טור ברקת/תפט
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תפ"ט - סדר תפילת ליל ב' של פסח וספירת העומר - ובו י' סעיפים
- בליל ב' אחר תפילת ערבית מתחילין לספור העומר. ואם שכח לספור בתחילת הלילה - הולך וסופר כל הלילה. ומצוה על כל אחד לספור לעצמו. וצריך לספור מעומד ולברך תחילה. וסופר הימים והשבועות. כיצד? ביום הראשון אומר "היום יום ראשון לעומר" עד שמגיע לז' ימים יאמר זו(?) "היום ז' ימים לעומר שהם שבוע א'". וביום השמיני יאמר "היום שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד". וכן עד שיגיע לי"ד יאמר "היום י"ד לעומר שהם ב' שבועות. ועל דרך הז מונה והולך עד מ"ט יום.
- אם טעו ביום המעונן וברכו על ספירת העומר - חוזרים לספור כשתחשך. והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים. וכן ראוי לעשות.
- המתפלל עם הציבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור.
- מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימים הספירה בזה הלילה יאמר לו "אתמול היו כך". ואם יאמר לו "היום כך" אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום.
- אם אינו יודע החשבון ופתח אדעתא דלסיים כמו שישמע מחבירו ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו יצא.
- אם פתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אדעתא דלימא ד' וטעה וסיים בה' אינו חוזר ומברך[1].
- שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה.
- אם שכח לברך באחד מן הימים בין יום ראשון בין משאר ימים - סופר בשאר ימים בלא ברכה. אבל אם הוא מסופק אם שגג יום אחד ולא ספר - יספור בשאר ימים בברכה.
- ליל שבת וליל יום טוב מברכים וסופרים אחר קידוש בבית הכנסת. ובמוצאי יום טוב ושבת קודם הבדלה אחר קדיש תתקבל. וכשחל יום טוב האחרון של פסח במוצאי שבת דאז אומר קידוש והבדלה בפעם אחת יש לספור קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת.
- אסור לאכול חדש אף בזמן הזה. בין לחם בין קלי בין כרמל. עד תחלת ליל י"ח בניסן. ובארץ ישראל עד תחלת ליל י"ז בניסן.
טור ברקת[עריכה]
איתא במדרש כשיצאו ישראל ממצרים אמר להם משה רבינו ע"ה ספרו בכל לילה ולילה כי ביום חמשים נותן לכם הקב"ה את התורה. ולכן ראוי להזהר ביותר בספירה כי הוא מועיל מאד לתיקון נפש האדם. ואיתא בזוהר פרשת אמור דף צ"ז (ח"ג צז, א) וזה לשונו:
- "וספרתם לכם וכו' אבל תא חזי כד הוו ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא. בתר דאתגזרו עלו בחולקא קדישא דאקרי ברית. כיון דאתחדו ביה פסק מסאבותא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מינה דמי מסאבותא. בתר דאתפסקו מינה מה כתיב? וספרה לה ז' ימים. אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקה מסאבותא מנייהו ואמר קרא מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא - וספרתם לכם - לכם דייקא. כמה דאת אמר וספרה לה וכו'. בגין לאתדכאה במיין עילאין קדישין ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתא כתיב וספרה לה ז' ימים. אוף הכא ז' שבתות. אמאי ז' שבתות? בגין למזכי לאתדכאה כמיין דההוא נהר וכו'. וההוא נהר שבע שבתות נפקו מניה. ועל דא ז' שבתות ודאי למזכי ביה."
- "וכמה דאתתא דכיו דילה בלילה לאשתמשא בבעלה - כך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה וכו'. ואימתי נחת האי טלא? כד קריבו ישראל לטורא דסיני כדין נחית ההוא טלא בשלימו ואתדכו ואתפסקא זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא וקבילו אורייתא וכו'. תא חזי כל בר נש דלא מני חושבנא דא - אינון ז' שבתות תמימות למזכי לדכיותא - דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא וכו'".
ושם נאמר למה ספירה זו לאנשים ולא לנשים, ולמה הוא מעומד. וזה לשונו: "ובגין דאלין יומין יומין דעלמא דדכורא - לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו. ועל דא חושבנא דא בעמידה איהו. ומילין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה. ורזא דא צלותא דעמידה וצלותא דמיושב". עכ"ל.
ומאחר שעיקר הספירה צריך להיות בלילה - לכן אם טעו ביום המעונן וברכו על ספירת העומר צריך לחזור ולספור כשתחשך כי אז הוא זמן הטהרה כאמור. זמן הבדיקה לאשת חיל.
[כאן בדפוס מופיע המשך ציטוט של סעיפי שו"ע]
להיות ענין הספירה זו מן התורה לכן צריך ליזהר מאד בה. ולפי כי בין השמשות הוא ספר לילה - לכן מי ששאל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה, לא יאמר לו "כך וכך" כדי שיוכל לברך אחר כך כאשר יספור. אמנם אם הוא מבעוד יום, מאחר שהוא יום ודאי, אין בכך כלום.
כבר נתבאר למעלה מ"ש בזוהר "כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון ז' שבתות תמימות לא זכי לדכיותא דא לא אקרי טהור, ולאו בכללא דטהור הוא, ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא". והנה מכלל מאמר זה נלמוד ב' עניינים. ראשונה - מאחר שאומר דלא מני חושבנא אינון ז' שבעת שבתות תמימות למדנו מזה כי צריך להיות מונה כל יום ויום על ידי ברכה כדי שיהיו ז' שבתות תמימות. ולכן אם שכח ולא ברך באחד מן הימים - אין יכול לספור עוד על ידי ברכה ואין נקרא 'תמימות'. ומה גם אף על גב שספר תחילה עם הציבור ואחר כך לא ברך - הרי נאבד ממנו הספירה על ידי ברכה ואין נקרא תמימות.
"ליל שבת וליל י"ט מברכים וסופרים וכו'" - הנה ענין זה הוא ענין הנוגע לצורך הציבור. אמנם הירא את דבר ה' יתבונן לברך ולספור אחר שיראה ג' כוכבים קטנים כי אז הוא לילה גמור. וכבר נתבאר כי ספירה זו היא תיקון לנפש האדם ובכל שנה ונוסף הארה בנפשו.
ענין איסור החדש נלמד הטעם ממ"ש בזוהר פרשת אמור דף צ"ז (ח"ג צז, א): "פקודא דא לקרבא קרבן העומר. קרבנא דא כולא איהו בדבקותא עילא ותתא. מטרוניתא וכהנא כחדא אזלין. עומר דא מקרבין ישראל בדכיותא דילהון וההוא קרבנא איהו מן שעורים ודא אתקריב למיעל רחימו בין אתתא ובעלה. אשת זנונים אתרחקת גרמה מבדיקו דלא יכלת למיקם על גבה אשת חיל קריבת גרמה לקרבנא על ידי דכהנא רבא. ודאי טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע ואוסיפת חילא ורחימו לגבי בעלה. אשת זנונים ערקת מן מקדשא דלא למקרב לגביה. דאלמלא בההוא זמנא דאשת חיל אבדיקת לגרמה אתקריבו לגבה אתאביד' מעלמא. ועל דא דלא בעא לקרבא אל מקדשא וערקת מניה ואשתארו ישראל זכאין בלא ערבוביא אחרא לגבי רזא דמהימנותא, רזא דסתרא דא תרתין אתתן וכד ארחת דא לגבי דא בבדיקו דילה צבתה בטנה ונפלה ירכה דהא בדיקו דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים וכו'".
הנה מבואר מזה גודל התועלת הנמצא על ידי קרבן העומר. ולכן היה שעורים כקרבן הסוטה. וזה היה אחר הבדיקה של החמץ והביטול דסטרא אחרא. ולכן נאסר החדש מן התורה עד שמקריבים העומר מפני כי החדש מורה שהארץ הוציאה דבר חדש ולא נכון להיות זה עד אחר הקרבת הקרבן כי הנה נאמר כי לאחר שנקתה אז ונזרעה זרע כאמור.
- ^ בנוסחת השו"ע שלפנינו לשון הסעיף שונה, עיין שם - ויקיעורך