ט"ז על חושן משפט ד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בש"ע בהג"ה ס"א) י"א דוקא בחובו וכו' נראה ביאור הדברים דפליגי בפי' הברייתא פ' המקבל שאמרה לא תבא אל ביתו שהריב"ש ס"ל דאתה יכול לכנוס לביתו של הערב וכל מידי שאין חוב ממש אפי' בלא רשות ב"ד משא"כ בחוב חמש לא מהני אפי' רשית ב"ד וכאן א"צ אפי' רשות ב"ד נמצא תרתי למעליותא וכן מבואר בריב"ש שכ' וז"ל אלא שמטעם עביד אינש דינא לנפשיה יוכל לעכב את שלו אע"פ שיכול להציל בב"ד כו'. וי"א בתרא שהוא המרדכי ס"ל במידי דאינו חוב צריך רשות ב"ד דהא מביא ראיה מפ"ק דברכות רב הונא היה נענש על שעיכב זמורות של האריס בידו שהיה עושה דין לעצמו ואע"ג דאין זה איסור לא תבא אל ביתו וא"כ פי' הברייתא דלעיל אבל אתה נכנס לביתו של ערב היינו ברשות ב"ד ובחד דרגא לחוד עדיף דבר שאינו חוב מדבר שהיא חוב והסמ"ע דחק עצמו בחנם להגיה ולא עיין יפה במקור הדברים בכאן:
ותו בהג"ה רק בחפץ המבורר כו' מהרי"ק שורש קס"א באר היטב דברי המרדכי האלו דלא אמרו בגמ' דעביד אינש דינא לנפשיה אלא בענין שרוצה לטעון על החפץ שמבורר לנו שהוא שלו בזה יש לו כח להוציא ואינו עושה איסור בזה רק שאין לו רשות להכות ונראה כוונתו דלא יפה כחו בחלוקה הב' שיהיה נאמן עליו באמרו שהוא שלו כשתפסו בעדים אלא כל שאין לו מגו ודאי מוציאין ממנו אלא דנתכוין לומר דלא עשה איסור בזה משא"כ אם לא היה טענה לו על גוף החפץ אלא על איזה חוב מצד אחר עוש' איסור במה דעושה דין לעצמו דתופסו בלא רשות ב"ד. אבל בזה אין עושה איסור ומ"מ כשבאין לב"ד יקוב הדון ביניהם ולא מקרי זה מוחזק כל שהוציאו בפני עדים וכן משמע כוונת סמ"ע בסק"ג ומו"ח ז"ל חולק על דברי מהרי"ק הללו כי הבין ממנו דס"ל דיכול לתפוס באין חפץ מבורר לנו ותפיסתו הוי תפיסה ובאמת גם מהרי"ק לא נתכוין בזה אלא כמו שזכרתי. ונ"ל דבזה שכ' מהרי"ק שאין לו רשות להכותו אם עבר והכהו ואין עדים בדבר רק שהוא מודה בדבר אינו פטור במגו דלא הכיתי ה"ה עכשיו שהכהו ואומר שבדין הכהו דלא אמרי' כן וראייה מדברי רבינו הטור שכ' אבל אם אין יכול לברר שבדין יכול להוציא ממנו לאו כל כמיניה וכו' וקשה פשיטא ולפי מ"ש ניחא דקמ"ל דלא פטרינן ליה אפי' באין עדים בדבר ההכאה דלא הורשה להכות אלא בחפץ המבורר לנו דוקא כנ"ל:
(בטור) אין סותרין את דינו לכאורה קשה האיך ס"ד לסתור מה שנעשה בדין ותו דאפי' לכתחילה יכול למיעבד הכי ולמה לשון דיעבד ונראה דנתכוין בזה לההיא מלתא דזכר רבינו בסי' ק"ח וז"ל אע"פ שלכתחילה דנין ליורשי המלוה שלא לפרע מיורשי הלוה שמת בחיי המלוה אם עבר הדיין כו' אין מוציאין מידם עכ"ל וז"ש כאן דאפי' הבעל דין עצמו שעשה כהלכה דהיינו הלכה ואין מורים כן וכמ"ש דסד"א דוקא בדיין שיפ' כחו הוא דלא מהדרינן עובדא אבל לא בבעל דין גופיה קמ"ל דאפי"ה דין שלו שעשה בעצמו אין סותרין אותו כמו דאם נעשה לפני דיין. ושוב ראיתי בס' התרומות דף ל"ו דיני' שם כן להדיא בההיא דין דסי' ק"ח שזכרנו וז"ל וק"ל דעביד דינא לנפשיה וכו' עכ"ל ושמחתי שבדרך אמת נחני ה':