חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרשה ב

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו: ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)

ביאור - פרשתא ב

( א ) נפש בני ישראל הרי הצבור וכו':    היינו מדכתיב "דבר אל בני ישראל לאמר נפש וכו'" האי "נפש" א"בני ישראל" קאי דכולל נמי צבור, דאי לאו הכי לא היה לו להזכיר כלל בני ישראל.
מה יחיד אינו מביא וכו':    כדלעיל בפרשה א' הלכה ז'.
אף צבור:    שטעו בית דין להורות באיזה דבר וצבור עשו על פיהם.

( ב ) צבור שאינו מביא על שגגת מעשה:    לבד דבעינן העלם דבר מבית דין עם שגגת מעשה דצבור.
תאמר בצבור שמביאין חטאת על לא הודע:    כגון שעירי הרגלים וראשי חדשים שמכפרין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף.
משיח יוכיח שהוא מביא וכו':    דהיינו פר יום הכפורים שכהן גדול מביא שהוא מכפר עליו על טומאת מקדש וקדשיו על לא הודע.
ואינו מביא אלא על דבר וכו':    כדלקמן בסמוך ברייתא ה'.

( ג ) לא אם אמרת במשיח שאינו מביא וכו': דפר כהן גדול שהוא מכפר על לא הודע בפנים הוא.
תאמר בצבור שהוא מביא וכו' במזבח החצון: היינו מה שמביאין שעירי הרגלים ור"ח על מזבח החצון וראינו שהתורה מרבה בו להביא חטאות אפשר שמרבה בו התורה לענין העלם דבר אף בדבר שאין בזדונו כרת.

( ד ) שאינו מביא על שגגת מעשה -- כצ"ל. ור"ל על שגגת מעשה לחוד כ"א כשהוא שגג מתחלה בהוראה לעצמו ועשה אחר כך בשגגה על פי הוראתו וכדאיתא בריש פרק ב דהוריות.
תאמר במשיח שהוא מביא וכו': כגון בפר יום הכפורים וכנ"ל.

( ה ) בצבור שאין מביא אשם ודאי: כגון אם טעו ב"ד בהוראה בדין מעילה ועשו הצבור שוגג על פיהם כדאיתא בהוריות דף ט' (דף ט.) ופירש"י שם מדכתיב "באשמת נפש" למעט צבור.

( ו ) אי אף טעות סופר וצריך לומר אי משיח יכול אף כהן משוח מלחמה.
יחטא מה תלמוד לומר:    פירוש - לכתוב "אם הכהן המשיח חטא" כדכתיב בסיפא דקרא "והקריב על חטאתו אשר חטא".
שיכול יביא על הקודמות:    פי' על מה שחטא קודם שנתמנה.
ודין הוא:    ר"ל שאין צריך קרא לזה.
אינו מביא על הקודמות:    כדתנן ריש פרק ג דהוריות.
בנשיא שאין מביא חטאתו משעבר:    היינו כשעבר מגדולתו ואחר כך חטא הרי הוא כהדיוט מה שאין כן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא מביא פר וכדאיתא כל זה במשנה שם.

( ז ) ר' שמעון אומר וכו':    דהוא בעי חטא וידיעה בגוף אחד דוקא.
ואחר כך נתמנה חייב:    פי' כהדיוט.
ואם משנתמנה וכו':    פטור מכלום דכהדיוט לא מייתי מפני שלא הודע לו עד שנתמנה וכהן לא מייתי מפני שחטא והוא הדיוט. ולרבנן בתר חטא אזלינן ולא בתר ידיעה ואם חטא והוא הדיוט ואחר כך נתמנה ונודע לו -- מביא כהדיוט.