ט"ז על חושן משפט מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך חושן משפט מה |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(בש"ע סעיף ה' אי אמרי אקרינן כו') נ"ל דבמקו' דההכשר תלוי בהקרו לפניהם לא מהני השאלה לשאול אותם אם הקרו כי יש לחוש שמא מתוך דברי הבע"ד ילמדו לשקר ולומר שהקרו לפניהם אלא שאם אומרי' מעצמ' כן מהני ואם לא אמרו כן מעצמם אינו מועיל אלא עד שיכוונו עדותן ואז אין צריכין שאלה אם הקרו לפניהם דמסתמ' אמרינן שהקרו לפניהם וג' דינים יש כאן א' אמרו שהקרו סגי. ב' לא אמרו צריך שיכוונו עדותן בע"פ. ג' ואם ברור לנו שלא הקרו פסול בכל גווני:

(סע"י שיכול לכתוב בחצי כו') לפ"ז פסול בהתחילו לחתום באמצע השטה אפילו לא הניחו אויר שטה לפניה אם חתמו זא"ז אלא דאשגר' ל' הטור נקטו והטור כתבו משום סיפא זה תחת זה כשר מכל מקום אין למדין אפילו מהשלימה:

סעיף יא צריך ליזהר וכו'. בטור כתב וכן צריך ליזהר משמע דגם בזה יש פסול ואף על גב דכתב בלשון צריך ליזהר אין בזה כלום דגם הרא"ש כתב לשון זה ואפילו הכי כתב בהדיא דגם בגליון העליון יש פסול אם העדים חתומים וכו' וכ"כ הטור ברמזים:

ע"ש בסוף השטה שריר וקיים קשה שמא הוה כתוב שם חובתו של מלוה וי"ל דלא חיישינן בשום מקום רק ביש ריעותא דהיינו כל שישנו לאותו מקום ואפשר לבא לידי זיוף כמו באמצע שטה בזאח"ז בסמוך דאז כי יש חתך מקרי ריעותא וחיישינן למאי דאפשר לחוש משא"כ כאן בזה תחת זה דאלו ישייר אותו מקום כייר חלק אין עליו חשש זיוף מש"ה אם נחתך אין כאן ריעותא כנלע"ד נכון:

(סט"ו הא דמכשרינן) כו' נ"ל אפי' מאן דמכשיר בסעיף י"ד במילא שלא מדעת הלוה פוסל הכא דהלקוחות יאמרו בשעת שקנינו מהלוה הנכסים אז היה השטר פסול דהוה כאלו לא נכתב אז לגמרי אבל לעיל במה שלא היה מדעת הלוה אין בכך כלום כיון דנתקן באותו יום לא בעינן דעת הלוה בזה נמצא דהך פסקא דסעיף זה הוא אליבא דכ"ע והכי נקטינן ודברי הסמ"ע שהגיה והא וכו' ותלה הדבר הזה בפלוגתא דלעיל תמוהים הם:

(סעיף י"ז הבא מכח העכו"ם) ע' בפי' קצ"ד סי"ח:

(סעיף י"ט היה השטר הוא ועדיו בשטה א' כשר) מוחז"ל הקשה למה תקנו בזה שכשר ולכן אין לעדים לחתום באמצע שטה בזה אחר זה לתקנו איפכא דשטר הבא עם עידיו בשטה א' פסול וממילא יכולים לחתום באמצע שטה כי היכא דתקנו בשטה אחת בין עדים לשטר ולק"מ דאין כאו תקנה כלל לא בהכשר שטר עם עדיו בשטה אחת ולא בפיסול עדיו בשטה אחרת הפיסול הוא פשוט וברור כיון שאין העדים יכולים לצמצם לחתום סמוך נכתב ממילא לא שינוי העדים בשום דבר מדרך העולם במה שהרחיקו שטה אחת וע"כ פסול שטר בשיטה א' ועדיו בשיטה אחרת אבל אם בא לפנינו שטר ועדיו בשטה א' שהוא כשר מן הדין אמאי ניקום אנן ונעשה פסול מחדש ונימא שמא העדים שינוי וחתמו באמצע השטה שלא כדרך עולם זהו הכל פשוט וברור:

(שם שמא סיימו השטר כו') ק"ל תיפוק ליה מטעם שמא היה כתוב שם חובתו וחתכו וי"ל דמיירי אפי' יש עדיין קצת חלק לכני השטה הראשונה באופן שנראה שלא היה שם שורה שלימה נכתבת כדרך שורה שלמה לכתוב אותה בלי הפסק בנתיים וכאן יש חלק לפני התחלת השטה שמתחלת באמצע (ח"ה לע"ד אין צורך דמעולם לא חיישינן לשיהא כתוב חובת בעל השטר קודם התחלת השטר דהא אפשר למגזיי' ע"כ לא חיישינן בנגרר אלא ביני שטה או מאחורי השטר ממש נגד הכתב ליש פוסלים דלעול סי' מ"ד ס"ו אבל בנמחק קודם התחלת השטר ומכ"ש בנחתך פשיטא דכשר ע"כ):

(סעיף כ' ואם יש בין חתימת עד א' וכו') קשה הרי נמחק מקום שבין עד לעד ב' פעמים והשטר פעם אחת ויהי' ניכר כבר אמריכן בגמרא דאין השינוי ניכר אלא כשחזר ונכתב על מקום הנמחק שני פעמים ולא כשהוא יחלק:

(סעיף כ"א ואם כתבו העדים וכו') כתב הסמ"ע דה"ה אם יש מחק בין כ' לעדים ולא נכתב עליו השטר על הנייר ועידיו על המחק כשר דהוא ירא לזייף במעלה ולכתוב על המחק דהב"ד יאמרו שהיה על הנייר והיה נכתב אנחני סהדי ומחקו. ולענ"ד דלא מתכשר בזה דילמא יהיו לו עדים שלא היה כתוב כלום בין שטר לעדים ומעצמו נעשה שם המחק וא"ל לא ירא לזייף למעלה לעשות גם השטר על המחק:

(בטור ט"י מ"מ אין למדין מחצי שטה) מחז"ל כ' דהאי ומ"מ קאי ארישא דהיינו בזה אחר זה ולא נלע"ד כן אלא קאי אסיפא וכוונתו דלא תקשה אמאי הוי שטר כשר בזה תחת זה דשמא יעשה זיוף באלו שטה ומחצה לזה תי' דאף שהשטר כשר מ"מ אלו השטה ומחצה אין למדין מהם מש"ה אין לחוש לזיוף שיביאו לפני ב"ד שיהיה כתב בזיוף וכן הוא ברמזים שחבר הטור אבל ברישא בזה אח"ז ודאי דלמדין מהם כל שבא שטר כתוב לפנינו עם חתימת העדים לא חיישינן שמא היה אויר שיטה ומחצה דזה היה פסול וחזקה שאין עדי' עושין כן שלא כדין וכמ"ש ב"י בשם רמב"ן בהדיא בזה וכ"פ המחבר ש"ע בסי' מ"ד ס"ג:

(סעיף ט"ו לפיכך שטר שעדיו מרובין אין מקיימין אותו אלא מעדיו שלמטה וכו') י"ל כיון דהטעם הוא שמא חתמו הראשונים למילוי ובאמת הם קרובים או פסולים א"נ מזה מוכח שלמטה יש עדים כשרים אלא שהרחיקו שני שיטין ובאו אלו למלאות ממילא יש כאן עכ"פ שטר כשר גמור (א"ה קושיא זו איני מכיר דאטו וד"י הוא שהעדים האחרונים כשרים מי לא מצי המלוה למיכתב שני אנשים ואח"כ בא לו אצל קרובים ומחתימם למילוי וק"ל ע"כ):

(שם והגאונים לא חלקו וכו') קשה כיון דתלוי הטעם ברווחא שביק וכו' מנ"ל דפוסלין אפי' בחתמו פסולים לבסוף דהתם לא שייך הרווחה שביק וי"ל דרבינו הוכיח מדכתבו הגאונים הטעם בחתמו פסולים תחלה מכח רווחא שביק ולא מחמת שחתמו לשם מילוי אלא ודאי דלא מבעיא קאמר לא מבעיא בסוף פשיטא דכשר דאפשר דחתמו בלא דעת הראשונים הכשרים אלא אפי' חתמו תחלה ר"ל [י"ל] דנעשה שלא מדעת הכשרים דרווחא שביק וכו':

(בשם מהרש"ק בטור עד והם ממלאים אותה דבגיטין וכו') ר"ל לחד פירושא כמ"ש רש"י ועי' בטא"ה סי' ק"ל דפסק הטור דגם בגט פסול כה"ג:

(בב"י ד"ה וצריך שיקראוהו וכו') עד ולפי דבריו צ"ל וכו' ועי' ב"י בטא"ה סימן ק"ל שם האריך לבאר דברי הרא"ש אלו האיך תלוי זה בפי' הרי"ף ע"ש:

(ע"ש ואינו פסול כו') עד דלכולהו אמוראי נמי וכו' לא דק דלאפוקי מר' אבהו כ"כ וכמש"ל בשם תיקון סופרים ק"ל ע"כ):