טור אורח חיים תרמ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תרמ | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

נשים ועבדים וקטנים, פטורים מן הסוכה. טומטום ואנדרוגינוס, חייבין מספק. וקטן שאינו צריך לאמו, דהיינו בן ו' ובן ז', חייב מדרבנן כדי לחנכו.

חולה, אפילו אין בו סכנה כגון שחש בראשו או בעיניו, הוא ומשמשיו פטורים.

מצטער מחמת הרוח או ריח רע, הוא פטור בין מלאכול בין מלישן, ומשמשיו חייבים. ודוקא שבא לו הצער במקרה אחר שעשה שם סוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחילה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער אני. ונראה שאין כל אדם יכול לומר מצטער אני ליפטר, אלא בדבר שדרך בני אדם להצטער בו.

הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה. וההולכין בלילה, פטורין בלילה וחייבין ביום.

והעוסקין במצוה, או הולכים בדרך מצוה כגון להקביל [פני] רבו או ללמוד תורה ולפדיון שבוים וכיוצא בזה, פטורין בין ביום בין בלילה. וכגון שאם היה צריך לחזור אחריה בלילה, יתבטל גם ביום ממצותו. אבל אם הולך ביום דרך מצוה ויכול לחזור אחר סוכה בלילה בענין שלא יתבטל ממצותו, צריך לחזור אחריה.

אבֵל, חייב בסוכה.

וחתן, כתב הרמב"ם ז"ל שהוא פטור כל הז' הוא ושושביניו וכל בני החופה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב דשושבינין לא מיקרי עוסקים במצוה, וחייבין בכל המצוות חוץ מן התפילה ותפילין. וחתן אע"פ שפטור מכל המצוות, חייב בסוכה שאפשר לו לשמוח בסוכה.

שומרי העיר ביום, פטורים ביום וחייבין בלילה. והשומרים בלילה, פטורין בלילה וחייבין ביום. ושומרי גנות ופרדסין, פטורין בין ביום ובין בלילה, שאם היה קובע סעודתו לשמור במקום אחד יגנבו לו ממקום אחר. הלכך השומר כרי של תבואה שיכול לשמור כולו ממקום אחד, חייב לעשות סוכה במקום ששומר.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה משנה בפרק הישן :

טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק כ"כ הרמב"ם ברפ"ו וכתב ה"ה זה ברור ונלמד מדין השופר:

וקטן שא"צ לאמו דהיינו בן ו' או בן ז' חייב מדרבנן כדי לחנכו בפרק הישן (שם) תנן כל קטן שא"צ לאמו חייב בסוכה ובגמרא (שם:) ה"ד קטן שא"צ לאמו אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רש"א כל שניעור ואינו קורא אימא אימא ופירש"י שאינו כרוך אחריה לקנות ולשנות עד שתבא אליו אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא ומתניתין ומאי דאיתמר עלה מייתי בר"פ כיצד משתתפין (פב.) וקאמר בתר הכי וכמה כבר ד' וכבר ה' ופירש"י כבר ד' וכבר ה'. קרי ליה א"צ לאמו כל חד לפום חורפיה ואותיבנא (שם:) לר' ינאי ור"ל מדתניא קטן צריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש שנים ומשני ל"ק הא דאיתיה לאבוה במתא הא דליתא לאבוה במתא ופירש"י דבדאיתיה לאבוה במתא והתינוק נכנס ויוצא עמו לא קרי ליה צריך לאמו מבן ד' ולמעלה. ומשמע דהא דקאמר וכמה כבר ד' כבר ה' מדברי ר' ינאי ורשב"ל הוא וכ"נ מפירש"י וכתב הר"ן בפרק הישן דכל שהוא צריך לאמו כמו שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחינוך סוכה כל שהוא צריך לה וכתב עוד ה"ד קטן שא"צ לאמו וכו' מדרבנן הוא דכה"ג הגיע לחינוך קרינן ביה לענין סוכה וכל קטן שהגיע לחינוך חייב מדרבנן ואין החינוך שוה בכ"מ אלא כל חד וחד לפי עניינו דהכא תלינן בא"צ לאמו וגבי ראייה ביכול לעלות וכו' ומשמע דא"צ לאמו היינו מבן ו' ומעלה מדאמרינן בעירובין דקטן הצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ופי' התם עד בן ו' שנים וכן כתב הרמב"ם בפ"ו קטן שא"צ לאמו שהוא כבן ה' כבן ו' חויב בסוכה מד"ס כדי לחנכו במצות וכתב ה"ה שיש לו סמך מן הסוגיא שבפ' כיצד משתתפין וכ"כ ז"ל ופירוש כבן ה' ששלמו לו ה' ובן ו' ששלמו לו ו' ע"כ ואפשר שדברי רבינו הם כדברי הרמב"ם ובן ו' דקאמר היינו בן ה' שלימות שנכנס לתחלת ו' ובן ז' דקאמר היינו בן ו' שלימות שנכנס לתחלת ז' ומ"מ יש לתמוה דכיון דר' ינאי ורשב"ל דפירשו שיעורא דשא"צ לאמו השנוי בסוכה אמרו דשיעורא הוי כבר ד' כבר ה' היכי דחינן להו וילפינן מעירוב ואפשר לדחוק ולומר דמדגרסינן בירושלמי בס"פ הישן תני רבי הושעיא קטן שא"צ לאמו חייב בסוכה ויוצא בעירוב של אמו משמע דסוכה ועירוב כי הדדי נינהו וקצת סעד יש לדבר מדחזינן דהא דכמה כבר ד' כבר ה' לא אתמר בפ' הישן דהוא דוכתיה אלמא לאו עיקר היא אלא דאכתי קשה דאו מעירוב גמר לא הו"ל להרמב"ם למימר כבן ה' כבן ו' אלא בן ו' סתמא כדפסק גבי עירוב בפ"ו מה' עירובין ומיהו רבי' אפשר דכבן ו' דקאמר היינו בדאיתיה לאבוה במתא ובן ה' שלמות ונכנס לו' הוא ובן ז' דקאמר היינו בדליתיה לאבוה במתא ובן ו' שלימות שנכנס לז' הוא וכמ"ש גבי עירוב בסי' תי"ד כתב בת"ה דקטן שאין לו אב וא"צ לאמו נראה דאין חייבין לחנכו כיון דלית ליה אב ומ"מ העלה דאין להקל בפשיטות כלל.

ומ"ש חולה אפי' אין בו סכנה כגון שחש בראשו וכו' בפרק הישן (כה.) תנן חולי' ומשמשיהם פטורין מן הסוכה ובגמ' (שם כו) ת"ר חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפי' בחולה שאין בו סכנה אפי' חש בעינו אפי' חש בראשו ארשב"ג פעם אחת חשתי בעיני בקסרי והתיר רבי יוסי ברבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה רב שרא לרב אחא ברדלא למיגנא בכילתא בסוכה משום בקי רבא שרא לרב אחא בר אדא למיגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגושתא רבא לטעמיה דאמר מצטער פטור מן הסוכה והא אנן תנן חולים ומשמשיהם פטורין מן הסוכה חולה אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו פטורין מן הסוכה מצטער הוא פטור משמשיו לא ופירש"י למיגני בכילתא. ואע"פ שיש לו גג וגבוה י' והוי כאילו חוץ לסוכה: סירחא דגרגושתא. קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעות הסוכה: מצטער. שהסוכה מצערתו. וכתבה הרא"ש גבי משום סירחא דגרגושתא ומיירי באכסניא דאי בתוך ביתו היאך עשה סוכה מתחלה בדבר שהיה מצטער לישן בה ויפטר משום מצטער א"נ גרגושתא היא גופסים וכשהמטר יורד עליו הוא מסריח וכתב הר"ן גבי סירחא דגרגושתא ולא שיהא ריחה מאוס לכל דא"ה מיפסל הסוכה כדאמרינן לעיל הני שוציא ושוצארי אין מסככין בהם דכיון דסגי ריחייהו שביק להו ונפיק אלא הכא בדמצטער איהו לחודיה עסקינן עכ"ל כתב הרא"ש ז"ל כתב בסה"מ דוקא למיגני אבל למיכל אסור ולא מסתברא דיותר מזיק הריח בשעת אכילה ונקט למגני לרבותא משום דחמירא שינה מאכילה דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישינין שינת עראי חוץ לסוכה עכ"ל כתוב בא"ח משמשי חולים אינם פטורים אלא בעת שצריך להם כתוב בת"ה (סימן צב) שמי שצר לו בסוכה לישן בענין זה שאינו יכול לישן בפישוט ידיו ורגליו נראה דלא מיפטר משינה בסוכה מפני מצטער זה דאורחיה הוא לפעמים לישן בצפיפת גופו ואיבריו ולא מיקרי מצטער בהכי והביא ראיה לדבריו וכתב עוד אם בליל שבת בחג הסוכות כבו לו הנרות ויש לו נר (בביתו) הדעת נוטה דשרי לצאת מן הסוכה כדי לאכול בביתו במקום הנר ונראה נמי דאפילו יש לחבירו נר בסוכתו אין אומרים לזה לך הבא סעודתך לסוכת חבירך ואכול שם לאור הנר דהא נמי חשיב צער משום דאין ערב לאדם אלא בשלו אפס יש לחלק אם אפשר לו בלא טורס גמור לבא לסוכת חבירו ולאכול שם אין לו להקל ע"כ וכיוצא בזה כתב בכתביו סימן קנ"ח: כתב המרדכי מצטער פטור מן הסוכה פי' רא"מ מי שיש לו צער מן הסוכה ובצאתו ינצל דכעין דירה בעינן ואין דרך ב"א לעמוד בדירתם בצער ושיעור לצער כדתנן ירדו גשמים מאימתי מותר ליפנות וכו' ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן לבו אם הוא מצטער שבצער זה היה יוצא מביתו רשאי לצאת מסוכתו ודוקא שעשה סוכתו מתחלה במקום הראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו הצער אח"כ אבל עשאה מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו ובשתייתו או בשינה כגון שירא מן גנבים או מלסטים לא מיבעיא דלא מיפטר בה אלא אפי' אין סכנה באכילה ובשתייה אלא בשינה לא יצא י"ח כלל אפי' אכילה דהא כעין דירה בעינן כיון שאין יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה בלא צער מתחלה לא הוי סוכה כיון דלצעורי קיימי עכ"ל : כתב עוד המרדכי מסקינן בשמעתין שאסור לישן חוץ לסוכה אכן סומכים העולם על דבר זה שיראים מן הצנה והוי כחולה שאין בו סכנה או כמצטער שפטור מן הסוכה כתב בא"ח בשם הר"פ מצטער דפטור דוקא מלישן אבל לאכול לא מדאמרי' רב שרא לרב אחא למגני חוץ לסוכה משום בקי ולא קאמר למיכל ושמא היינו משום דאכילה אינה אלא לפי שעה והרא"ש כתב דפטור אפילו מאכילה וכן דעת רוב הפוסקים עכ"ל:

הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה וההולכים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום ברייתא בפרק הישן (כו.) וכתבו התוס' (שם) דטעמא משום דתשבו כעין תדורו כשם שאדם בביתו אין נמנע מלצאת לדרך: כתב בא"ח הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה ואם הם בדרך או במקום שאין שם יישוב פטורים אף בלילה דאין לו לעשות שם דירה הולכי דרכים בלילה פטורים בלילה וכו' פי' שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א"צ למנוע מפני זה וכתב עוד וכן דהולכים ביום חייבים בלילה י"ל שההולכים בכפרים לתבוע חובותם בחש"מ צריכים לשוב לבתיהם בלילה לאכול בסוכה אם אין סוכה באותה העיר ואף על פי שיש מקום לבעל דין לחלוק המחמיר תע"ב עכ"ל:

והעוסקין במצוה או ההולכים בדרך מצוה כגון להקביל פני רבו וכו' פטורין בין ביום בין בלילה גז"ש הולכים לדבר מצוה פטורים בין ביום בין בלילה וכתב הרא"ש הא דתנן שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה משמע אף על גב שאינם הולכים אלא ביום דאי אזלי ביממא ובלילה אפילו לדבר הרשות פטורין כדקתני בברייתא ותימא אם יכולין לקיים שתיהם אמאי פטורים אטו מי שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר משאר מצות וצ"ל דהכא מיירי בכה"ג שאם יש לו לחזור אחר סוכתו לצורך הלילה יבטל ממצותו ביום וכ"כ הר"ן בשם התוס' אבל לא נראה בעיניו אלא שהעוסק במצוה פטור מן המצוה אע"פ שיכול לקיים את שתיהם ומיהו מדינא ודאי שכל שא"צ לטרוח כלל אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניהם דבכה"ג יצא ידי שתיהם ומהיות טוב אל יקרא רע והמרדכי כתב הולכי מצוה פטורים בין ביום בין בלילה נראה לראבי"ה משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעשות למחר טפי והוי הכל בכלל עוסק במצוה :

אבל חייב בסוכה מימרא שם (כה:) ואמרי' בגמ' דאע"ג דמצטער פטור מן הסוכה ה"מ צערא דממילא פי' שהסוכה מצערתו אבל הכא איהו הוא דקא מצער נפשיה איבעי ליה לייתובי דעתיה:

וחתן כתב הרמב"ם שהוא פטור כל הז' הוא ושושביניו וכל בני החופה כך מפורש בפ' הישן (כה:) א"ר אבא בר זבדא חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה מ"ט משום דבעי למיחדי ויאכלו בסוכה וליחדו בסוכה אין שמחה אלא בחופה וליכלו בסוכה וליחדו בחופה אין שמחה אלא במקום סעודה ואף ע"ג דבתר הכי אמרי' א"ר זירא אנא אכלי בסוכה וחדאי בחופה וכ"ש דחדי ליבאי דקא עבידנא תרתי כלומר מצות סוכה ומצות נישואין איכא למימר דמדת חסידות היתה אבל הרא"ש כתב וז"ל יש פוסקים כר"ז ומביאין ראיה מן הירושלמי ר"י בר מוריין הוה שושבינא דחד בר נש אתא שייל לר"א א"ל דמוך בגו מטולתך רבי מונא הוה שושבינא דרבי יעקב ואתא שייל לר' א"ל דמוך בגו מטולתך אבל הרי"ף לא הביא דברי ר' אבא ונראה שיש לעשות כעובדא דירושלמי וכ"כ בעל העיטור עכ"ל: ובתר הכי אהא דת"ר הוא ושושביניו וכל בני החופה פטורין מן התפלה ומן התפילין וחייבין בק"ש משום ר' שילא אמרו החתן פטור והשושבינין וכל בני החופה חייבין כתב הני תנאי אית להו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא ת"ק מחייב להו בק"ש משום דעיקר כוונת קריאה הוא בפסוק ראשון ובקל יכול לכוין וליישב דעתו בפסוק ראשון ורבי שילא סבר דחתן א"א לו לכוין דעתו כלל. ר' שילא לא קאמר דשושבינים ובני חופה חייבין אלא בק"ש אבל בתפלה ותפילין מודה דפטורין ולא משום דעסקי במצוה נינהו דא"כ אפילו בק"ש נמי נפטרו א"ו לא מיקרו עוסקים במצוה והא דפטירי מתפלה לפי שמתוך שמחתן א"א להם לכוין להתפלל משום דשכיח בחופה שמחה וקלות ראש והא דפטירי מסוכה משום דאי לא חדו בהדי חתן מצטערין היו והלכה כר' שילא דחתן פטור מק"ש עכ"ל ודבר פשוט הוא שמ"ש והא דפטירי מסוכה משום דאי לא חדו בהדי חתן וכו' לדברי הפוסקים כר' אבא בר זבדא דפטר להו קאמר דאילו לדידיה הרי כתב שיש לעשות כעובדי דירושל' דמחייב לשושבינים בסוכה ומשמע דה"ה לחתן וכדר' זירא וכיון שכן לא הו"ל לרבינו להביא מ"ש הרא"ש דשושבינין לא מיקרי עוסקין במצוה דהא כיון דפסק הרא"ש דחתן גופיה חייב בסוכה אע"ג דודאי עוסק במצוה הוא כי הוי שושבינין נמי עוסקין במצוה הוו מחייבי וא"ל דכתב כן לפרש דעת הרמב"ם דפטר לשושבינין דלאו משום דהן עוסקין במצוה פטור להו אלא משום דאי לא חדו בהדי חתן מצטערין היו וכדכתב הרא"ש אך העיקר חסר מן הספר דהו"ל לסיומי דמה שפוטר הרמב"ם מן הסוכה משום דאי לא חדו בהדי חתן מצטערין היו: כתב מהר"י קולון בשורש קע"ט על ברית מילה שאירע בתוך חג הסוכות יש שהיו רוצים לדמות האכילה שעושים מפירות אצל היולדת לסעודת חתן שהותרה חוץ לסוכה לע"ד אין נראה לדמותו ורואה אני דעת האומר דשאני התם שהיא מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצוה בכ"מ אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא ומ"מ לענין אכילת פירות בעלמא כמו שרגילין לעשות נלע"ד דהמיקל לא הפסיד מאחר שגם בלא שום צד מצוה אין חיוב בפירות אם לא הרוצה להחמיר ועל דברי האומר להחמיר בסעודה זו מפני שאנו קובעין עליה קשה לי שהרי כתב המרדכי וכו':

שומרי העיר ביום פטורים ביום וחייבים בלילה והשומרים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום ושומרי גנות ופרדסים פטורים בין ביום בין בלילה ברייתא שם (כו.):

ומ"ש שאם היה קובע סעודתו לשמור במקום אחד וכו' שם פריך אשומר גנות ופרדסים וליעבדו סוכה התם וליתבו אביי אמר תשבו כעין תדורו רבא אמר פרצה קוראה לגנב מ"ב א"ב דקא מנטר כריא דכירי ופירש"י פרצה קוראה לגנב. ואף כאן הגנב רואה אותו שיושב בסוכה בלילה והוא נכנס וגונב הפירות לרוח אחרת: כריא דפירי. שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן ואין כאן פרצה קוראה לגנב. וידוע דהלכה כרבא: כתב המרדכי בשם אבי"ה יש יהודים שכורים לתקן יין בסוכות ושוהין שם דמיא לכריא דפירי וחייבים בסוכה :

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכו' וקטן שאינו צריך לאמו וכו' משנה בפ' הישן קטן שא"צ לאמו חייב בסוכה ובגמרא ה"ד קטן שא"צ לאמו אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו ריש לקיש אומר כל שניעור ואינו קורא אימא אימא ופי' התו' דקטן שא"צ לאמו דמתניתין היינו קטן שהגיע לחנוך דאמר התם בגמרא דחייב מדרבנן וחנוך דאמר בכל דוכתא אין כולם שויו וכו' כ"כ הר"ן לשם וכך הם דברי רבינו שכתב וקטן שא"צ לאמו וכו' חייב מדרבנן כדי לחנכו:
  • ומ"ש דהיינו בן ז' ובן ז' היינו בן ה' שלמות שנכנס לשש ובדאיתיה לאבוה במת' והתינוק נכנס ויוצא עמו ולא קרינן ליה צריך לאמו או בן שש שלימות שנכנס לשבע ובדליתיה לאבוה במתא ואידי ואידי כשאינו חריף וכמו שפסק גבי עירוב בסי' תי"ד וה"ט דס"ל דרב אסי לא פליג אדר' ינאי וריש לקיש והוא דעת התוס' בר"פ כיצד משתתפין ודלא כהרמב"ם שמפרש דרב אסי פליג והלכה כרב אסי דבן שש שנכנס לשבע דוקא לא קרי ליה צריך לאמו אבל בן ה' שנכנס לשש קרי ליה צריך לאמו אפי' בדאיתיה לאבוה במתא אם לא כשהוא חריף ולמעלה נתבאר בס"ד:
  • ודוקא שבא לו הצער במקרה וכו' כ"כ הרא"ש לשם וכ"כ במרדכי בשם הר"א ממי"ץ וז"ל אבל אם עשאה מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו או בשתייתו או בשינה כגון שירא מהגנבים או מלסטים לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי אלא אפי' אין סכנה באכילה ושתייה אלא בשינה לא יצא י"ח כלל אפי' באכילה דהא כעין דירה בעינן והאי לא הוי כעין דירה כיון שאין יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתייה ושינה בלא צער ומתחלה לא הויא סוכה כיון דלצעורי קיימיה עכ"ל וכתב עוד שם הא דמצטער פטור פירוש שיש צער מן הסוכה ובצאתו ינצל וטעמא דכעין דירה בעינן ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתם בצער וכו' ומהרי"ק בשורש קע"ח שדא ביה נרגא וז"ל ויש לתמוה ע"ז דהא גרסינן בפ' הישן א"ר אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בסוכה פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה הא נמי מצטער הוא קמ"ל כו' עד איבעי ליה ליתובי דעתיה ולפי דברי הר"א ממי"ץ מאי איריא משום דאיבעי ליה ליתובי דעתיה תיפוק ליה דבצאתו מן הסוכה לא יחשך כאבו ולא ינצל מן הצער דדוחק גדול הוא לומר שישיבת הסוכה תרבה עליו צער אבלו ואדרבא הסברא היא בהפך עכ"ל ואישתמיטתיה להרב מה שכ' הרא"ש ז"ל בפסקיו וז"ל האי נמי מצטער הוא בישיבת סוכה יותר מבישיבת הבית דאבל חפץ להיות מתבודד ויושב במקום צער ואפילה כדי להיות טרוד בצערו קמ"ל וכו' ועוד נ"ל דאף למאי שכתב הוא ז"ל דהסבר' הוא בהפך ל"ק ולא מידי דאיכא למימר דאה"נ דמאי דקאמר תלמודא קמל"ן ה"מ צער דממילא כו' ה"ק ה"מ צער דממילא דכיון דממילא בא לו הצער בסוכה דרך מקרה בצאתו ינצל אבל הכא כיון דאיהו הוא דקא מצטער נפשיה בצאתו לא ינצל מן הצער מאי אמרת בצאתו יתובי קא מייתיב דעתיה בסוכה נמי איבעי ליה ליתובי דעתיה והכי נקטינן כהר"א ממי"ץ וכהרא"ש דאין המצטער פטור מן הסוכה אא"כ לשינצל בצאתו מן הסוכה וכן נראה מלשון התוס' בד"ה הולכי דרכים ביום ע"ש בדף כ"ו כתב עוד במרדכי בשם הרא"ם שעור לצער כדתנן משתסרח המקפה ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן אל לבו אם הוא מצטער שבצער זה הוה יוצא מביתו רשאי לצאת מסוכתו:
  • ומ"ש ונראה שאין כל אדם יכול לומר מצטער אני כו' איכא למידק על סברתו זו דהא בגמ' קאמר אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשיב זיקא וקא מייתי ציבי א"ל רב יוסף פנו לי מנאי מהכא א"ל אביי והאנן תנן משתסרח המקפה א"ל לדידי כיון דאנינא דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי והביאו הרי"ף והרא"ש להלכה אלמא דכל אדם יכול לומר מצטער אני אעפ"י שאין דרך בני אדם להצטער בו ואפשר לומר דגבי ציבי כל אדם דאנינא דעתיה היה יוצא מן הסוכה דמייתי ציבי שדרך אניני הדעת להצטער בכך הלכך הו"ל מצטער ופטור ודברי רבינו הם לדבר ששוין בו כל אדם שאז ודאי אין האחד יכול לומר מצטער אני ליפטר ובארץ רוסיא רגילות הוא להיות קור וצינה בחג הסוכות ונראה בעיני דכל אדם מצונן פטור מן הסוכה דזה נקרא מצטער שדרך בני אדם מצוננין להצטער בכך ואצ"ל העניים שאין להם מלבושים להגן עליהן מפני הצנה שפטורין כשינצלו מן הצינה בצאתם מן הסוכה וכן נראה מלשון רש"י בפ' הישן בדף כ"ה שכתב צערא דממילא שהסוכה מצערתו כגון חמה או צנה או סרוחה וכו' ועיין במ"ש בסימן תרל"ט סוף ס"ז כשיש קור עד שהמאכל נקרש:
  • והולכי דרכים ביום כו' בריית' בפ' הישן וכתבו התוס' וחייבים בלילה כשאדם לן בלילה ביישוב:
  • וחתן כתב הרמב"ם שהוא פטור וכו' כך מפורש שם במימרא דר"א בר זבדא אמר רב וטעמא משום דבעי למיחדי בחופה והעוסק במצוה פטור מן המצוה:
  • ומ"ש בשם הרא"ש שאף חתן חייב בסוכה טעמו משום דפסק כרבי זירא שחולק על ר' אבא בר זבדא אמר רב משום דהכי הוו עבדי עובדא בירושלמי והב"י דקדק על רבינו דלא ה"ל להביא מ"ש הרא"ש דשושבינין לא מקרי עוסקין במצוה דהא כיון דפסק הרא"ש דחתן גופיה חייב בסוכה אף ע"ג דודאי עוסק במצוה הוא כי הוו שושבינין נמי עוסקין במצוה הוו מיחייבו ול"ק מידי דכונ' רבי' להורות לנו החילוק שבין שושבינין לחתן דשושבינין לא הוי עוסקים במצות וחייבין בסוכה ובכל שאר המצות חוץ מן התפל' ותפילין וחתן יש לו דין אחר שפטור מן הכל חוץ מן הסוכה ולאפוקי מסברת הרמב"ם שחתן ושושבינין שוין בדין משום דכולן הוו עוסקין במצות ופטורין מכל המצות שבעולם אם היו מתבטלין ממצות שמחת חתן וכלה כשמקיימין שאר המצות הלכך כתב מהרא"י בת"ה בסי' ז' בשם כל הגדולים שהיו נוהגין שלא כהרא"ש כ' בהג"מ כ' ר' שמחה סבורני כל שפטור מן הסוכה ואינו יוצא אינו מקבל שכר והדיוט הוא וכו' ובהג"ה באשיר"י פ' הישן כתב המקיז דם חייב לאכול בסוכה דלא הוי חולה אלא אדרבה הוא שמח ומרבה בסעודה באכילה ובשתייה ותו דלא הו"ל להקיז דם במועד אלא קודם או אח"כ:
  • שאם היה קובע סוכתו וכו' שם קאמר דאביי פוטר אף בשומר כרי משום תשבו כעין תדורו וזה אינו יכול להביא כל כליו לשם מפני הטורח ורבא אע"ג דאית ליה דרשא דתשבו כעין תדורו כדתניא התם בהדיא מ"מ לענין זה לא ס"ל לרבא למידרש תשבו כעין תדורו כאביי למפטריה אלא כיון שיכול לישב בסוכה עכ"פ אע"ג דאין כל כליו עמו חייב בסוכה והכי משמע מדברי התוס' והלכה כרבא:

דרכי משה[עריכה]

(א) מיהו הטור כתב לעיל (סי' תרכ"ט) דאף במסכך בירקות שריחן רע אין הסוכה פסולה בדיעבד אלא לכתחלה הוא דאסור לסכך בהו.

(ב) וכתב הג"א פ"ב דסוכה מיהו המקיז דם חייב לאכול בסוכה דלא הוי חולה אלא אדרבא הוא שמחה ומרבה בסעודה ואכילה ושתייה ותו הו"ל שלא להקיז במועד אלא קודם או אח"כ עכ"ל והם דברי א"ז פרק הישן:

(ג) ע"ל סי' תרל"ט:

(ד) וכ"ה בהג"מ דבר פשוט הוא שלא כיוונו כאן רק שלא יעשה הסוכה במקום שלא יוכל לישן מפני יראת גנבים או לסטים ולהכי לא הוי סוכה אבל במקום דיכול לישן שם ואינו מתיירא כשיושב בסוכה רק שאין הסוכה עשויה בגדר אבנים או מחיצות חזקות או שיש בה פרצות גדולות ועומד במקום שאין כליו משומרים שם כשאין אדם בסוכה דהסוכה כשירה דהא סתם הכשר סוכה אינו אלא ב' מחיצות ושלישית אפי' טפח וסתמא דמלתא כה"ג אין הסוכה משומרת מה שבתוכה מפני הגניבה וכבר הארכתי בזה בתשובה (סי' כט) בס"ד ודבר פשוט הוא בעיני ולא כתבתי אלא להוציא מלב חכם שעמד ופסל סוכה שהיא עשויה במקום רבים ולא היה לסוכה מחיצות שלימות דהגנבים היו יכולים להכניס בה ידיהם ולהוציא משם כלי בזמן שאין בה ב"א ותלה עצמו בדברי המרדכי לומר שכל שאינה שמורה מפני הגנבים הסוכה פסולה ואמר תשבו כעין תדורו בעינן ודירתו שמורה מגנבים וכל זה טעות גדול הוא בידו כמ"ש והארכתי בזה בתשובה בראיות ברורות ונכונות ידוע לכל מבין:

(ה) ע"ל סי' תרל"ט:

(ו) וכ"כ הר"ן:

(ז) ובא"ז פרק הישן כתב דבכל ענין פטור העוסק במצוה ממצוה אחרת:

(ח) וע"ל סי' ל"ה מדינים אלו:

(ט) ובהג"מ פ"ו שהעושין יין בבית העו"ג אין יושבים בסוכה לא ביום ולא בלילה מפני שצריכין לשמור היין מניסוך עכ"ל סמ"ק וכ"כ הכלבו: