חיים ביד/מט
סימן מט[עריכה]
שאלה במקוה שמי הגשמים באים ע"י סילונות של מתכת ויקר מקרה שנתלשו הסילונות והיה המקוה רק אין בו מים וכעת שירדו גשמים הכניסו הסילונות זה לתוך זה עד הגיעו עד גבי סילון הסמוך למקוה והוא עשוי כעין תיבה קטנה מרובע פתוח למעלה ונקב בצידה כשפופרת הנאד ובנקב התיבה ההיא הניחו עוד סילון אחר אשר משם ירדו הגשמים למקוה להדייא שהסילון הזה מגיע עד תוך החלל המקוה. הנה כל הסילונות הנז' וגם התיבה והצינור המגיע אל חלל המקוה כולם היו תלושין ולכאורה יש לפסול המקוה מאחר שירדו להדייא לתוך חלל המקוה מדבר המקבל טומאה ומרן בב"י ז"ל כתב משם הרא"ש ז"ל דבין שנתחברו הסילונות בבנין עם הקרקע וכו' עכ"ל. ונלע"ד דהמקוה כשר מההיא דהרמב"ם ז"ל בפ"ו דמקואות הביאו מרן בב"י ז"ל וז"ל כל כלי שלא נעשה לקבלה אעפ"י שהוא מקבל אינו פוסל את המקוה כגון הסילונות שהמים נמשכין מהם בין שהיה של מתכות וכו' וכן כתב בפי' המשנה פ"ד ולא חילק בין וכו' בין אם הוא מחוברים לקרקע לאם אינו מחוברים וכו' משמע שסובר שאעפ"י שמקבל טומאה כיון שאין לו בית קיבול כשר וטעמא כו' ויש הוכחה לדעתו דקתני במ' פרה כו' ומ"מ כיון שהרא"ש ז"ל כתב שאינו רשאי לעשות מעשה להקל כו' אין להקל בדבר אלא נקיטינן כדבריו ז"ל הלכה למעשה עכ"ל. נמצא דהרמב"ם ז"ל מתיר לכתחילה לעשות מקוה בסילונות של מתכות הגם שמקבלין טומאה ומרן ז"ל בב"י תלה לה כיפי לס' הרמב"ם ז"ל וגם הראב"ד ז"ל מדלא השיגו משמע דס"ל הכי. ונראה דגם הרא"ש ז"ל החולק על ס' הרמב"ם ז"ל היינו לכתחי' אמנם אם כבר נעשה המקום בדבר המקבל טומאה מודה להרמב"ם ז"ל דכשר שכתב דאין רשאי לעשות מעשה להקל נראה דלעשות מעשה לכתחי' אין לנו לעשות אמנם אם כבר נעשה מעשה מודה הרא"ש ז"ל להקל כס' הרמב"ם ז"ל ועיין למרן ז"ל בב"י לעיל מזה שהביא דברי הרא"ש ז"ל הללו ומבואר יפה בדבריו שאחר שנעשה מעשה דעת הרא"ש ז"ל להקל כס' הרמב"ם ז"ל יע"ש. גם מדברי מרן ז"ל בב"י נראה דסבר הכי שכתב מ"מ כיון שהרא"ש ז"ל כתב שאינו רשאי כו' אין להקל כו' הלכה למעשה עכ"ל משמע דוקא לכתחילה הא בדיעבד אחר שנעשה מעשה גם מרן ז"ל מודה דכשר המקוה גם מדברי הטור ומרן ז"ל בש"ע סימן מ"ח שכתב לשון הטור ז"ל משמע דס"ל הכי דבדיעבד כשר שכתב וז"ל וכן סילון של מתכת אסור להמשיך מים למקוה שמקבל טומאה עכ"ל ממה שכתבו אסור להמשיך כו' ולא נתנו לשון פסול משמע דאסור לכתחי' אכן בדיעבד כשר כמו שגילה דעתו בב"י ז"ל.
נמצא דהרמב"ם והראב"ד ז"ל התירו לעשות מקוה בדבר המקבל טומאה אפי' לכתחי' והרא"ש והטור ומרן ז"ל בב"י וש"ע התירו עכ"פ לפחות בדיעבד נראה לע"ד למעבד עובדא כוותייהו בדיעבד אחר שנעשה מעשה. ואין לפקפק ולומר בנ"ד ג"כ לכתחי' הוא דאיך אנו מתירין אותה לטבול במקוה זה לכתחיל' אמינא בנ"ד שכבר נעשה המקוה בדיעבד מיקרי וכמ"ש הכנה"ג ז"ל סימן ר"א הגה"ט אות ל"ה וז"ל לבנות המקוה ולהביא מים בכלי מנוקב הוי לכתחילה אבל אם כבר עשו המקוה ומלאוהו בכלי מנוקב לטבול בו לא הוי לכתחי' וטובלין בו לכתחי' הר' סאמיג'א ז"ל בספר משבית מלחמות ומהר"ן טורונג' ז"ל בס' הנז' עכ"ל ועיין להרב מגן שאול ז"ל סימן ז' דטו"ב ע"ב שנסתייע מדברי הרבנים הללו לנדונו דנו להתיר בדיעבד אחר שכבר עשאוהו יע"ש. דון מינא בנ"ד אחר שכבר עשאוהו ונתמלאה המקוה ויותר מהמה מימי גשמים ואח"כ מלאהו מהנוזלים הסמוך למקוה ע"ג המשכה הרי הוא בדיעבד בענין זה וכשר גם להרא"ש והטור ומרן ז"ל ועיין להרדב"ז ז"ל ח"א סימן פ"ה דמשמע מדבריו היכא דלא אפשר שנתמלאה המקוה נקרא בדיעבד יע"ש וגם משום טורח ודוחק חשיב בדיעבד בענין זה כמ"ש הרב גו"ר ז"ל חי"ד כלל ד' סי' ג' דקל"ג בסו' התשו' יע"ש. וכ"ש בנ"ד שאם באנו להריק המקוה ולהמתין עד שירדו גשמים בודאי שיש ביטול מצות פו"ר ועיין למוהריק"ו ז"ל שורש נ"ו ד' כ"ד ע"ג כמה החמיר הרב ז"ל בביטול מצוה זו יע"ש והנה הגם שיש בעיר הזה עוד שני מקואות בבית שני עשירים שעשו לעצמם מה יושיענו זה אחר שהבעלים אינם מניחין לשום אשה מנשי העיר לטבול אפי' לקרוביהן מסיבות גדולות א"כ השתי מקואות הנז' כמאן דליתנו דמי ואפי' שנמצא בעיר נהר אין לך דוחק וטורח גדול מזה ועוד שכמה נשים נמנעות מלטבול בנהר מכמה סיבות ועוד בה שיש ג"כ פקוח נפש וכמעשה שהיה שמתו ב' נשים בסיבת שטבלו בנהר. ועוד דלטבול בנהר במחלוקת שנויא כמבואר בטור ז"ל ריש סי' (כ"א) [ר"א] ובב"י ז"ל ועיין ג"כ להרב ד"מ ז"ל שם ומרן ז"ל בש"ע ומור"ם רס"י ר"א ועיין ג"כ למרן ז"ל בס' אבקת רוכל סי' ס"א דל"ח ע"ד ודט"ל שהביא רוב הפוסקים הפוסלין לטבול בנהר זולת לסמ"ג וסמ"ק ולכן אפי' אם היה קצת גמגום בטבילת המקוה הזה היה יותר טוב לטבול בו מלטבול בנהר ולא עוד אלא שפסול השאיבה אינה מד"ת ופיסול זחילת הנוטפים היא מדאורייתא וגם מימי הנהר מועטים המה והיו צריכין מרה וחסינא לחפור בארץ ולעשות מקוה וכמה נשים צנועות נמנעות מלילך לנהר מטעם זה וגם משום שהוא מקום שאנשים מצויין שם שכל שואבי המים שואבים מים מהנהר הזה לכל העיר שאין להם שום מעיין כי אם מי בורות שמרים המה והעיר הלזו היא עיר גדולה וכמעט אין בו רגע שאין נמצאים שם בנהר משואבי המים ועיין למרן ז"ל בש"ע סי' קס"ח סל"ד וז"ל לא תטבול במקום שיש חשש שיראנה בני אדם שמתוך כך ממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטבילה מיהו בדיעבד עלתה לה טבילה עכ"ל ועיין למרן ז"ל בס' אבקת רוכל שם וז"ל ועוד אני אומר דאפי' לסמ"ג וסמ"ק שפסקו כר"ת אסור לטבול בנהר הזה. וגרסינן בפ' תינוקת אמר שמואל בר רבי יצחק אשה לא תטבול בנמל ופי' התוס' דלר"ת נראה כפי' ר"ח לא תטבול בנמל כי בני אדם מצויין שם ובעיתא ממהרת מפני בני אדם עכ"ל. ומעתה בנ"ד דכולהו איתנהו ביה ודאי דאין נכון לטבול בנהר הזה לכתחילה ומה גם שנשים עצמן יש מהן שנמנעות מליטבול בנהר וכאמור.
והנה ראיתי להרב חקי חיים ז"ל סי' ח' במקוה שסתמו בדבר המקבל טומאה דהיינו במטלית ג' ע"ג ואחר דמהרד"ף ז"ל התירה מכח ס"ס הוא ז"ל כתב דבדבר שפסק מרן ז"ל דבעינן הויות המקוה שלא בדבר המקבל טומאה אין לנו להתיר בס"ס יע"ש וכנראה שנעלם מעיני הרב ז"ל הא דהביא הרב משם מהר"י סאמיג'א ומהר"ן טראבונה ז"ל דאחר שנעשה המקוה מיקרי בדיעבד וכנראה נמי מדברי הרדב"ז ז"ל ח"א סי' פ"ה ואפשר לומר דנדונו היה שלא במקום דוחק וטורח שהיה להם בעיר עוד מקוה לכוללות העיר דהוי לכתחילה ומ"ש הרב ז"ל דאין לעשות ס"ס נגד פסקי מרן ז"ל הן אמת שהרב ז"ל היה דר בא"י שקבלו הוראות מרן ז"ל הא חזינא למהריט"ץ ז"ל סי' ר"י שהתיר לכתחילה בנקוב בשוליו אפי' בנקב כל שהוא שהוא הפך פסק מרן בש"ע סי' מ' הגם שהיה מתושבי א"י.
ובדרך אגב יש לתמוה בדברי מהריט"ץ ז"ל שכתב בסוף התשו' דאליבא דכ"ע מלמטה בנקב כל שהוא סגי ע"ש הרי כמה מהפוסקים ז"ל ס"ל דגם מלמטה בעינן נקב כשפ"ה [כשפופרת הנאד] כמ"ש הרב משאת משה ז"ל חי"ד סי' ח' די"ג ע"א וז"ל והרשב"א ז"ל כתב בקונט' שראוי להחמיר כדעת הסוברין דבעינן כשפ"ה וכ"כ הכלבו בשם רבינו פרץ וכ"נ דעת רש"י בפרק כל הבשר גבי אריתא לענין נט"י עכ"ל הרי דרבים ונכבדים עומדין בדעת הרמב"ם לדעת מרן ז"ל דגם בכלי בשוליו צריך שיהיה הנקב כשפ"ה והרב מ"מ ז"ל שם החמיר כדברי מרן ועיין להרב גו"ר ז"ל חי"ד סימן ד' כלל ד' דקל"ט שדחה דברי מהריט"ץ ז"ל יע"ש. ועיין להרב זכרון יוסף ז"ל חי"ד סימן י"ג במקוה העשויה ע"י דבר דמקבל טומאה כתב ומכ"ש לפי מ"ש הרב ב"י ז"ל גבי הבא להמשיך בשם הרמב"ם והרא"ש בתשו' והובא גם כן בתוי"ט סוף מקואות פ"ה בד"ה והגודר כלים דלא בעינן הוייתן ע"י טהרה לנצרכין מים חיים כגון זבין ומצורעין דיש להקל בנ"ד ע"כ ונדון שלו היה כנדון שלנו שהיה שעת הדחק ובסי' ג' כתב אבל קבוע בלי קיבול מצד המעיין דדינו דמעיין שהעבירו על השוקת ואפילו השקה לא מהני לרוב הפוס' אזי אין לעשות מקוה לכתחילה אלא בשעת הדחק וכשאין שם מקוה אחרת העשויה כדינו עכ"ל. הרי מבואר מדברי הרב ז"ל דבשעת הדחק אפילו יהיה הדבר הפך רוב הפוסקים עבדינן עובדא לכתחילה וש"מ גם כן דאפילו שיש טבילה אחרת כיון שאינה עשויה כדינו שעת הדחק מיקרי וכמו כן בנ"ד דליכא מקוה אחרת כי אם בנהר. וכבר כתבנו שהנהר אינו מקוה העשויה כדינו ומכ"ש שיש ג"כ פיקוח נפש וכמעשה שהיה שהן בעון מתו שתי נשים מסיבת שטבלו בנהר רח"ל.
ועוד מטעם אחר יש להכשיר המקוה ממ"ש הרב ש"ך ז"ל בסימן ק"ג עמ"ש מרן ז"ל הבא להמשיך מים וכו' כתב וז"ל מיירי שהוא בענין שאין המים ראויים למקוה זולת ע"י המשכה זו בכלי שמקבל טומאה הילכך אעפ"י שהוא כלי שאינו עשוי לקבלה כיון שהוא מקבל טומאה פוסלת. אבל אם המים ראויים לבא זולתו אינו פוסל אלא א"כ נעשה לקבלה כדלעיל סימן ל"ח יע"ש. ובנ"ד נמי ראויים לבא למקוה זולת הסילון אשר בתוך חלל המקוה שכותל המקוה היא רחבה יותר מאמה העשויה מאבני גזית וכשאנו מניחין קצת בו אחד מנקב התיבה אל תוך חור הכותל ולא עוד אזי נופלים המים כולם על גבי סילון של חרס שיש בתוך חלל עובי הכותל של המקוה א"כ אינן נופלין להדייא מהסילון אל תוך המקוה. הנה כל מ"ש בהיתר מקוה זה אינו אלא להתלמד למקום אחד. ואולם בנ"ד הרי הוא סתם משנה בפי"א דכלים משנה ב' וז"ל כל כלי (מותרות) [מתכות] שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת וכו' והצינור שנעשו לקרקע עכ"ל ופסקו הרמב"ם בפ"ט דכלים ה"א וז"ל כל כלי מתכות שיש להם שם בפני עצמם טמא חוץ מן הדלת וכו' והצינור מפני שאלו עשויין לקרקע או לשמש את העץ אינן מקבלין טומאה ואפי' קודם שיקבעו עכ"ל.
וראיתי להרב תיו"ט ז"ל בד"ה שנעשו לקרקע שהקשה דא"כ מאי נ"מ דפריט להני ותירץ עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל הללו יע"ש. נראה שהבין בכונת הר"ב ז"ל שצריכין שיהיו מחוברין בקרקע וכמו שכן נראה מלשונו וכן נמי משמע מדברי הרא"ש בפי' משנה זו דכלים יע"ש אלא שהדבר קשה לפי' הרא"ש ז"ל מה יענה לקושיית התיו"ט ז"ל הנה הר"ב ז"ל פי' בפ"כ דכלים משנה ד' וז"ל ולא מתורת כלי ולא אמרינן כל המחובר לקרקע כקרקע דמי אלא שהיה מחובר לקרקע מתחילתו או שנעשה כדי לשמש את הקרקע עכ"ל הרי שפי' שיחותיו שסובר כפי' הרמב"ם אבל להרא"ש ז"ל קשיא.
אמנם ראיתי להרב חזון נחום ז"ל בפ' י"א דכלים שכתב וז"ל חוץ מן הדלת כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט דכלים דהני אינן מקבלים טומאה אפילו קודם שיקבענו ולא ידעתי מנא ליה ועיין בתיו"ט ז"ל אמנם מדברי הרא"ש ז"ל בה' מקואות דפ"ב אין נראה כן יע"ש ולדידיה קשה קושית התי"וט ונרא' להסכים דברי הרא"ש לדברי הרמב"ם ז"ל כמ"ש שם הרא"ש ז"ל וז"ל ואמרתי דאם הסילונות בנויות ומחוברין לקרקע דאין תורת כלים עליהן ואין מקבלין טומאה בהדייא דתנן וכו' הכונה שאם נעשו מתחי' להיות בנויות ומחוברין לקרקע אעפ"י שעדיין לא נתחברו אין מקבלין טומאה וכדמוכח קצת (מוסיפה) [מסיפא] דלישנא וכו' עכ"ל. ועפ"י דברי הרב ז"ל מוכרחין אנו לפרש גם דברי הרא"ש ז"ל בפ' המשנה דכלים הנז' ובתשו' כלל ל"א סי' ז' בסוף התשו' בהדי וע"ש בתשו' הנז' דגם הר"ש ז"ל מפרש כפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ופי' רבינו שמשון וכן הסילונות שנעשו לחברם בקרקע ולהשתמש עם הקרקע טהור עכ"ל. ואפשר לפרש דברי הרא"ש ז"ל באופן אחר כדי להשוות עם דברי הרמב"ם ז"ל וליישב קושית התיו"ט ז"ל דהוא ז"ל מיירי בסילונות שאין עשוין לחברם לקרקע בבנין אלא בסילונות אשר דרכם להיות מונחין שמה בלתי מחוברין אלא שהשימוש שלהם הם בהיותן מונחים ע"ג קרקע סילונות כאלו הצריך הרא"ש ז"ל להיות מחוברין לקרקע וכמו שכן נראה מבואר בתשו' כלל הנז' אבל בסילונות שעשוין לחברם בקרקע אינו צריך שיהיו מחוברין אלא גם קודם שהוקבעו אינן מקבלין טומאה ואינן פוסלין את המקוה כיון שדרכם להיות מחוברין בקרקע וכמו שכן יראה המעיין בתשוב' הרא"ש ז"ל ובהל' מקואות שם ובהכי ניחא דברי הטור ז"ל דמיירי בסילונות שאין דרכם להיות מחוברין לקרקע אבל העשוין לחברם לקרקע כסילונות דנדון שלנו אינן צריכין שיהיו מחוברין לקרקע דגם שלא נתחברו טהורים והגם שימצא איזה פוסק שמפרש משנה זו דכלים הנז' שצריך ג"כ שיהיו מחוברין בקרקע וכמ"ש הרב חזו"ן ז"ל בפ"ה דמקואות משנה ה' וז"ל אלא דמשמע לענ"ד דהרשב"א והרא"ש ז"ל פליגי להרמב"ם ז"ל בהאי פירושא שכ' אפי' קודם שיקבעו בקרקע וכו' מדהצריכו לענין מקוה שיהיה הסילון מחובר וכו' עכ"ל.
והגם דבפ' י"א דכלים כתב הרב חזו"ן ז"ל דהרא"ש ז"ל מודה להרמב"ם ז"ל לו יהיה כן שהרא"ש והרשב"א ז"ל ל"פ מ"מ אין ספק שבנ"ד שנעשו לקבוע בקרקע והוקבעו בקרקע ימים ושנים ושוב נתלשו מאליהן נלע"ד אין מי שיאמר שמקבלין טומאה בעודם תלושין ושצריכין לחברם בקרקע ויש סמך לחלוקינו זה ממה שמנה במשנה פי"א דכלים מ"ב. והנגר ופי' הרמב"ם ז"ל נגר הוא עמוד ובריח השער מן הקצה אל הקצה עכ"ל ונגר זה אינו עומד שם בשער כי אם בעת שסוגר השער שבעת שהוא פתוח הוא תלוש ועם כל זה אמר התנא שאינו מקבל טומאה אפי' בעודו תלוש כיון שנתחברו כבר בקרקע ובהכי יתורץ קושית התיו"ט ז"ל דלהכי פרט כלים אלו דנ"מ להיכא דנתלשו אחר שקבעם בקרקע דכיון שנתחברו לקרקע שוב אינן מקבלין טומאה אפילו תלושין לא כן בשאר כלים שאין עשויין לחברם בקרקע אלו דוקא בעודם מחוברין אינן מקבלין טומאה אבל נתלשו מקבלין וכמו כן בנ"ד שנעשו לחברם לקרקע והוקבעו ימים ושנים ושוב נתלשו אפי' לס' הפוסקים הנז' אינן מקבלין טומאה ומותר להמשיך מים בסילונות הללו לכתחילה בעודם תלושין. ועוד הא בכתב החזו"ן ז"ל דמשמע דהרשב"א והרא"ש פליגי אהרמב"ם ז"ל לא בפירושא אתמר אלא מכללא מדאצריכו שיהיה הסילון מחובר היא משום הא לא אירייא וכמ"ש דההיא מיירי בסילון שאין דרכו להיות מחובר לקרקע ולזה מצריכין שיהיה מחובר לקרקע אמנם בסילונות העשויין להיות מחוברין בקרקע כסילונות שלנו מודו הרא"ש והרשב"א ז"ל דהגם שלא נתחברו אינן מקבלין טומאה וכדעת הרמב"ם ז"ל. עוד יש להכשיר מקוה זה מכח ס"ס המתהפך ספק אם הלכה כהרמב"ם ז"ל דמתיר בדבר המקבל טומאה ואם נאמר דשמא אין הלכה כהרמב"ם שמא הלכה כאידך דהרמב"ם דמפרש משנה דכלים דדבר הנעשה לקבוע לקרקע אינו מקבל טומאה אפי' קודם שיקבענה בקרקע ועיין למרן ז"ל באבקת רוכל סי' ס"א דל"ח ע"ג דמכשיר המקוה בס"ס אפי' באיסור תורה יע"ש ובנ"ד איכא עוד ספק אחר דשמא אפי' מאן דסבר ומפרש משנה דכלים דבעינן ג"כ שיקבענה בקרקע מ"מ אם הוקבע בקרקע אינן מקבלין טומאה אם הותלשו אח"כ.
עוד יש פקפוק במקוה מה שבפעם בפעם המים נבלעין בקרקעית המקוה ומטילין למקוה מים שאובין כדי למלאת המקוה והוי כמו הטיל סאה ונטל סאה. ונלע"ד דאין מקום לפסול המקוה בעבור זה שהרי רוב הפוסקים ז"ל המה ראו והתירו דבר זה לעשות אפילו לכתחילה אפי' שיחסרו ולא ישאר בה י"ט סאין כשרים וכמבואר בטור ומרן ז"ל בש"ע סימן כ"ד ועיין להרב ב"ח ז"ל והגם דכתב מרן בב"י ז"ל דיש פוס' בההיא דנטל סאה ומטיל סאה דפסולה דרבנן משום מראית העין כבר כתב הרב ז"ל שם דכשאין שם נטילת מים מהמקוה אין כאן מראית העין. דון מינה לנ"ד שאין שום נטילת מים מהמקוה בידים שאין בה שום מיחוש כלל. הגם כי לפי התשב"ץ ז"ל ח"א סוף סי' טו"ב כנראה דלא מחלק בהכי מ"מ הא כתב הרב ז"ל שם דהיינו במקום שאפשר לתקן יע"ש ובנדון שלנו מקום שאי אפשר לתקן הוא ולא נצרכה אלא לצוות להם שלא יעשו ככה מכאן ואילך. אלא שימלאנו ע"י המשכה מסילון שבמרחץ בהא סלקינן ובהא נחתינן דמכל מ"ש תורה יוצאת בהינומא דמקוה זה של עיר פיליבי יע"א כשירה בשופי ובנות ישראל יטבלו בה בלתי שום פקפוק אליבא דכ"ע באין פוצה פה ומצפצף וכ"ש וק"ו שהוא שעת הדחק ובדיעבד שאין עוד מקוה אחרת וגם מי הנהר מועטים הם והיו צריכין מרה וחסינא וחצינא לחפור בארץ ולעשות מקוה ועוד מטעמים אחרים שכתבנו. מכל אלין טעמי תריצי זאת תורת העולה שמקוה זה כשר לטבול בו בלי שום פקפוק כלל. את זה כתבתי להלכה ולמעשה וצור ישראל יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות נסו"א. כ"ד התו' הצעיר
משה בכמה"ר רפאל
ס"ט
אראה אור כי יהל כצאת השמש בצהרים. פסקא דדינא מהאי גברא רבה אחד מן הרמתיים. מר באתריה רובץ בין המשפטים. מע' הרב המובהק האיש משה רחם רחמתיים. היתה דברו למקוה המים. ולפי רוב הענוה ותבואי בעדי עדיים. שר השואל לחוות דעי אם ישנו בשואבי המים. לטהר אשה לבעלה וטמאה שבועיים וכשאני לעצמי לא אוכל לצאת ולבא במעמקי מים. מעול הציבור והיחיד מלמעלה מנה מלמטה מאתיים. אך שלא להשיב פניו ריקם הנני בא בדרך קצרה על פני המים. דיו לכתוב שתי אותיות והא איכא שירים. לענין הלכה כפי אשר יורוני מן השמים.
ואען ואומר אנכי הרואה דברי פי חכם חן במאי דנשאל על מקוה דעיר פ'יליבי יע"א שנתמלא ממי גשמים על ידי צינורות של מתכת שהיו תלושים. ויש בזה מחלוקת בפוסקים ז"ל ועינא דשפיר חזי למרן ז"ל שפסק בש"ע דבעינן צינורות קבועות. ועכ"ז זו הלכה העלה דבנ"ד שלא יש עוד מקוה אחר. ובנהר איכא סכנת נפשות מלבד הבושה שהוא לעין כל. וגם ידוע כמה רבו האוסרים לטבול בנהר וכו' על כל אילין דהוו העלה להכשיר אחר שכבר נעשה המעשה שנתמלא כבר המקוה. והגם דאנו מתירים את האשה לטבול אין זה לכתחילה והביא מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג סימן ר"א הגה"ט אות ל"א משם ס' פלגי מים שכל שכבר עשוהו מיקרי דיעבד. ושגם הרב מגן שאול סי' ז' נשתמש מזה להתיר בנדון דידיה בדיעבד ולא חשש דהטבילה היא לכתחילה כיעו"ש ושכ"כ הרדב"ז ח"א סימן פ"ה דמשמע מדבריו דהיכא דלא אפשר שכבר נתמלא המקוה מיקרי דיעבד וכו' זת"ד וגם מטעם אחר דאיכא ס"ס להתיר וכו' ככתוב בד"ק אנא דאמרי בס"ד דהן אמת דבמ"ש הרב הפוסק נר"ו להתיר אחר דכבר נעשה המקוה ואחר שיש דוחק לחזור ולמלאתו חשיב דיעבד. הלב מהסם כיון דמשמע דפיסול הוית המקוה בטהרה נראה מדאורייתא דנפקא לן מדכתיב יהיה טהור כידוע. וכל שפיסולו מד"ת אין חילוק בין לכתחילה לבדיעבד וכמ"ש התוס' בגיטין ג' ד"ה וכי לא בעי ועיין תוס' כתובות ל' ד"ה איכא בינייהו ובס' קהלת יעקוב אלגאזי מער' ד' ובס' עין זוכר מע' ד' ובתוס' דפסחים כ' ד"ה ה"ד וכו' ובתשו' בעי חיי ח"ב ח"ב סי' קי"ד שכ' וז"ל אבל אני בעניי נסתפקתי בס' כנה"ג אי הרד"ך ומוהר"י פירמון שכ' דאיסור זה הוא מדאורייתא אפשר דאפי' בדיעבד פסול וכו' דמכל זה משמע דאין חילוק בנ"ד בין לכתחילה לדיעבד.
אלא דעכ"ז בנ"ד נראה דשפיר מצינן למיסמך להקל אחר שכבר עשוהו. מטעם מ"ש הרב הפוסק נר"ו דאיכא בנ"ד ס"ס אי הלכה כהרמב"ם ז"ל דמתיר בדבר המקבל טומאה. ואם נאמר דשמא אין הלכה כהרמב"ם שמא הלכה כאידך דהרמב"ם וכו' וכמו דחזינן למרן ז"ל בתשו' אבקת רוכל ז"ל דל"ח ע"ג דמכשיר המקוה בס"ס גם באיסור תורה וככתוב בד"ק נר"ו.
והגם דאיכא סברות בפוסקים דבדין שפסק מרן ז"ל לאסור אין לנו לעשות ס"ס להתיר אחר שקיבלנו הוראות מרן וכמ"ש הרב הגדול החיד"א ז"ל בס' יעיר אוזן בע"ז מע' הס' אות ל"ב. וכ"נ מדברי הרב הגדול מרן זקני אור הירח ז"ל בחק"ל ליו"ד ח"א סי' קכ"ז ועיג"כ בחק"ל ח"ב ליו"ד בשייורי א"ח סימן א' מ"ש בזה. וכ"נ ממ"ש הרב אג"ן ז"ל בס' חוקי חיים סימן ח' מתורת הרב הגדול מוהריט"א ז"ל דבדבר שקבלנו הוראות מרן ופסק לאסור אין לעשות ס"ס ותמה על ה"ה מוהרד"ף דעביד ס"ס להתיר נגד מרן שפסק דבעי' הוית המים למקוה ע"י טהרה. וכמו שהזכירו להרב אג"ן ז"ל הרב הפוסק נר"ו. וכבר ראיתי מ"ש הרב הפוסק נר"ו ע"ד הרב אג"ן ז"ל וז"ל ומ"ש הרב ז"ל דאין לעשות ס"ס נגד פסק מרן הן אמת דהרב ז"ל דר בא"י שקיבלו הוראות מרן הא חזינן למוהריט"ץ סי' ר"י שהתיר לכתחילה בנקוב בשוליו אפי' בנקב כל שהוא נגד פסק מרן בש"ע סעיף מ' הגם שהיה בא"י עכ"ל. ולענ"ד אי מהא לא אירייא דהן אמת דרגיל בפי הפוסקים לומר דקבלנו הוראות מרן ז"ל אבל היינו ודאי אחר שכבר נתפשט חיבור הש"ע הקדוש וסברו וקבילו הוראותיו הרבנים שאחר דור מרן. ברם הגאון מוהריט"ץ ז"ל דהיה בדורו עם שמרן גדול ממנו ודאי. קרוב לומר שעדיין בימיו לא נתפשטו ונתקבלו הוראות מרן וחזינן ליה למוהריט"ץ דפליג על מרן להדייא בדין ההוא. וכל כה"ג נראה דאין מזה דחיה על תמיהת הרב חוקי חיים על מוהרד"ף דקושטא קאי (דאן) [דאין] לעשות ס"ס נגד מרן ז"ל. ואיכא למישדי נרגא גם בהתר זה דנ"ד מטעם ס"ס כיון דהוי הפך פסק מרן.
אלא דכיון דכלל זה לאו כ"ע מודו ביה וכמ"ש הרב הגדול החיד"א שם דמצינו ברבני האחרונים דנהוג למיעבד ס"ס גם בדבר שפסק מרן לאסור וגם מדברי ה"ה מ"ז אור הירח ז"ל נראה ג"כ דאין כלל זה מוסכם וכמ"ש משם הרב ב"ח והרב דבר משה ז"ל וסיעתם כיעו"ש. וא"כ שפיר מצינן למיעבד ס"ס ועיין למוהר"מ ן' חבי"ב ד"מ ע"ב כלל ט"ז דס"ס מותר אף לכתחילה יעו"ש ולא עוד אלא דאעיקרא אי קבלנו הוראות מרן ז"ל איכא מבוכה ברבני האחרונים וכמו שכ' הרב נר מצוה ח"ב בכללי הש"ע כיעו"ש ובצירוף ג"כ להתר עוד טעם הרב הפוסק נר"ו שהביא מהרב ש"ך ס"ק ק"ג ע"ד מרן שכ' הבא להמשיך מים וכו' כ' ז"ל דמיירי שהוא בענין שאין המים יכולים לבא למקוה זולת ע"י המשכה וכו' אבל אם המים ראויים לבא זולתו אינו פוסל אא"כ נעשה לקבלה וכו' יעו"ש. ועיין ג"כ להגאון הרב חתם סופר הנ"מ חיו"ד סי' קצ"ט דנשאל כנ"ד במקוה שבסוף הסילון הקבוע יש סילון קטן שאינו מחובר לה אלא לפרקים כשצריכים להמשיך מים להמקוה תוחבים הסילון קטן ופסל המורה המקוה ההוא דבעינן הוויתו בטהרה וחכם אחר התריס כנגדו דרצה לסמוך על סברת הרמב"ם וכו' והגאון הרב המחבר אחר שפלפל בחכמה שלא לסמוך בזה על סברת הרמב"ם אחר דהוא איסור תורה וכו' עכ"ז אסופא דדינא סמך להתיר לכתחילה עפ"י דברי הש"ך הנ"ל דכשהמים באים למקוה זולת הסילון אז מותר אפי' ע"י סילון יעו"ש באורך ובנ"ד כבר כתב הרב הפוסק נר"ו דראוים המים לבא למקוה זולת הסילון וכו' ככתוב בד"ק נר"ו.
ועוד יש לצרף מיהא מה שהוא שעת הדחק דליכא עוד מקוה אחר כמ"ש עה"ד סימן כ"ב אות י"ט ומשום ביטול פו"ר וכמ"ש מוהריק"ו שורש צ"ו והפסד ממון כתב הגאון הרמ"ז ביו"ד ח"א סי' ג"ן דחשיב דיעבד גם כל שיש טירחא כמ"ש הר' נחלת ז' סי' י"ב ופמ"א ח"ב סי' ק"א ומנחת כהן ד"ל ע"ב ובני דוד פאלקון דס"ד ע"ג וכל כה"ג כל דעדיין ליכא תיקון אחר נראה דשפיר דמי להתיר לטבול שלא לבטל בנות ישראל אחר די"ל דכה"ג דהמים ראוים לבא למקוה זולת הצינורות גם מרן מודה וכמ"ש בסמוך וכמ"ש מרן זקני ח"ב ליו"ד סי' מ"ז ובסוף ח"א ליו"ד ומשום מ"ש הרא"ם ז"ל בתוס' על הסמ"ג בה' מגילה ובתשו' ח"א סי' כ"ה דאין להתיר בס"ס מעשה לכתחילה והרב פ"מ ח"ב סי' ד"ה ע"א חיזק ס' זאת וכתב מורינו הרב הגדול בס' בתי כהונה ח"א חלק ב"ד דט"ו ע"א וז"ל ואם מני"ר חשש לכל זה אנן יד עניי מה נענה בתריה יע"ש מ"מ ראינו להריטב"א בחי' ליבמות לדכ"ג ע"ב דהתיר לעשות מעשה לכתחילה בס"ס וכמ"ש הרב אהל ישרים מער' ס' אות ח' ושם הביא עוד ראיות להתיר בס"ס לכתחילה וכס' הרב פר"ח ביו"ד סימן ק"י יע"ש ומאחר דמצינו כמה מרבני האחרונים מקילין בס"ס לעשות מעשה לכתחילה וגם מגדולי הראשונים הריטב"א קאי כוותייו יש לנו לסמוך לעשות מעשה לכתחילה היכא דבלא"ה הוי הדבר שעת הדחק והפסד ממון וטירחא יתירתא כנ"ד דכולהו איתנהו ביה יש מקום לסמוך על המקילים והוא ברור וכ"כ הרב הגדול מוהרמב"ח ז"ל בס' אור צדיקים בקונ' ס"ס ומ"ש הרב הפוסק נר"ו דפסולייהו מדרבנן ממ"ש מרן בס' אבקת רוכל כיע"ש כן בקדש חזתיהו להרב ידיו של משה ז"ל חיו"ד סו' סימן י"א דדן את הדין כה"ג ע"ש.
ואולם נלע"ד דאין מי שיחלוק דצריך להזדרז ולקבוע הצינורות כדי שבעת שיבואו גשמים יתמלא המקוה מחדש בהכשר אליבא דכ"ע. דידוע מ"ש הרדב"ז סי' פ"ה ה"ד הרב הגדול החיד"א ז"ל בשיו"ב סימן ר"א אות ה' וז"ל צריך לתקן המקוה לדעת כל הפוסקים לכתחילה דאיסור כרת הוא יעו"ש דון מינה ואוקי באתרין. אך למה שכבר טבלו בתוכו אסור להרהר אחריו דיפה הורה דשפיר עלתה להן טבילה והמפקפק על מה שעבר אינו אלא מהמתמיהין. הנראה לע"ד כתבתי בס"ד היום ז"ך שבט שנת התרכ"ז ליצירה פה אזמיר יע"א לחיים טובים ולשלום אמן.
הצעיר
חיים פאלאג'י
ס"ט
והנה בעתה בא אגרת מהרב המו' הפוסק משה שפיר נר"ו דלא היא כתובה מיום י"ג אדר שני התרכ"ז ושם כתוב לאמר וז"ל עתה באתי מקבלת תשובתו מגללי ידו הקדש עם הפסק ושריותא של המקוה מע"ת פליבי יע"א זכות הרבים תלוי בו כי אין להם עוד מקוה אחר ועיניהם תלויות ומצפות למקוה הלזה ואין שעת הדחק גדול מזה ועל מה שבא אדוני נר"ו לזרז אותי שאהיה על משמרתו ואצוה להם לתקן אותה שבח לאל שגם [מיראי] (מיראה) הוראה אני ותכף באותו פרק כתבתי להם לשיתקנו אותם הצינורות קבועים בקרקע כאשר היתה בתחילה וכן עשו שתיקנו אותה כדינו ולבו יהיה בטוח. שמעתי באומרים לי שיש מפקפקים בענין הס"ס ורוצים לו' שהדין שלנו מתקרי נתחזק איסורא ונסתייעו מהרב חק"ל ח"א חיו"ד סי' קל"א דר"ז וממה שהקשה הרב למוהריב"ל ז"ל והחכם עיניו בראשו יראה ודאי שאין בכל מ"ש הרב ז"ל דמיון לנדון שלנו ואין שייך לומר בנ"ד אתחזק איסורא כאשר כבר כתבתי הלא הוא כמוס עמדי בארוכה עכ"ד הרב מוהר"מ נר"ו ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים ישר חיליה לאורייתא ויהיו נטיעותיו כמוהו ע"ס כל הדורות אכי"ר: