טור ברקת/תמא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שולחן ערוך[עריכה]

(שולחן ערוך אורח חיים, תמא)
סימן תמ"א - דיני מי שהלוה על החמץ
  • נכרי שהלוה את ישראל על חמצו ומשכנו בידו, ואמר לו מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פ', והגיע הזמן ולא פרעו - מותר, אפילו לא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח, דכשהיגו הזמן ולא פרעו נקנה לו למפרע והוי ליה חמצו של גוי.
  • ישראל שהלוה לנכרי על חמצו, אם משכנו בידו ואמר לו מעכשיו, והגיע הזמן אפילו אחר הפסח ולא פרעו, אפילו אין אחריותו עליו - אסור משום דקני ליה למפרע. אבל אם לא אמר לו מעכשיו ואין אחריותו עליו - מותר.


טור ברקת[עריכה]

הנה נתבאר למעלה כי נכרי זה הוא סטרא אחרא ככינוי יצר הרע. "שהלוה את ישראל על חמצו" - הוא העון כאמור. "ומשכנו בידו" - הוא מ"ש בתיקונים דף קמ"א וזה לשונו: "ובזמנא דחובין אינון רברבין דמלוה בר נש על משכונא חובין אבד משכונא דאיהי נשמתא ולא חזרת לגביה וכו'".
הנה מבואר מזה המאמר כי דין המלוה על המשכון הוא שהאדם ממשכן הנשמה שלו בעבור העון וזה המשכון שהוא הנשמה ממשכן אותה ביד הקליפה כמו שאמר הכתוב "וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲו‍ֹנֵנוּ" (ישעיהו סד, ו), ונאמר "תמותת רשע רעה". ולכן כאשר נכרי זה הקליפה הלווה את ישראל ביד עונו על חמצו, "ומשכנו בידו" - הנפש שלו, כי מפני העון נעשית חלק מסטרא אחרא חתיכה דאיסורא על דרך מה שאמרו חז"ל "נפשותיהן של רשעים הם הם המזיקין".

ואמר ליה האיש הישראלי לעכו"ם מעכשיו יהא שלך נפש זו אם לא אפרע לך לזמן פלוני. והנה הפרעון זה יהיה באחד משני פנים. או יהיה נפרע מפני כי יעשה תשובה ואז זדונות נעשו כזכיות, ולכן העון שהיה בידו נהפך לזכות ונהנה ממנו כי על ידי כן ימצא כי המעשה הרע עצמו הוא נשאר אצלו והוא סוד "ונשא השעיר עליו" (סטרא אחרא) "את כל עונותם" - היינו עונות איש תם כנ"ל.

או יהיה כי יפרע לו על ידי איזה מצוה שיעשה האדם ולוקח אותה סטרא אחרא וכדאיתא בתיקונים דף קמ"א וזה לשונו: "ואי אית ליה חובין ואית ליה זכוון אתפרעו חובין בזכוון, ואתמר יצא שכרו בהפסדו", עכ"ל.
הנה מבואר מזה המאמר כי פעמים המצות אשר יעשה אותם האדם לוקח אותם סטרא אחרא פירעון בעבור העבירות שיש בידו, והיינו מה שאמרו חכמים ז"ל "תלה הכתוב המצוה בנר" להיות כי עבירה מכבה מצוה דוגמא של הרוח שהוא מכבה את הנר הגשמי, כך רוח עועים של העון אשר חכמים ז"ל אמרו "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בקרבו רוח של שטות". וזה הרוח מכבה המצוה כמה דאת אמר "ויצא הרוח וכו' ויאמר אני אפתנו" כדאיתא בזוהר שהיה רוח דסטרא אחרא. ולכן אם האיש הישראלי אמר לעכו"םן הזה "מעכשיו יהיה שלך" זה החמץ אם לא אפרע לך לזמן פלוני באחד מן הדרכים הנזכר, וקבע לו זמן עם ענין התשובה יש זמנים רבים בענין ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש ותשובה עם כל אחד ואחד מהם. ואם לענין פרעון מן המצות יש להם זמנים רבים כגון ציצית ותפילין וסוכה וכיוצא. ולכן אם הזמן הגיע ולא פרע - מותר שהנה קים לן כי מחשבה טובה מצטרפת למעשה. ומאחר שחשב לעשות תשובה או מצוה ונאנס ולא עשאו נחשב לו כאילו עשאה. ולכן מותר חמץ זה אפילו לא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח, ובזמן הזה היה צריך לבער מפני כי כאשר יגיע הפסח אז מתבטל סטרא אחרא, או אפילו אחר הפסח כשיגיע הזמן ולא פרעו נקנה לו אותו חמץ למפרע מאחר שכבר קבע זמן לעשות תשובה נקנה לו למפרע מאותה השעה הראשונה והוי ליה חמצו של גוי כמו שאמר "ונשא השעיר עליו את כל עונותם" כנ"ל.


"ישראל שהלוה לנכרי על חמצו וכו'" - הנה אשר נתבאר למעלה כי הנשמות של ישראל הנעשקות מסטרא אחרא כאשר הם יוצאים משם הם מוציאים עמהם איזה בירור מסטרא אחרא כדאיתא בזוהר פרשת משפטים בפסוק "עת אשר שלט האדם (דקלפה) באדם (ישראלי) לרע לו". ולכן יאמר כי ישראל שהלוה על ידי עסק התורה והמצוה, הלוה לנכרי סטרא אחרא על חמצו - הוא אותו חלק הטוב הנמצא שם כי להיותו שהוא חלק מסטרא אחרא אף על גב שהוא היותר טוב שבהם, מכל מקום הוא חמץ עד שיחזור אל סטרא דקדושה.

והנה כבר נתבאר למעל המ"ש בזוהר פרשת משפטים כי כאשר נעשה פתגם הרעה למעלה הוא מפני כי למטה נעשה איזו עבירה שנמצא בישראל ח"ו, ולכן אז באותה שעה אותם הנשמות שהם באותה טיקלא מטה או(?) סטרא דרע ומכריע לצד שמאל ונעשקים אותם הנשמות באותם הטיקלא כנ"ל. ולכן כמו כן כאשר יהיה בהפך מזה כי ימצא מעשה הטוב בתחתונים ועסק התורה היא יוצאה משם הנשמה מתוך סטרא אחרא כדאיתא שם בפסוק תבנית:אם רעה הנשמה בעיני אדוניה - זה הקב"ה, אשר לא יעדה - בתחילה, ואחר כך והפדה על ידי תורה או מצוה או תשובה. אז כאשר יוצאה זו הנשמה מן הקליפה מוציאה גם כן איזה ניצוצות של קדושה משם או נשמה מחסידי האומות.

והיינו מ"ש כי הלוה הישראלי על חמצו של עע"ז, "אם משכנו בידו" על דרך הנזכר שאמר לו מעכשיו והגיע הזמן אפילו לאחר הפסח ולא פרעו הגוי - אותה הלואה שיש לו עליו האיש הישראלי מתורה ומצוה מפני כי נשאר בצדקו ובתורתו יהגא(?) ולא חטא כדי להפסיד המלוה זו "אפילו אין אחריותו עליו" כי החמץ של העכו"ם אין אחריותו עליו של ישראל לפי כי איש אחר מישראל איפשר שיעשה תורה ומצוה ועל ידו מוציא אותו חמץ הנזכר מיד הגוי -- עם כל זה אסור אותו חמץ, כלומר חייב לבער אותו מתחילה משום דקני ליה איש הישראלי למפרע משעה שאמר לו "מעכשיו". הנה חשב ללמוד תורה או לעשות מצוה ועל ידי כן מוציא אותו חמץ משם ומתקן אותו. אבל אם לא אמר לו מעכשיו לתקן הדבר, ואין אחריותו עליו, דאיפשר כי איש אחר יוציאנו משם כאמור -- אז מותר לו אותו חמץ והוא מתקן אותו כמדובר.