חיים ביד/ב
סימן ב
[עריכה]ב"ה לסדר קדשים תהיו שנת באחרי"ת פה קראייווא
אל כבוד ידיד ד' וידיד נפשות ישראל הרב הגאון הגדול מלא רוח חכמה ובינה. המובהק מבצר עוז ומגדול ויראת ד' הוא אוצרו תפארת ישראל חכם הכולל. יושב על מדין במתא רבתא אזמיר יע"א.
למי יחפוץ שבט המוסר ומקל תפארה. אחרי מי תרדוף השררה. וירדן הממשלה אל פיהו יניח. מי האיש מקל ורצועה בידו נכון. מן החלונות משגיח פעם ייסר בעקרבים על שער בת רבים. פעם בקוצים בכותלים מפריח. למי כל חמדת המעלות זולתי ליחידי סגולות שיכול וידע להוכיח. יודע להטיל אימה. ולזרוק מרה. על קו המשפט וע"פ התורה ומצולות הים כסיר ירתיח. מי לנו גדול מאיש אשר רוח אלקים בקרבו. רוח עצה ובינה נוססה בו כל היום ביראת אלקים יריח. אם יחטא איש לאיש עליו יושב על מדין. לבצוע או לדין. משפט שיש עמו צדקה תצמיח ואם לה' יחטא איש עליו להעביר ז' סממנים על הכתם. לכלה הפשע ולהתם כל מסית ומדיח. מוסרך לכל עמקי סטים. להכות אותם בשוטים. היום רבו פורצי הגדרים. מואסי המוסר יקוצו למוכיח. בשערים. ויש חילול השם גדול כי אש בוערת פה עד לב השמים. ולא עת לחשות עורי נא חוסי נא כי עליכם מוטל להסיר המכשלה אשר אירע פה אצל קהל הספרדים זה עשרה שנים. שנתקבל ש"וב אחד מהאשכנזים איש כשר ויר"ש אל הספרדים דפה. ולקהל אשכנזים יש שני שוחטים. ועשינו תקנה כד"ת. עם חכם שהיו אצל הספרדים איש צדיק שיהיו שני שו"ב אצל הבדיקה כמבואר בפו' ובא לכאן איש אחד ספרדי. והוא חזן ומורה והתחבר עם אשכנזי פריפעסיר ושמו לוי ולא לחנם הלך וכו' וביקש ממני כתב שאתן לקהל הספרדים שהשו"ב הוא כשר שישחוט לבד בלתי השו"ב אחר עמו והשבתי שאי אפשר בעולם מחמת התקנה שנתקן פה ואמר תיכף להשו"ב של הספרדים לבל ישחוט יותר. ודחה אותו מפרנסתו מכל וכל וציוה להפריפעסיר הנ"ל שישחוט עופות וטלאים להספרדים. והשביע את קהל הספרדים לבל ישחטו יותר אצל השו"ב שלהם. רק אצל הפריפעסיר הנ"ל והמורה בעצמו אכל מזה השחיטה שעפ"י דת"הק אסורה כנבילה וטריפה. כפי אשר כתב התב"ש וז"ל כל מי שאינו נוהג במידות הראוים לשוחט הרי הוא מאכל נבילות וטריפוט [וטריפות] לישראל. ואין מספיקין בידו לעשות תשובה ע"ש. לכן ידיד ד'. אל תעלם אזניו לרוחתי ולשועתי. אין לנו על מי להשען. וכו'. ועל הגאוני ארץ. עליהם ליסר כל פורץ ומרבה מכשולים. לקפח את שוקיו לשבור רגל ולשבר את הכלים. ובפרט שיש חילול השם גדול. א' במה שהרג את השו"ב ודחה מפרנסתו מכל וכל בחנם בלא דבר וטפלי תלוי בו והשנית שחטא והחטיא את הרבים בנבילות וטריפות. ואומרים כי עולם הפקר הוא ח"ו. לכן למען קנאת ד' צבאות מוטל עליכם לגדור גדר בזה למען זכות נפשות בית ישראל אשר לא יתגאלו נפשם יותר בנבילות וטריפות. ולכתוב לכאן ולהזהר בהזהרה גדולה ובתוקף תורתו יגזור ויאמר ויקום לבל ירום איש את ידו לשחוט ולהסיג גבול של השו"ב שלהם. ולגזור עליהם בחרם לבל ידחו את השו"ב שלהם מפרנסתו. רק שיתנהגו עפ"י התקנה שנתקן שיהיו שני שוחטים אצל השחיטה והבדיקה. וכמו שהיו עד עתה. ולכתוב לכאן איסור על שחיטת הפריפעסיר הנ"ל וכל מי שישחוט אפי' עוף הקל בהסגת גבול של השו"ב שאסורה כנבילה וטריפה כמבואר בפוס'. וגם לקנוס ולענוש עפ"י דתה"ק את הש"ץ שהוא מו"ץ לקהל הספרדים לבל ירד לפני התיבה כי הוא עון פלילי ואיככה יוכל ש"ץ עבור על איסור דאורייתא לאכול בעצמו איסור ולהאכיל לרבים נבילות לכן בל יורה להם שום דבר כי חשוד הוא. דהא קי"ל דמומר לא שבק היתרא והוא גרע מזה. וחטא והחטיא את הרבים לכן חושי נא בתשובתו הרמה מהר לכאן למען ד' כ"ד המדברים באמת למען תה"ק:
אפרים זלמן מרגליות אב"ד ור"מ דפה קראייווא והגליל
יוסף היללער ש"וב דפה.
משה אייזק גבאי דבהכ"נ.
אברהם יהושיע העשיל גבאי דבהכ"נ.
וזאת תשובתי אליהם. י"ב לחדש סיון בס' ונתן ה' לכם בשר ואכלתם. ובשנת וארחו"ת צדיקים תשמור לפ"ק:
שלום רב וישע רב לעם הקדש השרידים אשר ה' קורא קדש ישראל. החיל אשר נגע אלקים בלבבם גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברי אלקים חיים אלהי ישראל. הלא המה הגבירים הרמים פקידים פרנסים גזברים ממונים רועי ישראל. ומתוכם כעין החשמל אומה טהורה יחידה בחידה אחינו בית ישראל. יחידי סגולה ק"ק ספרדים אשר בעיר קראייווא יע"א ה' צבאות יגן עליהם כיר"א.
הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקים עיר קראייווא קריה נאמנה. היתה לשנינה. קריה עליזה קוץ ושמיר העלתה. סרה מהדרך הישר צוותה. יחידים בל יזבחון איש אחיו לא ידחקון. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי איך בשר קדש ניתן ביד הפריפעסיר ויגואלו נפשם בנבלות וטרפות וישפכו דם נקי השו"ב שלהם. והיה כקרוא איש יאודי בספר תורת אלקים מפורש. תחשכנה עיניהם מראות מקרא שכתוב ארור מסיג גבול רעהו ומה יענו ליום פקודה. אכן לא עליכם עברתי ותלונתי כי אתם בני ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש מן הגזע ומן השרשים. ומנעוריכם הלכתם אחרי ה' ותורתו הקדושה לא סרתם מאחריו ימין ושמאל. אכן משפטי עם מנהיגיה בפשע יעקב המה מהרסיה החזן הספרדי אם זך ואם ישר פעלו. הנה בחברתו עם הפריפעסיר יתנכר מעללו. כי אם נסתרה דרך גבר וארחתו. עיניך יביטו בחברתו. לכן שמעוני אחי ועמי ולא תלכו בחקות החזן והפריפעסיר כי השחיתו