חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרשה א
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא א[עריכה]
( א ) צ"ל דבר אל בני ישראל נפש כי תחטא.
בני נח אין מביאין -- כצ"ל.
( ב ) ומה אם עכו"ם החמורה: שהיה בדין שלא ישאר בעונו אלא יבוקש לו תקנה כשעשה תשובה -- עם כל זה לא עשה בה את הזדון כשגגה דהא כתיב בפרשה שלח "ואם נפש אחת תחטא בשגגה".
מצות הקלות: והם המצות שחייבין על זדונן כרת דקלות נינהו לגבי עבודה זרה, אינו דין וכו', ואם כן למה הוצרך קרא למעט זדון.
הן: ר"ל אמת שעבודה זרה יש לה חומר אבל בזה גופא יש לסתור קל וחומר שלך.
אם הונח זדונה של ע"ז: שלא התרו בו ליום הכפורים מפני שהיא חמורה וע"כ לא יספיק לכפר עליה קרבן חטאת אלא ימתין עד יוה"כ.
( ג ) קל וחומר לעבודת אלילים מעתה: ר"ל אם כן למה הוצרך הכתוב למעט זדון בע"ז.
הונח זדונן ליוה"כ: ולא יוכל להתכפר בקרבן.
הן: אמת שעבודה זרה חמורה ולא תוכל להתכפר בקרבן אבל על כל פנים יביא קרבן שיהיה תלוי לו העון עד יום הכפורים. מה שאין כן בשאר מצות אין העון חמור כל כך לירא ממנו ביני וביני שיהיה צריך לתלות.
( ד ) בשעיר: דהיינו שעיר נשיא.
בשעירה: דהיינו שעירת יחיד ור"ל שנלמוד אחד מחבירו.
שעיר נתרבה בצבור: במוספי ר"ח ושל מועדות ושל יום הכפורים ובע"א דמביא בכולם שעיר, מה שאין כן בשעירה ולהכי אילו לא נכתב בשגגה לגבי שעיר למעוטי זדון לא הייתי יכול ללמוד משעירה דמה לשעירה שאין כפרתה מרובה שאין לה כח לכפר בצבור, תאמר בשעיר שכן כפרת הצבור על ידו.
נתרבה בע"ז: ביחיד שכל יחיד שחטא בעבודה זרה מביא שעירה בין נשיא או הדיוט או כהן גדול הכל שוים בהבאת שעירה ולזה אינו יכול ללמוד משעיר דמה לשעיר שאין כחו גדול בע"א שהיא עבירה חמורה ולזה אין לו כח לכפר על הזדון כשאר מצות מה שאין כן בשעירה.
( ה ) ולא מצות המלך וכו': דאם המלך ציוהו לעשות דבר ועבר בשגגה אינו חייב קרבן אף דהעובר על דבריו חייב מיתה וכן בית דין אף דהעובר על דבריהם חייב מיתה בידי שמים.
פרט לשמיעת קול וכו': דעל אלו כולם אין מביאין קרבן קבוע אלא קרבן עולה ויורד ומשיח כהדיוט בזה לכל דבריו.
( ו ) שומע אני עשה ולא תעשה: שבין אם עבר על עשה שבתורה שלא עשה אותה או שעבר על לא תעשה. ת"ל אשר לא תעשינה -- דוקא על לא תעשה ולא על עשה.
החמורה: כגון "ונתצתם אל מזבחותם" האמור בעבודה זרה החמורה.
תלמוד לומר אשר לא תעשינה וכו': היינו מדכתיב ארבעה פעמים "אשר לא תעשינה" במשיח ובצבור ובנשיא וביחיד, אתא למעוטי מצות עשה הקלה ומצות עשה החמורה ופסח ומילה.
מצות עשה שבנדה: שצריך לפרוש מן הנדה סמוך לווסתה דכתיב "והזרתם את בני ישראל מטומאתם" וסמיך ליה "והדוה בנדתה" ועבר על זה בשגגה ולא פירש ונטמאה.
שיש בה בלא תעשה: דכתיב "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב".
( ז ) תלמוד לומר תורה אחת וכו': בפרשת ע"ז דכתיב שם "כי דבר ה' בזה" וזו דיבור ראשון של אנכי ולא יהיה לך.
מעשה שחייבין על זדונה כרת: דכתיב שם "והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה".
ועל שגגתו חטאת: דצבור מביאין שעיר לחטאת (מלבד פר לעולה) ויחיד מביא שם שעירה לחטאת.
אף כל מעשה שחייבין על זדונו כרת: הוא אשר יביא על שגגתו חטאת ולא על מה שאין בו כרת.
( ח ) או דבר וכו': ר"ל אתה לומדו מע"ז צריך אתה ללמוד בכל הפרטים שיהיה דומה לו.
שמשנאסרה לא הותרה: פי' שאין היתר לאיסורה כמו שתמצא בנדה לאחר נדותה על ידי טבילה ובאשת איש ונערה המאורסה על ידי גט.
ואיסורן נוהג בבני נח: דמצווין על ע"ז כישראל ולאפוקי מקצת עריות שאין נוהגות בבני נח.
אלא שיש בזכור וכו': כלומר, אף על פי שרבינו את שתיהן מכל מקום אינן דומין זה לזה, ובכל זה כיון שיש בהן הדרכים הללו הנמצאים בעבודה זרה רבינו שתיהן.
הזכור בין במינו וכו': במינו -- ישראל על ישראל, שלא במינו -- ישראל על נכרי או נכרי על ישראל.
בהמה במינה: כגון סוס על סוסיא, שלא במינה כגון סוס על חמורה, אף על פי שאינו אדם וכל שכן בהמה עם אדם.
את הקטן כגדול: פי' לא עשו משכב קטן שאינו בן תשע כגדול דמקשינן נשכב לשוכב.
את הקטנה: הנרבעת קטנה כגדולה.
( ט ) כשהוא אומר מכל מצוה ד' וכו': הנה שבעה פעמים דרשו בתורת כהנים קרא ד"מכל מצות השם" ולא תמצא אותו זולת ג' פעמים, והוא במשיח ובצבור ובנשיא. וביחיד לא כתב "מכל" אלא "אחת ממצות השם". אכן כיון ש"מצות" כתיב ד' פעמים הוו להו ד' ריבוים, ושלשה "מכל" דהוו להו ז'. וראשונה מרבים היותר חמור והיותר דומה לע"ז ואחר כך מרבים היותר קל ובלתי דומה כי כל עוד שמוסיף ברבוי נוסיף היותר קל.
לרבות את האם ואשת אב והכלה: שיש להן כל הפרטים שבעכו"ם אלא שבאשת אב וכלתו אין איסורן נוהג בבני נח. ואם אף על גב דאסורה לב"נ אפשר משום דהותרה לאחרים ולא דמיא לע"ז.
ומוסף עליהם בתו וכו': ונחית חד דרגא שהיא בשריפה ולא בסקילה כעבודה זרה, ומ"מ נוכל לרבותם מפני ששאר פרטים יש בה כעבודה זרה.
( י ) שמשנאסרו לא הותרו: לא בגט ולא במיתת אשתו ואף על פי שאינם שארו כאמו ואשת אב וכלתו ועוד שיש להן היתר אצל אחרים מה שאין כן בע"ז.
מוסף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו: אף על גב דאלו שוו בכל מילי ולא נחתי דרגא מבת אשתו ובת בתה -- אף על פי כן לא כללן יחד לפי שאלו כתובין בתורה בפירוש ואם חמותו ואם חמיו מדרשא אתו כדאיתא בסנהדרין באלו הן הנשרפין. ונקט חמותו אף דכתיב בקרא משום דהיא המקור אשר ממנו בא האיסור לאם חמותו.
( יא ) לרבות נערה המאורסה וכו': דאף על גב דאלו בסקילה כעבודה זרה, מכל מקום הם קלות שיש היתר להן; לנערה המאורסה יש לה היתר על ידי גט ומיתת הבעל, ושבת יש לה היתר במקדש.
יש לה היתר: לגמרי על ידי גט ומיתת הבעל אבל שבת אין לה היתר עולמית.
הותרה מכללה: דשבת מותר בהקרבת תמידין ומוספין אבל נערה מאורסה שהוא בחיי בעלה לא הותרה כלל.
( יב ) לרבות אשת איש והנדה: דאלו קילי טפי דאינם בסקילה ועוד דאשת איש אף על גב דאסורה לכל אדם מותרת לבעלה ונערה מאורסה אסורה גם לבעלה עד שתכנס לחופה ושבת נמי אסורה לכל אדם חוץ מעבודת בית המקדש ונדה קילא גם כן מתרוויהו דאין בה מיתת בית דין ויש לה היתר אחר איסורה.
( יג ) לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו: דהני קילי מאשת איש ונדה דאלו מותרות לכל אדם חוץ מן הקרובים.
( יד ) לרבות אחותו וכו': דקילי טפי מן אשת אחיו ואשת אחי אביו לפי שהם על כל פנים יש בהם מיתת בית דין בחיי אוסרן ונאסרו אז לכל אדם. מה שאין כן באלו.
לרבות אחותו אשתו: דקילי מכל הנך לפי שהיא מותרת אף לו במיתת אשתו.