טור ברקת/תנח
שולחן ערוך
[עריכה]- סימן תנ"ח - מצוה ללוש המצה בערב פס
- נוהגים שלא ללוש מצת מצוה בערב פסח עד אחר שש שעות שהוא זמן הקרבת קרבן פסח. ובי"ד שחל להיות בשבת לשין בערב שבת אחר שש שעות.
טור ברקת
[עריכה]כבר נתבאר למעלה כי מה שאמר הכתוב "אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם" למדו חז"ל שהוא ראשון קודם שבעת ימים הנאמר בפסוק "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם". ומה שאמר הכתוב "אך" - חלק, כי חציו אסור הוא באכילת חמץ. וכבר נתבאר הטעם למעלה כי זה הוא תיקון לחטא של אדם הראשון ואחריו דור המדבר שעליהם אמרו חז"ל "שלשה לא עמדו בשלותן שש שעות. אדם הראשון שנאמר ולא יתבוששו. ישראל - וירא העם כי בשש משה - באו שש". ולכן מאחר כי כבר נעשה ענין הבדיקה מבערב ונעשה הביעור ונתבטל החמץ (הוא סטרא אחרא כאמור לעיל) - ולכן המנהג זה נכון הוא "שלא ללוש מצת בערב פסח עד אחר שש שעות" מפני כי כל זמן שעדיין לא נעשה הביעור לגמרי ועדיין היה מותר בהנאה מן התורה - עדיין אין מתעורר סטרא דקדושה כי הרי נאמר פרשת תרומה כי אפילו למעלה מלאכי השרת הם נדחקים מן סטרא אחרא ואינם מתייחדים במלכיהון עד שדוחים סטרא אחרא לחוץ לפי שנאמר "עושה מלאכיו רוחות". ולכן הם נדחקים מסטרא אחרא שהיא רוח הטומאה.
אמנם לאחר שש שעות שהנה נתבטל הארץ[1] לגמרי - ראוי להתחיל סטרא דקדושה להתעורר. ומה גם מטעם כי אז הוא זמן הקרבת קרבן פסח שהוא הכנעת סטרא אחרא, כי כן הוא זכר לפסח מצרים ששחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים מפני כי היה אלוה שלהם כאשר אמרו חז"ל וכדאיתא בזוהר בכמה מקומות שזה היה ביטול לעבודה זרה שלכן נאמר "ועצם לא תשברו בו" כי היה המצרי(?) רואה העצם בפי הכלב ונחתכין בני מעיו. ולכן נהגו ללוש מצה זו אחר שש שעות ביום י"ד. ומה גם מן הטעם האמור למעלה, כי עתיד הקב"ה להביא יצר הרע ולשחטו בפני הכל בעצם היום הזה. וכבר נתבאר נמי כי זה הוא השר של אדום, כי כן נאמר "כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום". ולכן לעשות זכרון לזה גם אם חל י"ד להיות בשבת - לשין המצה זו בערב שבת אחר שש שעות לעשות סימן לכל הדברים האלו שנאמר "זכר עשה לנפלאותיו" אשר יעשה לעתיד.
- ^ אולי יש להגיה החמץ וצע״ע - ויקיעורך