ט"ז על אורח חיים רפז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
ורחמיו מרובים כו'. בגמרא ס"ל לת"ק דלא צריך אלא לומר שבת היא כו' ואצ"ל ורחמיו וכו' ושבנא ס"ל די"ל גם ורחמיו כו' והטור פוסק כשבנא וכן בי"ד סי' של"ה מטעם שכתב ב"י דשבנא לא בא לחלוק אלא לפרש דברי ת"ק ור"ל להוסיף על דבריו אלא דהרמב"ם לא זכר ורחמיו כו' וכ"פ בש"ע שם בי"ד לענין ביקור חולים וצ"ע מ"ט פסק כאן שצ"ל ורחמיו כו' ועיקר לשון הנחמה כאן תמוה מאוד דכיון דכבר מת המת מה יש לו עוד לזעוק ולהתפלל כמאמר דוד המלך במיתת הילד גם ל' רפואה אינה שייך כאן ובגמרא לא נאמר לשון זה אלא בביקור חולים אלא אפשר דקאי כאן אמדת הדין השולטת בעת ההיא כאלו חרב מונח על צוארו כמבואר בה' אבילות ומצינו שם ל' רפואה שאומר נולד לו בן נתרפאת כל המשפחה וניחא לי במ"ש מו"ח ז"ל בשם רש"ל בלשון זה שבת הוא מלנחם ונחמה קרובה לבוא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום זה הלשון הוא שייך יפה בעת ההיא והאמת דלא קאי הך ולא יאמר אלא אביקור חולים לחוד ולא על ניחום אבלים: