ט"ז על אורח חיים קלה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ט"ז על אורח חיים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.


ואין מוסיפין. הטעם משום ביטול מלאכה כדאית' בגמר' פ' הקורא המגילה זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון ת"צ וט"ב קורין ג' פי' רש"י במה שמאחרין בבית הכנסת יש ביטול מלאכה ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וח"ה קורין ד'. פירש"י שבר"ח אין הנשים עושין מלאכה ומה"ט אין מפטירין (בפירש"י):

ואם היו ב' חתנים כו'. במרדכי פ' הקורא כ"כ בשם ריצב"א וז"ל נראה בעיני דהוה כמו מועד כדאמרי' בכתובות בפרק קמא דמדמ' חתן למועד וימי מועד שלו חשיב רגל כי היכי דאמרי' אעפ"י שאמרו אין אבלות במועד אבל דברים שבצינע' נוהג הכי נמי בחתן דאין נוהג בו אבילות עכ"ל משמע מזה דכל ימי המשתה הוא שוה ליום חופתו דהא בכולהו לא נהיג אבילות כדאיתא בפ"ק דכתובות ועמ"ש בסי' קל"א ס"ד ותימה לי היאך מדמה ריצב"א מועד דיחיד דהיינו החתן למועד דכל ישראל ואדרבה מוכח איפכ' דהא הטעם דאין מוסיפין הוא משום ביטול מלאכת העם כמ"ש בסמוך ובזה מה יועיל מועד של החתן כיון דלכל הקהל יש ביטול מלאכ' ולהם אין מועד דהא ריצב"א גופיה כ' שם דאם אין שם אלא חתן א' דאין קורין ד' כיון דלא הוה מועד אלא לחתנים גופייהו ולא לאחרים ה"נ לטעם דביטול מלאכה יש היזק לעם ותו דא"כ מפטיר נמי יקרא כיון דלדידיה הוה י"ט אלא ודאי דלא אזלי' בתר דידיה וע"כ אין החתן קורא הפטר' ורמ"א דימה לזה עוד בעלי ברית כו' וכתוב בלבוש דאין נוהגין כן ונ"ל דשפיר עבדי דלא נהיגי כן:

כהן קורא כו'. בטור כתוב דמשמע מדברי הרא"ש שאם היה ישראל גדול ומופלג שיכול לקרות בפני כהן דהא מצינו בפ' הניזקין דרב קרא בכהנא וכן רב הונא משום דכולי עלמא הוי כייפו להו אבל רב עמרם כתב כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטרונאי דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח עכ"ל והאריך ב"י לתרץ זה דרב נטרונאי ורב עמרם מיירי בלא מחילת הכהן על כבודו וזה אינו דא"כ היה לו לומר עד שיתן לו הכהן רשות ותו דגם הרא"ש קאי על נתינת רשות של הכהן דוקא כדמשמע בהדי' דקאי על ואם נתן רשות כו' משמע דלר"ע לא מהני רשות וג"כ א"ל דרב מעל' יתירה הוה ביה על כל העולם וכן רב הונא ע"כ אין למדין ממנו דהא התלמוד לא תלה דבר זה אלא במה שהיה העול' כייפו להו ופשיטא שאין כייפי לאדם כמו לנשיא של ישראל ונ"ל דר"ע ור"נ ס"ל כיון דא"ר חלבו שם בגמ' אחריהן מי פי' אחר הכהן ולוי ת"ח הממונים פרנסים על הצבור כו' הרי דאע"פ שהוא ת"ח ופרנס אין קור' אלא אחר כהן ולוי וא"כ לא ס"ל כההיא דרב וכוותיה פסק ר"ע ור"נ וב"י עצמו הביא אח"כ ספר המנהיג דכתב דר"נ הביא ראיה מהא ולפ"ז גם רשות דכהן לא מהני.

אם ס"ת פתוח כו'. בסי' ס"ו הכרעתי דיש להקל באם עוסק בברכת ק"ש ע"ש וא"ל במקום שלא יפסיק לעלות לתורה הא איכא חשש פגם ונ"ל דבמקום שיש עבירה לא חשו לפגם דוגמא מה שמצינו בפ' כל היד מוטב שיוציאו לעז על בניו ואל יעשה עצמו רשע לפני המקום שעה אחת:

וטוב שילך הכהן. בב"י מוכיח שא"צ לצאת מדלא הזכירו בגמ' שהיו הכהנים יוצאים מב"ה וע"כ כ' רמ"א טוב שילך משמע ולא מצד הדין ול"נ דאין זה הוכח' כלל דודאי צריך לצא' שלא יאמרו נודע הדבר שהוא חלל ופסול לכהונה ובגמרא לא חשו לזה כיון שהיה המנהג ביניהם דת"ח קרי בכהנא משא"כ עכשיו שכהן ע"ה קודם לת"ח ישראל בכל פעם ואם יהיה הכהן בבה"כ לא ידעו שהוא לא התענה אלא יאמרו חלל הוא ועמ"ש בסי' תקס"ו:

אבל ראשון כו' ל' הטור אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה החבילה פירש"י בל' א' שלא יקרא ללוי כלל וכ"כ ר"ח ור"ע פ"א פירש"י שלא יקדים לוי לישראל אלא מי שירצ' יקדי' אם ישראל הוא גדול ואם הלוי גדול או אפי' שווין הוא קודם וכן עיקר עכ"ל. ול' הש"ע שכ' ולא יעלה אחריו לוי הוא ל' הרמב"ם והיינו כפי' א' כ"כ בכ"מ לו' שכלל לא יקרא הלוי והגהת רמ"א הוא כפי' השני ותמוה לי היאך הרכיב ב' הדיעות ביחד היה לו לכתוב וי"א ראשון יכול לעלות ותו דללשון השני תלוי בגדולה ובשווין הלוי קודם ורמ"א לא זכר מזה ותו דלפי' השני יכול הלוי לעלות ג' או ד' רק במקום לוי לא יעלה כיון שהוא מקומו וכאן נתפרדה החבילה כמבואר בב"י ומדברי רמ"א משמע שלא יקרא רק ראשון ותו לא ונראה דרמ"א הכריע דלא לגמרי כלשון השני אלא בקצת ממנו וצריך להוסיף על הגה זו תנאי זה דמיירי בלוי גדול יותר ולכל הפחות בשוין אז קי"ל כפי' השני דהלוי קודם לעלות ראשון אבל אם הישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל כדי לחוש לפי' הראשון כנ"ל להלכה ולמעשה:

והתחיל לברך. גם כאן לא הוי ברכו התחלה:

שהראשון פגום. אבל השני אינו בחשד זה דמוקמינן לה בגמרא דמוחזק לן באביו שהוא כהן ולגבי הראשון יש עדיין חשש שמא אביו נשא גרושה והוליד זה שהוא חלל ונודע הדבר ע"כ קראו לכהן אחר אבל השני א"א לו' כן עליו דאי חלל הוא לא היו נותנים לו חשיבות לעלות במקום לוי אבל בב' לוים זאח"ז איכא חשד על שניהם שמא א' פסול מלוי' ואינו אלא ישראל כי ממזר הוא מ"ה כתב אח"כ שא' מהם פגום וכתב מו"ח ז"ל מוכח מכאן דממזר מותר לעלו' לתורה:

נהגו לקרות כהן כו'. ב"י הקשה הא בכה"ג איכא למיחש לפגמו של אחרון שיאמרו חלל הוא וקראוהו אחר ישראל ותירץ דכיון דקרו בתריה לוי וישראל ליכא למיחש דאם כן יצטרכו לומר שגם הלוי שקרא אחריו הוא פסול וכולי האי לא חיישי' וקשה ע"ז והא ליכא לוי בנתיים אלא ישראל לחוד ועוד כתב דס"ל ד לא אמרינן לא יקרא כהן אחר כהן אלא בשאין הפסק ישראל ביניהם. ודבריו תמוהים דהי' גופא מ"ט לא חיישי' בהפסקת ישראל לפגם האחרון ומו"ח ז"ל כתב דמיירי במוחזק לן באביו שהוא כהן ואינו בן גרושה וכדאמרינן בסמוך שאין חוששין לפגם השני דלעיל ולא דק דלא מיירי לעיל במוחזק שהוא אינו בן גרושה אלא מוחזק באביו שהוא כהן ואנו אומרים ליכא חשש שמא הוא בן גרושה דא"כ לא היו קוראין אותו במקום לוי וא"כ ודאי הכא יש חשש פגם לשני ול"נ דלא חששו חכמים לפגם השני אלא במקום שהעולם רואה שינוי ממה שסדרו חכמים כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואם אין לוי אז אחריו ישראל ולא סדרו כהן אחר כהן א"כ זה המשנ' יש בו חשש פגם כדלעיל משא"כ אם כהן ואחריו ישראל הרי כבר עשה כסדר חכמי' ואח"ז אין נראה שינוי ע"כ לא חשו לפגם דלמה יחושו בחנם ומה"ט אנו נוהגין לקרות כהן או לוי לאחרון ולא חיישינן לפגם והוא מטעם דאין כאן שינוי כנ"ל פשוט וברור ועיין בסי' קל"ח יש ראיה למ"ש:

ש"ץ שהוא כהן כו'. מטעה שהכל יודעי' שש"ץ מות' להיו' כהן נרא' שזה מיירי במקום שאין קונין המצות כמנהגינו אלא קורא לפי סדר המשנה מעצמו בזה ה"א דיש בו חשש פגם כיון דהוא יכול להקרות בעצמו קמ"ל דלא דאי למנהגינו פשיט' הוא דהא הש"ץ אין לו רשות לקרות כ"א ברצון הקונ' מצות ונ"ל פשוט ג"כ לפ"ז דאם הקונה מצות הוא כהן יכול לקרות לכהן אחר דהכל יודעים שהוא קונה המצו' לכבד אחרים וראיתי איזה בעלי בתים רצו לומר איסור בזה ואינו נרא' כלל:

מפני דרכי שלום. שלא יאמר כל א' למה אתה קורא ראשון יותר ממני אבל כשישראל קורא ראשון אח"כ יעלה מי שיעלה אם אינו עולה אלא בתורת ישראל כ"כ ב"י בשם מהרי"א ונ"ל דהך מפני דרכי שלום נלמד מן הדרכי שלום שנזכר במשנ' דתקנו כהן לוי וישראל מפני דרכי שלום וע"כ נ"ל דאם יש לוי ג"כ באותה עיר דהיינו שיש ישראל א' או ב' ולוי א' או ב' והשאר כהנים דאז אזלי' בתר סדר המשנה וקורא כהן לוי ישראל ואח"כ הכהנים ולא חיישינן לאנצויי בין הכהנים דהך דרכי שלום הנזכר במשנה הוא יותר חשוב מדרכי שלום זה שבין הכהנים עצמן וקורא ראשון הכהן יותר חשוב ביניהם ואין מקום לדרכי שלום של הכהנים אלא בענין שאין לקיים סדר המשנה ואם אין אלא כהנים ולוים דהיינו לוי א' או ב' והשאר כהנים נראה שהלוים חשובים כמו ישראלים נגד הכהנים ויקרא לוי תחלה ואחר כך כהן אחר כהן וכן אם יש כהנים ולוים כל אחד כדי סיפוקם דהיינו מנין ז' נראה שלוי א' קורא ראשון ואחריו יכולים לקרות כהן אחר כהן בהפסק לוי כנ"ל בהאי מלתא ובלבוש כ' בע"א והנלע"ד כתבתי:

אבל אם מכינים כו'. לא מצאתי מקור לחילוק זה ונראה טעמו דאז אין נראה שהוא מביא לצורך קריאה אלא קובע לה דירה בכאן: