טור ברקת/תקל
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תק"ל - חול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר במקצתן - ובו סעיף אחד
- חול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר במקצתן.
טור ברקת[עריכה]
ימי החול וחול המועד אחד הם, אלא כי יש הפרש ביניהם. מקצת מלאכות אסור לעשותם ויש מלאכות שהוא מותר לעשותן משום דבר האבד.
וסוד הענין שנאמר "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב יד, יד). הלא זה דברי בפירוש המשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים וכו'", דהכי קאמר: אפילו אותם שנקראים 'עמך' שנאמר "כד כי שחת עמך" - כולם צדיקים. והיינו מ"ש "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" הוא מה שאמרו חז"ל כל אחד מישראל יש לו שני חלקים; חלק אחד בגן עדן וחלק בגהינם. וכבר ביארתי כי מ"ש "חלק" היינו לפי כי כל הנבראים הם נולדים מאדם לפי שאכל מעץ הדעת טוב ורע. נמצא כי כל הנולד ממנו יש לו חלק טוב וחלק רע. הם השני חלקים הנזכר. ולכן הוא אומר "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" - הוא חלק הטוב הנזכר שנאמר "ועמך" - אפילו הבלתי הגון שנאמר בו "והגד לעמי פשעם" - "לעולם ירשו ארץ" כמו שאמר הרמב"ם ז"ל ארץ זו היא כינוי לארץ החיים.
אמנם עוד אני מדבר בזה על דרך מ"ש הרמב"ן ז"ל כי "עולם הבא" יובן לעולם התחייה. ולפי שהוא אחר זה העולם נקרא "עולם הבא". ולכן מבשר ואומר כי אז יהיו כולם צדיקים לעולם, ר"ל לעולם הבא. והוא מקרא קצר. וזה הוא סיבה כי ירשו ארץ ישראל בשלימות של עשר עממין וסדום ועמורה וכו'. וחזר והגיד כיצד ימצא זה הענין - להיות "נצר מטעי וכו'" - כי הנה היה לו לומר "נצרי מטעי". אלא הכי קאמר: כל נצר ונשמה מישראל תהיה "מטעי" - שאני נוטע אותה כמה פעמים עד שיהיה "מעשה ידי להתפאר". דאילו מתחילה בזמן הבריאה אמרו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו. אך לעתיד יהיו "להתפאר" כמה דאת אמר "ישראל אשר בך אתפאר".
הנה צדק מאמרו וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ולכן אני אומר בזה הרמז כי מלאכה זו היא תחילתה מן התורה שנאמר "אשר חטא על הנפש והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה", וחז"ל התירו דבר האבד וסמכו אקרא של "ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו'". ובכן בא הרמז בזה גם על הגליות מה ששנינו "עשרת השבטים אין עתידים לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום בזה", וחז"ל אמרו אם מעשיהם כיום הזה אינם חוזרים וכו'. לפי שיהיו כולם צדיקים לכן חוזרים. ובאו האובדים בארץ אשור. וכן אתה דורש במה שנחלקו בקטני רשעי ישראל וכו' - על כולם כאחד ועמך כולם צדיקים. וברור הדבר בעיני בני אדם עם מה שאמרו חז"ל "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" כי אין הקב"ה מוציא המצות כנגד העונות. ולכן ימצא כי בכל פעם שהאדם מתגלגל מרויח לפי כי הוא נידון על העונות אך המצות הם קיימות. נמצא שלכן צדק הקב"ה במאמרו לעתיד אני מעיד בישראל שקיימו כל התורה כי אין הרצון על כל כללות ישראל או מצד הערבנות(?) כמו שחושבים קצת - אין זה אלא כי ימצא כל אחד מישראל שקיים כל התורה כולםה באמת.
ואל יקשה בעיניך אם כן הוא, איך נחלקו בית שמאי ובית הלל על בריאת האדם "נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא" - כי שתי תשובות יש בדבר. ראשונה אחת היא כי זה הויכוח יצדק על אדם הראשון. וגם שנ' כי יצדק על כל האדם - התבונן מ"ש "נוח לו שלא נברא" ולא אמרו "טוב לו" - שהרצון לומר אע"ג שהיה מאן דאכיל דלאו דיליה וכו' - יותר הנחה היה לו בזה ולא יהיה שוה בערך מה שטורח בענין הגלגול. ולכן בא הרמז בדין זה על האדם הבינוני שאינו צדיק גמור, דאילו כך היה אסור בכל ענין מלאכה כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף צ"ד (ח"ב צד, א) וזה לשונו: "ובשביעית יצא לחפשי חנם - דצדיק לית ביה מלאכה. כיון דלית ביה מלאכה לית ביה שעבוד". וכן איתא בזוהר פרשת בהעלותך דף קנ"ב (ח"ג קנב, א) וזה לשונו: "אית בני נשא בחולין דטהרה מסטרא דמיכאל ובחולין דהקדש וכו'. ואית בני נשא דאינון ביומין טבין ואינון קדש קדשים וכו'". והנה מבואר מזה המאמר כי נמצא בני אדם שדומין לשבת ויום טוב, ויש שדומין לחול דטהרה ובחולין דהקדש.
ולכן נלמד מזה על פי הדברים האלה מ"ש בזה כי "חול המועד", דהיינו אלו בני האדם שדומים לחול המועד, "מותרים בקצת מלאכות" - דאילו תלמידי חכמים קים לן מאן דאשתמש בתגא חלף, קל וחומר מבלשצר שנשתמש בכלי קדש לאחר שהיו חול שנאמר "ובאו בה פריצים וחללוהו", ועם כל זה נעקר מן העולם. שלכן ר"ל לא רצה לרכוב על אותו היודע משנה. אמנם מי שהוא דרך חול "מותר במקצתן" כדלקמן.
ועוד מורה דרך נכונה להודיע לאדם שיעשה מעשיו לשם שמים כי הנה נאמר "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" - כנראה כי הנהגת העולם זה השפל יהיה על ידיהם. ולא היא. אלא הנהגת העולם אינו אלא על ידי שלוחיהם כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ד (ח"ב רד, א) וזה לשונו: "תא חזי רזא דמלה כל אינון שית יומין קיימא מלא דכלא אתאחד ברזא דחד נקודה קדישא וכו' ואית יומין אחרנין דקיימן לבר בסטרא אחרא וכו'. תא חזי אית ימים ואית ימים ימי חול כמה דאתמר. ואלין קיימין לבר לעמין ימי השבוע קיימין לישראל וכו'".
ולכן למדנו ממאמר זה כי ג' חלוקות הם: יש ימים דקיימין בסטרא אחרא ועליהם נאמר "עד שלא יבואו ימי הרעה" כדאיתא בזוהר פרשת מקץ. וההפך ימים שבקדושה. ויש ימים שהם חול. ובאלו ימי החול הם נחלקים לשנים - מהם לישראל ומהם לעכו"ם. ולכן ימצא כי אותם הימים שהם לחלק ישראל יהיה להם הכינוי "חול המועד" וכנזכר במאמר וזה לשונו: "וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדושה - כל יומין דשבתא אתאחד כל אינון יומין באינון שית יומין דלגו". ולכן נמצא הפרש בימים האלה הנקראים "חול המועד" כי לפי הנראה לעיני חז"ל אמרו בקצת מלאכות הנראה בהם ענין סטרא אחרא "ולארץ לא יכופר" עון הקודם כאשר נעשה אחת מהנה, ומותר במקצתן.
ועתה התבונן דבר גדול כי הנה חז"ל נסתפקו אם פסוק "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" מן המנין או פסוק "והמלאכה היתה דים וכו'" (מאמר). והענין בקיצור כי אותה "מלאכה" דיוסף - פעמים היא נעשית למטה בסוד מט"ט כדאיתא בתיקונים "צדיק וצדק מתייחדין בששת ימי החול על ידי מט"ט". ולכן אז באותו זמן פסוק שהוא בסוד המשכן של מט"ט אינו ממנין המלאכות ט"ל הנאמרים במשכן. אמנם כאשר יהיה יום שבת או יום טוב - אז נמנה פסוק "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" כי אז הייחוד של צדיק וצדק אינו נעשה על ידי מט"ט אלא למעלה כנזכר שם בתיקונים. ולכן לא נפל הספק בשני פסוקים הללו בדרך ההזדמן. ולכן יש מלאכות שהם מותרות כאמור.