התעיבו דרכם ומעלליהם אל תבואו בפיתויים ואל תלכו בנתיבתם. בית יעקב שמעו ותחי נפשכם אציעה לכם רוחי אף כי מלכי ארץ ורוזנים קראו דרור ליאודים [ליהודים] והנחה למדינות עשו לעשות כרצון איש ואיש הישר בעיניו יעשה. לא באלה דיברו לבטל ולהפר תורת אלהינו ח"ו. כי בראש הומיות יקראו לראשי ישראל ולשופטיהם אשר בכל מדינה ומדינה לגרע קרני רשעים ולשבר מתלעות עול ולנצור אורחות משפט ודבר אלהינו יקום לעולם. לכן הרימותי ידי וכשופר קולי והנני גוזר בכח אל עליון ותורתו הקדושה ומהכח המסור בידי כח בית דין יפה. ובכח חרם רגמ"ה ז"ל כי השוחט הפריפעסיר הנ"ל פסול לשחוט ושחיטתו נבילה ואוכליו עונו ישא. כי את קדש ה' חילל על כן לא יאכלו בני ישראל משחיטתו ובדיקתו ולא יתגאלו נפשם יותר בנבלות וטריפות ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה. ועתה אליכם המצוה הזאת להתנהג מכאן ולהבא עפ"י התקנה ההגונה רבת המעלות אשר נתפשטה כמעט בכל תפוצות ישראל שיהיו שני שוחטים אצל השחיטה והבדיקה וכמו שהיו עד עתה. ולא ישיגו את גבול השו"ב אשר היה לפנים בישראל על לא חמס בכפיו כי איסור גדול הוא. והחזן הספרדי אשר חזה משאות שוא ומדוחים והורה התר לפריפעסיר לשחוט ומלאו לבו לאכול נבלות וטריפות ונקל בעיניו לקפח פרנסת השו"ב וחטא והחטיא את הרבים הרי הוא פסול להיות ש"ץ ואינו מוציא י"ח לשום בר ישראל עד שיקבל עליו דברי חברות ויעשה תשובה הגונה כדת וכהלכה ושב לעבודתו. ואם בזאת יקשה ערפו ויתן כתף סוררת לבלתי שמוע לקול מורים ועוד טומאתו בו פיגול הוא לא ירצה זר מעשהו נכריה עבודתו וכל השומע קולו לא יצא ידי חובתו ומחינן ליה בסילוא דלא מבע דמא ב"מ עד אשר ישוב וניחם על הרעה והתודה מאשר חטא על הנפש חטאת הציבור והיחיד שכולם תלוים בו ושב ורפא לו ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ועליו תבא ברכת טוב. בטחתי בקדושתכם ויראת ה' אשר על פניכם אתם הרי ישראל זרע קדש האיתנים מוסדי ארץ שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וישמע אליכם אלקים חיים ויוסיף לכם שנות חיים אכי"ר:
פי המדבר לכבוד ה' ולכבוד תוה"ק אנכי מרביץ תורה מפה העירה אזמיר יע"א ואגפיה הבעה"ט בגושפנקא דמלכא יר"ה ברוב עז ושלום.
הצעיר
חיים פאלאג'י
ס"ט
כיוצא בדבר בא אלי וזה נוסחו שיל"ת ס' ויקהל כ"ג אדר ראשון מישרי"ם יגי"ד לפ"ק עי"ת בראילא
ישאו הרים שלום. להולך בתום מעולם. וכל רז מאתו לא נעלם. ה"ה כבוד הרב המובהק החריף ובקי. משנתו זך ונקי. סיני ועוקר הרים. הגאון המפורסם. בוצינא קדישא. ידיו רב לו בנגלה ונסתר כקש"ת מו'ה חיים פאלאג'י נ"י אבד"ק אזמיר יע"א.
אחר ד"ש כראוי הנני לבקשו אשר ישיבני תיכף על דברי אלה כי הוא לאפרושי מאיסורא ומצוה דרבים וגם תקנת הקהל וזה. הנה זה שנות כמה מצאה המריבה קן לה בעירי זאת בראילא עד אשר פרשה כנפיה באופל ועלטה על כל יושביה איש ארב על אחיו בן קם באביו גבר שטם את רעהו וצדה את עמיתו. העניים ואביונים דכאו בשער נגועי חולי ומכאוב. ירדו שאולה באין אומר השב. כי לא היה בית מרפא. פה"ק גם לא שם איש על לבו ללמד תורה לבני עניים לאשר לא היה לכסף מוצא ליסד בית תלמוד תורה והעדה נחלקה לשני מפלגות אלה כינו א"ע בשם פוליש ואלה בשם עדת קולטוס אשכנז (דדפו) [רדפו] על צואריהם אלה את אלה כספם היה לנידה וכו' שמה ושערוריה היה בעיר עד כי נשמע למרחוק. לא אחטיא את עטי לחרות עלי גליון שמצת עדת עירי עד כי ריחם ה' על עמו והביא הנה את הרב החכם הכ' מ' יוסף הלוי צור שלוח מחברת כל ישראל חברים. מפאריז והציר הלז ברוב כח בינתו טרח ויגע עד כי העלה ה' בידו לעשות שלום כללי פה"ק ולקרב את המרוחקים בזרוע ומשתי המופלגות נעשה עדה אחת שלימה אוהבים נאמנים בלב אחד כאיש אחד ונתאספו יחד כל הקהל דפה רוב מנין ורוב בנין ובחרו מתוכם ז' טובי העיר הרצוים לכל אשר על פיהם יתנהגו כל עניני הקהל ולאשר הממשלה דפה משכה ידה מהתערב בענייני הקהל מהיהודים לזאת לא אבו הז' טובי העיר הנ"ל לקבל המשרה אם אין שום תוקף על מעשיהם וע"כ הסכימו הקהל ליתן עכ"פ תוקף הד"ת למעשיהם וכן ה"נ הקהל חתמו וקבלו באלה ובשבועה לבל יפרעו עצת או מעשי הנבחרים הנ"ל וכל אשר יגזרו אומר השבעה טו"ה כן יקום וכן אנחנו שני הרבנים דפה באנו למלאות דבריהם וקבלנו עלינו וכן כו"ח אשר חלילה לנו להתערב בההנת זולת בדבר הנוגע לאו"ה וגם אנו מחויבים לאסור את השו"ב אשר ירהב עוז וישחט בלי פקודתם כי הכנסת העדה הוא רק מהטאקסע מבשר כשר. לזאת השוחט בלי תשלמי המכס מהבשר (טאקסע) ומקלקל הכנסת הקהל הרי הוא עובר על תקנת הקהל. לכן עלינו לאסור שחיטתו ומכ"ש אם איזה אנשים יביאו הנה בשר משחוטי חוץ או שו"ב ממקום אחר. והוסיפו עוד הקהל לחזק התקנה בל תמוט לנצח והשביעו את כל השוחטים דפה בפ"מ בשד"א ובח"ח ות"כ (בשבועה דאוריתא ובחרם חמור ותקיעת כף) בתורת שבועה ונדר ע"ד המקום וע"ד רבים שמחוייבים לסור למשמעת הנבחרי' ז' ט"ה הנ"ל וכל אשר יצוו עליהם בענייני שחיטה וחלילה להם לשחוט אף עוף הקל נגד פקודתם או בלא קוויט מתשלומי הטאקסע מהנבחרים הנ"ל ופרטו בשבועתם השמות של כל הנבחרים הנ"ל ואם יעברו ע"ז וישחטו תהא שחיטתם אסורה כעולה וכקרבן על עצמם גם על כל העולם כלו. זהו תורף דברי השבועה מהשוחטים במעמד הקהל ואח"ך חתמו ע"ז בח"י ממש ומני אז התחילו הנבחרים להשתדל בענייני העיר יסדו בית ת"ת לשבעים בני עניים ומקופת המכס מהבשר (טאקסע) שלמו בעדם שכר למוד. וכסו מערומיהם צמרם פשתם וכו'. כוננו בית מרפאל עם [מרפא לעם] שפיטאל (בית חולים) וכל הנדרש לזה והוציאו עליו עד כה ארבעה מאות אדומים בערך מכסף הטאקסע ולחזק הענין יסדו חברת בקור חולים מחשובי הקהל אנשי שם דפה למען