ט"ז על חושן משפט קעב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

[ס"א בד"א בשנים שקנו מן ההפקר כו']. בב"י כתב לכאורה נראה דר"י הלוי לא פי' כן אלא אפלוגתא דרב הונא ור"ח כו' ואח"כ כתב אבל מדברי הרמב"ם כו' ואפשר כו' כל זה תמוה מאוד דברור הוא דרבי יוחנן ס"ל ממש כר"ח ור"י מיירי בין בהפקר בין בירושה דקנייה כל חד בדינא דהיינו שאין א' כופה את חבירו לחלוק אא"כ יש לו בהפקר ד"א לכל פתח מה שזכה מצד פתחים וכפי מ"ש רבינו ס"ס זה ואם הוא בירושה וקנייה צריך שיהיה עכ"פ ד"א לפתח א' וכן בהפקר בפתחיהן שוות ואע"פ שגם חבירו יקח מ"מ הוא מעכב החלוקה עד שיהיו לשניהם כך וב"י העתיק בסמוך סיום דברי הר"י מגא"ש ולפניו אויר שיש בו ד' על ד' הוא ט"ס וצ"ל ד' על ח' וכן הוא בהדיא במ"מ ואין כאן שום חילוק דעת בין הרמב"ם לשאר פוסקים דלכ"ע מתפרשין דברי ר' יוחנן בין בהפקר בין בירושה וקנייה כמ"ש וגם הקושיא שמקשה ב"י אינה קשה כלל לפי מ"ש דר' יוחנן לא נחית כלל לפרש דין פתחים מה שיש להם דבא לומר דכל א' מעכב החלוקה עד שיהיה לכל פתח ד"א דהיינו כ"א כדינו בעלמא:

[סעיף ב' ואותו שהגיע] כו'. מ"ש הסמ"ע סק"ו ה"ה אם הבית של פתח ח' כו' לע"ד אומר אף שזהו מדברי ב"י מ"מ אינו מסתבר דק"ל א"כ כי חלקו בלא עילוי אלא שוה בשוה נמי נימא שאילולי סד"א שנוטל הב' היה צריך להוסיף יותר עכנל"ד דלא אמרי' סברא זאת שהוא בכלל העילוי אלא במקום שנותן עילוי בעל הב' פתחים דאמרינן גם זה בכלל נתינת ממונו אבל לא בכלל ניכוי החשבון לאמור שלא היה נותן לו כ"כ:

[כתב רבינו] בסוף הסי' ונראה לחלק כו'. נראה ביאור דבריו דהוקשה לו מ"ש הרא"ש שהביא ב"י נמצא שצריך שיהיה בחצר ו' פעמים ד' על ד' כו' דאי מיירי הרא"ש במקום שיש פסידא דהיינו בהפקר שהיה לבעל ב' פתחים ח' אמות אה"נ דאינו יכול לכופיהו לחלוק ומש"ה השתא דתפיס הרא"ש בשיטת הגאונים שבהפקר דוקא יש לכל פתח ד"א ולא בירושה וקנייה ע"כ לא מצי הרא"ש למנקט ה' פעמים ד' דהיינו בהפקר שם צריך באמת ה' פעמים ד' דאין להפסידו לבעל ב' פתחים אלא ע"כ מיירי בירושה וקנייה דשם לא היה שום מעלה לבעל ב' פתחים על פתח א' כשהיה החצר של שניהם אלא דקמ"ל דע"ד דמ"מ יאמר בעל הב' פתחים עד האידנא היינו משתמשי' בשותפות בחלר משא"כ אם תחלוק דבודאי תחלוק עמו בשוה ואני צריך לכל פתח ד' אמות ע"כ יעכב החלוקה קמ"ל דאין שומעין לו כיון דלית ליה פסידא די לו בד"א ועוד ד' בחצר וה"ה בהפקר היכא שפתחיה' שוות ה"נ דכופהו לחלוק משא"כ בשאין פתחיהן שוות ובהפקר דמעכב החלוקה וזה ביאור ד' רבינו במ"ש ונראה לחלק כו' והרא"ש דמיירי באין פתחיהן שוות מיירי בירושה וקנייה שאז בכ"מ אין הפסד וזהו עיקר כוונת הרא"ש בדברים אלו שהיה לו פשוט במקום שיש הפסד לא יחלוק אלא א"כ לא יהיה לו הפסד דהיינו בהפקר וא' יש לו ב' פתחים וא' פתח א' אין כופיהו לחלוקה עד שיהיה שם ה' פעמים ד' על ד' אלא דבירושה וקני' היה ס"ד לומר כיון דלפתח צריך ד"א ממילא אם יש לא' ב' פתחים וצריך ח' בשביל הפתחים ואף ע"פ שצריך ליתן גם לחבירו כן ממילא ס"ד שצריך שיהיה בחצר כולו ו' פעמים ד' על ד' וכן בהפקר אם פתחיהם שיות דגם בזה אין פסידא זה אינו נכון כיון שעכ"פ אין לו הפסד בחלוקה ע"כ כופה אותו באם יש ד' אמות לפתח א' לחוד ומזה מיירי ר"י הלוי ואין מחלוקת כאן לגמרי רק רבינו מפרש דברי ר"י הלוי והרא"ש דלא כב"י שתמה על רבינו ב' תמיהות וחדא מתורצת בחברתה ע"פ הדרך שכתבנו: