טור אורח חיים תקכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תקכח | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

יום טוב א"צ עירובי חצירות ושיתופי מבואות, אבל עירובי תחומין צריך כמו שבת. וכל הלכות תחומין כתבתי בהלכות שבת.

יו"ט שחל להיות בערב שבת, אין מערבין לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין.

אבל אם נזכר ביום הראשון בשני י"ט של גליות, יכול לערב עירובי חצירות בתנאי, שיאמר ביום הראשון "אם היום חול בעירוב זה יהא מותר לטלטל מחצר לבתים ומבתים לחצר, ואם היום קודש אין בדברי כלום", ולמחר יאמר "אם היום קודש כבר ערבנו מאתמול, ואם חול בעירוב זה נהא מותרין". אבל עירובי תחומין אין מניחין אותו בי"ט בתנאי.

כתב הרמב"ם ז"ל דוקא בזמן שבית דין מקדשין על פי הראייה ובני גליות עושין שני ימים מספק, אבל האידנא שבני ארץ ישראל סומכין על פי החשבון, ואין אנו עושין ב' ימים מספק אלא משום מנהג וכדשלחו מתם הזהרו בשני ימים טובים של גליות משום מנהג אבותיכם אע"ג דבקיאין בקביעי דירחא, לפיכך אין מערבין בתנאי בזמן הזה לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין ולא שיתופי מבואות. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא כתב כן.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יו"ט א"צ עירובי חצירות ושיתופי מבואות אבל עירובי תחומין צריך כמו שבת כך העלו הרי"ף והרא"ש בפ"ק דביצה וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' עירובין וכבר כתבתי בסימן תקי"ח היכא דעירב עירובי חצירות אם מועיל לו לשום דבר:

וכל הלכות תחומין כתבתי בה"ש בסימן שצ"ז נתבאר שכל אדם יש לו ולכליו ולבהמתו אלפים אמה ודין בהמת העיר ושור של רועה ופטם והשואל כלי מחבירו ושנים ששאלו חלוק או שיש להם חבית ובהמה בשותפות ואשה ששאלה מים ומלח וכלים המיוחדים לאחד מן האחים ובור של יחיד ומים הנובעים ומי שפירותיו בעיר אחרת או שהפקיד ביד אחר ומי שזימן אורחים מעיר אחרת ובסימן תקי"ו נתבאר דין שבת וי"ט הסמוכים ודין ב' י"ט של גליות ובי"ט של ר"ה לענין עירובי תחומין:

יו"ט שחל להיות בע"ש אין מערבין לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין מסקנא בגמרא בפ"ב דביצה (טז:) ופי' רש"י דטעמא דעירובי חצירות לא היינו משום דמיחזי כמתקן וטעמא דעירובי תחומין משום דמיקנא ביתא הוא וכתב הר"ן דהא דאין מערבין דוקא כגון שלא עירב בא' אבל אם עירב בראשון מערב ברגליו בב' וכבר נתבאר זה בסימן תי"ו:

ומ"ש אבל אם נזכר ביום הא' בב' י"ט של גליות יכול לערב עירובי חצירות בתנאי שיאמר ביום הא' אם היום חול וכו' בפ"ב דביצה (יז.) אר"ח בר אשי א"ר מניח אדם עירובי תחומין מי"ט לחבירו ומתנה וכ"ש עירוב תבשילין ורבא אמר מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה אבל לא עירובי תחומין דלמיקנא ביתא בי"ט לא כתב הרי"ף והרא"ש הלכתא כרבא דהוא בתרא ומסתברא לן דה"מ בעירובי תחומין דמיקנא ביתא הוא אבל עירובי חצירות דביטול רשות הוא מניח אדם עירובו בא' ומתנה ונימא הכי אי האי יומא חול בהאי עירובא לישתרי לן לטלטולי בשבת וכו' וכבר נתבאר בסימן שקודם זה דהיינו דוקא בב' יו"ט של גליות אבל בב' ימים טובים של ר"ה אינו יכול לערב על תנאי:

כתב הרמב"ם דוקא בזמן שבית דין מקדשין על פי הראייה וכו' אבל האידנא שבני ארץ ישראל סומכין על חשבון וכו' לפיכך אין מערבין בתנאי בזמן הזה לא עירובי חצירות וכו' בפ"ו ומבואר בדבריו שם דה"ה לעירובי תבשילין שאין אדם מערב ומתנה מי"ט לחבירו בזמן הזה והראב"ד השיגו וה"ה טען בעד הרמב"ם והר"ן כתב שאין דברי הרמב"ם מחוורין דרבה דאמר מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה מסתברא דלדידיה הוא דקאמר ואע"ג דבקיאים בקביעי דירחא כן בדין כיון דהשתא לא עבדינן להו אלא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם לית לן לאחמורי טפי מינייהו וכיון דאינהו הוו מצו מתני אנן נמי מתנינן וכ"כ הרשב"א בתשובה שלא נראו לו דברי הרמב"ם בזה:

ומ"ש רבינו על דברי הרמב"ם ז"ל וא"א לא כ"כ היינו מדסתם וכתב ההיא דמניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחבירו ומתנה ולא חילק בין זמן שמקדשים ע"פ הראייה לזמן הזה וכ"נ שהוא דעת הרי"ף ז"ל שגם הוא סתם וכתב דין זה ולא חילק בין זמן לזמן: כתב בכתבי מה"ר ישראל סי' קצ"ה שיש לעשות כדברי האשיר"י דבשל סופרים הלך אחר המיקל. ולפי מ"ש דכמה רבוותא פליגי עליה דהרמב"ם ז"ל בלאו האי טעמא נמי שפיר דמי למיעבד כוותייהו:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • יום טוב אין צריך ע"ת ושתופי מבואות כך העלו הרי"ף והרא"ש בפ"ק ומיהו הר"ן כתב על שם הרשב"א דכלים שאין בהן צורך ליום כלל אסור להוצואן מחצר לחצר בלא עירוב וכו' ומביאו ב"י בתחלת סימן קי"ח ע"ש:
  • כתב הרמב"ם דוקא בזמן שב"ד מקדשין ע"פ הראיה וכו' פי' דאז בני הגולה לא היו יודעין יום שקדשו בו החודש בארץ ישראל אם קדשוהו ביום ל' או ביום ל' ואחד והיו בני הגולה עושין ב' ימים יו"ט כדי להסתלק מן הספק והיה בדין להתנות מספק אבל היום שבני ארץ ישראל סומכין על החשבון ומקדשין את החודש עליו אין עושין י"ט שני כדי להסתלק מן הספק אלא מנהג בלבד כי הראשון ודאי קדש וכך שלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם אף ע"פ דבקיאין בקביעא דירחא שמא ח"ו יגזרו שמד ויבואו לשכוח סוד העיבור אין לנו לערב ולהתנות:
  • ומ"ש וא"א הרא"ש לא כתב כן הוא מדכתב בסתם כלשון התלמוד דבב' י"ט של גליות מערב בי"ט הראשון ומתנה ולא כתב להא דהרמב"ם אלמא דתופס עיקר כדעת החולקים עליו דכיון דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם כו' לית לן לאחמורי טפי מינייהו וכיון דאינהו מצי מתנו אנן נמי מתנינן והכי נקטינן ועיין בב"י:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכתב בהג"א פ"ב דביצה בשם א"ז הא דלא מניח עירובי חצירות בי"ט היינו דלא הניח עירוב תבשילין אבל אם הניח עירוב תבשילין מותר לערב בי"ט עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין אבל בהר"ן פ"ב דביצה דף רפ"ה ע"ב לא משמע כן דכתב דלא מבעי עירוב תבשילין אלא לצרכי סעודה היינו אפייה ובישול משמע אבל לקנות עירוב לא מהני:

(ב) ואין להקשות לדברי הרמב"ם דלפי טעם זה היה לנו להחמיר גם בזמן הזה בביצה שנולדה ביום זה לאוסרה ביום ב' במו בב' ימים של ראש השנה וי"ל דלא קאמר הר"מ אלא לענין עירוב דצריך להתנות ולומר אם היום חול אבל בביצה שא"צ שום אמירה אפי' בזמן הזה שרי וכ"נ מדברי המ"מ דלא קאמר הר"מ אלא במקום דבעינן תנאי: