טור אורח חיים תרעה

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תרעה (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

הלכתא, הדלקה עושה מצוה ולא הנחה, שאם היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות חנוכה, מדליקה שם וא"צ להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה.

הילכך עששית שהיתה דולקת כל היום, לערב מכבה ומדליקה לשם מצוה.

ומכל מקום צריך שידליקנה במקום הנחתה, שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ, לא יצא, שהרואה אומר לצרכו הוא מדליקה.

וכן אם מדליקה ואוחזה בידו במקומה, לא יצא, שהרואה אומר לצורכו הוא אוחזה.

וכיון שעיקר המצוה בשעת ההדלקה, צריך שיהא בנר שיעור שמן קודם שידליק, אבל לא ידליק ויתן שמן אח"כ.

ולא ידליקנה חרש שוטה וקטן. אבל אשה מדלקת, שאף היא היתה בנס וחייבת בה.

בית יוסף

הלכתא הדלקה עושה מצוה ולא הנחה. הכי אסיקנא בגמרא בפרק במה מדליקין (דף כג.):

ומ"ש הלכך עששית שהיתה דולקת וכו'. שם (דף כב.) אמר רבי יהושע בן לוי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומדליקה ופירש רש"י שהדליקה למצות חנוכה מערב שבת למוצאי שבת צריך לכבותה ולהדליקה למצות הלילה:

ומ"ש ומכל מקום צריך שידליקנה במקום הנחתה. כלומר אף על גב דאין הנחה עושה מצוה מכל מקום צריך שידליקנה במקום הנחתה וכדאיתא התם (כב:) אמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום מפני שהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה וכן אמר תו רבא (שם) היה תפוס נר חנוכה לא עשה כלום מפני שהרואה אומר לצרכו הוא דנקיט לה:

מצאתי כתוב בשם מוהר"י אבוהב ז"ל: כתב בנמוקי יוסף, כי פעם אחת ראה בבית הכנסת שהדליקו הנרות בכלי שהיו מדליקין כל השנה להאיר, שבאותו כלי היו נרות מתוקנות לנר חנוכה, ואחר שהדליק המדליק נר חנוכה, היה מוליך החבל בידו להגביה הכלי להעמידה במקומו המיוחד לו כל השנה. ומיחה ביד המדליק שלא יעשה כן, שאף על פי ששמעו העומדים בבית הכנסת הברכה של חנוכה בשעת ההדלקה, מכל מקום הרואה שלא היה שם באותה שעה יאמר: לצרכו הוא שהדליקו. ולכך צוה שלא יגביהנו, אלא שיניחנו למטה בפחות מעשרה. ואמר שעדיין יש [לפקפק] על זה, לפי שעדיין משתמשים לאורה, וכיון שהרגילו כל השנה להדליקו [להשתמש] לאורה, אף על פי שאינה במקומה, כיון שאין נר במקום נר חנוכה אי אפשר שלא ישתמש נר חנוכה לעומדים שם במקום הנר שהיו רגילין. לכך לצורך החנוכה ראוי לחדש כלי אחר, ע"כ. ונראה לי, שמאחר שהדלקת נר בבית הכנסת אינו אלא משום מנהג שנהגו (עי' לעיל סי' תרעא), ואין חוששין שיהיה לפני הפתח אלא לפני ההיכל, אין לדקדק בזה כל כך משום הנכנסים והיוצאים. ועוד, שאפילו בבית אין אנו מדליקין עכשיו אלא מפני בני הבית, ואם כן לפי זה אין לחוש לעוברים ושבים כל כך, וכל שכן בבית הכנסת, שהרי כל הבאים לשם יודעים שאלו הנרות הם של חנוכה. ועוד היה נראה לומר, שמאחר שכבר הדליקן במקום שאינו ראוי, דהוה ליה ככבתה שאין זקוק לה, עכ"ל:

וכיון שעיקר המצוה בשעת ההדלקה צריך שיהיה בנר שיעור שמן קודם שידליק וכו'. כן כתב הרא"ש בפרק במה מדליקין (סי' ז) וזה לשונו כיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה אבל אם בירך והדליק ואחר כך הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובתו:

ולא ידליקנה חרש שוטה וקטן אבל אשה מדלקת וכו'. שם בגמרא (כג.) והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום אשה ודאי מדליקה דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס וכתב הר"ן (יב. ד"ה האי) הילכך הדליקה חרש שוטה וקטן אף על פי שהניחה גדול לא עשה כלום מיהו כתב בעל העיטור (הל' חנוכה קטז.) דאם הגיע לחינוך מותר והכל תלוי במנהג כדאמרינן בירושלמי דמגילה (פ"ב ה"ה) מכאן ואילך התקינו שיהו קטנים קורים לרבים ע"כ:

אבל אשה מדלקת וכו' שם בגמרא אשה ודאי מדליקה דאמר ריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס וכתב הר"ן שגזרו העו"ג על כל הבתולות הנשואות שיבעלו להגמון תחלה וע"י אשה נעשה נס דאמרינן במדרש דבתו של יוחנן האכילה לראש העו"ג גבינה לשכרותו וחתכה את ראשו וברחו כולם וע"ז נהגו לאכול גבינה בחנוכה עכ"ל :

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

• הלכתא הדלקה עושה מצוה וכו' עד שהרואה אומר וכו' איכא להקשות דבגמ' ה"א איבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה ת"ש דאמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום אא"ב הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן מש"ה לא עשה כלום אא"א הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה כלום ופריק התם נמי הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה אלמא דלמאי דמסקינן הדלקה עושה מצוה א"צ לטעמא דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה אלא טעמא הוי משום דהדלקה במקומה בעינן וא"כ למה כתב רבי' טעמא דהרואה וכו' דלא איתמר אלא למ"ד הנחה עושה מצוה וברמב"ם דקדק בזה שכתב הדליקו בפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו אחז הנר בידו ועמד לא עשה כלום שהרואה אומר לצרכו עומד עכ"ל הנה גבי הדליקו בפנים וכו' לא כתב טעמא דהרואה אלא לפי שצריך שידליקנו במקומו גם ברי"ף ובהרא"ש ובסמ"ג איכא להקשות שכולם כתבו כדברי רבינו ונראה ליישב שהם מפרשים דלמאי דמשני וקאמר התם נמי הרואה הוא אומר לצרכו הוא דאדלקה משמע דלא ס"ל הך טעמא דהדלקה במקומה בעינן לגבי הדליקה מבפנים אלא קושטא הכי הוא דאסור משום דהרואה וכו' וכאידך מימרא דרבא דאמר היה תפוס נר חנוכה וכו' דאין להעמידה אלא מטעם דהרואה וכו' למאי דקי"ל הדלקה עושה מצוה א"כ טעם זה ברור ומוכח טפי ובאידך דרבא דהדליקה בפנים נמי משום דהרואה וכו' ולא משום הדלקה במקומה בעינן כדקס"ד מעיקרא אלא קי"ל דלא בעינן הדלקה במקומה ונפקא מינה לענין נר של שבת ושל יו"ט דלית בהו משום פרסומי ניסא כדי לחוש להרואה וכו' דמותר הוא להדליקה תחלה ולהניחה אח"כ במקומה לאחר שכבר הודלקה דלא בעינן הדלקה במקומה אבל להרמב"ם גם בשל שבת ושל יום טוב הדלקה במקומה בעינן וכן פסקו להדיא המרדכי והאגודה בפרק ב"מ. וכבר היה אפשר לומר דלהרי"ף ודעימיה נמי הדלקה במקומה בעינן ולא כתבו הך טעמא דהרואה וכו' אלא לאורויי דאף לדידן שמדליקין בפנים וההדלקה במקומה הוא אפ"ה לא עשה כלום משום דהרואה וכו' אלא שקשה על זה דהיה להם להביא גם הך טעמא דהדלקה במקומה בעינן כיון ששניהם הלכה הילכך נראה עיקר כדפירש' דלהרי"ף ודעימיה אידחי הך טעמא דהדלקה במקומה בעינן. ולענין הלכה נראה עיקר כדעת הרמב"ם דהכי משמע פשט הסוגיא והמרדכי והאגודה נמי הכי ס"ל כדפי' ודלא כש"ע שכתב כל' רבינו ולא כתב הך טעמא דהדלקה במקומה בעינן ודו"ק:
• ולא ידליקנה חש"ו פי' שלא יעשם שלוחים להדליק עליו אבל אשה מדלקת אף להוציא את האיש וכ"כ הסמ"ג להדיא בהלכות מגילה ואע"ג דבמגילה אינה מוציאה את האיש ואע"פ שגם לשם היו הנשים באותו נס שאני מקרא מגילה דהוי כקריאת התורה שאינה מוציאה את האיש וכן המנהג שהאיש סומך על אשתו שמדלקת עליו בביתו ואע"פ שהיא עצמה מדלקת ולא ע"י שכינו וז"ש רבינו שאף היא חייבת בה כלומר מאחר שגם היא חייבת כמו האיש לכן יכולה להוציא את האיש וכ"כ באגודה שאם אשה יודעת לברך תדליק היא ותפטור כל בני ביתה עכ"ל ובמקצת ספרי רבינו כתוב שאף היא היתה בנס וחייבת בה:

דרכי משה

(א) וכתב מהרי"ו דצריך להניחה שם חצי שעה במקום הדלקתה:

(ב) וכ"כ הכלבו: