חפץ חיים/הלכות לשון הרע/ד ב

<< · חפץ חיים - הלכות לשון הרע · ד · ב · >>

וְאֵין חִלּוּקּ בָּזֶה, בֵּין אִם הוּא לָאו גָּמוּר אוֹ עֲשֵׂה גְּמוּרָה דְּאוֹרַיְתָא הַמְפֻרְסָם שֶׁהוּא אָסוּר, שֶׁבְּוַדַּאי יִתְבַּזֶּה מְּאֹד לִפְנִי הַשּׁוֹמֵּעַ עַל יְדֵי סִפּוּרוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא דָּבָר, (ה) שֶׁאֵין נִזְהָרִין בָּזֶה הַרְבֵּה מֵהֲמוֹנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין לוֹ בָּזֶה גְּנוּת גָּדוֹל כָּל כָּךְ, כְּגוֹן לוֹמַר עַל אֶחָד (ו) שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶּה לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ שֶׁדָּבָר פְּלוֹנִי שֶׁסִפֵּר הוּא שֶׁקֶר (אִם לֹא שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּזֶה שֶׁהוֹדִיעַ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הוּא שֶׁקֶר וּמְכַוֵּן רַק לְתוֹעֶלֶת וּכְעֵין שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן בִּכְלָל י') וְכָל כַּיּוֹצֵּא בָּזֶה אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, כֵּיוָן שֶׁעַל כָּל פָּנִים לְפִי דְּבָרָיו הוּא אִישׁ, שֶׁאֵינֶנּוּ מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ לְסַפֵּר עָלָיו בְּעַנְפֵי הַמִּצְּוֹת, כְּגוֹן שֶׁהוּא עַצְּרָן בְּמָמוֹן וְאֵינוֹ מְכַבֵּד שַׁבָּת כָּרָאוּי, שֶׁדָּבָר זֶה נִכְלָל בְּמִצְּוַת עֲשֵׂה דְּזָכוֹר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתב בְּסֵפֶר "חֲרֵדִים", אוֹ אֲפִלּוּ הוּא מִלְּתָא דְּרַבָּנָן בְּעָלְמָא, שֶׁהֵם אָמְּרוּ, (ז) שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת זֶה הַדָּבָר לְכַתְּחִלָּה, וְהוּא מְסַפֵּר עָלָיו, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהוּא אֱמֶּת, שֶׁרָאָהוּ בְּעַצְמוֹ שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה, (ח) גַּם כֵּן אָסוּר.

(ה) שאין נזהרין בזה. נלמוד במכל שכן מהגמרא שאביא לקמן בס"ק ח'.

(ו) שאינו רוצה ללמוד. ואף שמורגל שלא ללמוד אף על פי כן אסור, דלא התיר רבינו יונה במאמר רי"ט רק בעון המפורסם לכל ישראל את גודל איסורו שמזה מוכח שאין פחד אלהים לנגד עיניו ויוצא בזה מכלל עמיתך, לא כן בזה דכהתירא דמיא להו בעונותינו הרבים בחשבם כיון שהוא טרוד במחייתו פטור מתלמוד תורה וכיוצא בזה שאר היתרים, ועל כן בודאי לא נפקא דבר זה מכלל עניני לשון הרע דאסור אפילו על אמת.

ובענינים כאלו חייב להוכיח אותו בינו לבין עצמו עבור זה ולהראות לו שההיתר הנ"ל אינו כי אם מצד היצה"ר כי על פי דין אפילו עני ביותר חייב לקבוע לו עתים לתורה, ושאר עניני הוכחה לפי האיש המבטל, אבל לא לילך ולבזותו עבור זה אצל שאר אנשים.

ואין להתיר מטעם דעל פי רוב דבר זה הוא מפורסם על אחד שאינו לומד תורה דעיין לעיל בכלל ב' בהתירא דאפי תלתא ותמצא בזה שיש בזה הרבה והרבה מחלקי האיסור ואינו מצוי שימצאו כל חלקי ההיתר.

ואין להקשות על זה מבבא בתרא (קי"א ע"ב) דא"ל ר' ינאי לשמעיה גוד לית דין צבי למילף, ועיין ברשב"ם שם דפירושו כך הוא: אינו רוצה ללמוד אלא להקשות דברים שאינם צריכין. או דהיה תלמידו של ר' ינאי ואם כן לא קשיא מידי כמ"ש בתשובת חות יאיר בסימן קנ"ב שמותר לרב להוכיח לתלמידיו בדברים קשים כדי לזרזם שיעיינו וישגיחו וישמרו מן הטעות והשגיאה עי"ש.

(ז) שאין ראוי לעשות. פירוש אפילו אינו דבר שתקנו לסייג וגדר, דבזה ודאי אם עבר על זה רשע מיקרי ויהיה לו בזה גנאי גמור, כדאיתא ביבמות (דף כ'.) אמר רבא כל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי מיקרי ואזיל לשיטתו דאמר שם רבא בשבת (דף מ') האי מאן דעבר אדרבנן שרי למיקרי ליה עבריינא. ואין להקשות מזה על מה שכתבנו בפנים דאסור לגנותו עבור זה דז"א דשם כוונת רבא שעבר בפרסום שיודעין בלאו הכי הרבה אנשים מזה כמ"ש שם משרבו עוברי עבירה וכו'. או דרבא איירי שעבר על האיסור כמה פעמים דבשביל זה בודאי מצוה לגנותו דמוכח שאין פחד אלקים לנגד עיניו וכמו שכתבנו בפנים בסעיף ז'.

(ח) גם כן אסור. וראיה ברורה לזה מבבא בתרא (דף קס"ד ע"ב) במעשה דשטר מקושר דאחוי ליה ר"ש ברבי לרבי וכו' א"ל רבי כלך מלשון הרע הזה וקמקשה הגמרא בשלמא התם איכא לשון הרע וע"ש ברשב"ם בד"ה חזא ביה בבישות וממנו תדין קל וחומר לשאר איסור דרבנן ולא תדחה דמשום שהאיסור הוא יותר חמור יהא מותר לגלות דכבר השרישנו רבינו יונה במאמר רי"ט דאפילו איסור דאורייתא כביאת עריות אין לגלות וכן מוכח מגמרא פסחים (ד' קי"ג ע"ב). (באר מים חיים)