טור אורח חיים תצו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תצו | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

ואנו שעושין ב' ימים, כל מה שאסור בראשון אסור גם בשני.

וגוערין עליו למי שמזלזל בו, ואם הוא צורבא מרבנן אין מחמירין.

ולענין מת לבד הוא חלוק שני מן הראשון כאשר יתבאר בעז"ה. וכן לכחול העין, אף על פי שאסור בראשון אלא על ידי עו"ג אלא אם כן יש בו סכנה, בשני מותר אפילו ע"י ישראל אף ע"פ שאין בו סכנה. ובי"ט שני של ראש השנה אסור אם לא ע"י עו"ג או שיש בו סכנה.

והנני מסדר הלכותיו על סדר תיקון המאכל: צידה, זימון, ושחיטה, והפשט, ומליחת העור והחלבים, ולקיחת הבשר, ועצים הראוין להסקה, ותיקון האש והתבשיל. וסדר הפת: מדידת הקמח, והרקדה, ולישה, והפרשת חלה, ותיקון הפת ואפייתו, והיסק התנור. ומכשירי אוכל נפש, ואיסור בישול לכלבים, וביצה שנולדה ביום טוב, וכבוי הפתילה והדלקתה. והעו"ג המביא דורון לישראל, ומה משלחין בי"ט, והיתר קנייה מן החנוני, וענין ההוצאה, וטלטול מת בי"ט, וערובי תבשילין וחצרות.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ואנו שעושין שני ימים כל מה שאסור בראשון אסור גם בשני וגוערין עליו וכו' בפרק מקום שנהגו (נב:) רבי נתן בר אסיא אזיל מבי רב לפומבדיתא בי"ט שני של עצרת שמתיה רב יוסף א"ד נגדי' רב יוסף א"ל אביי נשמתיה מר דרב ושמואל דאמרי תרווייהו מנדין על שני יו"ט של גליות ה"ל ה"מ איניש דעלמא הכא צורבא מרבנן הוא דטבא ליה עבדין ליה. והקשה הר"ן דהכא משמע דמאן דעבר אדרבנן משמתין ליה ואילו בפ' כירה (מ:) אמרינן דהמבשל בחמי טבריה לוקה מכת מרדות מדבריהם ובדוכתא טובא אמרינן הכי אלמא מילקא אין שמותי לא ותירץ דבמלתא דהוי עיקריה מדרבנן דכי עקר ליה קא עקר לכולה מצוה משמתינן ליה כגון האי וכדאמרי' נמי (עדיות פ"ה) את מי נדו את אלעזר בן הנדן שפקפק בנטילת ידים אבל בדבר שעיקרו מן התורה והוא עובר על מה שאסרו בו חכמים מכין אותו מכת מרדות כי ההוא דמבשל בחמי טברי' ע"כ ותמהני דהא מדרב ושמואל דאמרי מנדין על שני י"ט של גליות משמע דיום טוב ראשון שוה ליום טוב שני ועל אי זה מהם מנדין הרי שאע"פ שהראשון עיקרו מן התורה משמתי' ליה ובפ' זה בורר (כו.) אמרינן דהנהו קבוראי דקבור נפשא בי"ט ראשון של עצרת ושמתינהו רב פפא מיהו בהא איכא למימר דהני קבוראי חללו י"ט בדבר שהוא אסור מן התורה ומש"ה שמתינהו דכיון דעברי על דברי תורה ממש היה משמתינן להו אבל אם לא היו עוברין אלא בדבר שאיסורו מדרבנן לא הוה משמתינן להו אלא היה מלקה אותם מכות מרדות אבל קושיא קמייתא עדיין במקומה עומדת ונ"ל דהא דאמרי רב ושמואל מנדין על שני י"ט של גליות אע"ג דבחד כללא כייל להו הא כדאיתא והא כדאיתא דעל י"ט ראשון אין מנדין אלא על דבר שאיסורו מן התורה אבל לא על דבר שאין איסורו אלא מדרבנן ובי"ט ב' ליכא לפלוגי בי' הכי שהרי כל איסורו אינו אלא מדרבנן והלכך לעולם משמתינן עליה: ודע שמ"ש רבינו שכל מה שאסור בראשון אסור בשני היינו לומר שהמלאכות האסורות בראשון אסורות נמי בשני אבל דבר שהוא אסור בראשון משום מוקצה או נולד מותר בשני כמו שיתבאר בסי' תקי"ג ותקט"ו בס"ד:

וכן לכחול את העין אע"פ שאסור' בראשון אלא ע"י עו"ג וכו' בפ"ב דביצה (כב.) בעא מיניה רב אשי מאמימר מהו לכחול את העין ביום טוב היכא דאיכא סכנה לא מיבעיא לי דאפי' בשבת שרי כי קא מיבעיא לי סוף אוכלא ופצוחי עינא מצי אמר לו אסור אמימר שרא למיכחל עינא מעו"ג בשבתא א"ד אמימר גופי' כחל מיניה מעו"ג בשבתא א"ל רב אשי מאי דעתיך דאמר עולא כל צרכי חולה עושין ע"י עו"ג בשבת וא"ר המנונא כל דבר שאין בו סכנה אומר לעו"ג ועושה ה"מ דלא מסייע בהדיה אבל מר קא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח א"ל איכא רב זביד דקאי כוותך ושני ליה מסייע אין בו ממש אמימר שרא למיכחל עינא בי"ט שני של ר"ה ומפרש טעמא בגמ' משום דס"ל כמ"ד ב' קדושות הן ופשיטא דלית הלכתא כוותיה דהא קי"ל כמ"ד קדושה אחת הן וכתב הרי"ף והרא"ש דמ"מ גמרינן מהא דאמימר דשרי למיכחל בי"ט ב' של גליות וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהי"ט וכתב שאע"פ שאין שם חולי מותר וכתב ה"ה שהטעם לפי שהנאת הגוף הוא: וכתב הר"ן ומינה שמעינן דכל צרכי חולה שאין בו סכנה עושין ע"י ישראל בי"ט ב' של גליות מיהו איכא למימר דה"מ כגון מיכחל עינא דמלאכה גופה שבות היא אבל להתיר אבות מלאכו' אין לנו וכ' ה"ה בפ"א מה' י"ט שזה דעת הרמב"ן שאין מתירין מלאכות גמורות ע"י ישראל אבל כל שבות מתירין לו: וכתב עוד הר"ן ושמעינן נמי דמותר לכבות הנר מפני דבר אחר ומותר לכבות הדליקה משום איבוד ממון על פי הפירושים שפירשנו למעלה ביום טוב שני של גליות דבגמרא מוכח דהנהו כולהו כי הדדי נינהו ושרו לר"י ואסירי לרבנן וכיון דבמיכחל עינא סמכינן אדר"י בי"ט שני של גליות אף בלכבות הנר מפני ד"א ומפני הדליקה סמכי' עליה בי"ט שני של גליות עכ"ל והדבר ברור שאין דעת רבינו כן שהרי כתב שאין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת ולכחול את העין בלבד וכ"נ שהוא דעת הפוסקים : אם יש חילוק בין שני לראשון לענין ספק מוכן יתבאר בסימן שאח"ז בס"ד: כתוב בא"ח בני א"י שבאו לח"ל אסורים לעשות מלאכה בי"ט שני ביישוב אפי' דעתו לחזור וכ"ז שלא הגיע ליישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע ליישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ובקולי מקום שהלך לשם יש פוסקים שלעולם אינו נוהג כ"ז שדעתו לחזור לעולם עכ"ל ודברים אלו נלמדים מעובדא דרמי בר תמרי דפרק כל הבשר (קי:) וצ"ע:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • ואנו שעושין שני כו' וכן לכחול וכו' בפ"ב דביצה בעא מיניה רב אשי מאמימר מהו לכחול את העין ביום טוב היכא דאיכא סכנה לא מיבעיא לי דאפילו בשבת שרי כי קא מיבעיא לי סוף אוכלא ופצוחי עינא ופי' רש"י שקרוב להתרפאות הוא ואינו כוחל אלא להגיה מאורתו. ומסקנת הגמרא כאשר פסק רבינו. והרמב"ם ז"ל כתב וכן מותר לכחול את העין ביום טוב שני ואף על פי שאין שם חולי נראה מדבריו שהוא ז"ל מפרש דתרתי קא מיבעיא ליה חדא סוף אוכלא דהיינו בחולי שאין בו סכנה ופצוחי עינא היינו דליכא חולי אלא להנאת הגוף אבל מדברי שאר כל המפרשים יראה כפירוש רש"י דלא מיבעיא ליה אלא בחולי שאין בו סכנה ומשום צערא ואהא מסיק דשרי ביום טוב שני אבל כשאין שם חולי אסור וכך משמע מדברי רבינו והכי נקטינן:
  • ומ"ש ובשני מותר אפילו על ידי ישראל וכו' שם אמימר שרא למיכחל עינא בי"ט ב' של ר"ה וכתב האלפס דלית הילכתא כוותיה דקי"ל קדושה אחת היא אבל בי"ט ב' של גליות מותר וכ"כ הרא"ש ושאר מחברים אבל באגודה כתב על דברי האלפס וז"ל אבל בתוספות אסור לישראל אפי' בי"ט ב' של גליות אך מתיר לומר לא"י עכ"ל:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכ"ש דליתא לדברי המרדכי שכתב בפ"ב דכיצה דלר"י דמתיר מכשירי אוכל נפש מותר לכחול העין בי"ט דנפשו עגומה עליו וקצה באוכל כדאמרינן (ביומא עד:) האי מאן דאית ליה סעודה לא ליכול אלא ביממא עכ"ל וכל הפוסקים לא התירו אלא בי"ט שני: