לדלג לתוכן

ט"ז על חושן משפט רמז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"ג לבני ולבנותי כו') דאז ע"כ מפרשינן מ"ש השכ"מ נכסי לבני ולבנותי היינו לשון מתנה דהא בלשון ירושה לא מהני לבת וילפינן מזה דכל מי שאמר לבת לשון מסופק אי הוי ל' מתנה או ירושה אמרי' למתנה נתכוין אפי' בשכ"מ:

(הראוי לבנות). במרדכי שם מדמה לה לההיא דס"א בכדי שיאמר [בבריא שאמר לבני כו']. ונ"ל דמ"מ יש חילוק ביניהם דלהרמב"ם אמרי' לעיל דראוי לשניהם הוי לזכרים ושם אין חילוק בין אם כל החפיצים הם ראוים לשניהם ובין אם יש מקצת דבריה הראויים לשניהם אבל כאן אינו כן דדוקא אם יש מקצת דברים הראוים לשניהם יטלו הזכרים כיון שאפשר לקיים מאמרו שאמר והזכיר בנותיו על מה ששייך לבנותיו לחוד אבל אם כל החפצים הם ראוים לשניהם ע"כ לשתיהם הכל דאל"כ לא נתקיים מאמרו שאמר ולבנותי כנלע"ד:

אחת מהן בחייו נ"ל דלהכי נקיט בחייו דלא זכתה הבת ההיא מעולם אבל אם מת האב קודם כבר זכתה אותה הבת בחלקה אף שלא הגיע עדיין לידה ובנה יורשה:

(ס"ד מחמת מיתה) לרבותא נקטה דאע"ג דכתב בס"ג בשכ"מ בני הוי דוקא בן מ"מ כאן כיון שאמר ליתמי שאני דבלשון זה אין חילוק בין זכרים לנקבות או בין גדולים לקטנים אלא שחכמים עשו לפעמים תיקון בקטנים ולא בגדולים כמש"ר כאן: