טור אורח חיים שס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן שס | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות, כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, עד סאתים מותר לטלטל בכולה, מסאתים ואילך אין מטלטלין בה אלא בד'. וכן הדין אם הם שנים.

ואם הם ג', חשובין כשיירא ומותרין לטלטל בכולה, אפילו הוא גדול הרבה, ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי צרכה, שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכין לו לתשמישה. אבל אם נשאר בית סאתים פנוי, אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות.

כתב הרמב"ם ז"ל שאין הקטן מצטרף להשלים לשיירא.

היו שם ג' והקיפו כל צרכן ומת אחד מהם בשבת, מותרין בכל כיון שהותרו כבר.

היו שנים והקיפו יותר מסאתים ונתוספו עליהם בשבת, אסורים, כיון שנכנס השבת באיסור. היו ג' והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה ועירבו יחד, אם החיצונים רחבים והאמצעי קצר כזה[1], שנמצא האמצעי פרוץ במילואו לחיצונים, והחיצונים שיש להם גיפופין עודפין עליו מכל צד, מותרין באמצעי אפילו הוא הגדול הרבה, שאנו רואין כאילו כולן דרין בתוכו והרי יש ג' ביחד, והחיצונים אינן מותרין אלא עד סאתים, ואם א' מהם יותר מסאתים, גם האמצעי אסור שהרי הוא פרוץ במילואו.

ואם החיצונים פרוצים במילואו לאמצעי והאמצעי מגופף, ויחיד בכל אחד, אין נותנין לכל אחד אלא בית סאתים. ואם אחד מהחיצונים יותר מבית סאתים, הוא לבדו אסור. ואם האמצעי יותר מסאתים, גם החיצונים אסורים שהרי הם פרוצים למקום האסור להם. אבל אם א' בכל א' מהחיצונים וב' באמצעי, או ב' בכל א' מהחיצונים וא' באמצעי, נותנין לשנים החיצונים כל צרכם, דחשיבי כל מה שבאמצעי כאילו הוא בחיצונים.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות בספ"ק דעירובין (יו.) תנן מקיפין ג' חבלים זו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ג' טפחים ומקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט בשיירא דברו דברי רבי יהודה וחכ"א לא דברו בשיירא אלא בהווה כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה ד"ר יוסי בר' יהודה וחכ"א אחד משני דברים ובגמ' דרש רב נחמן וכו' ברם כך אמרו יחיד נותנין לו בית סאתים שנים נותנין להם בית סאתים שלש נעשו שיירא ונותנין להם כל צרכן ופירש"י נותנין לו בית סאתים במחיצה זו אבל במחיצה מעלייתא כמה דבעי ע"כ והא דאמרינן שנים נותנין להם בית סאתים מספקא לי אם רצה לומר דלשנים נמי אין נותנין לשניהם אלא בית סאתים כיון ששבתו יחד או אם ר"ל דאין נותנין לכל אחד מהם אלא בית סאתים ובפ' כל גגות (צג.) גבי הא דא"ר יהודה ג' קרפיפות זה בצד זה וכו' משמע דלכר א' נותנין בית סאתים דקאמר אמצעי מגופף וכו' אין נותנין להם אלא בית שש ושמא יש לחלק דשאני התם ששבתו כל א' בקרפף שלו אבל היכא ששבתו שני' בקרפף אחד אפשר שאין נותנין לשניהם יותר מבית סאתים וצ"ע:

ומ"ש ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי צרכם שלא ישאר בית סאתים פנוי וכו' ג"ז שם ומיהו כתב שם המרדכי דהיינו בשהקיפו יותר על שש אבל אם לא הקיפו יותר על ו' ואע"פ שיש סאתים פנוי כיון שהם ג' שרי וכן משמע שם בגמ' מדא"ר גידל ג' בה' אסורין וכו' ואסיקנא דהק לא הוצרכו אלא לה' והקיפו ז' אפילו בה' אסורין ואם אית' ה"ל לאשמועינן דאם לא הוצרכו אלא לד' והקיפו שש אפי' בד' אסורין אלא ודאי כדאמרן: ומ"ש דהיינו במחיצות גרועות כגון שתי בלא ערב וכו' אבל במחיצות גמורות שהם שתי וערב אפי' ליחיד נותנין לו כל צרכו כן פירש"י שם:

כתב הרמב"ם בפי"ז שאין הקטן מצטרף וכו' וכתב ה"ה דהכי איתא בירושלמי אין העכו"ם משלים בשיירא קטן מהו שישלים ונקטה הרמב"ם לחומרא ולא ידעתי למה דהא קי"ל כדברי המיקל בעירוב וא"כ בספיקו נמי נקטינן להקל: (לשון ד"מ וקצת משמע שם דס"ל דקטן מצטרף):

היו ג' והקיפו כל צרכן וכו' היו שנים והקיפו יותר מסאתים וכו' ג"ז שם בעירובין (יז.) פלוגתא דרב הונא ור' יצחק ופסק הרא"ש כרב הונא דאמר שבת גורמת כלומר שאם כשקידש היום היה אסור תו לא משתרי כל היום ואם כשקידש היום היה מותר תו לא מיתסר כל היום וכן פסק הרמב"ם בפי"ו:

היו ג' והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה וכו' בפרק כל גגות (צג.) א"ר יהודה ג' קרפיפות זה בצד זה ושנים החיצונים מגופפים ואמצעי אינו מגופף ויחיד בזה ויחיד בזה נעשו כשיירא ונותנין להם כל צרכן ודאי אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפים ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנים להם אלא בית שש איבעיא להו אחד בזה ואחד בזה ושנים באמצעי מהו אי להכא נפקי ג' הוו ואי להכא נפקי ג' הוו או דילמא חד להכא נפיק וחד להכא נפיק שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי מהו הכא ודאי אי להכא נפיק ג' הוו ואי להכא נפיק ג' הוו או דילמא אימא להכא נפיק ואימא להכא נפיק והלכתא בעיין לקולא. ופירש"י ג' קרפיפות זה בצד זה. כגון שהיו מהלכין בדרך והקיפו ג' קרפיפו' לדירה במחיצ' של שתי כגון קני' או של ערב כגון חבלים שלא התירו בו ליחיד אלא בית סאתים: ושנים החיצונים מגופפים וכו'. שהחיצונים רחבים מן האמצעי והוא פרוץ לשתיהן במילואו וגיפופיהם עודפין עליו: ויחיד בזה ויחיד בזה כו'. נעשו שיירא ונותנין להם כל צרכן דאמרינן דיורי גדולים בקטן ונמצאו שלשתן באמצעי ואמצעי מצרפן ומותר אמצעי זה כל שהוא גדול היקף במחיצה של שתי או של ערב וכגון שערבו: אמצעי מגופף וכו'. שהוא רחב מהם והן פתוחים לו במילואן ולדידיה לא הוי מילואו: אין נותנין להם. אלא בית סאתים לכל קרפף שהרי אין ג' דיורין בא' דדיורי אמצעי בחיצונים וזיל להכא תרי הוא דאיכא ובאמצעי ליכא אלא חד ואם אחד מהם יותר מבית סאתים הוא אסור ואם אמצעי יותר מבית סאתים כולם אסורין שהרי הם פרוצים לרשות האסורה: איבעי' להו. אמצעי מגופף ולא חיצוני' וב' אנשים באמצעי ויחיד בזה ויחיד בזה מאי: אי להכא נפקי כו'. והנך דאמצעי הואיל ושניהם שולטין לכאן ולכאן שדי תרווייהו להכא ותרווייהו להכא ולישתרו שתי קרפיפות החיצונים היקף בכל צרכן: או דילמא. כולי האי לא מקילי' דנישדינהו להכא ולהכ' וה"נ לא אמרי' דנירמינהו תרווייהו לחד ולמישרי מיהא חד מן החיצונים בכל צרכו דמסתמא הכי ניחא ליה טפי דניהוי חד להכא וחד להכא דלא ניהוו אלא תרי בכל חד דרווח להו תשמישתייהו מלמיהוי תלתא בחד ובאינך לא ניהוו אלא חד: וא' באמצעי. והוא שליט על החיצונים: וכל היכא דנפיק תלתא הוו. ושדיא להכא ולהכא או שדיא מיהא לחד מינייהו ונשתרי חד מן החיצונים בכל צרכי היקף: או דילמא אימור להכא או להכא. ולא ידעינן להי מינייהו הלכך אפילו חד נמי לא יהבינן ליה כ"צ: והלכתא בעיין לקולא. שאלותינו אלו הן להקל וכ' הריטב"א דהב"ע בשאינן פתוחים זה לזה ביותר מי' דא"כ ה"ל פרצה וגם מגופפין אסורים וכתב עוד וכולה שמעתין בשכותלי קטנה נכנסין לגדולה דאי לא קי"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי וכולם חשובים מגופפין וכאילו אין אחד מהם נפרץ לחבירו ואין נותנין להם באחד מהם אלא בית סאתים וכתב עוד דבנותנין להם כל צרכן פירש"י שנותנין להם כל צרכן באמצעים ואחרים פירשו דאף בחיצונים נותנין להם כל צרכן דכיון דנעשו שיירא באמצע ה"ל אידך כחצר לאמצעי ונותנין לה בהם כל צרכן וכן דעת הרשב"א וגם ה' המגיד כתב כן בפי"ו בשם הרשב"א וכתב עוד בשמו ובלבד שלא יהא מקום בית סאתים פנוי מהכלים כדמפרש בפ"ק ופשוט הוא:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יחיד ששבת בבקעה משנה וגמ' בפ"ק דף י"ו והב"י נסתפק במ"ש בגמ' שנים נותנין להם ב"ס הם רצונו לומר לכל אחד בית סאתים דהיינו ד' סאין או לשניהם בית סאתים אחת ותו לא והניחו בצ"ע ואיכא לתמוה דמההיא דפרק כל גגות שהביא ב"י מבואר בסוגיא ובפירש"י דאין נותנין לשנים אלא סאתים אחת שהרי כשהאמצעי מגופף דדיורי האמצעי בחיצונים וזיל הכא תרי הוא דאיכא ואם אחת מהן יותר מסאתים הוא אסור וכו' אלמא דאע"פ דאית ביה הרי אין להם אלא בית סאתים אחת וכך מבואר מלשון הרמב"ם דליחיד אם היתה יתר על סאתים אינו מטלטל בה אלא בד"א וכן אם היו שנים והכי משמע להדיא מלשון רבינו שאמר וכן הדין אם הם שנים וכ"כ להדיא בשלטי הגבורים ספ"ק וכ"כ ה"ר יונתן בפירוש במשנת מקיפין ג' חבלים:

ואם הם ג' וכו' עד שלא ישאר בית סאתים פנוי שא"צ לו לתשמיש שם בריש (דף י"ז) וכתב המרדכי גם פסק ר"י דליחיד בית סאתים ולשיירא בית שש שאפילו יש ב"ס פנוי מכלים אבל אם אין ב"ס נותנין לשיירא כל צרכן עכ"ל ומביאו ב"י וכתב עליו וכן משמע שם בגמ' מדאמר רב גידל ג' בה' אסורים וכו' ואסיקנא דה"ק לא הוצרכו אלא לה' והקיפו ז' אפילו בחמש אסורים ואם איתא ה"ל לאשמועי' דאם לא הוצרכו אלא לד' והקיפו שש אפי' בד' אסורין אלא ודאי כדאמרן עכ"ל וכן פסק בש"ע ואיכא לתמוה שפסק להקל דלא כפירש"י שכתב במסקנא וז"ל לא פנו מכלים כלומר שיש בין המחיצות בית סאתים פנוי שלא היו צריכין לו ואע"ג דאינהו שלש אם אין צריכין אלא לב"ס והקיפו ד' סאין נמי בטלי מחיצות וכך הוא משמעות כל הפוסקים שכתבו בסתם שלא יהא ב"ס פנוי מכלים ולא כתבו חילוק בין שש לשבע והראייה שהביא ב"י מדרב גידל איכא לדחותה דאיידי דנקט ג' בשבע מותרין נקט נמי ג' בה' אסורין וה"ה ג' בד' נמי אסורין אם ישאר ב"ס פנוי מכלים ולכן נלפע"ד דאין להקל ודלא כש"ע:

ומ"ש היו ג' וכו' עד והחיצונים אינן מותרין אלא עד סאתים הכי איכא לדקדק מפירש"י שכתב דהותר אמצעי זה כל שהוא היקף גדול וכו' אלמא משמע דיוקא דבאמצעי זה מותר אפילו הוא גדול הרבה אם אין ב"ס פנוי אבל בחיצונים אינן מותרים אלא עד סאתים אבל הריטב"א וה' המגיד בפ"א כתבו ע"ש הרשב"א דאף בחיצונים נותנין להם כל צרכן דכיון דנעשו שיירא באמצע ה"ל אידך כחצר לאמצעי ומביאו ב"י ובש"ע כתב שתי הסברות ולפעד"נ מלישנא דתלמודא כדעת הרשב"א מדקאמר השנים החיצונים מגופפים ואמצעי אינו מגופף ויחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה נעשו כשיירא ונותנין להן כל צרכן משמע דאף לחיצונים נותנין להם כל צרכן דאל"כ ה"ל לומר ונותנין לאמצעי כל צרכן ומיהו אין להקל נגד פירש"י:

  1. ^ כאן היה ציור.