ישימו עיונם על כל תהלוכות הבית מרפא והחולים שמה ועוד הפליאו לעשות עבור בע"ב אשר ירדו מנכסיהם ובושת תכסה פניהם לבוא להבית הזה להרפא מתחלואם. לכן שכרו למען אלה שני רופאים מיוחדים אשר יבקרו אלה בביתם חנם אין כסף וגם צרי התרופה נותנים למו חנם מהשפיטאל. ועוד בסתר נתנו למו קשיטות כסף או זהב לארוחתם וארוחת אנשי ביתם כל ימי חליים. ועוד הרבו עשות צדקה בפרנסת עניים בתתם למו כסות בקרה ועצים להחם כ"א כפי הנדרש לערכו. הכל מהכנסת מכס הבשר עד כי מעשיהם שלחו נטישות עד למרחבי ארץ ותהי עיר הזאת למשל לכל ערי הגליל (כי ברוב ערי הגליל עדיין השטן מרקד בריב ומצה) אבל אהה לא ארכו לנו הימים טובים האלה. ופתאום הביא הרוח חורשת רעה הנה איש אחד הסובב בעירות המכונה בשם חסיד ושמו ר' יחיאל מבוטשעטשע במאלדוי איש נבוב אשר לא קרא ולא שנה ואף נימוס ד"א אין בו ורק סודרי' כצורבא מדרבנן אכן הוא מחותנו של הרב ר' מרגליות מפה. וע"ז בקש הרב הנ"ל מהנבחרים הנ"ל אשר יתנו למחותנו הלז עשרה אדומים מקופת הקהל והתמימים האלה לא נדרשו לשאלתו באמרם הכסף הזה קודש הוא רק לצרכי העיר וחלילה לנו לשנותו לדבר זולת ומ"ג להסובבים בעיירות והרב הלז בראותו כי לא שמעו לקולו גזר אומר להרוס מעמדם ולשרש כל מטעת אשר נטעו עד כה בהתירו להשוחטים את שבועתם וישחטו בלא מכס הבשר. ואז תכלה כל הכנסתם עבור הקהל. והנה בעש"ק בהודע הדבר להחברה בקור חולים ושלומי אמוני ישראל הלכו ראשי החברה ואנשי שם מהקהל וחננו ובקשו את הרב הנ"ל לבל יחלל את השם בפני ההמון בהקילו בנדרים ושבועות וגם לבל יהרוס שתות העיר הת"ת והבית מרפא ופרנסת עניים והעתירו בבקשתם. ונעתר להם הרב הנ"ל ואחז בזקנו ואמר הריני נשבע לכם בזקני זו אשר לא אעשה זאת. ככה נשבע בעש"ק ובמוצאי ש"ק התיר להשו"ב ר' ברוך מרדכי את שבועתו והת"ח הנ"ל וציוה עליו לשחוט בלא קוויט מהנבחרים הנ"ל ובלתי תשלומי מכס מהבשר. וכן עשה ר' ברוך מרדכי הנ"ל (הוא לבדו כי יתר השוחטים לא אבו שמוע בקולו ולעבור על שבועתם) ושחט וטרף ודרס נגד פקודת הז' ט"ה ורצון כל הקהל וקלקל את הכנסת הקהלה ומכר בשר בזול בלא מכס ועי"ז נפלו ארצה כל מוסדות העיר וצדקותיה כי אפסה הכנסת העדה שבעים בני עניים לומדי הת"ת נתגרשו מבית מוריהם כי אין כסף לשלם בעדם שכר למוד ת"ת בטלה ונשבה עדר ה' הבית מרפא נסגר על מסגר. ונגועי חולי ומכאוב דכאו בשער ואין מרפא ויורדים שאולה אף טרם בא קצם. העניים צועקים ללחם ולעצים כאשר קבלו עד כה ואין מושיע למו. עלה צעקת העיר שמימה. ומלבד זה נתחלל ש"ש פה בפי כל עד אשר אין להעלות על הכתב. אוי לי אם אזכיר שמץ ממאמרם בזה"ל התורה היא ביד הרבנים כשוט ביד הרכב לכל אשר יחפוץ יטנו. אם הרב והשוחט מתירין לעצמם הלאו לא תשא. גם אנחנו נתיר לעצמינו יתר הלאוין שבעשרת הדברות. ולמה קודר שחינו עד כה תחת מוסרת הדת אשר הענק עלינו. ר"ל הלא עד כה בראותינו עת השביע השופט הנוצרי במקום משפט הממשלה את אחינו העברי בתורת משה סמרו שערות ראשינו. וכמה נטילי כסף אבדנו ע"ז ועתה ידענו כי הלכנו בסנורים עד כה. דברים אשר אסור לאומרם ואף כי לחרות בעט סופר כתומר מקשה עמדתי משתומם בעת שמעי דברים אלה באין פה להשיב ומעתה קול אמרים כקול הסירים באזניהם. ועתה לדינא בארבעה לא עלתה להרב המתיר להשו"ב את שבועתו. חדא אף אם לא היה כאן שום נדר הרי המכס הוא תקנת הקהל מיוסד מהז' ט"ה בהסכמת כל הקהל כנ"ל. וכבר מבואר בפוסקי' ראשונים ואחרונים דהעובר על תקנת הקהל שחיטתו אסורה. הב' אף אם לא היה אלא סתם נדר כיון דהמכס הוא נוגע לכל הקהל והוי חרמי צבור ואין מתירין בדייני אותה העיר כמבואר בש"ע שם. הג' כיון דהנבחרים עשו לו טובה. לאשר עד כה היו מסוככים ענייני הקהלה והשוחטים לא קבלו שכירותם בשלימות ובזמן הראוי והמה הבטיחו וכן קיימו ושלמו לכ"א שכירות בשלימות בכל שבוע על סדר נכון. ובעשה לו טובה כ"ע מודים דאין מתירין והאחרון הכי נכבד הוא. כיון דנדרו ע"ד הנבחרים ופרטו כ"א בשמו וע"ד המקום וע"ד רבים. ובנדר על דעת המקום ועל דעת רבים מסיק הש"ך בסי' רכ"ח וכל האחרונים דאף אם התירו אינו מותר. ובפרט כאן דהנדר הי' לדבר מצוה ת"ת וב"ח (תלמוד תורה ובקור חולים). וההתרה לדבר עבירה פשיטא דאינו מותר לזאת הוכרזתי אשר הבשר משחיטת ברוך מרדכי היא אסור בכל מיני איסור שבעולם ורוב אנשי העיר שמעו לקולנו ופרשו ממרק פגולו אך עוד נשארו איזה מורדי אור מבקשי ריב ומדון כאשר הסכימו עד כה ואלה מקנאתם לאשר לא נבחרו להיות אלופי הקהלה ולא אבו שמוע בקולי דאוכלים בשר בזול מטריפת ברוך מרדכי הנ"ל. ועי"ז חמס הלכה הכנסת הקהל ובטלה הת"ת והבית מרפא ופרנסת עניים וגם השלום כללי אשר נעשה בזיעת אף הרב החכם הנ"ל מעומד לפול אם לא יתוקן הדבר עד מהרה. והנה אין חבוש מתיר א"ע. לכן יאבה נא הה"ג להודיע בתשובתו אלי אשר שחיטת ברוך מרדכי היא אסורה עפ"י התורה ואוכלו עונו ישא. ואקוה אשר דבריו הקדושים יתקבלו ויעשו פרי ואז ישובו כל תקנת העיר וצדקותיה על כנם כבראשונה הת"ת והשפיאל ופרנסת עניים ושלום הכללי ויזכה את הרבים ויהיו זכות הרבים תלוי בו והכי בטוח הנני בצדקתו וקדשתו אשר יחוש תיכף לאפרושי מאיסורא ולזכות רבים וישיבני מהר לכן אסיים ואו"ש מאדה"ש.
תשובה מחיים אר"ש גזרה בגזרת עירין פתגמא כי זה השוחט הר' ברוך מרדכי הי"ו ידיו אסורות מלשחוט וכל האוכל משו"ב ידע נאמנה כי היא אוכל נו"ט וחבר הוא לאיש משחית דמחריב העולם בסיבתו וכל המניעות הטובות שיבואו בסיבתו הקולר תלוי על צוארו והוא חטא רבים נשא ואחריתו עדי אובד רחמנא ליצלן על זה נאמר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם וכו' ואין לי פנאי להאריך זולת עיניכם תראנה מ"ש הרב חו"י סי' קע"ח ועיין למוהרש"ך ח"ג סי' ל"ב ולהרב דבר משה ח"א סי' ג' ולמוה"ר בעי חיי יו"ד סי' ז' ובס' עה"ד סי' ח' אות כ"ט ול"ד ול"ה ודוק ועיין לקמן סי' ד' מ"ש בס"ד כי כן חוסו על נפשיכם ואל תאכלו ממנו ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ועליכם תבא ברכת טוב ושלום על ישראל ועל רבנן מאיתי הצעיר
חיים פאלאג'י
ס"ט