חיים ביד/קיג
סימן קיג[עריכה]
נשאלתי על מים שבשכונת המת לענין בריכה גדולה שיש בהם יותר ממ' סאה שבאים מים חיים מן המקור ונפסקו המים מלבוא כי נשארו שאובים אם מותרים כיון שהם מחוברים בקרקע או דילמא אין לחלק נרא' לומר כי ישפכו כיון שנפסק מלבוא מן המקור ונשארו שאובים מ"ל אם הם בכלים ובחביות גדולות מה לי אם הם בבריכה מחוברים בקרקע מאחר שהמים תלושים וכבר ראיתי בסו' ס' משחא דריבותא בהשמטות דרי"ד ע"ג שרצה לצדד ולחלק בזה בין מים שהם בכלים ובחביות גדולות דנשפכים דל"פ בין קטנים לגדולים ובין מים שבתוך הבור המכונסים ומחוברים לקרקע דשכיחי בהו מיא טובא לא החמירו וכ"ש בתערובת בעלמא שנתערבו בהם (השואבים) [השאובים] אין לחוש מיהו יש לדחות ולומר דשאני מחוברים לקרקע דמעיקרא לא שלטא בהו ידא דמ"ה ואין לו לשיטה אלא בתלושים דומיא למה שנהגו לשפוך המים שעברה עליהם התקופה כמ"ש מור"ם בא"ח סי' תכ"ה וא"כ במים התלושים שנתערבו אכתי מידי ספיקא לא נפיק יע"ש ומ"מ נרא' דבמים המכונסים בבורות והם מחוברים בקרקע כמו מערות וסיסטירנאס כמו שיש בירו' ובצפת ת"ו דהגם שהם שאובים ומכונסים כיון שהם מחוברים בקרקע לא חשוב כמים שבתוך הכלים ואין לשפוך אותן והכי נהגו בערי הקדש הנז"ל שאינן שופכים מים המכונסים בבורות ומערות ובריכות ממימי גשמים ושותים מהם כל השנה וכ"כ בס' דרש אברהם ח"ב ס' בלק דפ"ז ע"ג יע"ש ובעבור זאת בטבילה אשר לישראל הוריתי שלא לשפוך:
והנה ראיתי בס' נ"מ חסד לאברהם להרב אשכנזי חיו"ד סי' ק"ו שרצה להקל ולהתיר אם בישל במים בדיעבד יע"ש ולעד"ן להשיב דאין להתיר משום ספק סכנה בין דיעבד לכתחילה וכמ"ש הפוסקים כל שאתה מרבה ספיקות אין להתיר והוא ברור ונרא' דאם היו נתונים המים קודם שנפטר בתוך השאור והמה בעין אם השאור הוא קשה עד מאד יש לשפוך אותן המים ולהדיח השאור במים אחרים אך אמנם אם כבר ריככה השאור ונעשה מי שאור אין לשופכם והה"נ אם יש במים מלח דאז ליכא חששא וכן נוהגין במי הקאפ"י כדומה דכל שהמים מעורבים עם משקה אחד או מאכל אחר שריככו ונעשו המים מי אותו המאכל אין לשופכן ומיהו בזה אין חילוק בין מתי ישראל לגוי לענין לשפוך המים שבשכונת המת ואין חילוק בשכונה בין ישראל לגוי כמו שנרא' פשט דברי הרב ברכ"י וכ"כ בהדייא בס' זכור לאברהם ח"א חיו"ד דקע"ד ע"ב ומ"ש הרב כמוהרא"א ז"ל בס' דרש אברהם ס' בלק דפ"ז ע"ד לחלק דאין לאסור במת גוי כ"א דוקא בבית המת לבד לא בשכונה יע"ש ליתא להא דיש להחמיר גם בשכונה כמו בישראל והוא ברור.
ולענין מה נקראת שכונה ג' בתים אם הוא בחצר א' למנות ג' בתים מכל צד שהמת בתוכו או ג' חצרות ראיתי להרב מטה יאודה בסימן זה וז"ל ושיעור השכונה כתב הרט"ז דשכונה היינו ג' בתים ור"ל ג' חצרות הסמוך לבית שיש שם מת דאין לפ' ג' בתים שבחצר וכו' ולכ"ע שכונה הוא ג' חצירות הסמוכים זל"ז ותמהתי על מנהגם בעיר הזאת דאפילו בחצר גופה אינן נוהגים לשפוך אלא אותן הבתים של ההיקאי ולא היקף עליון ולא הקיף תחתון ואין למחות בידם שכבר הוחזקו במנהג זה עכ"ל ומנהג עירינו אזמיר יע"א להחמיר למנות ג' חצירות דהיינו ב' חצרות מכל צד ועם חצר של המת הוא ג' כאשר נרא' מדברי הרב"ד שם ביו"ד סי' ק"ס שנרא' מקל בבתים ב' מכל צד שהמת בתוכו ועיין מ"ש בסה"ק נשמת כל חי ח"א חיו"ד סי' ס"ט בס"ד והיכא דבין הבתים אלו והחצירות יש מעבר ר"ה אז מפסיק לענין זה כמ"ש בס' חס"ל שם ולענין אם ימצא בב' חצרות אשר בכל צד מבית שהמת בתוכו שדה או חורבה אחת אם חשבינן ליה לחורבה ולשדה הנז' כחצר אחד למנין הג' חצרות או לא נרא' לי דאם זאת החורבה והחצר היא משותפת לאחד מב' החצרות ומשתמשים מתוכו הו"ל כחצר אחד עם החצר שהבתים בתוכו ודרים בו ואם אינם משתמשים מתוכו לשום אחד מב' החצרות וגם אין שום אדם משתמש בתוכו לתת שם חביות מים וכדים וכיוצא אינה נחשבת למנין חצר כלל:
אמנם אם יהיה זה השדה או החורבה מאדם אחר שמשתמש בתוכה ונותן שם כלי מים כחביות וכדים וכדומה מים שאובים אזי נראה שיש למנותו לחצר אחד כיון דלטעם שאוסרים המים משוה סכנה הוא שהמה"מ מדיח חרבו ממים שבאותה שכונה ועד ג' עם בית שהמת בו הוא דיש חששא שמדיח חרבו הרי גם בשדה וחורבה שיש שם מים מכונסים בכלים יש חששא שמדיח וחשיב יש לנו למנותו לאותה חורבה או חצר לענין ג' ונר' דחנות שלא יש מים או ביהכ"נ כיון דאמרינן דמלה"מ מפקיד שם כליו יחשב למנין ג' ואין לומר דהו"ל כמאן דליתיה לדון אותו כחצר אחד עם החצר הסמוך כך נ"ל כעת: