חיים ביד/ז
סימן ז[עריכה]
את המאור הגדול המאיר לארץ ולדרים. ראש על ארץ רבה סיני ועוקר הרים עטרת תפארת צביונן של ישראל. גדול מרבן שמו ריש גולת אריאל הלא זה הרב המופלא וכבוד ה' מלא עט"ר כתר עז לנו הרב מרן זקני חיים ומלך נר"ו יאיר וזרח לעד לעולם ובריא אולם נסו"א.
פתח התיב'ה עבד נכנס מחוה קידה וכל איברי כורעים ומשתחוים על הברכיים ועל השוקיים מול כסא כבודו כדמ"ל בא"ר ובחי'ן ועיני לשמיא נטלית יהי שמו לעולם ירום ונשא וגבה מאוד לעילא מכל ברכתא ונחת שלחנו מלא ברכת ה' ברוב עושר וכבוד ורוב הונים בבנים ובני בנים דשנים ורעננים כיר"א. טעמא דאתי דיבור להגיד לאדונ'י ר'ם נר"ו ול"א מעשה שהיה בביתינו ביום שני לשבת בשבוע זה שהיינו אוכלין על שלחן אחד עם החכם השלם מר דודי כה"ר רפאל יצחק סאנסולו נר"ו ואחר שגמרנו לאכול מהעוף למינהו מצא מר דודי הנז' עצם גף העוף שהיה שבר על שבר יחדיו ידובקו ותכף באותו רגע נזכרנו מדין הבדיקה הצריכה לו ומדד מ"ד הנז' שהיה שיעור רוחב גודל אבל איני זוכר אם שיעור רוחב גודל שמדד היה עם בוכנא דאסיתא או היה עד בוכנא דאסיתא דלפי"ד הש"ך ה"ד הבאה"ט סי' ג"ן סק"ח נראה דצריך שיהיה רוחב גודל חוץ ממה שהוא תקוע בגוף שהוא כבוכנא דאסיתא והגם דהרב שו"ג כ' דאפי' אם השיעור רוחב גודל הוא עם בוכנא דאסיתא כשר דלא כהש"ך מ"מ כבר כ' הרב זכו"ל בחיו"ד הל' טרפיות השייך לסי' ג"ן ד"ה נשבר הגף וכו' דהעיקר כדברי הש"ך שכן פסקו כל האחרונים ודלא כהשו"ג וא"כ לן למידע אם השיעור היה עד בוכנא דאסיתא או עמה בכלל והנה הגם דכבר בדקנו ג"כ בעת ההיא בדיקת המחט ע"י שחתכנו שני ראשי העצם וראינו דהיה עובר המחט ומפני זה הכשרנו הכלים בעת ההיא ושמחתי שהקב"ה הצילנו ממכשול עון עכ"פ הן כהיום העיר ה' אותי ובא לידי ס' זכו"ל ונתעוררתי לראות הדין על בוריו וראיתי אחרי רואי דאכתי לא פליטנא מספקא דאיסורא ח"ו דהנה ידיע ליה מלכא דתרנגולת זה נמלחה עם תרנגולת אחרת ונתבשלו בכלי אחד ואחר שנתבשלו שניהן יחד הוציאו הארבע גפות והצוארים והכבד והקרקבנים שקורין מוליז'אס כל אלו האיברים חתכו ונתבשלו עם תבשיל אחר כנהוג בכלי אחר ואחר שאכלנו מתבשיל זה הוא מה שמצאנו עצם הגף שהיה שעשי"י. דהנה הגם שנניח דהשבר לא היה במקום המטריף אליבא דכ"ע עכ"פ כבר כ' מרן בסי' נ"ה ס"ה דהאבר עצמו אסור מדרבנן וצריך לחתוך גם מעט מהמותר ויעוין להרב זכו"ל שם השייך לס"ס נ"ה ד"ה ולענין אם נתבשל או נמלח מה שציין שם ושהרב מ"ב סי' ג"ן אות מ"ט הביא