טור אבן העזר קלז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קלז | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

צריך שיתירנה היתר גמור שתהא מותרת לכל אדם. אבל אם אמר לה "הרי את מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" שתהיה אסורה לו, או שאומר "אלא לפלוני", אינו גט, ויטלנו ממנו ויחזור ויתננו לה ויתירנה לכל אדם.

אבל אם אמר לה "על מנת", הרי הוא כשאר תנאי גט והגט גט והיא תקיים התנאי, בין אמר לה על מנת שלא תינשא לו, או על מנת שלא תבעלי לו, או על מנת שלא תהיה מותרת לו. והרמ"ה כתב על מנת שלא תהיה מותרת לפלוני לא הוי גט, ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל.

היה אותו פלוני שהוציא מכלל גט אסור לבוא עליה משום ערוה, כגון שהוא אביה או אחיה, לא הוי שיור והגט גט כיון דבלאו הכי לא תפשי בה קדושין. אבל אם שייר מי שתופשין לו בה קדושין אפילו בעבירה כגון חייבי לאוין, הוי שיור.

התירה לכל חוץ מפלוני והוא קטן, הוי שיור ואינו גט. ולדברי רבינו חננאל הוי ספק מגורשת.

שייר בעל אחותה, מיבעיא אי הוי שיור כיון שראויה לו אחרי מות אחותה, או ששייר מי שעתיד עדיין לילד, או שאמר לה "חוץ מזנותיך" פירוש שתהיה מותרת להינשא אבל בזנות תהיה באיסור אשת איש, או שתהיה מותרת לכל מי שיבוא עליך כדרך כל הארץ אבל שלא כדרך הרי את באיסור אשת איש, או שתהיה מותרת להתקדש בכסף אבל לענין שטר וביאה תהיה באיסור אשת איש, או שאמר לה תהא מותרת לכל אלא שישאר לי רשות עליך להפר נדריך וליורשיך - בכולהו מיבעיא ולא איפשיטא, והויא ספק מגורשת.

אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון", וחזר ואמר לה בשעה שמסר לה הגט "לראובן ושמעון", מיבעיא אם נאמר שחזר ממה ששייר ומתירה אף לראובן ושמעון, או נאמר שלא רצה להתירה אלא לראובן ושמעון. או אם חזר ואמר בשעת מסירה "לראובן" ולא הזכיר שמעון, או "לשמעון" ולא הזכיר ראובן, או אם אמר "אף לשמעון" - בכולהו מיבעיא אי הוי שיור ולא איפשיטא, והויא ספק מגורשת.

והרמב"ם כתב ד"לראובן ושמעון", ודאי הוי גירושין. "לראובן", אינה מגורשת. "לשמעון" או שאמר "אף לשמעון" הוי ספק מגורשת.

אמר לה "הרי זה גיטך והרי את מגורשת ממני היום ולמחר את אשתי", כתב הרמב"ם שאינה מגורשת. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שהיא מגורשת.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך שיתירנה היתר גמור וכולי אבל אם אמר לה הרי את מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וכולי ר"פ בתרא דגיטין (דף פג.) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרים כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ובעי בגמרא לקמן (פד:) מאן תנא כלומר דצריך ליטלו הימנה ולא סגי באמירה בעלמא שיחזור ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם רשב"א הוא דתניא ארשב"א כיצד יעשה יטלנו ממנה ויתננו לה ויאמר לה הרי זה גיטיך כלומר דבאמר לה כנסי ש"ח ס"ל לרבי דבאומר לה בתר הכי הא גיטיך סגי ורשב"א פליג ואמר דלא סגי עד שיטלנו ממנה וכולי כדאיתא בהזורק (עח.) ובההיא קי"ל כרבי דסתם מתניתין התם כוותיה ואמר חזקיה דמתני' דהכא כרשב"א אתיא ולדידיה משמע דלית הילכתא כסתם מתני' דהכא דמדאמר רשב"א הוא משמע דמהילכתא מפיק לה ורבי יוחנן אמר אפי' תימא רבי הוא שאני הכא הואיל וקנאתו בו לפסול בו לכהונה ולענין הלכה כתב הר"ן ופירש"י דרבי יוחנן בחיי חזקיה רבו נחלק עליו ולפ"ז אפשר דלא קי"ל כסתם מתניתין לפי שאין הלכה כתלמיד במקום הרב אבל לדעת ר"י לאחר פטירת חזקיה נחלק עליו ולפי זה הלכה כרבי יוחנן וכן דעת הרשב"א וכתבו הרשב"א והר"ן שכן דעת הרי"ף שכתב משנתינו כצורתה וגם הרא"ש שהלך בדרכו וכתב משנתינו כצורתה משמע דהכי נמי סבירא ליה וכן דעת הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין וכן דעת רש"י שכתב בהזורק אמתני' דאמר לה כנסי ש"ח זה וכולי אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך ואפי' לאחר שבא לידה אמר לה כן ודיו וכתב עוד הר"ן דמתניתין דוקא קתני שיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואף ע"ג דבעלמא בהא גיטיך סתמא סגי הכא שאני דכיון דמעיקרא אמר בהדיא אלא לפלוני אי אמר בתר הכי הא גיטיך סתמא לא מבטל מאי דאמר מעיקרא בהדיא ואין כן דעת הרמב"ם שכתב בפרק א' אם נטלו ממנה וחזר ונתנו לה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם או ה"ז גיטיך ה"ז מגורשת אלמא דס"ל דמתני' לישנא בעלמא נקט ולאו דוקא ובגמרא איבעיא להו האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר"א דהא שייר לה בגט אבל בע"מ מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא או דילמא ע"מ הוא ובע"מ פליג ר"א אדרבנן אבל בחוץ מודה להו דהא שייר בגט אמר רבינא ת"ש כל הבתים מטמאות וכולי אלא ש"מ חוץ הוא ש"מ וכתבו הרי"ף והרא"ש ופשט רבינא דחוץ הוא אבל בע"מ מודו ליה וכן כתב הרשב"א וכ"נ שהוא דעת התוס' וכן דעת הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין וכן כתב הר"ן וכתב עוד אבל אחרים אומרים דמדלא מסקינן בפשטא דבעיין ש"מ חוץ אבל ע"מ מודו ליה משמע דאכתי מספקא אי פליגי נמי בע"מ וראיה לדבר דהא בגמרא אמרינן שלאחר פטירתו של ר"א נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו וכולי ולפיכך הדבר נראה להחמיר ולומר דאפי' בע"מ לא מודו רבנן לר"א ומידי ספיקא מיהו לא נפיק עכ"ל והזכיר סברא זו רבינו ירוחם בח"א והרשב"א כתב סברא זו בשם הרמב"ן : וכתבו התוס' אבל בע"מ מודו ליה לכאורה היה נראה דדוקא בעל מנת שלא תנשאי מודו דלא הוי שיור משום דהותרה אצלו בזנות אבל בעל מנת שלא תבעלי ולא תנשאי הוי שיור כמו חוץ ומיהו נראה לר"י דאפי' בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי מודו רבנן דלא הוי שיורא דכיון דאין אוסרה אלא בלשון תנאי הוי כאילו הותרה לכל וכן דעת הרא"ש והר"ן ז"ל ורש"י כתב אבל בעל מנת מודו ליה דבגט לא שייר שהרי התירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה על מנת שלא תנשאי לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא. ורבינו ירוחם תפש דבריו כפשטן שלא הזכיר אלא על מנת שלא תנשאי כלומר אבל על מנת שלא תבעלי הוי שיור שכן כתב בח"א דעל מנת שלא תבעלי לפלוני אינו גט לדעת רש"י אבל הר"ן כתב דרש"י לישנא דברייתא נקט אבל אה"נ דאפי' אומר ע"מ שלא תנשאי ושלא תבעלי אמרינן דמודו לר"א והרמב"ם בפ"ח כתב ג"כ ע"מ שלא תנשאי ואיפשר לומר דלישנא דברייתא נקט אבל ה"ה לע"מ שלא תבעלי וכמ"ש הר"ן לדעת רש"י מיהו כתבו התוס' בריש המגרש גבי הא דתניא שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש דבע"מ שלא תבעלי לפלוני לא תינשא לכתחלה דחיישינן שמא יבא עליה באונס אבל בע"מ שלא תנשאי ליכא למיחש שישאנה בע"כ דנישואין א"א בעל כרחה וכתבו רבינו בסימן קמ"ג. ומדברי ר"ח שהזכיר הרשב"א משמע דאפי' בע"מ שלא תנשאי לא תינשא עד שימות אותו פלוני שכתב וז"ל ואסיקנא בחוץ פליגי אבל ע"מ תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרת עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי עכ"ל משמע דקודם שימות זה אינה מותרת לכל אדם ע"כ. כתב הרמב"ם בפ"ח דכי אמרינן בע"מ שלא תנשאי לפלוני דכשר היינו בקוצב זמן שאומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה אבל אם אמר לה סתם ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט וכתב ה"ה שיש חולקים עליו ומתירים אפי' באומר סתם ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונתבאר בדברי רבינו סימן קמ"ג:

היה אותו פלוני שהוציא מכלל הגט אסור לבא עליה וכולי משנה שם (דף פה) הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך ולאחי ולאחיך לעבד ולעכו"ם ולכל מי שאין עליו קידושין כשר הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכולי ולכל מי שיש עליו קידושין אפי' בעבירה פסול והיינו לומר דאינו גט כיון דהוי שיור ואינו כריתות וכ"כ הרמב"ם בפ"ח:

התירה לכל חוץ מפלוני וכולי שם בעא מיניה רבא מרב נחמן חוץ מקידושי קטן מהו א"ל תניתוה קטנה מתגרשת בקידושי אביה אמאי והא תניא ויצאה והיתה אלא אתיא לכלל הויה הכי נמי אתיא לכלל הויה כך הוא גירסת הספרים ולפי זה בעיין איפשיטא וכן גירסת הרא"ש וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ח וכתב הרשב"א אבל ר"ח נראה שאינו גורס בהא תניתוה דהאי נמי סלקא בתיקו:

שייר בעל אחותה וכולי כל הני בעיי דלא איפשיטו שם בהמגרש:

אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וכולי שם בריש המגרש (דף פב:) בעי אביי הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר וא"ל לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרא או דילמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר את"ל מאי דאסר שרא לראובן מהו לראובן וה"ה לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה או דילמא לראובן דוקא את"ל לראובן דוקא לשמעון מהו לשמעון וה"ה לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דסליק מיניה או דילמא לשמעון דוקא בעי רב אשי אף לשמעון מהו אף אראובן קאי או דילמא אף אעלמא קאי תיקו ופירש"י אף לשמעון מהו. א"ל חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר אף לשמעון מהו אם תמצא לומר היכא דחזר ואמר לשמעון ולא אמר אף דוקא לשמעון קאמר הכא מאי כיון דאמר אף ודאי התירה לשניהם דהאי אף אראובן קאי ואע"פ שלא הזכיר שמו או דילמא לשמעון ולא לראובן והאי אף אעלמא קאי וכתב הר"ן ויש מי שאומר דנקטינן בכל הני בעיי לחומרא ככל תיקו דאיסורא אבל הרמב"ם ז"ל פוסק בפ"ח דמאי דאיתמר ביה אם תמצא לומר כאילו איפשיטא בהדיא וכן דרכו בכל מקום ובתרי בעיי בתראי פוסק שהיא ספק מגורשת וכתבו התוס' דכי היכי דמיבעיא לרב אשי באומר אף לשמעון ה"נ מיבעיא ליה באומר אף לראובן ולא הזכיר שמעון ובדין חזר ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון שכתבה רמב"ם הרי זה מגורשת כתב ה"ה פירוש כגון שחזר ונטלו הימנה ונתנו לה וא"ל הרי את מותרת לראובן ושמעון ויתבאר למטה שכל שהתנה בשעת נתינה צריך לחזור וליטלו הימנה וכבר נתבאר זה בראש סימן זה. והרא"ש בתשובה כלל ל"ה סימן ח' דהא דבעי אביי הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מיירי דחזר ואמר קודם מסירת הגט לידה דאי אחר מסירת הגט מאי קאמר או דילמא מאי דשרא אסר כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמינה לאסרה למי שהתירה כבר עכ"ל:

אמר הרי זה גיטיך והרי את מגורשת ממני היום וכולי גם זה שם בריש המגרש (דף פג:) בעיא דרבא ופשט רב נחמן דכיון דפסקה פסקה כלומר כיון דפסקה מיניה היום לגמרי אצל כל אדם פסקה לעולם ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה הילכך אין תנאי זה כלום והרא"ש כתב בעיא ופשיטותא דידה אבל הרי"ף השמיטה הרמב"ם כתב בהדיא בפ"ח שאינה מגורשת וכתבו הר"ן והרב המגיד שדחאוה מדאמרינן בפרק הנזכר (פה: פו.) גמרא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם אתקין רב בגיטי מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדבעא רבא מרב נחמן והם מפרשים לאפוקי מדבעא מיניה וכולי לומר שאין אומרים כיון דפסקה פסקה אלא שאינה מגורשת כל זמן שאמר לה בפירוש ולמחר את אשתי הילכך מן התקנה צריך לומר ולעלם ומיהו מדינא סתמו כמפורש לעלם דמי ודעת רש"י כדעת הרא"ש דקיימא לן כפשיטותא דרב נחמן שכתב דאף על גב דפשטינן כיון דפסקה פסקה אפי' הכי תיקן דלא נעביד הכי שלא להוציא לעז על הגט וכן דעת הרשב"א שכתב ז"ל ואיפשר לפרש נמי דהא דאמרינן אתקין רב בגיטין מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדבעא רבא מרב נחמן כלומר לכך הוצרך לתקן כך כדי שלא יוציאו לעז על הגט לומר שאינה מגורשת אלא ליום אחד ומיהו קיימא לן כרב נחמן דכיון דפסקה פסקה ובמקום יבם חולצת ולא מתייבמת ואיפשר נמי דאפי' אם נשאת לא תצא דמשום גזירה לא מפקינן לה כדאמרי' בסמוך והרמב"ם שכתב דאינה מגורשת כלל לא נראו דבריו עכ"ל והר"ן כתב גם כן שאינו מחוור דעת הרי"ף והרמב"ם דמידי ספק מגורשת מיהא לא נפקא דאיבעיא לא מיפשטא לרב דתיקון לעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן שפיר שייך למימר לאפוקי גם הרב המגיד כתב ויש מי שפסק שהיא מספק מגורשת וכן ראוי להחמיר בכל דבר שבערוה עכ"ל:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

צריך שיתירנה וכולי פלוגתא דרבי אליעזר וחכמים ר"פ המגרש והלכה כחכמים דבין אלא ובין חוץ הוי שיור ואינו גט עד שיטלנו ממנה וכולי והלכה נמי כרבי יוחנן דאע"ג דהלכה כרבי לעיל בסימן קל"ו דבא"ל כנסי ש"ח זה וא"ל אח"כ הרי זה גיטך ה"ז גט וא"צ ליטלו הימנה אלא באמירה בעלמא סגי שיאמר לה ה"ז גיטך שאני התם דבמאמר כנסי ש"ח לא זכתה בגט לשום דבר אבל הכא בא"ל חוץ מפלוני דזכתה בגט וקנאתו לפסול בו לכהונה הילכך אי לאו דהדר שקיל ליה מינה לא מהני אמירה שהרי כבר זכתה בו ע"מ תנאי ראשון כך פירש"י (דף פ"ד):

ומ"ש אבל אם א"ל ע"מ ה"ה כשאר תנאי גט וכולי כך כתבו התוס' בדבור ראשון פרק המגרש וכתבו דלפי טעם זה אפי' א"ל שלא תנשאי וגם לא תבעלי דלא הותרה אצלו לא בנישואין ולא בזנות נמי הוי גט דה"ה כשאר תנאי וא"כ קשה אמאי כתב רבינו בין א"ל ע"מ שלא תנשאי לו או ע"מ שלא תבעלי לו עדיפא מיניה ה"ל לאשמעינן דאפי' א"ל ע"מ שלא תנשאי וגם לא תבעלי לו ונראה דהיינו מ"ש רבינו או ע"מ שלא תהיה מותרת לו כלומר אי אפי' א"ל לשון שלא התירה לפלוני לא לקדשה בכסף ולא לבעילת זנות כגון שא"ל ע"מ שלא תהא מותרת לו ורבינו כתב כך על פי דברי הרא"ש שכתב לשון זה במסקנתו דכיון שהזכיר ע"מ תנאה הוי ושריא לעלמא מידי דהוה אכל תנאי דעלמא מדלא מפליג בע"מ אלמא כל ע"מ שריא עכ"ל הרא"ש והביא רבינו על זה מ"ש הרמ"ה בספרו ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני לא הוי גט כלום דכיון דלא התירה כלל לא בנישואין ולא בזנות הוי שיור וכמה שכתבו התוס' דהכי משמע לכאורה ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל שהרי הרא"ש כתב להדיא דכל ע"מ שריא אפי' אמר ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני הוי גט והשתא הא דכתב הרא"ש ורבינו הך חלוקה דא"ל ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני שלא נזכרה בגמרא ובתוס' אלא בע"כ דבמקום מ"ש התוס' שא"ל ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נקט הרא"ש ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני בלשון קצרה שכולל נישואין וגם זנות ואחריו נמשך רבינו:

היה אותו פלוני וכולי משנה בהמגרש (דף פ"ה): התירה לכל חוץ מפלוני והוא קטן כולי בעיא דאיפשיטא לשם ולגי' ר"ח לא איפשיטא והויא ספק מגורשת: או אם אמר אף לשמעון וכולי שם ריש (דף פ"ג) וכתבו התוס' נראה דאף לראובן נמי מספקא ליה עכ"ל ומ"ש ע"ש הרמב"ם דלראובן ושמעון ודאי הוי גירושין טעמו דפסק כאת"ל מאי דאסר שרא וכן באמר לראובן פסק כאת"ל לראובן דוקא ולא לשמעון אבל בהך בעיא דאמר ליה לשמעון או אף לשמעון בעיא דלא איפשיטא היא והויא ספק מגורשת: א"ל ה"ז גיטך וכולי עד סוף הסימן מבואר ב"י טעם מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בזה והנכון דהוי ספק מגורשת וכן פסק הרב המגיד והכי נקטינן:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכתב המרדכי ריש המגרש בשם רב נטרונאי גאון המקנא לאשתו ורוצה לגרשה והוא חושד אותה בשום אדם כיצד יעשה אם תמצא לומר יאמר לה ע"מ שמא תעבור ונמצא גט בטל ובניה ממזרים אלא אומר לב"ד והם מוחים בידיהם שלא ישאו זה את זה לעולם והוא יגרשנה בלא תנאי עכ"ל,