חיים ביד/ה
סימן ה[עריכה]
שאלה מעשה שהיה כך היה שבכפר אחד שם נמצא שוחט ובודק יחידי מכמה שנים כשר וירא שמים והנה בעתה ויהי ביום ד' כשהלך לשחוט מן הבהמה למינה למקולין כמנהגו ויען נמצא שם בכפר שוחט אחר שהוא משוחטי מתא כי בלא"ה היה רוצה לשחוט השוחט מתא שם בכפר כדי לשלוח בשר לעיר הלכו שניהם יחדיו (וביותם) [ובהיותם] במקולין לקח השוחט שבכפר הסכין שלו והשחיזו ובדק אותו ונתנו לשוחט מתא כדי שיראה אותו כהסכמת הקדמונים והשוחט מתא הרגיש בבדיקתו שהסכין היה פגום ואמר לו לשוחט שבכפר יראה שנשמע חזק באמצע ובל' לעז מירי קי סיינטי פ'ואירטי אינמיד'ייו ר"ל שיש פגימה בסכין באמצע ושוחט הכפר הנז' אומר שלא היה פגום מפגימה כי אם הרגש דק מן הצד באורך מעט ושוחט מתא הנז' הוא אומר שהיה פגום וכמעט היה הולך השוחט של הכפר לשחוט ושוב נזכר שהיה שם שוחט אחר להראות סכינו ושוחט הכפר הנז' מכחישו שמעולם לא עלה על דעתו לשחוט מבלי הראות סכינו לשוחט מתא ושלא היה פגום כי אם הרגש וראיה לזה שבהעברה והשחזה קלה נתקן הסכין ואילו היתה פגימה בסכין הזה לא היו נתקן תכף כי צריך טרחא גדולה בסכין כזה לתקנו. עוד העיד השוחט מתא שאחר שבדק שוחט שבכפר בבדיקת הריאה אמר השוחט שבכפר צריך להוציא הריאה לחוץ שיש כאן בועות ויהי כהוציאה אותה החוצה ראה השוחט מתא סירכא אחרת אחת מחידוד הגובה וארוכה לגבי האומה ואמר ליה לשוחט שבכפר למה צריך לראות הבועות מאחר כי כבר היא טריפה מסירוך הסירכא הנז' ולפי דבריו של השוחט מתא הוא שלא ראה זאת הסירכא יען לא אמר שיש לראות כ"א בועות ושוחט שבכפר משיב שהוא אמר צריך לראות סתם וכונתו לומר שצריך לראותה כל גם סירכא זאת אם היא חיתוך או חידוד ומה שלא פירש הוא יען כבר אמר שצריך לראותה והכל בכלל ואפי' אחר הוצאת הריאה החוצה היה ביניהם חילוק דיעות ששוחט מתא אומר שהיה חידוד גמור ושוחט הכפר לא החליט שהיה חידוד ואמר שהיה ספק ואם היא חיתוך אפשר שהיא כשרה ואמ"ל שוחט מתא עתה תראה ע"י נפיחה שהיא חידוד ויען כבר הטריפוה מחמת הבועות לא הוצרכו לברר ע"י נפיחה אם היתה חידוד או לא ע"כ הגיע תוכן הדברים עתה יורנו המורה בשוחט זה שבכפר מה דינו אי צריך העברה חדש ימים וגם אי סגי בקבלת דברי חברות וגם על העתיד אם לבודקו אם הוא בקי בבדיקת הסכין ובתיקונו באימון ידים וגם בבדיקת הריאה או אינו צריך שהרי הוא בחזקת כשר על הכל יבא דברו הטוב ושכמ"ה.
תשובה צריך לחקור בדין שוחט ההולך לשחוט ובשעת שחיטה קודם שישחוט חטפו אחר הסכין מידו ונמצא סכינו שהיה פגום אם נפסל השוחט בהכי או לא ואען ואומר כי בודאי הוא נפסל כמבואר מתשו' הרשב"א ח"א סי' תקצ"ד ותרי"ג והביאה מרן בב"י ביו"ד סוס"י ח"י שנשאל על ראובן ושמעון שהיו טבחים ממונים לשחוט ואמר ראובן לש' בדוק סכין זה ובדקו שמעון שני פעמים מהי"ב שצריך ונתנו לראובן וראובן היה הולך לשחוט ולקחו לוי מידו ובדקו ומצא בו פגימות ומונעים הברורים מלשחוט וראובן מתנצל ואומר שאעפ"י שהיה הולך לשחוט דעתו היה לבודקו קודם שישחוט והשיב (באמא) [באמת] כך נראין הדברים שזה מיקל בבדיקת הסכין כי בודאי כשנתנו לשמעון לא לבודקו לחצאין נתנו לו וכשראה שלא בדקו כדינו קבל מידו והלך לשחוט מעשיו מוכיחין עליו שהיה די לו באותה בדיקה ולפיכך מעבירין אותו ומיהו אם נראה בעיניכם שהיה כעין שגגה ושהוא אדם כשר מחזירין אותו ובלבד שיקבל דברי חברות בפני ג' חכמים וכו' שלא ישוב עוד לדברים אלו עכ"ל וכ"פ מרן בש"ע שם סעיף י"ט ומור"ם בד"מ שם יע"ש וא"כ כאן נמי בנ"ד אם היה הענין שזה השוחט היה הולך לשחוט בסכין זה וכמעט שנזכר והראה לשוחט אחר ואמר לו שהיה פגימה והשחיזו ושחט בסכין כשר הרי הוא כעין דינו של הרשב"א כי כמו שבנדון הרשב"א שהיה בשוחט שהלך לשחוט בסכין פגום ולקחו מידו קודם שחיטה שפסק להעבירו שנראה שמקל בבדיקת הסכין כמו כן יש לומר בנ"ד כי כיון שנראה שהיה הולך לשחוט בסכין זה אלא ששוב נזכר והראה לשוחט אחר הרי היה נראה שמקל בבדיקות כיון שנמצא הסכין פגום וא"כ יש לדון שצריך העברה:
אכן נראה לחלק ולומר דל"ד נ"ד לנדון הרשב"א מכמה טעמי תריצי חדא כי ענין נדון הרשב"א הרי הלך לשחוט בפשוט ולולי שלקחו לוי מידו בפתע פתאום בלי ידיעתו לא היה מתברר הענין אם היה הסכין פגום או לא משא"כ בנ"ד כי השוחט נתן הסכין ברצונו הטוב לשוחט אחר להראות סכינו אם הוא יפה לשחוט או צריך תיקון וא"כ אין במעשיו של השוחט מוכיחים שהוא מקל בבדיקות אלא אדרבא הוא מורה שמחמיר שנתנו לשוחט אחר שלא סמך על דעתו לשחוט וכשאמר שצריך לתקנו קיבל דבריו ותיקנו ושחט בסכין כשר אח"כ ואה"נ אם לא היה זה השוחט עמו היה נותן דעתו לחזור ולבודקו עוד פעם ופעמים ומה שלא דקדק כ"כ בבדיקת הסכין כשהיה בידו מפני שסמך על ראיית השוחט אחר שיש לו אצלו הלא"ה אפשר שהיה מדקדק עוד יותר ואה"נ אם היה שולח ידו לשחוט ולקחו מידו היה לו פשיעה שלא דקדק יפה אבל מ"ש שמעיד עליו כמעט שהיה הולך לשחוט בלתי הראתו לשוחט מתא דבר זה אינו מוכרח כי שמא אפילו ראהו שהלך לשחוט וחזר קודם שהראה הסכין לשוחט מתא שמא היה הליכתו לאיזה צורך אחר וכשהגיע זמן שחיטה חזר להראותו. ועוד נראה לחלק כי בנדון הרשב"א מצאו בסכין פגימות וכו' המורים שהוא פוסל השחיטה משא"כ בנ"ד שהשוחט מכחיש שלא היה כ"א הרגיש דקה מן הדקה. והגם שראיתי להרב כסא אליהו ביו"ד סי' י"ח אות י"ג שכ' על תשו' הרשב"א ומצאה פגומה דהה"נ ספק פגום כמו שיע"ש מ"מ חילוק יש בין פגימה להרגש. ועוד כי בנדון הרשב"א כשנתן השוחט ראובן לשמעון הסכין לבודקו היה הכל בשתיקה שראובן לא שאל לשמעון אם הוא כשר או פגום וגם שמעון לא הודיעו וזה מורה על היותו מיקל בבדיקות שלא לחקור ולדרוש בבדיקה משא"כ בנ"ד כי כשנתן השוחט הסכין להראות דעתו לישאל עליו אם הוא ראוי לשחוט או צריך לתקנו וגם השוחט שהראו לו הסכין כבר גילה דעתו ואמר לו שצריך לתקנו ותיקנו ושחט כדינו. ועוד נראה לחלק כי בנדון הרשב"א כיון שהיה צריך בדיקת סכין י"ב פעמים כדי להכשירו לשחוט בו ונתנו ראובן לשמעון לבודקו והוא ראה שלא בדק כ"א ב' פעמים א"כ על מה סמך ראובן על שמעון ליתנו לבודקו ומעיקרא מאי סבר שנתנו לבודקו ולבסוף מאי סבר שלא שאל לו ומ"ג כי ראה שלא בדקו כראוי שאם בא לסמוך על בדיקת שמעון היה לו להצריכו שיבדקנו כדינו י"ב פעמים שאין בדיקה לחצאין וגם לשאול את פיו מה דעתו וכיון שלקחו מידו בלי בדיקה כראוי ומבלי שיגלה דעתו זה מורה כחוכא ואיטלולא להתל בו וזה מורה בודאי שמקל בבדיקות וזה מדוקדק בדברי הרשב"א שכ' וז"ל תשו' באמת כך נראין הדברים שזה מקל בבדיקת הסכין שבודאי כשנתנו לשמעון לא לבודקו לחצאין נתנו לו וכשראה שלא בדקו כדינו קיבל מידו והלך לשחוט מעשיו מוכיחים עליו שהיה די לו באותה בדיקה לפיכך מעבירין אותו משא"כ בנ"ד כי השוחט אחר שבדק לא סמך על דעתו לשחוט בסכין זה עד שהראהו לשוחט אחר וכשבדקו השוחט אחר ואמר שהיה פגום תיקנו ושחט בו ויש עוד הכרח אחר כי מצינו כי הרשב"א שחייב לראובן ולא לשמעון מטעם שראה שמעון בראובן שהוא מתפאר שהסכין יפה בנותנו לו סתם וא"כ ש' בהקפדה לא בדקו כראוי כמ"ש הרב דמש"א דמ"ד ע"ג שזהו הוכחה על ראובן השוחט הנז' שהוא מיקל בבדיקות כראוי והרב הלבוש שם ביו"ד סי' י"ח סעיף י"ט כ' טעם אחר דאין להאשים לש' שהוא סמך על ראובן עצמו שיגמור הבדיקה יע"ש דש"מ מדבריהם דבראובן הוא דיש לתלות הפגם הזה שמיקל בבדיקות כאמור משא"כ בנ"ד:
ועוד נראה לומר עוד חילוק ברור טוב ויפה כי כיון שיש הסכמה מב' המאורות הרבנים הגדולים מורינו הרב שורשי הים ומוה"ר מ"ז אור היר"ח ז"ל בגזרת נח"ש שלא ישחוט ויבדוק שוחט אחד מן הבהמ' למינה כ"א ב' יבדקו הסכין קודם שחיט' ואחר שחיט' ואחד בודק הריא' מבפנים והאחר בודק בחוץ דהיינו הגהה ואם עבר ושחט יחידי ודאי דנפסל השוחט וכמ"ש מרן בש"ע סי' א' משם תשו' הרא"ש וכן עשה מעש' מורינו הרב המובהק כמוהר"ש חכים ז"ל והעביר לשוחט ששחט יחידי וכמ"ש רב אחאי הרב המו' זה דודי כמוהר"ד חיים חזן נר"ו בס' תורת זבח סי' וא"ו אות ד' כמו שיע"ש ושם באותה ההסכמ' כתוב דבכפרים לא יש חיוב הסכמ' בגזרת נח"ש כ"א זו בלבד שאם ימצא שוחט אחר החיוב מוטל על השוחט לקרות לשוחט אחר שיבא עמו ואם אינו בא שוחט יחידי עכ"פ נרא' לומר כי בודאי כשימצאו ב' שוחטים ביחד גם בכפרים במקום השחיט' שהחיוב מוטל על השוחט להראות סכינו לשוחט אחר וגם לשוחט אחר חיוב מוטל להיות רוא' הסכין ולעשות הגה' בריא' וכיון שכן כאן בנ"ד שהלכו שניהם יחדיו הב' שוחטים למקום השחיט' כי בודאי החיוב מוטל על השוחט להראות סכינו לשוחט אחר מצד חיוב הסכמ' ואין בו שום ספק שהיה הולך לשחוט בלתי הראות כמו שחשבו בו וכמו שכתוב בשאלה דכמעט היה הולך לשחוט בלתי ראות הסכין לשוחט מתא דאין מקום לספק בזה ומ"ג עתה שנתחדש' הסכמ' זאת גם בכפר ההוא דכשיש שני שוחטים קבועים שילכו שניהם יחדיו א"כ אין מקום לספק ולומר כי השוחט היה שוחט בלתי הראות הסכין לשוחט אחר אחרי שהלך השוחט עמו וגם היה אתו עמו במקום השחיטה וכיון שכן ל"ד לנדון הרשב"א דהתם לא היה הדבר מוכרח לשוחט לשחוט בלתי הראות סכינו לאחר כי היה בחירי ברצון והראיה כי מבלי שיבדקנו שמעון כראוי נטלו ראובן מידו משא"כ בנ"ד כי הוא מוכרח להראות לשוחט אחר ולשאול את פיו אם כשר הסכין או לא ובלעדו אינו שוחט א"כ ליכא למיחש לתקלה ולבוא לשחוט בסכין פגום כלל וכמו שהיה כן לפי האמת כי אף אי יהיבנא ליה כל דיליה שהיה הסכין פגום בפגימה המטרפת כמו שאמר השוחט שראה הסכין ותיקנו ונתנו לו ושחט כראוי והרי כל עיקר הסכמת הרבנים הנ"ל אשר חייבו ששני שוחטים יראו הסכין הוא כי אם יפול האחד שלא הרגיש בסכינו אם ראוי לשחוט שיבוא רעהו וחקרו ויראה הסכין אם הוא פגום שיאמר לו (שיתקהו) [שיתקנו] ובודאי הגמור שאם אירע שהראה השוחט סכין שלו לחבירו ואפי' אמר לו בפירוש שלדעתו הוא כשר לשחוט ועכ"ז אינו סומך על דעתו וכשהראהו לחבירו ראה שהיה פגום פגימה המטרפת והוא הודה שלא הרגיש ונתנו לו ותיקנו שיהיה נפסל השוחט בעבור זה כיון דיש לתלות כי בהיות שוחט אחר הרואה אותו לא דקדק ואם היה הוא השוחט לבדו היה מדקדק יותר ועיין בס' דמש"א בפ"ק ד"מ ע"ב סי' נ"ב ס"ב וז"ל וכן אם לפעמים אם החכם שלח אחר סכינו של טבח בפתע פתאום ונמצא שהוא פגום אין משמתין אותו ואין מעבירין אותו ע"ש. וא"ת והרי מצינו בהסכמת הרבנים ז"ל אשר חייבו ששני שוחטים יהיו בבדיקת הריאה אחד בודק בפנים ואחד עושה הגה' מבחוץ ואם אירע שאמר הבודק בפנים שהריאה כשירה ובהוצאה לחוץ בדק הבודק הב' ומצא בה טרפות מעבירין אותו כמ"ש מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"א סימן קס"ח כמו שיע"ש ואמאי בבדיקת הסכין אם נמצא פגום אין מעבירין אותו ובבדיקת הריאה מעבירין אותו. ונראה תירוץ ברור לזה כי בבדיקת הסכין לית ביה שום חששא למכשול עון לבא לידי מעשה כיון שאינו עושה שום מעשה המביאו לידי איסור כמובן משא"כ בבדיקת הריאה מבפנים שיש כמה חששות הבאות למכשול עון כי באומרו שהוא כשר ונמצא טרף דיש לחוש כי לפעמים אפשר שהיתה סירכא בריאה בהיותה בפנים וע"י הוצאת הטבח הריאה לחוץ מנתקה וכמ"ש מז"ה ז"ל שם. כי זהו הטעם שיש להעביר לשוחט שבדק מבפנים אף שיש הגהה מבחוץ יע"ש בטוב טעם ודעת משא"כ בבדיקת הסכין ובכן נרא' דאין מקום להעביר לשוחט בעבור זאת ככל האמור.
פש גבן על ענין שכתוב בשאלה שבדק השוחט הריאה בפנים ואמר שצריך בדיקה בחוץ ויש בזה הכחשה בין ב' השוחטים שהשוחט הבודק בפנים אומר שהוא אמר בסתם צריך לראותה מבחוץ והשוחט אחר אומר שהוא שמע מפי השוחט הבודק בפנים שאין צריך לראותה בחוץ כ"א מחמת הבועות לבד והרי כיון שהיה בה סירכא אחת מחידוד העבה וארוכה לגבי האומה והוא לא ראם הרי יש מקום לפוסלו שלא ראה הסירכא הזאת והשוחט הבודק בפנים הוא מתנצל שסתם אמר צריך לראותה וגם הוא מכחיש כי אעיקרא לא היה סירכא זאת בחידוד כ"א בחיתוך וכיון שיצאת טריפה בלא"ה מחמת הבועות לא הוצרך עוד לברר ע"י נפיחה אם היתה חידוד או חיתוך ככתוב בשאלה. גם בזה נראה דאין מקום להעבירו לשוחט הכפר הנז' בעבור זה כי ל"מ אם נאמין לבודק הראשון שבדק בפנים שאמר סתם צריך בדיקה מבחוץ והוציאוה לחוץ ובדקוה ומצאוה טריפה דודאי אין בו שום פקפוק כלל אלא אפי' נימא כי הבודק הראשון ההוא אמר כי אין צורך לבדוק מבחוץ כ"א מחמת הבועות ובדקו מבחוץ ומצאוה שהיא טריפה מחמת הסירכא הרי יש מקום פטור כי הגם דיש עוד טרפות אחר הרי עכ"פ לא אמר כשירה ומ"ג כי יש הכחשה בדבר האמור בין ב' השוחטים ב' הכחשות הא' כי מעיקרא לא אמר אלא סתם צריך בדיקה וזאת שנית כי גם בהוצאת הריאה החוצה היה עוד הכחשה אחרת אם הוא חיתוך או חידוד ולא בא הענין לבררו כדברי מי א"כ פשיטא ודאי דאין מקום להעבירו בעבור זה והרי הוא נקי וצדיק שוחט הנז' שלא להעבירו מאומנותו ולפוסלו מחמת כל זאת ובהימנותיה ואומנותיה קאי ואינש לא ימחה בידיה.
ואחרי שובי נחמתי כי רואה אנכי בתשו' הרב מוהר"מ מלובלין ז"ל סי' ע"ו וז"ל שאלה אהובי בא השוחט אשר כתבתם אשר שלחתם אלי והנה לפי הדברים אשר הציע לפני לא מצאו בו שיצא ח"ו טריפה ממש מתחת ידו דהיינו שמצאו ששחט ממש בסכין פגומה אלא שמצאו שהיה סכינו פגום בלתי שעת שחיטה ואפשר שגם הוא בעצמו אם היה צריך אז לשחוט באותו סכין היה בודקו קודם השחיטה כדין והיה מוצא שהיה פגום לא היה שוחט באותו סכין אלא היה מתקנו כראוי ואח"ך היה שוחט בו וגם ליכא בירור שקודם שראוהו אז כבר שחט בהיותו פגום שהרי אפשר דכששחט בו לא היה בו שום פגימה גם לאחר שחיטה היה בודקו ולא מצאו פגום רק שאח"ך נולדה בו הפגימה מאיזה סיבה שהיה וא"כ הוא אין לשוחט זה דין טבח שיצאת טריפה מתח"י וכו' אלא הכל תלוי בזה שאם מוחזק הוא כבר בעיניכם לאדם כשר אז דנין אותו לכף זכות כאשר כתבנו ואם גם בזולת זה אינו מוחזק לכשר ומדקדק במצות השחיטה אין מהפכים בזכותו כאשר הוא מבואר בתשו' הרשב"א וב"י מביאה בסי' ח"י בטור יו"ד א"כ גם בזה האיש א"כ הוא שבזולת זה הוא אצלכם בחזקת אדם כשר כנז' אזי די בזה שהעברתם אותו לזמן מה וכו' יע"ש והרי נדון הר' מוהר"מ מלובלין עדיף טובא עשר ידות מנ"ד שהרי לא היה הסכין ביד השוחט לשחוט בשעת שחיטה עכ"ז החמיר עליו על שמצאו סכינו פגום אפי' שלא בשעת שחיטה כ"ש וק"ו נ"ד כי בשעת שחיטה ממש שהוא מוכן לשחוט בסכין זה מצאוהו פגום כי בודאי יש להחמיר עליו יותר ויותר אפי' אם נאמר שהשוחט לא בדק הסכין מתחילה אלא השחיזו ונתנו לשוחט אחר לראותו שאמר שהוא פגום וחזר ותיקנו הרי הא מיהא היה לו סכין פגום בעת שחיטה וכ"ש אם היה הענין שבדקו מתחילה כנז' בשאלה.
אלא דק"ל בדברי הרב מוהר"מ מלובלין ז"ל כי אחרי אשר ביאר הטב הדק כי לא היה לתלות שום מום בשוחט זה במה שנמצא סכינו פגום שלא בשעת שחיטה כאשר ביאר בדבריו רח"ב רח'ב שאינו נפסל וכמ"ש בשמו הרב כנה"ג ביו"ד סי' י"ט הגה"ט אות ל"ה יע"ש א"כ איך יש מקום להחמיר בו מתשו' הרשב"א כי נדון הרשב"א הוא בשוח[ט] שהי' הולך לשחוט בשעת שחיטה והראה סכינו לשוחט אחר לבודקו ולא בדקו יפה שהיה נראה שמיקל בבדיקות ומפני זה הוצרך הרשב"א לו' דאם נראה בעיניכם שהוא אדם כשר מחזירין אותו ואם נראה בעיניכם דמיקל ופושע ראוי שלא להחזירו אפי' בקבלת ד"ח כמו שיע"ש הרי דיש חילוק בין נדון שלו לנדון הרשב"א ז"ל ואיך החמיר כ"כ דודאי הוי חומרא גדולה מה שלא נמצא בשום פוסק כי כן דבריו צ"י. גם ראיתי להרב זרע אמת ח"ב חיו"ד סי' ד' ד"ז ע"ב שהביא דברי הרב מוהרמ"מ וכתב דבאמת שהוא חומרא גדולה יע"ש.
ומ"מ לא מפני שאנחנו מקשים ע"ד הרב מוהר"מ מלובלין ז"ל דל"ד לנדון הרשב"א נחלוק עליו לענין מעשה ובפרט במה שהוא מחמיר כי מיראי הוראה אנכי שצריך להיותנו בטוחים בשוחט זה שלא יכשיל לאחרים כיון שנכנסנו בו לבית הספק ולכן גם בנ"ד הגם כי השוחט הלזה הוא מוחזק לאדם כשר וירא שמים וכמ"ש בשאלה עכ"ז ראוי להחמיר עליו להעבירו זמן מה ואינו צריך ל' יום כדקי"ל בטבח שיצאת טריפה מתחת ידו וכדומה לו וכמ"ש הרב מוהרמ"מ שם וז"ל וא"כ גם בזה האיש א"כ הוא שבזולת זה הוא אצליכם בחזקת אדם כשר כנז' אז די בזה שהעברתם אותו לזמן מה ועתה שרוצה לחזור לכשרותו תושיבו ב"ד החשוב שבעירכם שתשב מעלתך עם ב' חכמים הלומדים החשובים שבעירך ויבא השוחט בפניכם ויקבל בפניכם דברי חברות וחומר שבועה שמהיום הזה והלאה ידקדק בבדיקת הסכין ובכל דיני שחיטה והבדיקה ושיהיה תמיד סכינו מונח במקום מוצנע בחזקת בדוק כדינו וגם תזהרו אותו שמהיום והלאה אם ימצא עוד אחריו דבר מה שלא ידקדק באיזה ענין התלוי בה' שחיטה ובדיקה אזי יהיה אחת דתו להעבירו ואז כשיקבל עליו כל הדברים הנ"ל יחזור לכשרותו ומ"מ תמנו איש הגון שתמיד ידקדק אחריו וישגיח על מעשהו עכ"ל וא"כ גם בנ"ד מן הראוי הוא כי די בהעברה יום או יומים וכ"כ הרב דמש"א דמ"ד ע"ג והרב כנה"ג יו"ד סי' ח"י הגב"י אות ס"ד וכ"ה דעת הרב אהל יוסף ז"ל בחיו"ד סי' א' בנדון כיוצא בזה יע"ש וא"ץ בזה חומרת העברת שלשים יום כמ"ש הג"א בפג"ה לדצ"ג ע"ב וכן הוא דעת הרוקח ומהרש"ל ביש"ש פג"ה סי' טו"ב ומהר"מ מינץ בשם ס' האגודה סי' כ"ה וכ"כ הרב דמש"א שם בחולין בפג"ה דרל"ו ע"ג יע"ש וכ"נ דעת מרן בב"י יו"ד סי' ס"ד ומורם שם בד"מ סעי' טו"ב יע"ש וכ"כ הרב כנה"ג שם ביו"ד סי' ס"ד אות קי"ח יע"ש. וראיתי להרב הגדול מרן זקני בס' חק"ל ח"א חיו"ד סי' קס"ט שהביא בתחילה מ"ש הרב כנה"ג ביו"ד סי' ח"י בהגב"י אות ס"ד משם הרב דמש"א שלמד מתשו' הרשב"א סי' תקצ"ד שמעבירין אותו אינו אלא רגע אחד ואח"כ מחזירין אותו כשחוזר למוטב וכדבריו (פתק) [פסק] בס' אהל יוסף חיו"ד סי' א' ותמה על זה שהרי כתב הג"א בשם ראבי"ה ז"ל דבטבח שנמצא אחריו חלב דיש להכריז עליו בביה"כנ בה"ב וכו' ויהיה חדש ימים שלא יעסוק באומנותו ולאחר חדש ימים וכו' יע"ש כמ"ש מרן בב"י בסי' ס"ד ורש"ל פג"ה וכ"כ הרב מוהר"מ מינץ בלתי שום חולק וכיון שכן איך למד מתשו' הרשב"א להיפך ועיקר דיוקו ל"מ וכו' ועוד קשה איך לא זכרו מכל הפוסקים שהבאתי שכתבו הפך וגם להרב כנה"ג ק"ל דבסי' ח"י כתב בסתם דברי הרב דמש"א ואילו בסי' ס"ד הביא כל דברי הפוסקים שכתבו כראבי"ה יע"ש. ואחהמ"ר נראה לע"ד ליישב דלק"מ כי לפי עניות דעתי האמת הוא כן שיש לדקדק מתשו' הרשב"א בסי' תקצ"ד ותרי"ט דבהעברה זמן מועט מהני כאשר יראה כל ישר הולך בדבריו וכאשר דקדקו הרב דמש"א והרב מהר"מ מלובלין בתשו' הנ"ל ושכ"כ הרב כנה"ג והרב אהל יוסף והיינו טעמא כי סגי להו בהעברת רגע וזמן מועט משום כי כיון שהיא חומרא יתירה שהחמירו על השוחט הלזה דאפי' לא שחט בסכין פגום שלא היה האיסור בפנינו ברור הטריפות שיבא להכשיל לאחרים באיסור ועכ"ז החמירו עליו בזה וכיוצא בזה דהוי משום חומרא יתירה אז די והותר בהעברת רגע או בהעברה למקצת ימים מועטים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כי כל זה הוא משום איום וגיזום ותחת גערה במבין כדי שידקדק יפה מכאן והלאה ויקבל עליו ד"ח ובהכי סגי ומסגי משא"כ כששחט השוחט בסכין פגום שהאיסור בעין וקרוב להיות מכשיל לאחרים באיסור שיבואו לאכול או טבח שיצאה טריפה מתח"י בבדיקת הריאה או שנמצא אחריו חלב ומכ"ש מוכר לאחרים דברים האסורים שבזה שבא דבר עבירה לידו אז צריך להחמיר להעבירו חדש ימים כדברי ראבי"ה והרוקח והאגודה והג"א ושאר דברי האחרונים והעד ע"ז כי הרב דמש"א שבפ"ק דחולין דמ"ד ע"ג שדקדק מתשו' הרשב"א הלזו דסגי בהעברת רגע אחד מר ניהו גופיה שם בפג"ה דרל"ו ע"ג פסק כדברי ראבי"ה בטבח שנמצא אחריו חלב דיש להחמיר עליו להעבירו חדש ימים ש"מ שהחילוק ברור כמ"ש ויש להרגיש על הרב מ"ז ז"ל שלא ראה לחלק בהכי וגם כי לא זכר שר מתשו' הרב מוהרמ"מ ז"ל שכתב ללמוד מתשו' הרשב"א דבהעברת קצת ימים סגי ומשמעות קצת ימים נראה דל"ב הא בדקדוק חדש ימים כי כמו שמצינו להרב מוהר"י הלוי ז"ל בתשו' כלל ח' סי' ס"ו דקל"ו ע"ב לענין כשכותבים הפוסקים קצת מהמפרשים משמע שהם רבים ויהיה לפחות שנים כמו שיע"ש כמו כן נימא נמי קצת ימים מיעוט ימים שנים אלא דגם להרב מוהרמ"מ הוא מן התימא שהיה לו להרגיש מדברי ראבי"ה ושאר הראשונים דקא בעו חדש ימים ולחלק כמ"ש וכמו כן ק"ל ע"ד רב אחאי הרב כמוהרד"ח נר"ו בס' תורת זבח סי' ואו אות ז' ד"ו ע"ב שהביא מחלוקת זה בשיעור ימי העברתו דלדעת הרב דמש"א והרב כנה"ג והרב א"י סגי ברגע אחד ושהרב אבינו מלכנו בס' חק"ל חיו"ד סי' קס"ט הכריח מדברי מרן ב"י בסי' ס"ד ורש"ל ומהר"מ מינץ בשם האגודה דבעינן העברה ל' יום ותמה על הרב כנה"ג והאהל יוסף וכן קבלנו בעירנו והוקבע המנהג להעביר לשוחט שיצאת טריפה מת"י ולטבח שמכר בשר שאינו מנוקר יפה ונמצא אחריו כשעורה לזמן ל' יום ואח"ך מחזירין אותו בקבלת ד"ח וכו'.
ולדידי אין כאן מחלוקת כלל דהפוס' שכתבו בשוחט שהיה מיקל בבדיקת הסכין כשלא שחט והכשיל לאחרים שיש להעבירו דאין צריך ל' יום המה מודים דבטבח שיצאה טריפה מת"י ושנמצא אחריו חלב כשעורה ומוכר דברים האסורים שצריך להעבירו לזמן ל' יום וכן הוא המנהג בעירנו אזמיר יע"א ועמ"ש הרב מוהריב"ל בח"א סס"י ג"ן והביאו הרב כנה"ג ביו"ד סי' קי"ט הגה"ט אות כ"ג במי שחשב למכור דברים האסורים ולא מכר אפילו באיסורים דאורייתא בקבלת ד"ח סגי יע"ש. וכ"כ הרב זרע אמת ח"ב חיו"ד סי' ד' ד"ז ע"ב וז"ל נראה לע"ד דאין להחמיר עליו וכו' מכמה טעמים חדא שלא מכר הטריפה ואיכא למימר שמא היה חוזר בו ולא היה מוכרה לישראל כמו שצידד מהריב"ל וכו' יע"ש:
ובכן זאת תורת העולה כי בנ"ד בשוחט זה הגם שאין לדונו כמיקל ופושע מסיבה שהוא אדם כשר וירא שמים כנזכר בשאלה עכ"ז כדי להכשירו לחזור לאומנותו ושישחוט מכאן ולהבא ויבדוק צריך תנאים רבים. ויצא הראשון כי צריך העברה זמן מועט יום או יומים כדברי הרבנים הרב דמש"א ומהרמ"מ ודעימייהו וכמש"ל ולא להחמיר עליו בהעברת ל' יום וכמש"ל. זאת שנית כי קודם שיחזור לאומנותו לשחיטה ובדיקה טרם כל צריך להראות סכינו לסומכים שבעיר לבודקו אם הוא בקי בבדיקת הסכין ובהרגשות ופגימות וגם אם יש לו אימון ידים אם נפגם הסכין אם יבוא מידו לתקן הסכין כדי לראות אם יש לו אימון ידים ולבודקו בדרישות וחקירות בשתים אלו. וכמו כן לבודקו בבדיקת הריאה ושימצא טוב ויפה בקי בבדיקת הסכין ואימון ידים ובבדיקת הריאה ככל האמור. וכן ראיתי להרב זרע אמת ח"ב חיו"ד סי' א' ד"ב ע"ד שכתב וז"ל אשר על כן על כל דברי האגרת הזאת נלע"ד למיעבד מילתא מציעתא דהיינו להעבירו קצת ימים ולהושיבו על כנו בקבלת ד"ח בפני ג' ולהזהירו שיהיה זהיר וזריז מכאן ולהבא אכן קודם כל דבר נכון לבודקו אם הוא בקי באימון ידים עפ"י בקיאים דכיון דאיתרע חזקתיה יש לחוש שמא שכח תלמודו יע"ש והרי הוא כדברינו אלא דיש להרגיש עליו במה שהקל בהעברה קצת ימים נראה דלא חש למ"ש ראבי"ה ושאר הראשונים דבעינן חדש ימים והרי כיון שנדון שלו היה בטבח שיצאת טריפה מת"י ואכלו הבשר שהכשיל לאחרים הרי הדין פשוט לכ"ע דלא סגי בקצת ימים אלא צריך חדש ימים כמו שביארנו לעיל וצ"י ועיין עוד להרב ז"ל סימן ד' ד"ז ע"ג שכתב להעבירו זמן מה וכו' יע"ש:
ואל השלשה ל'ו בא כי יבא לפני ב"ד של ג' לקבל עליו ד"ח כמבואר בש"ס וכל הפוס' וכמ"ש הרשב"א בתשו' הנ"ל והרב מהרמ"מ ועיקר קבלת דברי חברות היינו שיקבל עליו בפירוש להיות נזהר מהיום הזה והלאה בבדיקת הסכין לבודקו פעמים הרבה בתבונה ובדעת וגם בבדיקת הריאה בשכל טוב ודעת נכונה כמבואר בפוסקים והרב מהרמ"מ ז"ל שם בכלל קבלת דברי חברות שיהיה בחומר שבועה שמהיום הזה והלאה ידקדק בבדיקת הסכין ובכל דיני השחיטה והבדיקה כמו שיע"ש. ועל ארבע לו אשיבנו מ"ש הרב דמש"א ז"ל שם בפ"ק דחולין דמ"ד ע"ג והביא דבריו הרב כנה"ג שם ביו"ד סי' ח"י הגב"י אות ס"ה וז"ל ג"כ מיהא נלע"ד דלא סגי כשיקבל עליו ד"ח אלא בעינן שיקבל עליו ג"כ להראות סכינו בכל יום תמיד לחכם שבעיר אף שהחכם לא ישלח אחריו יע"ש וכיוצא בדברים אלו כתב הרב מהרמ"מ שם בסוף התשו' וז"ל ומ"מ תמנו איזה איש הגון שבקהלכם שתמיד ידקדק אחריו שישגיח על מעשיו יע"ש. וא"כ בנ"ד שזה השוחט הוא דר בכפר ואין שם חכם בקי בשחיטה ובדיקה נר' דאין מקום להכשירו כאשר דבר בקדשו הרב ד"מ בתשובתו שהשיב ע"ד הרב אהל יוסף חיו"ד סי' א' דט"ז ע"ד שאחר שהביא דברי הרב דמש"א אלו שהביאם הרב כנה"ג כנז"ל הוסיף לקח וז"ל ובנ"ד אם אפ' בכה"ג מוטב אבל אם הולך לעיר שאין בו חכם או שוחט אחר בקי בהרגשת הסכין אין אני מסכים להכשיר לשוחט זה יע"ש וא"כ גם אנכי הצעיר מיראי הוראה אנכי ואיני מסכים להיות שוחט בכפר יחידי אחר שנמצא בו עילה כל דהו ומי יודע מה יהיה אחריו נראה דאין להקל נגד דברי הרב דמש"א והרב מהרמ"מ וכאמור:
אכן מצאנו לזה השוחט תקנה ששם בכפר נמצא שוחט אחר וכפי הסכמת הרבנים ב' המאורות הגדולים דכשנמצאים בכפר ב' שוחטים שהחיוב לשוחט לקרותו ואם אינו רוצה לבוא אזי שוחט יחידי הן עתה שכבר הסכמנו כי חייבים לנהוג כהסכמת עירנו להיות ב' שוחטים אשר הם תמיד בכפר להיות ביחד בשחיטה ובדיקה ויען כי מפני איבה ושנאה בין שניהם לא איסתייעא מלתא לקיים כדבר האמור. הנה בעתה אנכי גוזר בגזרה דאורייתא ששני השוחטי' הנ"ל לא יוכל האחד לשחוט ולבדוק מן הבהמה דקה וגסה בלתי חברו ואפי' אם יהיה אנוס שאינו יכול לילך לא ישחוט יחידי ויבקש שוחט אחר משוחטי מתא שילך עמו וגם החיוב מוטל על שוחט מתא דבשעה שיקראהו שילך אתו עמו כי הוא מלתא דאיסור' שיש חששא להכשיל את הרבים ואיכא מצוה משום אפרושי מאיסורא הן אמת שראיתי להרב אהל יוסף בסוס"י א' די"ז ע"ג שרצה להשיב ע"ד הרב ד"מ בזה וכתב וז"ל גם מ"ש משם דמש"א שהביא הרב כנה"ג סס"י י"ח אות ס"ה וז"ל נלע"ד דלא סגי בקבלת ד"ח אלא בעינן שיקבל עליו להראות סכינו בכל יום לחכם שבעיר וכו' חומרא יתירה היא זאת ולא שבקינן פשיטותיה דכל הפוסקים הראשון אדם הרשב"א בסי' תרי"ט וכל הבאים אחריו דכתבו קבלת ד"ח היינו שיקבל לפני ב"ד שבעירו קטן או גדול שלא ישוב לכסלה עוד לעשות כזה וכשהוא מראה הסכין בכל יום תמיד לחכם כל ימי עולם היינו הקצבים שלנו שאנו בודקים הסכין ונותנין לו לשחוט ונמצא שאינו כשר לשחוט יחידי לעולם וחומרא זו לא שמענו ולא ראינו בשום פוסק שהצריכו קבלת ד"ח וכ"ש בנ"ד דלענ"ד אפי' קבלת ד"ח אינו צריך שכיון שכל כך ימים הראה סכינו יפה עכ"ל ואחהמ"ר יש להשיב כי כיון שרואה הרב דמש"א שיש בענין זה חשש ספק למכשול עון להאכיל נבילות וטריפות לאחרים א"כ בהיות טוב שלא יהיה לנו שום ספק לבא לידי מכשול עון החמיר בו שיראה סכינו לחכם שבעיר בכל יום ובודאי דאם יראה ימים רבים שסכינו יפה וכפעם בפעם בודק אותו אם יבוא מידו לתקן הסכין כשהוא פגום בודאי דחוזר לכשרותו והימים הראשונים יפלו ואה"נ שלא יהיה צריך תיקון זה להראות לחכם עוד כל ימי עולם ובסי' אחר נבאר שיעור זמן החוזר לכשרותו בס"ד. גם מ"ש דהיינו כמו הקצבים ל"ד כלל כי הקצבים צריך לתת להם הסכין בדוק ולעמוד על גבו בכל שחיטה ושחיטה וזה השוחט בהראות סכינו בכל יום לחכם די לשחוט כשמראהו בבקר אזי יישאר כל היום כולו בינו לבין עצמו. גם מ"ש ולא שמענו ולא ראינו בשום פוסק חומרא זו אין זה מן התימא כי כל רב וחכם בדורו כפי מה שקיבל חלקו מסיני אם נראה לו איזה צד שיבואו לידי איסור ובפרט במכשול עון כזה שמא יבא להאכיל נבילות לרבים בודאי כי הבא להחמיר תע"ב. גם הוא מן התימא שלא ראה להרב מוהר"מ מלובלין שגם הוא החמיר כיוצא בו וכתב תמנו איזה איש הגון שבקהלכם שתמיד ידקדק אחריו שישגיח על מעשיו יע"ש וא"כ בהיות טוב אם בא כל רב וחכם בדורו להחמיר במקום שיבא לידי איסור להכשיל את הרבים תע"ב וא"כ משה שפיר קאמר הרב ד"מ שאם במקום שאין אדם רואה מה יעשה השוחט הזה שאין מי שיבדוק אותו לא בסכין ולא בבדיקת הריאה איני מסכים להיות שוחט כי בודאי בשוחט כזה שלא הוחזק באומנותו כי הוא בקי כמ"ש הרב אהל יוסף בעצמו בשאלה ובכן עמד עמנו במקולין שלנו והיה מראה הסכין בכל יום ויום פעמים נמצא הסכין טוב ויפה ופעמים נמצא פגום וכ"כ בדבריו בתשובתו שם וכיון שכן נמצא שאין אנחנו בטוחים לשוחט זה להיות לו חזקה שהוא בקי בבדיקת הסכין ובאימון ידים וא"כ מי כהחכם יסמוך על שוחט זה לתת לו רשות שילך וישחוט במקום שאין מי שיראה מעשיו לבדוק אחריו כי בודאי הגמור כיון שאינו בקי כ"כ בבדיקת ובאימון ידים כמו שהיה נדון שלהם אין ספק שקרוב לודאי שיאכיל לישראל נבילות וטריפות ושומר נפשו ירחק מלהורות היתר כזה וכיוצא ולתת לו רשות. ומה שהקשה עוד שם הרב אהל יוסף על הרב ד"מ וז"ל ואם באנו להחמיר עליו לקבל ד"ח אין נדון זה חמור מנדון מרנא הרב"ד בחיו"ד סי' א' וב' דבסי' א' עבר השוחט על השבועה ובסי' ב' יצאת טריפה ונבילה מת"י השוחט ששחט קנה הכבש לבד והכשיר אותו ואפי"ה בקבלת ד"ח כל דהו שלא ישוב בדרך הזה עוד הכשיר אותו יע"ש כ"ש זה דקיל טפי עכ"ל ודבריו צ"ע רב דאדרבא איפכא מיסתברא דבשוחט שיצאת טריפה מת"י אפי' בפשיעה יש לו תקנה כיון שמקבל עליו לשוב ולקבל ד"ח הרי קי"ל דאין לך דבר שעומד בפני התשובה משא"כ כשמאבד ההרגשה וגברא לא חזי לאומנות זה כי אינו בקי לא בהרגש ולא באימון ידים שאם הסכין לא יבא מידו לתקן א"כ בודאי הגמור דגרע טפי ממי שהוא יודע ונכשל אפי' יהיה בפשיעה כיון דגברא חזי שהוא מומחה ובקי בהרגשות ובאימון ידים והרב אהל יוסף ז"ל הוא בעצמו שם בסי' א' דט"ז ע"א אחר שהביא לנדון שלו ראיה מדברי תשו' הרשב"א הנ"ל דחה בשתי ידים ולחלק יצא דאין הנדון דומה לראיה דנדון הרשב"א ז"ל היה השוחט בקי ומומחה בהרגשת הסכין אלא שבפעם הזאת הקל בבדיקות ולכך לא הרגיש אבל נ"ד שפעם ופעמים נתן סכינו בחזקת בדוק ונמצא פגום נמצא דחמיר טפי מנדון הרשב"א ז"ל דא"כ הוא נמצא מחזיקינן ליה בחזקת שאינו בקי בהרגשה א"כ יש לו מזור אם חוזר ללמודו קצת ימים להראות סכינו למומחים וכו' יע"ש הא קמן דהרב ז"ל הודה לדבר זה דהשוחט אשר הוא נכשל מחמת חוסר ידיעה הוא גרע מטבח שיצאת טריפה מת"י וצריך לחזור ללמודו וכיון שבחזרת לימודו לא נתחזק למומחה ובקי בהרגשה ובאימון ידים א"כ אין מקום לסמוך עליו שישחוט בעיר הוא לבדו מבלי שיראה אותו שוחט אחר מומחה אם הולך ביושרו או לא ואין מקום לדבריו להביא ראיה מדברי הרב"ד שהכשיר לשוחט שעבר על השבועה ושיצאת טריפה מת"י דנדון שלו שאינו מומחה ובקי בהרגשה גרע טפי. וכן בקדש חזיתיו להרב ד"מ עצמו בח"ג חיו"ד סוס"י א' דט"ז ע"ד שאחר שכתב דאם הולך לעיר שאין בו חכם או שוחט אחר בקי בהרגשת הסכין אין אני מסכים להכשיר לשוחט זה וכו' סיים וכתב וכן יש לעשות בנ"ד בשוחט דאבד אימון ההרגשה ב' וג"פ וכל מה שהיה צריך להכשירו מוהרי"ד בתחילה בקבלת ד"ח היינו מעשה שהיה שנפסל בענין השחיטה ובדיקת הריאה ולא בהרגשת הסכין כבנ"ד עכ"ל. הרי דהרב ד"מ עצמו כתב לחלק דלא תיקשי ליה מדברי הרב"ד ואף הוא היה מכוין להשיב דאין ראיה מדברי הרב"ד להכשיר לשוחט זה ודבריו חיים וקיימים וכוותיה נקטינן ובפרט במקום חשש איסור שיבא להכשיל לרבים באיסור נבילות וטריפות כי כל כמה דמצינן להציל מצילין וכל שאתה מרבה ספיקות וספיקי ספקות אין לנו להתיר לכתחילה באיסור כזה הווה ורגיל ומצוי והמחמיר בזה וכיוצא בזה תע"ב.
כי כן חל עלי חובת ביאור בפרט זה בשוחט ובודק שהוא בחזקתו ויש לו שטר סמכא אם יש כח בידינו לנסותו ולבודקו בכל עת שירצה הרב והב"ד שבעיר והנראה בודאי דבכל עת ובכל זמן אשר יארע איזה רינון בשוחט ובודק אפי' אם יהיה שיצא זכאי בדינו ולא נפסל עכ"ז יש לב"ד והרב שבעיר לנסותו ולבודקו ע"י הסומכים שבעיר כדי לצאת מידי ספק כיון שבידינו לברר כי כמה פעמים ראה ראינו לכמה שוחטים המובהקים באומנות מלאכת השחיטה והבדיקה ובקיאים בדינים וברוב הימים בדקו אחריהם ונמצאו ששכחו אומנותם ואימון ידים וגם אבדו ההרגשה והרי כתוב בשו"ת מוה"רי ווייל סי' ן' וז"ל ועל האחרים אם הם בקיאים בה' שחיטה ובדיקה שלחתי גברא דמהימן לי שיבדוק השוחטים והבודקים והביא דבריו הרב כנה"ג ביו"ד סי' א' בהגה"ט אות כ"ה וכתב עוד וז"ל וכתוב בס"ה ויש לב"ד לחקור ולדרוש אחרי הבודקים והשוחטים ולראות שיהיו בקיאים ומומחים וכשרי כי גדול איסור המכשלה בשחיטה ובדיקות המסורים לכל וכ"כ בס' ל"ח וז"ל הב"ח גם צריך להשגיח על השוחטים דהרבה פעמים נבדקים ולא ידעו נכונה ואף שנודע שהיו אצל חכם ונטלו קבלה וכ"כ בט"ז נהגו הגדולים לחקור אחר השוחטים וכו' יע"ש וכתב עוד הרב כנה"ג שם אות ל"ה מס' ספר הזכרונות שהאריך במוסר נאה ע"ז דיש שוחטים שלפעמים מרגיש ולפעמים אינו מרגיש בכולם אלא בקצתם מה יעשה זה האיש בשביל שלא יחטא ואשם בודאי כל מבקש ה' ורודף האמת יתפוס הודאי שראה הוא בעצמו שאינו מרגיש ולא יבטיח על נטילת רשות כי מי ידע בדבר יותר ממנו וכו' וראיתי לרבותי שהיו נוהגים ליטול בפתע פתאום הסכין מיד השוחטים בעת השחיטה לראות מה היא וכך היו משלחים בעדם ושואלין ודורשין מהם ה' שחיטה ובדיקה וכו' לידע אם נפלה בהם שכחה ולכן הרב או המורה הקרוב אל אחד מהכפרים אפי' רחוק ומתקרב בכתב ידו הר"ז קרוב אליו הדבר לתקן ולגדור פרצה להציל מכשול מדרך העם כי רבים הנכשלים בכמו אלה הדברים בעוה"ר מהם בלי מתכוין ומהם שהמנהג הרע כבר נעשה בעיניהם כהיתר ואין חוששין לו עכ"ד והם מתוקים מדבש עכ"ל הרי לך בהדייא כמה צריך להשתדל כל רב וחכם בעירו ואל שער מקומו לפקח ולהשגיח אחר השו"ב לבדוק אחריהם שמא שכחו אומנותם והדינים ויבואו להכשיל את הרבים וצריך לנסותם בפתע פתאום ליקח הסכין בעת השחיטה ולראותו וכן שמעתי מפה קדוש רב רחומאי הרב החסיד כמוהר"ר נסים זרחיא אזולאי ז"ל שהיה תלמיד הרב הגדול כמוהר"ר ד' פארדו ז"ל כי בהיותו בעיה"ק ירוש' תוב"ב ראה למר רבו הרב מוהרד"ף הנז' שהיה הולך כפעם בפעם למקולין בעת השחיטה ותכף היה נוטל בפתע פתאום הסכין מיד השוחט וכשהיה רואה שהיה פגום תכף היה הולך אצל הרב הגדול מוהריט"א ז"ל והיה קובל ומתרעם לפניו ע"ז והיה מתקן הענין וא"כ כל מה דמצינן למיעבד לבדוק לשוחטים ולבודקים בכל עת ובכל זמן אשר יפול איזה רינון וספק לברר האמת מה טוב חלקנו ומה נעים גורלינו ואין לנו לסמוך על חזקתו במקום שבידינו לברר. ושוב ראיתי להרב קול אליהו בח"א חיו"ד סי' א' שהכריח בכמה ראיות ברורות שאפי' במקום חזקה כגון בשוחט שמוחזק בכשרות עכ"ז כל כמה דמצינן למיבדקיה אף על גב דאם באנו לחוש הוי מיעוטא דמיעוטא ראוי לחוש דכל שאתה מרבה עליו ריבוי אחר ריבוי מ"מ כיון דאיכא מיעוטא דמיעוטא חיישינן ליה משום דסמא בידן לצאת ידי ספק וזו ראיה ברורה לכל מה שכתבתי עכ"ל וא"כ הרי תנא דב"א דמסייע לן דכל שיש איזה ספק ורינון בשוחט יש לנו לנסותו ולבודקו כדי לצאת הספק מלבנו ומאי הפסדתי אם יהיה שלפי האמת הוא אומן בקי וכשר הרי לבו נכון בטוח ואם ח"ו לא ימצא כשר רבים השיב מעון מלהיות מכשיל לאחרים חוטא ומחטיא חלילה.
עוד ראיתי להרב קול אליהו ז"ל שם שכתב בדכ"ג ע"א וז"ל ובכן מ"ש מור"ם בהגהותיו יו"ד סי' א' דנוהגים דכל שיש בידו קבלה אינן בודקים אחריו מוכרח לפרש דלאו מדינא קאמרי אלא מנהגא דאילו מדינא כבר כתבתי דיש לחוש אעפ"י שיש בידו קבלה ובא האות והמופת ממ"ש עוד שם ויש לב"ד לחקור ולדרוש וכו' ובמאי עסקינן אי בסתם איניש דעלמא אם אינן מכירין אותו אם הוא בקי או לא הא כבר מילתא אמורה מפי עליון מרן מוהריק"א ז"ל אבל אם הוא לפנינו צריך לבודקו ומה בא לחדש מור"ם ז"ל מאחר דאכתי לחלוחית של דיו קיימת אלא ודאי דכלפי מ"ש לעיל דנהגו שאין בודקים אחריו כל שיש בידו קבלה לזה אומר דמדינא יש לב"ד לחקור וכו' ואין ספק אצלי דעפ"י האמור הורגלו בעיה"ק ירוש' ת"ו למנות בודקים על השוחטים ובודקים אותם לפחות פעם אחת בשנה וכן שמענו שהוא מנהג קושטא מתקנת הרב הגדול מוהרימ"ט ז"ל עכ"ל וכ"ה מנהג עירנו אזמיר יע"א כי מידי שנה בשנה קודם עיוה"כ מכריזין בבתי כנסיות שכל מי שהוא שוחט לא יצא בליל עיוה"כ לשחוט אם לא יראה סכינו לבודקים הסומכים הגם שיש להם שטר סמכא ואם לא יראה סכינו אינן מניחין אותו שישחוט וגם על שאר השוחטים ובודקים שבכפרים ועיירות סמוכות לעירנו המנהג פשוט שבכל שלשה שנים לשלוח אחריהם שיבואו לעיר לנסותם ולבודקם בין בבדיקת הסכין בין בבדיקת הריאה ואם שלח לו הרב מורה צדק שבעיר כתב להזמינו פעם ושתים ולא בא אזי שולחים לו גזרה לעכב בידו שלא יוכל לשחוט ולבדוק עד אשר יבא לפני הבודקים הסומכים שבעיר והרי זה מנהג כשר והגון כאשר לימדונו הפוסקים ז"ל וכמ"ש לעיל:
אחר כל אלה הדברים האמת אתנו במה שכתבתי בכלל התנאים והתקונים לשוחט ובודק הלזה שבכפר שחייב להראות סכינו לפני הסומכים הבקיאים באומנות מלאכת השחיטה וכאשר חייבתי אותו כנזכ' התחילו למאן בדבר והיה רוצה (להשמתט) [להשתמט] שלא להראות סכינו לסומכים ואז גזרתי עליו שלא יוכל לשחוט ולבדוק עד שיבוא לפני הסומכים שבעיר כי לבי נוקפי לתת לו רשות לשחוט ולבדוק בלי שיראוהו הסומכים והגם שהיו קצת מן הגדולים מסייעים לשוחט ובודק הנז' וחילו פני כי לפחות אתן לו רשות לשחוט ולבדוק שבועות שתים ואח"כ יבא לפני הסומכים ואנכי לא נשאתי להם פנים כי אמרתי להם את האלקים אני ירא ופן ואולי לא יהיה בקי ונמצאו אוכלין נבילות וטרפות עפ"י מאמרי ורשותי ומלבד האיסור ועונש שמים ח"ו נהיה לבוז על אשר יצתה תקלה מתחת ידינו וכיון שראה השוחט הנז' שלא היתה לו תקומה בלתי הראות סכינו לסומכים על כן נתרצה על כרחו שלא בטובתו ועמד לפניהם פעם ראשונה במקולין ועשה שם כמו ג' שעות ולקחו הסומכים הסכין שלהם ופגמו אותו ונתנוהו ביד השוחט הנז' כדי לתקנו ומלבד שלא הרגיש בכל הפגימות שבסכין אף גם זו שלא בא מידו לתקנו ושוב נתנו לו עוד סכין אחר עם פגימות רבות ולא הרגיש בכולם וגם לא בא מידו לתקן הסכין ולהיות כי היו חוששין שמא יהיה מחמת הסכין שהוא קשה להעביר הפגימות וההרגשות שבו תכף נטלו אחד מן השוחטים והקטן שבהם והשחיזו ותיקנו ושחטו באותו סכין ושוב באו לבית אחד באותה הלילה השוחט הנז' עם הסומכים וגם שם הראה סכין פעם ושתים ומלבד שלא הרגיש בכל הפגימות עוד בה כי לא בא מידו לתקנו ובכן פסלנו אותו שלא יוכל לשחוט ולבדוק:
ומעתה נכנסתי לבית הספק שיש בענין ב' ספקיות ספק אחד על לשעבר הספק אחד על העתיד ספק לשעבר לידע עפ"י הדין מה יהיה משפט הכלים אשר בישלו בהם בשר משחיטה ובדיקה משוחט זה אי אמרינן איתרע חזקתיה למפרע או דילמא איתרע חזקתיה השתא מכאן ולהבא ועוד ספק ב' כי מאחר כי פעם אחת ושתים וג' לא ידע לא בהרגשת הסכין ולא בתיקון הסכין באימון ידים א"כ אם יש לו תקנה מכאן ולהבא אם ילך אצל אומן ללמדו וילמד להיות מרגיש בבדיקת הסכין ובאימון ידים לתקנו אם נפגם אי מהני להיות שוחט ובודק מכאן ואילך והימים הראשונים יפלו.
ואבוא לבאר הספק הראשון בשוחט ובודק שאיבד הרגשתו ואימון ידיו אי אמרינן מכאן ואילך הוא דאיתרע ואין לאסור הכלים למפרע או יש לאסור הנה אם היה שאירע כן בשוחטי מתא שבעירנו אזמיר יע"א שיש הסכמה מב' המאורות הגדולים שצריכים להיות בכל שחיטה ובדיקה שני שוחטים לראות הסכין ובדיקת הריאה בזה לא תיבעי לך אם ימצא שנפסל השוחט בשחיטה ובדיקה לאסור למפרע מאחר כי יום אתמול שחט ובדק והיה כשר א"כ אמרינן בודאי כי מהיום איתרע חזקתיה ואין לאסור למפרע וכמו כן אם יש לתלות שאיבד הרגשתו מחמת חולי בודאי דאין לאסור למפרע וכמ"ש הרב מוהר"י בי רב בתשו' סי' ב' בשוחט שחלה וקם מחולייו ואחר שקם מחולייו שאלוהו ה' שחיטה וטעה בהם יש לתלות שנתבלבל מחמת החולי ולכן אם ידוע שקודם החולי היה בקי אין לאסור הכלים כ"א אחר החולי כמו שיע"ש והביא דבריו הרב כנה"ג בחיו"ד סי' א' הגהב"י אות מ"ג יע"ש משא"כ בנדון דידן כי זה השוחט יש זמן הרבה ששוחט בכפר ואין מי שרואה אותו לא בבדיקת הסכין ולא בבדיקת הריאה הרי יש מקום לחוש כי מזמן הרבה קודם לזה איבד הרגשתו ואימון ידיו והכשיל את ישראל באכילת נבילות וטריפות פעמים רבות ואין ספק כי איתרע חזקתו למפרע והכלים שבישלו בהם בשר הם אסורים וכבר נשאל מורינו הרב הגדול עזריה יהושע ז"ל הובאו דבריו בתשו' מוהרח"ש ח"ג סי' י"א בשוחט שבדקו אותו ב"ד ולקחו הסכין מידו ומצאו פגום ג' פגימות והוא ראהו מקודם ואמר שהיה יפה ואח"ך אמרו ב"ד לבודק הנז' שהסכין פגום ולקחו מיד ב"ד והשחיזו במשחזת חצי שעה ובדקו ואמרו לו ב"ד אם היה ראוי לשחוט בו ואם הוא בעצמו ישחוט והשיב יפה יפה הוא בלי ספק ובדקו הסכין ומצאו בו ג' פגימות גדולות ומלבד זה חזרו לאמר לו שישחיז הסכין בביתו כדי שיהא ראוי לשחיטה והלך לו והשחיזו פעם ופעמים ובדקו ואמר ראוי הוא לשחוט בו ואין אני מרגיש יותר מזה ובדקו הסכין ומצאו הסכין פגום כבראשונה עתה יורינו מה יהיה משפט הבשר ששחט מקודם והכלים כי הוא נראה לעינים ששוחט זה אין מרגיש בפגימות כלל ולו' דמקודם נמי לא וכו' והשיב כי כל הבשר ששחט מקודם אסורה דשמא וקרוב לודאי שהיה הסכין פגום וכו' והביא ראיות ע"ז עי"ש דון מינה ואותיה באתרין. ועוד תשוב ותראה בס' מים החיים סי' א' וסי' ב' מחיו"ד וחת"ס סי' א"ב ובס' נדיב לב ח"א סי' פ"ב וסי' ן' ועיין בהם וחקור בהם עכ"ן וחבל על דאבדין ולא משתכחין (ה' יגמור בעדי ה' חסדך לעולם מעשה ידיך אל טר"ף).