' הם מכלל "רואי פני המלך" קורין בספר ראשון.
אמנם "המפטיר קורא בספר שני בפרשת פנחס". וסוד הדבר בדרך קצרה כי הנה אלה העולים הם כנגד המדות עליונות. אמנם המפטיר איפשר שהוא הנער מט"ט. אמנם מכל מקום נותנים לו אצעדה בתורה - הוא סוד מ"ש בזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ד (ח"ג סד, א) וזה לשונו: "כדין עד דאתי צפרא קם ההוא נער ויניק משדי אמיה לדכאה להו ועאל לשמשא וכו'". ולכן מנהגן של ישראל תורה שנוהגין להפטיר הקטנים. אמנם גם אם המפטיר גדול הוא בסוד "ונער קטון נוהג בם". ואחר שקורא חלק בתורה מפטיר בנביא לפי כי שם הוא סוד הנבואה רק שנמשך מלמעלה.
"בני אדם החבושים וכו' אין מביאים אצלם ספר תורה" - שהרי אפילו בזמן שמוציאין ספר תורה לרחוב היה לצורך רבים, ועם כל זה בצום ובשק כמו ששנינו "ונותנין אפר מקלה בראש הנשיא ובראש אב בית דין וכו'". ולכן אין לומר דאדם חשוב מוליכין ספר תורה אצלו מפני שהתורה מתעלה בו כדאיתא בירושלמי. ואיתא בזוהר פרשת אחרי מות דף ע"א (ח"ג עא, א) על ענין של הוצאת ספר תורה דבר גדול, עיין שם. ולבסוף שם נאמר זה לשונו: "אמר ר' יהודה בני בבל מסתפו ולא קא עבדי אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא". כל שכן האי.
"מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר" - כדי שלא להפסיק בין התקיעות, כל שכן הס שלא לדבר כלל בשום ענין דהוי הפסקה.
- ^ כך מופיע בדפוס, ואולי יש מקום להגיה, וצע"ע - ויקיעורך