חיים ביד/ו
סימן ויו[עריכה]
ראיתי מראות אלקים עליונים למעלה האירו ברקים. מעשה ידיהם של צדיקים. כולם קדושים. מן הגזע ומן השרשים. הראשון אדם מעשה ידי אומן. מר באתריה זרוע המיומן. הדר הוא הרב השלם הדיין המצויין בר אבהן ובר אוריין רב משרשיא כמוהר"ר חיים יצחק מתתיא כן ארולייא נר"ו הפליא עצה הגדיל תושיא. עלה בקבץ ופנה לסובב סובב הולך על מעשה רב הרב המובהק המאיר כברק דין אבא כמוהר"ר אברהם בן ארולייא זלה"ה פום ממלל רברבן. אשר שרטט וכתב במעשה שבא לידו בזפק של עוף גדול הנק' אינדי"אנה שהיה נקוב הכיס שלו למטה מן המעי' והולך לקורקבן והורה גבר רב שרי עפ"י התורה. כאשר מילתא אמורה. ואחריו לו קם גבור ואיש מלחמה במלחמתה של תורה נחל נובע מקור חכמה. מומחה ופקיע. שמו נודע בשערים מידע ידיע. בקי בטרפיות כר' יוחנן. סיני ועוקר הרים וטוחנן. זה דודי וזה רעי מע' הרב הכולל. כל הנשמה תהלל. ריכא ובר ריכא כמוהר"ר חיים דוד חזן נר"ו שר המסכים על ידו. של מר ניהו רבה ר' אבא הוא אברהם ז"ל להלכה ולמעשה עזר כנגדו. אחר כל אלא אנה אני בא במקום שבעלי תשובה ובפרט במילתא כדנא שכבר נשמעה קרן אור פני מלך חיים מלכי בקדש המלך דוד נר"ו מלא רוח חכמה ובינה. וגם אומנה שאיני מופנה משתי צדדים עול צבור דאיתי קמאי כאשר יעידון יגידון כל רואי. זאת שנית טירדת הדפסת ספרי נוטא תורה וחיים ה' יגמור בעדי אך להפצרת הבן בחכמה רב חינא נר"ו שהפציר בי בכמה כתבים על ידו ע"י שלוחו וגם משום עשה דכבוד תורה רב אחא משבחא המלך דוד נר"ו כל כבודי. שגם הוא בקש ממני שהעמוד על הדבר אחוה דעי גם אני הנה באתי לעשות רצו' חפצתי. ואען ואומר בקיצור נמרץ את אשר אנכי אחזה בענין זה הוא כוותיה דמני"ר רב אחאי הרב הכולל המעלות לדוד נר"ו ומטעמיה כי כונת דברי הרב המובהק דין אב'א גדול הנאמר באברהם נכונים בטעמם מצד עצמם כי נדון שלו שהיה שבזפק עצמו נקוב הכיס שלו למטה מן המעי' ההולך לקורקבן דהיינו כי המעי' הנז' הוא תחוב וקשור בשטח אחד מן הוישט ועובר על גב הזפק ומתפשט עד הקורקבן וכל שניקב בגב הזפק יהיה כפי' רש"י ורבים אשר אתו הוא לצד הוושט לבד הוא מה שנקרא גג הזפק וטריפה או אם יהיה גם עד תום הזפק המתפשט ע"ג הזפק מהמעי' הנז' דהיינו שחט הזפק כפירוש ריב"א ז"ל וכשנשלם זאת המעי' ויוצא מן הזפק עד הקורקבן שיש שם עוד זפק אחר אי מקרי ניקב הזפק וכשר או ניקב הקורקבן ואסור ויש לאסור בזה מספק וכדברי הרבנים שהביא מורינו הרב הגדול החבי"ב ז"ל בכנה"ג חיו"ד סי' ל"ג הגה"ט אות ל"ג וכמו שסיים הרב (הפוסת) [הפוסק] גדול הנאמר באברהם ז"ל בסוף לשונו וכתב הכי דאפי' אותו מעי' היוצא לקורקבן מספק"ל לרבנן אם הוא מן הזפק אם (ניתב) [ניקב] כשר משמע דפשיטא להו שעד אותו מעי היוצא מן הזפק נקרא גג הזפק ולא עד בכלל ומן ההוא והלאה בכלל זפק הוא אלא דאותו מעי לצד הקורקבן ספוקי מספ"ל אם הוא מן הזפק או מן הקורקבן וכו' ככתוב בדבק וכוונת דבריו פשוטים כי כל עוד שהנקב אינו במעי עצמה לצד הוושט או לצד הזפק בגבו דאז (אוכא) [איכא] טעם לאסור מצד ניקב גג הזפק למר כדאית ליה (ולמה) [ולמר] כדאית ליה וכשיוצא המעי ממה שהוא מקושר בזפק שיצא מכל שטח הזפק והולך ומתפשט עד הקורקבן אזי יש מקום לאסור מצד הקורקבן לסברות הפוס' ז"ל אמנם בזפק עצמו בכיס למטה מן המעי' שאינו סמוך ממש למעי' זה כ"א בכיס עצמו למטה לא יש בזה שום פקפוק כלל דמקרי ניקב הזפק לבד ולא גג שאין זה גג הזפק להטריף וכמו שכן הסכים ג"כ מע' רב אחאי דוד מלך ישראל נר"ו ויש לי לומר בפשיטות בכונת הרב הפוסק גדול הנאמר באברהם ז"ל דמ"ש הרי דאפי' אותו מעי היוצא לקורקבן מספק"ל לרבנן וכו' משמע דפשיט"ל שעד אותו מעי דיוצא מן הזפק נקרא גג הזפק ולא עד בכלל וכו' ר"ל כי אותו מעי הדבוק ע"ג הזפק בכל השטח כולו עד שיצא מגבו של זפק כל המעי הדבוק למעלה ע"ג הזפק הוא מה שנקרא גגו של זפק לדעת ריב"א לא כן כשכבר יצא המעי מעל גב הזפק ועבר משטח הזפק הרי הוא נכנס אח"ך בסוג אחר שמא הוא מן הקורקבן שאוסר הנקב במשהו וכמ"ש התוס' ומ"מ נדון שלו שהנקב הוא בכיס הזפק למטה מן המעי כשתי אצבעות אין מקום לאסור כלל ויפה דן להכשירו אליבא דכ"ע וכהסכמת רב אחא שר המסכים המלך דוד חיים עד העולם נר"ו כי השיעור לאסור בניקב בגגו של זפק הוא שיעורו בשני קצוות הזפק במקום חיבור הוושט ומעי כשיעור טבעת יד אבל כל של מטה מהטבעת הנז' אפי' במקום חיבור הוושט כשר אליבא דכ"ע וכ"ש וק"ו כשיהיה הנקב עוד למטה בכיס הזפק דאין בזה צד מקום לאסור ואולם בניקב המעי עצמו בכל מקום שיהיה יש לאסור כהסכמת כל רבני האחרונים ודלא כהרב גור אריה הלוי ז"ל שם ביו"ד סי' ל"ה וכמ"ש רב אחא משבחא המעלות לדוד נר"ו זולת היכא דיש לנו ב' ספקות דאז יש לנו להתיר אף דהוי הספק מחמת חסרון ידיעה וכמ"ש הרב חסד לאברהם ז"ל שם בתשו' חיו"ד סי' ב' וכמש"ל ועמ"ש בס' בית יצחק הנ"מ לאחד מרבני אשכנז בשער הספקות סי' ס' עיש"ב וכמו כן נמי אם יהיה הספק ספק דאינו מתהפך עכ"ז יש להכשיר כדעת רוב הפוס' דס"ל דלא בעינן ס"ס המתהפך וכמ"ש הרב אהל יוסף ז"ל בתשו' סוס"י ט"ו יע"ש ועיין לרבינו הגדול הגאון מרן זקני זצ"ל בספרו המשובח חקרי לב חיו"ד ח"א רס"י קכ"ו דקצ"ט ע"ב שהביא מ"ש מוהרימ"ט והרב פרי חדש להכריח דגם בס"ס שאינו מתהפך חשיב שפיר ס"ס עש"ב ועיין עוד מ"ש בזה בס' הנחמד בית יצחק הנז' שם בשער הספקות סי' י"ט וך' ע"ש ועמ"ש הרב המופלא רב כהנא מוהרי"ך בס' הבהיר זרע אמת ח"ב ובהשמטות אחר קיצור הל' טרפיות מה שנשא ונתן ע"ד הרב בית יאודה ח"א במנהגי ארג'יל דקי"ד ע"ג במ"ש דברי מר רבו יע"ש וכעת אין הס' מצוי אצלי זהו מה שנר' לי כעת לע"ד להלכה ולמעשה כוותיה ומטעמיה דרב אחאי המלך דוד נר"ו ודבר ה' בפיהו אמת ככל מה שהסכימה דעתו אף ידי תיקון עמו וזרועי תאמצנו ואתפלל בעדו תמיד כל היום אברכהו יפוצו מעינותיו חוצה תורת חכם מקור חיים מזכירין אותו לשבח זה ספר כתב איש רבי הכי קרא שמו תורת הזבח כן ירבה וכן (פרוץ) [יפרוץ] לתורה ולתעודה עשות ספרים הרבה כל קבל די רוח יתירה ביה ואפריון נמטיה אשר זכה וזיכה את הרבים להוציא לאור תו' חתומה משפטים ישרים. הני ספרי דבי רב מאירים לארץ ולדרים. המה הגבורים אחד האב אבינו רועינו. ראשון לציון תנא ירושלמאה גאון עוזינו מורינו הרב הגדול אור הירח גדולים חקרי לב זיע"א דנפיש זכותיה. ואחד הבן ברא כרעותיה. התייר הגדול רב תנא אליהו רבא אביר הרועים. רב ספר'א אר'ח משפט תמים דעים. יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיו ידיו רב לו וירום ונישא כסא וסמוכות שלו גם ברכות יעטה מורה. לבן חכם טוייאנא דחכימי רב חינא נר"ו דנפיש נהוריה. ומרוה גם הוא יורה אכולא כרכא הרגוונא ילבש והמניכא. ונזכה ונחייה כולנו חיים. על התורה ועל העבודה בעזר אלקים חיים אמן:
ודע דכזאת וכזאת היה מעמד שלשתינו תרי מגו תלת בדיני טרפיות אוריין תליתאי ונדפס בסה"ק חקקי לב ח"א ביו"ד סי' כ"א ושם דכ"ה ע"ג ד"ה וכמו כן ראיתי להרשב"ץ הנה שם חסר תיבת דמשמע ע"ש דהרי בתוך תשו' הרשב"ץ ליכא רמז לענין מבחוץ כלל כ"א דהמעיין יר' דמשמע מדבריו לבדוק מבחוץ כפי השאלה אם אנו חייבים לחזור אחריהם ולפי התשו' דכתב כל היכא דאפשר למבדק נזקקין מפני שמצוי בהן טרפיות תדיר וכו' ע"ש והרי מי יצא ערב על החששות שכתב הרב המלך דוד הנה זה דודי נר"ו שם דכ"ה סע"א בין מבפנים למבחוץ ואיש לא יצילנה מהרעותות הללו ופשוט: