חיים ביד/מח

<< · חיים ביד · מח · >>

סימן מח

יש לחקור במ"ש הפוסקים דזבה גדולה צריכה הפסק טהרה ובדיקה תוך ז' נקיים ע"י מוך וכמ"ש בטור וש"ע יו"ד סי' קצ"ו אי בדיקות הללו הויין מדאורייתא או מדרבנן. הנה לכאורה מקום יש בראש לומר דמדאורייתא לא בעייא בדיקה במוך רק בלא הרגישה שדם יוצא מגופה סגי להפסיק בטהרה ולמנות ז' נקיים. ואמינא לה ממאי דאמר שמואל פ' הרואה כתם דף נ"ו. בבשרה עד שתרגיש בבשרה. וכן פסקו הטור וש"ע סי' ק"ץ דבר תורה אין האשה טמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה. וכיון שכן אחר דאינה מרגשת בעצמה שיוצא דם יכולה למנות ז"נ בלי שום בדיקה וקרא דכתיב ואם טהרה מזובה היינו שאינה מרגשת וספרה לה ז' ימים בספירה בעלמא סגי מדאורייתא ורבנן הוא דאחמור להצריכה בדיקה במוך. ברם נראה דהא ליתא ותחילה נובין ונדון לענין הפסק טהרה ואח"כ לענין ז' נקיים תנן התם דס"ח נדה שבדקה עצמה וכו' בדקה עצמה ביום הז' שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה. ולאחר זמן בדקה ומצאה טהורה הרי זו בחזקת טמאה ע"כ ומתני' איירי בנדה שעדין לא הוחזקה זבה ואחר שבבדיקת יום הז' שחרית בדקה ומצאה טמאה הגם דאינה מרגשת שרואה דמדקתני ובין השמשות לא הפרישה. משמע דאינה מרגשת בראיית דם ולא חסר ממנה רק הבדיקה. ואפי"ה מוקמי' לה בחזקת טמאה הגם דאחר ימים בדקה ומצאה טהורה הא קמן דמאי דאינה מרגשת בראיה לא מהני ובעייא בדיקה. ומוכרחים אנו לחלק בין מתני' לההיא דשמואל דמתני' דאיירי באשה שכבר ראתה והוחזק מעין פתוח לא אמרינן דפסק עד שתבדוק ותראה שפסק הדם בבירור לא כן ההיא דשמואל איירי באשה שהיא בחזקת טהרה כל עוד שלא הרגישה אינה טמאה. ומעתה הדברים ק"ו ומה היכא דלא בא עדין לחזקת זבה רק לחזקת נדה אמרי' דכל עוד דלא בדקה ומצאה טהורה עדין ימי טומאה נמשכים ובאים ומוקמי' לה בחזקת רואה אחר ימי נדה והו"ל זבה. כ"ש היכא דהוחזקה זבה דלא מוקמי' לה בחזקת טהרה אלא ע"י בדיקה ומדקתני הרי זו בחזקת טמאה נראה דמדאורייתא קאמר. ותו מדפליגי התם אי הוייא זבה ודאי או ספק זבה והש"ס הוה בעי לאוקומי פלוגתייהו אהך מתני' מוכח דהויא מדאורייתא ואף על גב דאסיק דבאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הוא דפליגי אבל אם בדקה ומצאה טהורה לכ"ע הויא ספק זבה מ"מ משמע דהוי דאורייתא אף דלא הרגישה. והטעם כיון שהוחזק מעין פתוח וכן משמע מדברי רש"י התם דס"ט אמאי דקאמר רב זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרת למנין ז"נ ומסיק הש"ס דבר מיום הפרשה קאמר וכגון שלא בדקה עד יום הז' דסופן אעפ"י שאין תחילתן מהני כ' רש"י ז"ל ומיהו הפרשה בטהרה בעייא דמשהוחזק מעין פתוח ליכא לאחזוקי בטהרה עד שתבדוק ותמצא שפסק כדאמרי' במתני' דהפסקה בטהרה בעייא ע"כ. הרי דגם בזבה בעייא הפרשה בטהרה ע"י בדיקה לאוקומה בחזקת טהרה וטעמא טעים הואיל והוחזק מעין פתוח:

אלא דאכתי עומדת לנגדינו סוגייא דהתם בההיא דאפליגו רב ורבי חנינא היכא דבדקה בשבעה נקיים תחילתן או סופן דלרב עלה לה ולר"ח תחילתן וסופן בעינן. ומייתי הש"ס ברייתא דטועה לענין טבילה בזמנה לסיועי לרב ומסיק דה"ק אם אמרה ראיתי ואיני יודעת כמה אם בימי נידה ראיתי אם בימי זיבה ראיתי מטבילין אותה ט"ו טבילות שב לנידה ותמני לזובה ע"כ ודייק הש"ס דאי ס"ד ספורין לפנינו בעינן כל הני טבילות ל"ל תספור ז' והדר תטבול. אלא לאו רבנן היא דאמרי לא בעינן ספורין לפנינו. ולפום ריהטא משמע שלא הפרישה בטהרה וא"כ לרב נמי קשיא דהא אסיקנא דלרב כל כמה דלא הפרישה (בהרה) [בטהרה] בחזקת טומאה קיימא וכיון דלא הפרישה אמאי מחייבא שום טבילה וליכא למימר דלחומרא הוא דבעיא טבילה שמא כבר עברו ז' ימים בלא ראיה והגם דלא הפרישה מחייבינן לה טבילה שמא לקושטא דמילתא כבר עברו ז' ימים שלא ראתה בהם דא"כ היכי בעי הש"ס לאוכוחי מהכא דלא בעינן ספורין לפנינו דילמא לעולם לטהרה לבעלה בעינן ספורין לפנינו והכא לענין טבילה בזמנה מצוה משום חומרא הוא דמטבילינן לה שמא כבר עברו ז' ימים שלא ראתה בהם. ומדחזינן דדייק הש"ס מוכח דדין אחד להם דגם לענין טבילה בזמנה בעינן דבדקה כדבעי' או דאיכא לספוקי דבדקה אבל היכא דידעי' דלא בדקה לא בעייא טבילה הגם דעברו ז' ימים שלא ראתה בהם והדרא קושיא לדוכתא הא לא הפרישה בבדיקה.

ואם נדחוק לומר דמשמע ליה להש"ס דהאי ברייתא איירי באומרת שהפרישה ולא ידעה אימת או דמספקא לא בהא ומשו"ה חייבת בטבילה שמא הפרישה בבדיקה. אכתי קשה ממ"ש הש"ס התם כ"ט דתניא אשה שיצאת מליאה ובאה ריקנית והביאה לפנינו ג' שבועים טהורים ועשר שבועות וכו' מטבילין אותה צ"ו טבילות וקאמר עלה הש"ס שבוע קמא מטבילין אותה בלילותא דילמא יולדת זכר היא. שבוע ב' בלילותא אימר יולדת נקבה היא. ביממא אימר יולדת זכר בזוב היא וכו' אמ"ר ירמיה מדפתי כגון שבאת לפנינו בין השמשות ופריך שבועתא קמייתא לטבליה ביומי דילמא כל יומא ויומא שלימו לה סיפורין דילה. הא מני רע"ק היא ע"כ מפשטא דתלמודא משמע דלא הפרישה בבדיקה דהא יצאה מליאה ובאה ריקנית קתני משמע דלא עבדא שום בדיקה דהא לא ידעה אימת יצאה הריונה ואפשר דבין השמשות שבאת לפנינו יצא הריונה ומאין לנו להסתפק שהפריש' בבדיקה. וכן מש' לכאור' מדברי רש"י ז"ל ד"ה והביא' לפנינו ג' שבועים וכו' ולא דק כולי האי דיום זה ספק טמא שמא ראתה בו ביום קודם שבאה לפנינו וכו' ומשבאה לפנינו לא ראתה ע"כ. משמע דאין לה שום טהרה אלא משבאת לפנינו. ואי נימא דאיכא למימר דלאו דוקא משבאת לפנינו אלא באותו יום ואיירי שהפריש' בטהר' קודם בואה. אכתי קש' מנ"ל לש"ס לאוקומי ברייתא בהכי וכרע"ק דוקא דבעי ספורין בפנינו. לוקמא בלא הפריש' בבדיקה ואתייא ככ"ע ומדלא אוקמא הכי משמע דלרבנן הפרשה בטהר' לא מעכבא. ואפשר דהש"ס דייק לה מדקתני בברייתא ג' שבועים טהורים משמע דהפריש' קודם דאל"ה לא מיקרו טהורים. ומאי דכ' רש"י ז"ל ומשבאת לפנינו לא ראתה היינו ע"י הפסקה בטהרה שקדמה לביאתה לפנינו. הוברר דמשבאה לפנינו לא ראתה והיינו מדקתני ג' שבועים טהורים:

והנה התוס' שם ס"ט ד"ה שבעה וכו' כתבו וז"ל מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורין לפנינו מדטובלת אעפ"י שלא הפסיקה בטהר' ולא בדקה נמי בתחילת ספורין דאע"ג דלא בעינן ספורין ובדוקין בזבה קטנה. בזבה גדולה בעינן. ועוד סוף סוף סגי לה במה שבדקה ביום הספיר' וכו' ע"כ משמע מדבריהם דהאי ברייתא איירי דלא הפסיקה בטהרה ואפי"ה בעייא טבילה. וקש' טובא דהא הם עצמם כתבו בדיבור הקודם דלרב נמי כל זבה צריכה הפסק טהרה וא"כ ברייתא דלא בעי' לא אתייא כותיה והיכי מייתי לה רב גופיה לסייעתא גם ליכא לפלוגי בין לטהרה לבעלה ובין לענין טבילה בזמנה דא"כ ליכא סיעתא מהאי ברייתא דמילתיה דרב הוי לענין טהרה לבעלה וכמו שהוכחנו לעיל. ויותר יש לתמוה בדברי מוהרש"א ז"ל דנחית לקושיא דידן מדרב אדרב ומכח זה בחלקות ישית בין טהרה לבעלה לטהרת טביל' בזמנה וסייעיה למילתיה מדברי התוס' הנז"ל. ותיקשי ליה דא"כ מה הוכח הוכיח רב מהאי ברייתא דלא בעי' ספורים בפנינו נימא דלעולם שפו"ב בעינן והכא מספיקא שמא לא ראתה הוא דמצריכינן טבילה ומאי תיובתא איכא מהכא לר"ח דבעי ספורים לפנינו דאצטריך רב אחא בריה דרב יוסף לתרוצה אליבא דר"ח באומרת איני יודעת אם ספרתי נימא לר"ח נמי דדוקא לבעלה הוא דבעינן ספורין לפנינו אבל לענין טבילה בזמנה מספיקא שמא לא ראתה מטבילינן לה. כי היכי דאמרינן לרב דהגם דלבעלה בעייא הפסק טהרה לענין טבילה בזמנה לא בעינן:

