חנה אריאל/השפלות והשמחה/ב
וכדי להבין את זאת, יש לבאר ג' מדריגות הנמצאים בבחינת אור האלקות בעולמות, והן: א' - השתלשלות. ב' - התלבשות. ג' - השראה.
א'. - השתלשלות: הוא כמו שלשלת, שעליונו של טבעת התחתון אחוז בתחתיתו של עליון הימנו. והעליון אחוז מן התחתון של העליון שעל גביו וכן למעלה מעלה. וזהו ענין הדומם שמתאחד עם הצומח ע"י הממוצע שהוא עצי אלמוגים, והצומח עם החי ע"י אדני השדה, וכן יש ממוצע בין חי למדבר כמ"ש בעץ-חיים. וכן מעולם לעולם יש ממוצע. כידוע דמלכות שבעליון נעשה כתר לתחתון, ומלכות דיצירה נעשה כתר לעשיה. וכן בעולם היצירה בדצח"מ, דשם הכל אחוז זה בזה. כמ"ש "וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין". ונאמר (קהלת ה, ז): "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וכו'". וכל כתר דיצירה הוא ממלכות דבריאה וכו' וכן למעלה וכו'. וזה הוא סדר השתלשלות העולמות במדריגות זה אחר זה מראש כל המדריגות עד סוף כל דרגין, והעליון הוא מציאות לעצמו והתחתון הוא מציאות לעצמו, רק שהוא מסודר להיות נמצא אחר מציאות העליון ואחוז בו. כי הוא העליון, הוא מדריגה מסודרת להיות על ידו נמצא התחתון למציאות והתהוות נגלה מן ההעדר והאפיסה, כמו הדומם המסודר אחר הצומח, הרי אינו דומה לצומח, ואין שייך לומר שהדומם יצא מן הצומח מהעלם לגילוי. לפי שאין הדומם כמו שהוא דומם לבד - נמצא בצומח כלל אפילו בהעלם, אלא הוא נמצא מאין ליש כמו הצומח עצמו שנמצא מאין ליש, והכל בדבר ה' יתברך ורוח פיו, רק שמציאות הדומם מאין ליש בא ונתגלה אחרי התהוות הצומח. וכן הצומח אחר החי, והחי אחר המדבר, וכן למעלה מעלה, כל בחינה ומדריגה הוא דבר בפני-עצמו, רק שמסודר אחר העליון ויש לו אחיזה בעליון. ודרך העליון בא ונמשך התהוות התחתון מאין ליש בדבר ה' כנ"ל. וזהו ממש כמו השלשלת מכמה טבעות. שכולם עיקר עשייתם נעשה כולם כאחד. רק שמציאותם בשלשלת בא התחתון אחר העליון ודבוק בו. וזהו נק' מדריגות השתלשלות. ועד"ז הוא הסדר הנמצא בס' הקבלה, שמלכות העליון נעשה כתר, ומכתר נעשה חכמה, ומחכמה בינה עד המלכות, וממלכות כתר לשלמטה הימנו, ומכתר ההוא יוצא החכמה, וכן כולם וכו', הכל בדרך זה, והוא סדר הנקרא השתלשלות.
ב'. - אמנם מה שנמצא בספרים הק' סדר אחר, והיא שמכתר דעליון נעשה כתר למטה, ומחכמה דעליון נעשה חכמה למטה, ומבינה דעליון בינה בתחתון, וכן כולם, זה הוא ענין ובחינה הב' הנזכר, והוא הנקרא בשם התלבשות: דהיינו שהעליון בכל בחינותיו מתלבש בתחתון, ובחינת ההתלבשות הזאת גם היא כוללת כל המדריגות מריש כל דרגין עד סוף כל המדריגות, אבל אין זה כדמיון ומשל השלשלת, אלא הוא כדמיון אור הראיה המורכב בעין, ומתפשט ביותר ע"י בתי עינים [משקפיים], דהיינו למקום שאין יכול להתפשט ע"י כלי העין עצמה. ומי שכח הראות שלו חלוש עוד יותר, יתן על עיניו שתי בתי עינים כידוע. וע"י רבוי הכלים יתפשט אור הראיה יותר ויותר, והכל אור ראיה אחת היא, וכמ"כ עד"ז עשר ספירות עליונות דאצילות, ע"י הכלים שלהם דאתקריאו 'גופין' מאירין בעולם האצילות. אבל להאיר לעולם הבריאה הוא ע"י התלבשותם בכלים דבריאה, כתר בכתר, חכמה בחכמה וכו'.
* הגה"ה: ולא שמכתר התחתון נעשה החכמה שלמטה הימנה, אלא חכמה עליונה מתלבשת בחכמה דבריאה, וחכמה דבריאה אחוזה בה דוקא. ואף שהיא בוודאי אחוזה ודבוקה בכתר דבריאה, עד שהעשר-ספירות דבריאה הם בחינת פרצוף אחד. אך דמיון זה הוא כמו גוף האדם שנעשה מטיפות או"א ע"י כח הנפש בעלת תרי"ג כחות. והמובחר שבטיפות מתברר להיות ראש ומוח. והגרוע ללב ועינים וכו'. ואף שהבירור הנ"ל נעשה זה אחר זה, שהמובחר נתברר תחילה, ואח"כ המובחר מהנשאר וכו'. והרי זה בסדר השתלשלות הנ"ל. אך כח השמיעה באוזן אף שהיא למטה מכח הראיה דעין, אעפ"כ אינו בא ונמשך בגוף דרך כח הראיה, אלא כח השמיעה דנפש מאיר בו להדיא, כמו שמאיר כח הראיה דנפש בעין.
וזה המשל הוא להבין בחינת התלבשות אא"ס מריש כל דרגין דלית מחשבה תפיסא ביה כלל עד סוף כל המדריגות דמלכות דעשיה, והוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד מבלעדי אמיתי' המצאו, שממנו נמצאו כל הנמצאים כולם. רק שיש הפרש במציאות הנמצאים מאורו בין רב למעט, הכלים והממוצעים שמתלבש אורו ית' בהן, שבעולם האצילות מתגלה דרך בחינת הכלים דאצילות לבד, ובבריאה הכלים הללו נעשו נשמה ואינו מתגלה שם כ"א דרך הכלים דבריאה. וכן ביצירה אינו מתגלה כ"א ע"י התלבשות עוד גם בכלים דיצירה וכו'. עד שמה שכתוב "כי ששת ימים עשה ה'" ולא "בששת ימים", ומבואר בזהר הקדוש הכונה בזה: שששה קצוות דאצילות, התגלות אורם הוא הוא עשיית השמים והארץ וכל אשר בם. כידוע שאין עוד בנמצאים, בריבוי כל פרטיהם רק הששה מדות, חסד וכו' עד היסוד. ומלכות שבחסד יש רבוא רבבות פרטים עד אין קץ ואין מספר מפני התכללות המדות כולם בחסד, כמה וכמה פעמים עד אין קץ, כמו גבורה שבחסד, שבתפארת שבנצח, שבהוד, שבחסד וכו' וכו'. וע"ז יש קו המדה כמה נמצאים ימצאו ממדת החסד, וכל רבוי פרטיו מה שאין הפה יכול לדבר וכו' כנ"ל, לא יצאו לגילוי אור ומציאות אלא לפי חשבון שעלה ברצונו ית'. וכן ממדת הגבורה ורוב רבוי פרטים הכלולים בה, יצאו אל הפועל כל כך מינים ששורשם ממדת הגבורה. וכן כל המדות, וזולת הפרטים היוצאים לגילוי מן הששת ימים הנ"ל אין עוד שום מציאות בכל העולמות, וכולם נמצאים מן הו"ק דאצילות דוקא שהן אלקות לברא יש מאין. וכמ"ש במאמר (תניא חלק ד כ) איהו וחיוהי חד וכו'. רק שהו"ק דאצילות הללו הם מתלבשים בכל עולם ועולם, בכלים ולבושים מעין אותו העולם. שעי"ז מתפשט אור וכח הו"ק האלו המהוה מאין ליש, בכל עולם ועולם לפי ערכו ועניינו - בעולם הבריאה נבראים, ובעולם היצירה נוצרים וכו' כידוע.
וזו היא בחינות ומדריגות ההתלבשות, משא"כ בחינת ההשתלשלות הנז"ל, הוא ע"ד מ"ש במלכי אדום, "וימלוך וימת", וימלוך תחתיו" דוקא. שענין "וימלוך" הוא כניסת האור בכלי, כמ"ש בספרים-הק'. וממילא מתפשטת הארה מחודשת דרך כיסוי הכלי שמכסה על האור שבתוכו. וכשמלכה מדת החסד - נמצא ממנה עולם מלא מן רבוי פרטים שבמדת החסד כנ"ל לבד. ואח"כ וימת כו' וימלוך תחתיו מדת הגבורה. דהיינו שמן הפרטים שבה - יצא אור וגילוי לעולם מלא בכל פרטי הנמצאים לכל מיניהם. וימת וימלוך תחתיו וכו'. וז"ש בספרים הק' שהמלך הראשון הי' כלול מכולם. וימת ואז וימלוך תחתיו המלך הב' שהיה כולל מה שתחתיו לבד, וכן כולם.
ולהבין ביאור הדברים, ושאין הכוונה לומר שמדת הגבורה שמלכה תחת החסד לא היתה כלולה כלל ממדת החסד. דא"כ לא היה עולה בשם מלוכה כלל, כי "אין מלוכה אלא על עולם מלא". וגם להבין מ"ש פה שבעת המלוכה יצא לאור וגילוי - עולם מלא בכל פרטיו. והלא ידוע שהתחלקות הפרטים נתחדש בעולם הברודים דוקא, שהוא "מלוך מלך לבני ישראל" - בחינת עולם התיקון דוקא, מה שלא היה בעולמות עקודים ונקודים, מקום מלכי קדם. וגם להבין במ"ש "וימלוך וימת". שמשמע וודאי שהיה איזה משך זמן אל המלוכה, ויש להבין מה עניינו של הזמן הנ"ל?
וגם יש להבין, במה שמבואר בספרים הק' שבחינת אדם לא נתגלה רק בעולם התיקון, וכן הוא בזהר הק': "עד לא אתברי פרצופא דאדם וכו'". ולכאורה קשה ממ"ש בענין ש"ך דינין שהם ז' פעמים אד"ם דז' מלכין שמתו עולה שט"ו, וה' גבורות הכלליים עולה ש"ך, דמשמע שגם ז' מלכין שמתו היו בבחינת אד"ם (מ"ה - תיקון).