חפץ חיים/הלכות לשון הרע/ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

לוח יומי: שנה פשוטה - י"ב חשון, י"א אדר, י"א תמוז. שנה מעוברת - י"ב חשון, כ"א אדר א', א' תמוז.

אַךְ יִתְחַלֵּק זֶה הַדִּין לִפְרָטִים אֲחָדִים וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, דְּאִם הוּא (ט) אִישׁ בֵּינוֹנִי כִּסְתָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשָּׁמֵר מֵחֵטְא וְנִכְשָׁל בְּחֵטְא רַק לִפְעָמִים, (י) וְיֵשׁ לִתְלוֹת, שֶׁעָשָׂה דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא בְּמִּתְכַּוֵּן, (יא) אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר, אוֹ שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֻמְרָא וּמִדָּה טוֹבָה בְּעָלְמָא, שֶׁהַכְּשֵׁרִים נִזְהָרִין בָּזֶה, (יב) אֲזַי אֲפִלּוּ רָאוּהוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁעָבַר עַל זֶה, בְּוַדַּאי יֵשׁ לִתְלוֹת בָּזֶה, וַאֲסוּרִים לְגַלּוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְבוּז בְּעֵינִי עַמּוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּעֵינִי עַצְּמוֹ גַּם כֵּן לֹא יִתְבַּזֶּה, וְאָסוּר לִשְׂנֹא אוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, דְּצָּרִיךְ לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, וְהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל "בְּצֶּדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" לְכַמָּה פּוֹסְקִים.

(ט) איש בינוני. אבל אם מוחזק לרשע בשאר ענינים ישתנה דינו ומבואר לקמן בסעיף ז'.

(י) ויש לתלות שעשה וכו'. כן כתב רבינו יונה במאמר רי"ח וז"ל והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד הטובה ולצד הזכות וכו' יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות וכו' והוא מצות עשה מן התורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך. ודע דמה שכתבנו ויש לתלות וכו' שלא במתכוין הוא קאי אפילו על עבירה שפשטה איסורה בישראל, ומה שכתבנו אחר כך או שלא היה יודע וכו' קאי רק על שאר עונות דבעבירה שמפורסם איסורה בישראל אם ראוהו שעבר עליה כמה פעמים דינו כמו שמבואר בסעיף ז' עי"ש.

(יא) או שלא היה יודע. מלבד שכתבנו למעלה מקור דין זה מרבינו יונה הוא גם כן דין מבואר בחשן משפט בסימן ל"ד סעי' כ"ד עי"ש לענין פסולי עדות דלא נפסל בזה מטעם זה, וכ"ש לענין דיננו דדינא הכי וכמבואר בתשובת חות יאיר סימן ס"ב דלענין עדות מחמרינן הרבה יותר עי"ש.

(יב) אזי אפילו ראוהו. פירוש בשנים, דבחד בלאו הכי אסור וכמו שיתבאר בסעיף שאחר זה. ומ"ש כמה פעמים, כן מוכח ברבינו יונה דלא התיר במאמר רי"ט אפילו במורגל בעון רק אם כל שער עמו יודעים שהוא עבירה עי"ש, ולבד זה היא סברה פשוטה גם כן. (באר מים חיים)