גם הוא ס' הפוסקים וסיים דלמעשה צריך להתיישב בדבר יעו"ש. ונבוך אני הצעיר בנ"ד אם נדונהו כשבר שלא במקום המטריף או לא מאחר דאיני זוכר אם כשמדד מ"ד נר"ו היה חוץ מבוכנא דאסיתא או לא כנ"ל והגם דראיתי שם בזכו"ל סי' ג"ן דהביא מהרב משבצות זהב בדין גף שנשבר והביאוהו למורה ולא הספיק לשער עד שנאבדה זה היה מעשה והתיר הרב ז"ל מס"ס ספק היה גודל ושמא הלכה דנשבר כשר וכו' והצריך לכלים שהיה מעל"ע יעו"ש שציין למ"ש סוף דקי"ג ואנכי הרואה שם בח"ג אות תי'ו סי' ר"מ דבנדון זה דנאבד העצם קודם בדיקה הביא ממוהר"י מבארונא ז"ל סי' קס"ט כיון דנשאר הדבר בספק כולם אסורות וכו' והגם דכבר השיגו שם דיש להתישב למעשה מטעם ס"ס כמבואר שם עכ"פ לבי נקפי למעשה וכבר עלה ע"ד הפעוטה לעשות עוד ס"ס אחר להתיר בנ"ד דעכ"פ היה בו שיעור רוחב גודל עם בוכנא דאסיתא בלי ספק. דהוי ס"ס ספק אם הלכה כמ"ד נשבר כשר ואת"ל דנשבר טריפה שמא הלכה כמ"ד (הוא הרשו"ג) דאם יש רוחב גודל גם עם בוכנא דאסיתא כשר והגם דהיא סברא דחויה עכ"פ כ"כ הרב זכו"ל אות ס' סי' ע"ד ד"ה ס"ס דעבדינן ס"ס אפי' כשהמחלוקת הוא מיעוט נגד רוב ואפי' נקבע הלכה כהרוב וסברת המיעוט היא סברה דחויה יעו"ש וא"כ גם נ"ד נוכל לומר ס"ס כנז' אלא דחזרתי לאחורי לעשות כן לכתחילה מאחר דאיכא למ"ד מוהרח"א ז"ל ה"ד הזכו"ל שם דבסברה דחויה לא עבדי' ס"ס ומ"ג דמצינו מעשה גדול הרב זרע אמת ז"ל ה"ד בזכו"ל מ"ב ליו"ד אות ט' בענין עוף שנתבשל עם עופות אחרים ואחר הבישול הרגישו שנשבר הגף סמוך לגוף דאינו כשק"ג אלא בהצטרף מה שנכנס לתוך הגוף כבוכנא באסיתא וכו' והעלה להטריף העוף עצמו לחוש לדעת הרש"ך ז"ל וכו' יעו"ש. וא"כ מי זה אשר יערב אל לבו לעשות מעשה לכתחילה אם לא בהסכמת אדוני כת"ר משי"חא. והגם דמכיר אני מיעוט ערכי עלי ומה אני לבא אל המלך נר"ו דמלבד טרדות הזמן שלא יבצר עוד ירא אנכי שלא אהיה עליו כמשא כבד מחמת עול הציבור המוטל עליו עכ"פ אענותנותיה דמשי"חא קסמיכנא כי ידעתי דאהבת עולם אהבני תלי"ת ובטחתי דלא ישיב את פני ריקם וזה יכתוב ידו הקדושה למעשה יפשא"ק מה לעשות בכלים אשר נתבשלו בם כלים ראשונים ושנים ע"י עירוי. וגם יודיעני אם מותרת באכילה תרנגולת השנית שנתבשלה עמה דאין אתנו יודע אם גף השבור היה ממנה או מהאחרת הנאכלת כבר על הכל ידריכני בדרך נכונה לעי"ש. כאן אסיפא עבד יוצא בעי ומתחנן יה"ר כי ירבה כבוד ביתו ירום הודו ותנשא מלכותו לעי"ש כיר"א כנה"ר וכנפש נא"ה. הצעיר
משה הכהן נהר ס"ט.
וזאת תשובתי אליו
ידי"ן הרב ועצום נז"י ספרא נהר משה מהת"ו נר"ו.
הנה לענין אם נאבד עצם הגף ונפל הספק אם יש רוחב גודל או לא בזה יש להתיר מכח ס"ס כמ"ש הרב פרי מגדים בחלק מ"ז סי' ג"ן ס"ק יו"ד והגם שהרב שם סיים וז"ל והכלים התרתי לאחר מעל"ע כיון שיש תקנה בשהייא וגם היה צד להתיר שהיה שא"שיי אף שאין לסמוך ע"ז סניף בעלמא הוי ומטעמו דהיו כמה סניפים יע"ש וע"ז כתב הרב המחזיק ברכה שם אות י"ט ואף שהרב נר"ו הוסיף בה דברים שהיה בנדונו שא"שיי וגם לכבוד שבת לקוצר דעתי יש להתיר במ"ש מכח ס"ס בהא סגי והוא נר"ו הצריך לכלים שהייא והתיר לאחר מעל"ע כיון דאפשר לתקן קצת יע"ש וכן יש להורות מהיות טוב אם בעני ולכבוד דדחיקא ליה לעת מצוא כלים שונים כנ"ל יע"ש.
גם ראיתי להרב מוהרד"ף ז"ל בס' מכתם לדוד חיו"ד סי' ל"ה שגם הוא התיר בנדון כזה מכח ס"ס יע"ש וכ"כ בס' מזמור לדוד בסי' זה דל"א ע"א וז"ל מכח זה הכשרתי הלכה למעשה שמצאו בתוך הסעודה גף אחד שבור שחזר ונקשר ולא ידעו אם היה בו עוקץ ואם קרוב או רחוק מהגוף כלל ולא הספיקו להראותו עד שנאבד הגף והיה שם הפסד מרובה והכשרתי מכח ס"ס ספק היה שם עוקץ או לאו ואתמ"ל היה עוקץ לא ניקבה הריאה יע"ש ושו"ר למרן החבי"ב בתשו' בעי חיי חיו"ד סס"י ע"ג שכתב וז"ל והה"נ אם נמצא הגף שבור וקודם שנשער אם היה בו שיעור אגודל או לא נאבדה הגף כגון שחתכוה דאזלינן לקולא יע"ש והזכיר דבריו הרב שיורי ברכה בסי' זה אות ג' יע"ש
וכל זה כתבתי למטונך אבל לפי ראות עיני שהביאו לפני זה העצם של גוף העוף שמר דודך נר"ו הביאו לאזמיר יע"א והראהו לי כמות שהוא וראיתי דאין מקום לומר שהיה בו שבר מעיקרא ולא שבר על שבר ונקשר כ"א שהוא עקום מעט לצד מעלה באמצע לצד הכתף וכן הראתי לכמה שוחטי מתא וכולם הודו שאין בו חשש שבר כלל ואפי' לסברתך שנראה בעיניך שהיה בו שבר וכמותך יש לך תנא דמסייע לך ה"ה רב אחאי גאון הרב הכולל כמוהרד"ח נר"ו שהוא רב טבחיא מומחה ופקיע עכ"ז אמר בפירוש שהוא כשר כי בלא"ה כבר נקשר יפה יפה ויש בו רוחב גודל וכשאני לעצמי יש להתיר עוד מטעם ס"ס בשופי ואפי' לא היה רחוק רוחב גודל והוא ספק יש בו שבירה מעיקרא ספק אין בו שבירה ואתמ"ל יש בו שבירה ספק אם הלכה כהרב"ח ומוהרש"ל והלק"ט ח"א דסברו וקבילו כדברי מוהריק"ו שורש ל"ח דכל שחזר ונקשר ונדבק יפה יפה אפי' סמוך לגוף כשר וכאן נ"ד הוא נקשר ונדבק יפה יפה עד שיש מקום לומר קרוב לודאי דאין כאן שבירה מעיקרא והוא ס"ס המתהפך ספק הלכה כמ"ד דכל שחזר ונקשר יפה יפה כשר ואתמ"ל דהלכה כמ"ד דטריפה היא מי ימר דאיכא שבירה שמא לא היה בו שבירה מעיקרא כ"א כך היתה מתחילת ברייתו גף עקומה וכאשר מסכימים עמי שלימים וכן רבים וכה"ג ראיתי בס' תפארת למשה שם בסי' ג"ן די"ב ע"ב וז"ל וכ"כ הב"ח וכו' וכתב ומשמע ודאי דאפי' כשחזר ונתקשרו השברים אם רואים שהיה שם עוקץ טריפה אבל אם ספק וכו' כשר מטעם ס"ס יע"ש:
ומצאתי בס' זרע אמת ח"א חיו"ד סי' ג' שכתב בכה"ג דנ"ד בעוף הבא לפנינו בצואר עקום והעצם היה עולה ויורד באופן דנראה קצת דהיו בו שברים שחזרו ונתקשרו אבל לא היו שעשי'ו [שאשי"י] והעלה בנדון זה דעצם הצואר עקום עולה ויורד דהוא דבר קשה לבדוק אחר החוט ומש"ה גמרתי בדעתי להטריף בנ"ד משום פסיקת החוט ובפרט דלא היה הפ"מ האמנם אילו היה בא לפנינו צואר עקום באופן דלא היה הוכחה שנשברה המפרקת והיינו יכולים לתלות דהיה כך מתחילת ברייתו הייתי נוטה להכשיר אף בלא הפ"מ וכן מצאתי בפסק א' כ"י מהרב הגדול מוהר"ן טרבוט ז"ל שתלה בכה"ג להכשיר משום דהיינו ריבתיה בטבע או בשביל חולי ולא תלינן בשבירה וראוי לסמוך עליו דרב מובהק היה וכן מצאתי ג"כ בהגהו' מוהר"ר איש גר ביו"ד שכן העלה הוא וכו' יע"ש ודברי הרב ז"א דמזם [אולי צ"ל: דחאם] הרב עקרי הד"ט ביו"ד סי' ב' אות י"ב והרב זכור לאברהם ח"ג חיו"ד דפ"ה ע"א הנה מבואר מדברי הרבנים הנ"ל דדוקא בנדון שלו שהיה הוכחה גמורה דנשבר ואח"ך נקשרו השברים וכמו שכן מוכיח מהעצם עצמו דהיה עקום ביותר דעולה ויורד משא"ך בנ"ד שהיה העצם זה מעט עקום למעלה ולא יש הוכחה שהיה בו שבירה לא תלינן בשבירה וכ"ן מתשו' הרב שבות יעקב ח"א סי' ן' שנשאל בנדון כזה בתרנגול שעצם המפרקת עקום ומעוקם ועב ונראה וניכר שנשבר העצם המפרקת עם הבשר וחזר ונקשר הטב שאש"יי וחוט השדרה בלתי רעותא העלה להתיר בהפ"מ יע"ש ונ"ד אינו לא עקום ומעוקם ועב כלל כ"א קצת מעט עקום ולא יש שום הוכחה שהיה בו שבירה וחזר ונקשר ואם באנו למנין רבים אומרים לי כי לא יש בו שבירה וא"כ קי"ל בכל התורה אחרי רבים ולו יהיה הענין לחשבו לספק אם היה שבירה או לא הרי יש בו ס"ס והוא מתהפך דיש להתיר בשופי אלא דאם אנו תולין שהוא שבר ויש בו שיעור רוחב גודל הרי לפי מ"ש מרן בסי' ג"ן ומור"ם סי' נ"ה נראה דהיכא דנתבשל אבר זה עם תבשיל אחר צריך ס' נגדו לבטלו וכמ"ש הפר"ח שם ונ"מ דצריך העגלת כלים אם ניחוש לחומרא דהיה שבר ודו"ק.