ואפשר דס"ל דלרב דאית ליה דבדיקת סופן מהני לתחילתן ומוקמינן לה בחזקת טהרה הגם דלא בדקה בתחי' ומהני האי חזקה כאילו בדקה בתחי' מהני נמי בדיקת סופן לענין טבילה בזמנה גם להיכא דלא הפרישה בטהרה כיון דלא הרגישה אבל לר"ח דבעי דוקא תחי' וסופן ובדיקת סופן לחוד לא מהני לאוקומא בחזקת טהורה א"כ גם לענין טבילה בזמנה לא מהניא בדיקת סופן דחזקה לא מהניא ולא מידי דכל דלא בדקה בתחי' בחזקת רואה מוקמי לה ואמטו"ל מותבינן מהאי ברייתא לר"ח ואצטריך ר"א בריה דר"י לאוקמא באומרת איני יודעת אם ספרתי.

ברם לפי שיט' זו דברי התוס' ז"ל צ"ע דאיכא למידק חדא דכיון דפלוגתא דרב ור"ח לא הויא לענין הפרשה בטהרה רק לענין בדיקת ז"נ. א"כ מי בקש זאת מידם להביא ראיה לבדיקת ז"נ מדלא הפסיקה. והיה די להם לומר מדלא בדקה בתחי' הנקיים ותו קשה במאי דתירצו דסוף סוף סגי לה במאי שבדקה ביום הספירה וכו' דהאי תירוצא סליק שפיר למאי דבעו לאתויי מדלא בדקה בתחי' הנקיים ותירצו כיון שהוא יום אחד סוף היום עולה לכולו אבל למאי דבעו למילף מדלא הפסיקה בטהרה לא סליק האי תירוצא והתוס' נקטו בתחי' דבריהם תרתי ודחו חדא וקמייתא אכתי כדקיימא קיימא.

לכן אפשר לומר דהתוס' ס"ל לגבי זבה קטנה כפשטא דברייתא דמיירי שלא הפרישה בבדיקה דכיון דאינה צריכה שימור רק יום אחד מהני בדיקת יום השימור בלא הפרשה קודם וכונתם להוכיח לבדיקת הז"נ דזבה גדולה מבדיקת יום א' דזבה קטנה דכי היכי דלזבה קטנה דבעייא יום אחד מהני בדיקת סוף היום לתחילתו ה"ה לגבי זבה גדולה תיהני בדיקת סוף הז' לתחילתן ומאי דנקטו בדבריהם הפרישה בטהרה הוא לאחזוקי תחי' היום בטהרה. דאי הוה איירי בהפרישה בטהרה א"כ תחילת היום הוי כחזקת טהרה כיון שאינה צריכה שימור רק יום אחד וכבר בדקה קודם כניסת היום הוי כאילו בדקה בתחי' יום השימור וליכא סייעתא לרב. אבל השתא דאמרי' דלא הפרישה בטהרה א"כ תחי' היום אין לו חזקת טהרה ומאי דמהני לה הוא בדיקת סוף היום לאוקומי כוליה יומא בחזקת טהרה הכי נמי נימא לזבה גדולה דבדי' סוף הז"נ עולה לתחי' לאוקימונהו כלהו בחזקת טהרה וכרב דאמר סופן אעפ"י שאין תחי' ודחו דאין ראיה מזבה קטנה לזבה גדולה דבזבה קטנה כיון שהוא יום אחד סופו עלה לתחי' לא כן זבה גדולה שהם ימים מחולקים ואף על גב דסיפא דברייתא איירי בהפסיקה בטהרה היינו משום דמספקי' לה בזבה גדולה דחיק ומוקי נפשיה בהפסיקה בטהרה לא כן רישא דברייתא דאיירי בזבה קטנה תפסינן כפשטא דברייתא דלא הפסיקה וצ"ע.

שוב מצאנו להרמב"ן בחי' לנידה ע"ד ס"ט שכ' וז"ל הא דאקשי' טועה וכו' אף על גב דרב מ"מ בדיקה בהפסקה בעי שאני התם דכיון דילדה ודאי פסקה אלא דיום א' לא ידענא מאי סייעתיה וכו' התם לא הפסיקה בטהרה שהרי אנו חוששים שמא עכשיו כשבאת לפנינו ראתה וכו' ואיכא למימ' דהוה משמע ליה מעיקרא דהכי קתני יום א' טמא ראיתי והפסקתי ואיני יודעת כמה ראיתי והפסקתי דבלא הפסקה לא מהני. גם הר"ן ז"ל בחי' שם כ' וז"ל וא"ת והא מ"מ לכ"ע בעייא הפסק טהר' וליכא י"ל דכיון דקתני יום אחד טמא ראיתי משמע שהפסיקה בטהרה שאל"כ היאך היא יודעת שיום א' בלבד ראתה ע"כ. הרי מבואר מדברי שני המאורות הגדולים דגם לענין טבילה בזמנה לא סגי בלא הפסק טהרה וא"כ פשיטא דהויא מדאורייתא וגם למה שכ' התוס' וכפי מה שפי' בדבריהם מוהרש"א ז"ל דלא בעי הפרש' לענין טבילה בזמנ'. מ"מ לטהרות ולבעלה מודו דבעינן בדיקה לאחזוקי בטהרה וכמו שהוכחנו לעיל דבעייא בדיקה מדאורייתא:

ומעתה זכינו לדין גם לספק הב' לענין בדיקת דתוך ז"נ דבעינן ע"י מוך אי הויא מדאורייתא דמהך סוגייא גופא דמייתינן לעיל מוכח להדייא דהוייא מדאורייתא מדאותיב רב לרבי חנינא מברייתא דטועה. דלדידיה דבעייא בדיקה תחילתן וסופן לעיכובא אמאי בעייא טבילה תספור והדר תטבול ואם איתא דבדיקות דתוך ז' לא הוו מדאורייתא לימא ליה שאני לענין טביל' בזמנה דמוקמינן לה אדאורייתא. ומדלא משני הכי מוכח דבדיקות תוך ז' הוו מדאורייתא ואמטו"ל פריך דבשלמא לרב דמהני סופן אעפ"י שאין תחי' בודקות קודם טבילה והיינו סופן אלא לר"ח דבעי תחי' וסופן מדאורייתא כל היכא דלא בדקה בתחי' לא הוו ספורים וא"כ תספור והדר תטבול:

עוד יש להביא ראיה מדתנן התם הזב והזבה שבדקו עצמן ביום א' ומצאו טהור וביום הז' ומצאו טהור ושאר ימים שבנתיים לא בדקו רבי אליעזר אומר ה"ה בחזקת טהרה ר' יאושע אומר אין להם אלא יום אחד ויום הז' בלבד ר' עקיבא אומר אין לה אלא יום הז' בלבד ע"כ. ויש להבין במאי פליגי והנה סברת רע"ק ור"א יש לפרש דרע"ק דס"ל דבעינן ספורים ובדוקים ספורים היינו רצופים כל ז' ובדוקים בכל יום ויום ואם יום אחד מהם לא בדקה לא מיקרו ספורים. ור"א ס"ל כיון שבדקה וסופן מוחזקים הם בבדוקים ושפיר מיקרו ספורים אבל דברי רבי יהושע לא אתבריר לן טעמיה. ותני עלה בגמ' אמ"ל ר"א לר"י לדבריך אתה מונה לסירוגין והתורה אמרה ואחר תטהר אחר אחד לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אמ"ל ר"י ואתה אי אתה מודה בזב שראה קרי ובנזיר שהילך סככות ופרעות שמונה בסירוגין והתורה אמרה והימים הראשונים יפלו ור"א בשלמא התם לטמאה בה אמר רחמנא שאינה סותרת אלא יומה ואי משום אחלופי זב בבעל קרי לא מחלף נזיר שהילך ע"ג סככות ופרעות נמי מדאורייתא אהל מעלייא בעינן ורבנן הוא דגזור ורבנן בדאורייתא לא מחלף אבל הכא אי חיישינן דילמא חזאי בספק אתי לאחלופי בודאי ע"כ ואיכא למידק דמדאותיב ר"א לר"י מקרא מוכח דמאי דקאמר ר"י דימים שלא בדקה לא עלו (לא) [לה] הוי מדאורייתא וא"כ מאי קמהדר ר"י מנזיר שהילך סככות וכו' דהוי מדרבנן ותו דממאי דקאמר לקמן אבל הכא אי חיישינן דילמא חזאי בספק אתי לאחלופי בודאי משמע דמאי דמותיב ר"א לר"י היינו דהו"ל למיגזר מדרבנן ולא הוי מדאורייתא. ותו קש' מאי דקאמר דילמא חזאי בספק אתי לאחלופי בלאו האי טעמא דאתי לאחלופי כיון דחיישינן דילמא חזאי דהוי מדאורייתא לסתור ולא בעינן למיגזר מדרבנן דילמא אתי לאחלופי. ותו צריך להבין את"ל דהוי מדרבנן כדמשמע מדקאמר אתי לאחלופי בודאי קשה דמאי שנא האי מנזיר שהילך סככות וכו' דהתם הוי ספק אהל ולא גזרינן אטו אהל ודאי והכא גזרינן ספק אטו ודאי והא אמרת דאורייתא בדרבנן לא מחלף ומאי שנא.

ונראה לפרש דר"א קמותיב לר"י בממ"נ דאי ר"י יש לו להשיב על מאי דמקשי ליה מקרא מ"מ מדרבנן מיהא ליגזר ותחי' אותיב ליה מקרא דאחר תטהר דהוי מדאורייתא ושאני ליה דמאי דקפיד קרא ארצופים היינו דלא לפסוק טומאה ודאית וראיה מבעל קרי דהגם דהוי טומאה דאורייתא לסתור יומה עכ"ז שאר ימים עלו לה אף אתה אל תתמה על ימים שלא בדקה דהגם דאותם הימים אינם עולים עכ"ז אינם מפסיקים דלא לכל מיני טומאה אמר קרא אחר אחד לכולן גם נזיר שהילך סככות ופרעות הוי ספק אהל מדאורייתא ואפי"ה אינה סותרת אלא יומה וה"ה דוכוותא. ובתשו' ר"י אזדא לה קושיית ר"א דבעי לאותובי דמדרבנן מיהא לגזר דהא בבעל קרי ובנזיר שהילך דמייתי ר"י לא גזור בהו רבנן וה"נ דוכוותא ור"א ס"ל דנהי דלמאי דמקשי מקרא דאחר תטהר איכא לשנויי כדשני ליה ר"י דדוקא לטומאה ודאית הוא דקפיד קרא וכדאשכחן בנזיר שהילך סככות וכו' עכ"ז מדרבנן מיהא איכא למיגזר הכא הגם דבנזיר שהילך ובבעל קרי לא גזרינן יש לחלק דזיבה וקרי הם שמות מחולפים וא"כ זב בבעל קרי לא מחלף גם בנזיר שהילך סככות וכו' דהוי ספק אהל ומדאורייתא לא סתר וכמו שדרשו בפסחים פ"א וכי ימות מת עליו במחוורת עליו דהיינו אהל ודאי ולא אהל ספק ומדרבנן נמי לא גזור הגם דשם אחד הם דתרוייהו אהל מיקרו אבל הם משונים בצורתם דאהל קבוע דסתר הוי מין אחד וסככות ופרעות מין אחד ולא אתו לאחלופי דמשונים הם במעשיהם ובצורתם. לא כן הכא דמאי דחיישת דילמא חזאי היינו דם וראיה ודאית דסתרה מדאורייתא הוי דם וכיון דתרוייהו שם אחד וצורה אחת להם אי חיישינן דילמא חזאי בספק אתי לאחלופי בודאי.

א"נ והוא הנכון דזיבה וקרי ואהל ודאי וסככות שניהם הם דברים ממשיים וחד הוי מדאורייתא וחד הוי מדרבנן. אמרינן דאורייתא בדרבנן לא מחלף אבל הכא דליכא אלא חששא דילמא חזאי בספק הגם דהוו דרבנן לצד שתאמר חזאי הויא טמאה מדאורייתא וליכא ראיה דהויא מדרבנן ומדחזו אנשי דלא עלו לה אמרינן ודאי ראתה ואפי"ה לא סתרה ואתו לטהר היכא דודאי ראתה. ברם הא דאמרינן דר"א קבלה מיניה דר"י למאי דאותיב ליה מקרא ואכתי קשה ליה דליגזר מדרבנן הוה סליק האי פירושא שפיר אי הוה גרסינן בסיפא אמ"ל ר"א בשלמא התם וכו' ומדגרסינן מד"א וכו' משמע דהש"ס מפרש חיליה דר"א דקא מותיב לר"י מעיקרא וכיון שכן האי ור"א הוי פירושא דמאי דקאמ' בברייתא אמ"ל ר"א לדבריך וכו' והש"ס הוא דמפרש טעמא דר"א דלא ניח"ל במאי דקאמר ר"י. ולכן אפ' לפרש דמאי דקאמר ר"י דימים שבנתיים לא עלו לה היינו מדרבנן ומאי דקאמר ר"א לדבריך אתה מונה לסירוגין היינו לפי דברך דלא גזרת מדרבנן אתה בא למנות בסירוגין גם ברואה ודאי והתורה אמרה אחר תטהר ור"י שאני ליה דהא אשכחן דוכוותא בזב שראה קרי ונזיר שהילך וכו' ולא גזור בהו רבנן ור"א דקמותיב ליה ולא ניח"ל בשינוייא דר"י משום דאיכא לפלוגי כדכתיבנא לעיל. והכי חזינן למוהר"ם מלובלין ז"ל בחי' שפי' דר"י לא קאמר דלא עלו רק מדרבנן. וגם לפי שיטה זו דמאי דקאמר ר"י דלא עלו לה ימים שבנתיים לא הוי רק מדרבנן דוקא לימים שבנתיים אבל בדיקת יום אחד ויום ז' לר"י ולר"א ובדיקת כל הז' לרע"ק הוו מדאורייתא וכמ"ש לעיל.

יש להוכיח מדברי ס' התרומה הלכות נידה סי' פ"ז דבדיקת תוך ז"נ הוייא דאורייתא דאפלוגתא דרב ור"ח דאייתינן לעיל הוה בעי למפסק הלכתא כרב מדחזינן דאותיב הש"ס למילתיה דרב מברייתא דטועה ומשני לאו מי אוקימנא כרע"ק. ומדשביק הש"ס לאוקומא כר"א דהלכתא כותיה ואליבא דר"ח ומוקי לה כרע"ק כדברי רב. משמע דהלכתא כותיה דרב. וכתב הרב ז"ל דיש לדחות דאף לר"ח לא אתיא כר"א דלר"א כיון דשרינן ביום א' ויום ז' אף מדרבנן יתיר מן התורה בבדיקת יום ז' בלבד. איברא דדברי הרב ז"ל נפלאו ממני דהיכי מצינן למימר דלענין טבילה בזמנה מודה ר"ח דדי בסופן אעפ"י שאין תחי' דא"כ היכי דייק רב מברייתא דראיתי וכו' אם בימי נידה ראיתי אי בימי זיבה ראיתי מטבילין אותה ט"ו טבילות ואי ס"ד ספורין לפנינו בעינן תספור והדר תטבול ומאי דוקייא לימא ליה ר"ח מודינא לך דמן התורה די בסופן אעפ"י שאין תחי' ואנא דאמרי מדרבנן ואמאי דחיק ומוקי באומרת ספרתי ואיני יודעת כמה ספרתי וכו' לתרוצה אליבא דר"ח אלא ודאי דלר"ח גם מן התורה בעינן תחילתן וסופן וכדדייקינן לעיל.

איך שיהיה עכ"פ הרב ז"ל הוא משלנו דבדיקת תוך ז' הויא מדאורייתא אלא דבעי למי' דרך דחיה דאפשר דגם לר"ח די באחת סופן אעפ"י שאין תחי' וכבר הוכחנו מדברי הש"ס דלא מצינן למי' הכי והכי מוכח מדברי הרשב"א ז"ל בתהה"א שכ' לא בדקה עצמה כלל באחת מימי הספירה וכו' אינה טהורה שאין בהם ספורים כלל ע"כ מש' דספירה דקרא היינו בדיקה גם הרא"ש ז"ל כתב וז"ל אבל אם לא בדקה עד יום השמיני לא מיקרו ספורים משמע נמי דספו' דקרא היינו ע"י בדיקה והכי משמע להדייא מפשט דברי מרן ז"ל בב"י גבי פלוגתא דרב ור"ח שכ' וכיון דכל הני רבוותא מספקא להו אין להקל בדבר שהוא ספק איסור כרת עכ"ל משמע דבדיקת הז"נ דאפליגו בה רב ור"ח הוי איסור כרת אי לא בדקה כדבעי. גם משמע מדבריו דבדיקת דתחי' וסופן לר"ח תרוייהו מדאורייתא וזה שלא כדברי הרב בעל ס' התרומה. ואין לדחות ולומר דמאי דקאמר מרן אסור כרת הוא עיקר האיסור דהיינו איסור זבה וכמו שמצינו בש"ס דסוכה י"ז דשבת דחמיר דחיובו בסקילה גם עירובי חצירות דהוו מדרבנן חמיר מסוכה דהויא מדאורייתא דלענין פסק הלכה כיון שאין בו איסור תורה לא הו"ל לאחמורי ותו דכל כי האי הו"ל לפרושי ולא למסתם לה ולמימר בדבר שהוא ספק איסור כרת.

והנה האי מתני' גופה הובאה בת"כ דאיתא התם וספר לו לעצמו מכאן אמרו הזב והזבה שבדקו עצמן יום אחד וכו' ר"א אומר הרי היא בחזקת טהרה. רי"א אין להם אלא יום א' ויום ז' בלבד. רע"א אין להם אלא יום ז' בלבד. וכתב הרב קרבן אהרן ז"ל וז"ל לעצמו דלא בעי לבדוק בכל יום ויום מימי הספירה דלא חייש קרא אלא אספירה בעצמה לבד דכתיב וספר לו לעצמו ולא לראיה. מכאן אמרו בפרק בתרא וכו' בחזקת טהרה הואיל ותחילתן וסופן בטהרה. ולא זכינו להבין דב"ק דאי מפרש דקרא לא קפיד רק אספירה דוקא ולא בעינן בדיקה מאי האי דקמפרש בדברי ר"א דהוו בחזקת טהרה הואיל ותחילתן וסופן בטהרה דהיינו ע"י בדיקה א' וז' והא אמרת דלא בעינן בדיקה כלל ואם נאמר דמאי דקאמר דלא בעי היינו בכל יום ויום אבל א' וז' בעי מאי האי דקאמר דלא חייש קרא אלא אספירה ותו ק"ל דלפי פירושו מאי דמייתי הברייתא מכאן אמרו היינו לדברי ר"א אבל לדברי ר"י ורע"ק לא דרש קרא לו לעצמו דהכי מסיק הרב גופיה למילתיה אבל הלכה כדברי ר"א דלא בעינן ספורים ובדוקים והיינו וספר לו לעצמו וא"כ אמאי מייתי דברי ר"י ורע"ק ואי בעי לאתויי מאן דפליג אהאי דרשא (דלא) [דלו] לעצמו הול"ל אבל ר"י אומר וכו' לאשמועינן דהאי דרשא לא אתיא אליבא דר"י ורע"ק ולא אשמועינן ברייתא דת"כ מאי דרוש ר"י ורע"ק בהאי לו.

ולולא פירושו נלע"ד לפרש דמאי דדריש מלו לעצמו היינו דהוי נאמן הוא לעצמו ולא בעי עדים ומייתי מתני' דתנן שבדקו עצמן וכו' ואתייא ככ"ע. ומנא אמינא לה ממ"ש הש"ס בכתובות ע"ב אי דלא ידע נסמוך עילוה דאמר"ח בר כהנא אמר שמואל מנין לנידה שסופרת לעצמה שנא' וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה הרי דהש"ס קדריש לה לענין נאמנות. א"נ אפשר לפרש לאידך גיסא דצריכה לבדוק עצמה ולא סגי בלא הרגישה דהכי משמע לו לעצמו שצריך לבדוק עצמו ומייתי מתני' דאליבא דכולהו תנאי בעי לבדוק עצמו ואי לא בדקו לא עלתה להם ספירה. ומסייע להאי פירושא דברי הראב"ד ז"ל בס' בעה"נ שער הפרישה דשו"ט בענין הבדיקה אי בעייא חורין וסקין בטהרות או לא ובתו"ד כתב וז"ל אבל בדיקת החלוק לא כלום היא שהרי בדקו את עצמן שנינו. ובגמ' אמרינן בדקה עצמה לא בדקה חלוקה וכו' עכ"ל הרי דלשון לעצמו מתפרש שפיר על בדיקת גופו וכמ"ש וק"ל.

הנה זאת חקרנוה ביני ובין מר מחותני כמוהרי"ל זלה"ה ומדברי שנינו העלתי כדכתיבנא בס"ד דבדיקת הפסק טהרה ותוך ז' ע"י מוך בפנים הוו מדאורייתא וכן ראיתי להרב חוות דעת ז"ל דפסק כן והביא קצת מהראיות שהבאתי ושוב ראיתי ג"כ להרב סדרי טהרה שהאריך בזה יע"ש. והנה אחר שזכיתי לאור באור החיים מלך שלם מעיין חכמה ומקוה בינה בלבי היתה שומה להרצות דברינו אלה לפניו והגם דכבר הוו בה קמאי מ"מ אין מדרש בלא חידוש ועל החדשות יניף ידו ואם ייטבו דברי לפניו אגילה ואשמחה שכיווננו לדעתו דעת עליון ושוב משכתי ידי כי מכיר אני מיעוט ערכי עלי ולא הלכתי בגדולות ממני והנה בעת"ה לבי כאש בוער ולא אוכל עוד להתאפק (מלחרצות) [מלהרצות] דברי אלה לפני רו"מ עטרת תפארת ראשנו אולי תעלה ארוכה למחלתינו יען נודע לי מפי מגידי אמת כי הרבה נשים בעיר זו פרקו מעליהן עול הבדיקה וזה דרכם כסל למו ג' ימים הראשונים קושרין בגד מבחוץ ובודקים בו אם אין בו כתם ואחר עבור ג' ימים מחזיקין עצמן בטהרה ומסירין אותו הבגד ומשלימין ד' ימים אחרים בלי שום בדיקה וכשמעי עמדתי מרעיד ואשתומם על הדבר איך נהיה הדבר הזה בעיר המלאה לה חכמה ותבונה וגם אם לא היה חיוב בדיקות הללו רק מדרבנן הרי דינא יתיב וספרין פתיחו וכל הפוס' ראשונים ואחרונים פסקו להדייא חיוב בדיקות הללו ומי יקל ראש נגדם ועוד יגדל הכאב לפום מאי דאסיקנא לעיל דבדיקות הללו מדאורייתא נינהו ובליתא דאיסור כרת כמ"ש מרן ז"ל היאך יעלה על הדעת לחסר דבר ממה שבא מפורש בפוסקים. ועמדתי מתבונן מאין יצא להן זה לחלק בין ג' ימים הראשונים לאח"כ ולא מצאתי כעת דבר ברור זולת אם נאמר ששמעו ס' ר' פרץ ז"ל שהחמיר דאם מצאה כתם בג' ימים א' של הספירה לא תלינן בשום דבר אבל בד' ימים אחרונים תלינן אם עברה בשוק של טבחים וכו' ואם נאמר שדברי ר' פרץ הן מעיקר הדין ולא משום חומרא לא זכינו לידע מנ"ל הא לחלק בין ימים הראשונים להאחרונים והגם דבכל התורה קי"ל בתלתא הויא חזקה אליבא דרשב"ג. לענין זבה הגם דלהביא לידי טומאה הוי בג' ימים מ"מ להוציא מידי טומאה חזינן דקפיד קרא אשבעה ימים דוקא אם לא שנאמר דר' פרץ משום חומרא הוא דפסק כן וכן כתבו מן האחרונים והני נשי טועות בשתים חדא דרבינו פרץ בא להוסיף על מ"ש הפוס' דבעיא בדיקה בפנים כל השבעה ואם עברה בשוק של טבחים וכיוצא דקי"ל דתלינן בהם ע"ז החמיר רבי' פרץ דבג' ימים הראשונים לא תלי' לקולא אבל לא בא לומר דאחר ג' ימים לא בעיא בדיקה ח"ו. זאת שנית דהאי דעבדי שכורך עליה סמרטוט מבחוץ בדיקת חלוק מקרי ולא בדי' מוך באופן דהאי מנהגא הוי בהפך מכל הפוס' וישתקע הדבר ולא יאמר.

עוד זאת אדרש אל בת עמי כי הגידו לי שפקחות שבהן כשמוצאות כתם בבגדיהם מעברת עליו מי לימון ויש להן סימנים מומחים לטהר את השרץ כפי המראה הנשאר בכתם אחר העברת מי לימון ולפי חוסר דעתן אכשור דרי ונתחכמו יותר מן התנאים והאמוראים והפוסקים שלא מצאו סימן להכיר אם הוא צבע אודם אלא ע"י העברת ז' סממנים כמבואר בש"ס ופוסקים ואף גם זאת מסיק מרן ז"ל בב"י ובש"ע דהאידנא לא בקיאינן בשמות הז' סממנים הלכך נפל ענין ז"ס בבירא ולא מצאו אופן אחר לבדוק אם הוא צבע אודם והני נשי בקיאי טפי מנייהו לטמא ולטהר לרחק ולקרב.

וכבר מצינו להאחרונים ז"ל שכ' דאין לסמוך על הסימנים שנוהגות הנשים בהעברת הכתם ולא נמצא מי שכ' שיש סמך על סימני הנשים רק הרב שלטי הגבורים ז"ל והבאים אחריו חלקו עליו ופסקו דלא סמכינן עלייהו ולהם שומעים דבההוא עובדא דאתא לקמיה דהרב שה"ג כבר היה שם במה לתלות ולטהר ולתוספת טהרה הוסיף סניף זה ולא אתוקם ולהיות הדבר תמוה בעיני כ"כ איך נתפשט היתר זה ביניהן חפשתי בספרים ומצאתי להרב זכו"ל ח"ג שכ' ששמע שנשים זקנות מעבירות מי לימון וכו' וקרא עליה ערער ואני אומר שראוי לחטט אחר המנהג ולגדעו כאשרה וקמי שמיא גליא כי לא מלבי להשתדל בענינים אלו אכן רוח היא באנוש ולעצור במילין לא אוכל ואמרתי אני אל לבי הא ספר תורה גבן עטרת ראש חיים ומלך חי עד העולם אציע דברי לפניו דרך משא ומתן של הלכה אם כה יאמר הלא דברך טובים ונכוחים הנה נא בטחתי חכם בחכמתו. חפץ ה' בידו יצלח לתקן את אשר הנשים עוותו. ונגילה ונשמחה בישועתו. ואם כה יאמר אין כאן רק פטומי מילי דברי מהבל ימעטו נאם העבד קשור באהבתו. ומייחל תשובתו. ח"פ איזמיר ביר"את ה' חפץ ובתורתו

ע"ה

אברהם לארידו

ס"ט

תשובה מחיים על דברתי מלכי צדק תורה וגדולה מעלת הרב המובהק חסידא קדישא ופרישה גדול הנאמר באברהם נר"ו יאיר וזרח. צדיק כתמר יפרח. אכי"ר דרואה אנכי כי כל דבריו אמת וצדק חכם וירא לאפרושי מאיסורה. ושרטט וכתב את חוקי האלקים ע"פ התורה. בהני תלת מילי חדא בבדיקת המוך אחורי תנינא בענין העברת מי לימון ועד הג' בענין הבדיקה בז' הימים וכמעט שעברתי בדברי קדשו דעתי מסכמת עמו לכל הדברות ולכל האמירות וחפץ חיים להשתעשע באמרות טהורות אך כמו צער בנפשי דאין לי פנאי לישא וליתן כ"א בזאת אגיד לאדוני דראיתי להרב בנימן זאב סי' קמ"ז מאי דקפיד מר על הבדיקה במוך יע"ש. והא דהעברה בלימון לא תהא כזאת בישראל ובאזמיר יע"א לא יש בנשים דתעשה כזאת ובנות ישר' מחמירות על עצמן ביתר שאת משום דכסיפא להו לשאול לחכם והולכות בכל דבר לחומרא ועינינו הרואות דהיושבים על המשפט דשואלים הלכו בהם כמה מילי דאיסור והיתר בהווה בכל יום תמיד ולא משכחת אשה שתבא לב"ד לשאול שום דין מהל' נדה משום דמתביישות והולכות בכל ענין לחומרא.

אך בזאת בענין הבדיקה לז' הימים ראתה עיני להגאון בדורו. הנדפס עתה ספרו חסד לאברהם תאומים נר"ו יאיר אורו בתשו' יו"ד סי' ס"ב דצ"ז ע"ד דעמד וימודד ארש על מ"ש הרב דגול מרבבה סי' קצ"ו על מה שפסק מרן כשי' הסוברים דבעי בדיקה ביו"א וז' ולא סגי תחלתן ולא סופן וסופן ולא תחילתם דהוא הדין בדיקה א' מימים האמצעיים וז' דמהני והאריך לפלפל בזה וזכר עשה למ"ש בתשו' מעיל צדקה סי' ס"ג ועל מ"ש הרב נודע ביאודה ח"ב סי' קכ"ח ובסוף כתב וז"ל ומעתה בזה"ז דאין מתחילין לספור ז' נקיים עד יום וי'ו לראייתן ורוב נשים פוסקות מלראות ביום ההוא בזה שפיר י"ל דלא בעינן תחילתן וסופן לכ"ע הואיל ואינה עלולה לראות בימים אלו קמה לה חזקת טהרה דאשה להחזיק הימים כספורין לפנינו ושנית שהרי הרז"ה דכתב דלא הוקבעה הל' כרב דסגי בתחילתן או בסופן סיים דבזה"ז שלא החמירו בנידה אלא ממנהג בנות ישראל שיהיו נדונין כס' זיבה לספור ז' נקיים סמכינן אדרב ונהי דהרב"י סתם להחמיר גם בזה"ז להצריך בדיקה תחי' וסוף ואנו צריכים לקבל דבריו באימה אבל אין בזה רק חומרא בעלמא שהחמיר עלינו עכ"ד וכשאני לעצמי מרגלא בפומי דהירא את דבר ה' יזהיר לאשתו בינו לבינה על עניינים כאלו שתזהר הרבה דהוא איסור כרת והטומאה חמורה ונפקיה מיניה בנין דלא מעלי ובכל דבר אשר תהיה לה ספק ושאלה אשה מבעלה דישאל לחכם שהוא בקי ויודע להשיב כפי התו' ובזה אין למו מכשול וצור ישראל יצילנו מכל חשש איסור אכי"ר: