חידושי הרמב"ן על הש"ס/סנהדרין/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | ר"ן | יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע
על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים


דף כג עמוד א[עריכה]

גמרא. מאי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. פי' רש"י ז"ל דמשמע זה בורר לו ב"ד א' וזה בורר לו ב"ד אחד ושניהן בוררין להם עוד אחד הרי ט' וה"פ למה לי הא בתלת סגיא, ומפרקינן ה"ק כשזה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד אחד ופוסל אותו ב"ד שבירר חבירו שניהן צריכין לברור להן אחר ואינן יכולין לכוף זה את זה, וזה הפירוש אינו נכון שאין במשמע משנתנו ב"ד אלא אחד מן השלשה שפתח בהן וכדקאמרינן בהדיא ואי ס"ד כדקאמרינן ב"ד בתר דפסלי להו אזלי ובררי להו בי דינא אחרינא, אלמא אנן הוא דמתרצי ב"ד ומעיקרא קס"ד דיין אחד, ועוד אי מעיקרא קס"ד ב"ד וקשיא ליה, היכי מתרץ זה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד א' היינו הך, היינו שאין ללשון המקשה ללשון המתרץ שום שנוי אלא הכונה הזו שהרב מפרש בה והו"ל לפרושי זה בורר לו ב"ד א' ופוסלו וזה ב"ד א' ופוסלו, ועוד דאי מעיקרא קס"ד ב"ד ודאי כשחבירו פוסל בית דינו הוא שאין במשמע ב"ד אחר לא שלשה ולא תשעה אלא ב"ד שלם הצריך לדיני ממונות ועל כרחו כשזה בורר וזה פוסל הוא, אלא ה"פ דמעיקרא אי דיין אחד קתני קישא ואי ב"ד א' קתני קשיא ליה דאי אחד קאמר מאי זה בורר וזה בורר דודאי זה בורר לדעתו של חבירו דלברור לעצמו בעל כרחו של חבירו אינו יכול דהא קתני זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה, אלא על כרחין כולם לדעת שניהם הם נבררים ולדעתם יושבים בדין, וא"כ מאי זה בורר מאי ברירה זו עושה כאן, ולפום הכי בעי סתם היכי קתני אי ב"ד או דיין ומעיקרא מתרץ ב"ד ופרכינן והדר מתרץ ומהדר למאי דקשיא ליה מ"ש דעבדי הכי כיון דדעת שניהם הוא צריך, ומתרץ שמתוך כך יצא הדין לאמתו דצייתי בעלי דינא ומגלי להו טענתייהו כדפירש"י ז"ל:
והא דאקשינן ואפילו לוה מצי מעכב והא אמר ר' אלעזר. משמע דקס"ד מעיקרא שזה בורר לו ב"ד שבעירו וזה מעכב ובורר לו ב"ד של עיר אחרת דתרי בתי דינין בעיר אחת לא עבדי אינשי, והיינו דקשיא ליה דר"א דהא טעמיה דר"א כדי שלא יוציא מנה על מנה הוא, ובעיר אחת ליתיה להאי טעמא, והיינו דאמר רבא כגון ב"ד דרב הונא ורב חסדא דאמר ליה מאי קא מטרחנא לך אלמא עד השתא בדקט מטרח ליה איירינן, ופי' העניין דרב הונא ורב חסדא כל אחד קבוע לו בית דינו בבית מדרשו חוץ למדינה זה למזרח וזה למערב ובני מדינה קרובים לזה כמו לזה דלא מטרח ליה:
ואוקימנא בערכאות שבסוריא. וקשיא לי תינח לר"מ דקאמר בסיפא פוסל דיינו של חבירו כמו ערכאות, אלא לרבנן היינו פוסל דקאמר בסמוך ואי סלקא דעתך כדקאמרינן ב"ד בתר דפסלי להו אזלי ובררי בי דינא אחרינא ועוד לר"מ זה פוסל דיינו של זה דקתני סיפא היינו רישא. ויש לומר רישא קתני שאם זה בורר לו בית של שלשה בערכאות זה פוסלן ואומר איני דן אלא בפני בית דין של פלוני ופלוני וסיפא קתני גוונא אחריתי שאפילו זה בורר דיין אחד לעצמו זה פוסל אותו כדברי ר' מאיר אבל לרבנן אינו יכול לפסול דיין א' של חבירו לפי שזה אומר לו ברור אתה לעצמך אותו חכם שאתה רוצה בו וישבו שניהם בדין. ומסתברא שאינו פוסל בערכאות אלא משום מומחין שאם זה בורר ערכאות זה בורר לו מומחין, מדהוינן עלה מדר"א וכן פירש"י ז"ל לקמן בשמעתין ודיינין בערכאות כדאוקימנא ולאו פסול ממש קאמר אלא בעינא מופלא ולפום הכי מתני' הכי קתני זה בורר לו בית דין א' בעירו בערכאות וזה פוסלו דאמר במקום הוועד אני רוצה וזה בורר לו אחד בערכות וזה פוסלו משום מקום הוועד עד שיהיו שניהם בוררין להם עוד בין דין אחר בערכאות שבעירם לדעת שניהם, והא דקתני הכי זה בורר וזה בורר לומר דבין מלוה ובין לוה מצי מעכבין, ומיהו רבא דמוקי לה במומחין כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא לאו משום מעליותא פסלי בהו דלא מדכרינן הכא בשמעתין מומחה וגדול ממנו אלא בערכאות ומומחין קא איירינן הכא אלא משום מאי מטרחנא ליה הוא פוסלן הא אפילו במומחין ושוין, ומשמע דאע"ג דלא אוקימתא דמתני' במסקנא מכל מקום דינא הכי כדרבא, וכן אומרין בשם ר"ח ז"ל נקטינן מינה דבערכאות היכא שזה בורר לו בית דין פלוני יכול הלה לומר איני דן בערכאות אלא אחר בית דין מומחה אני מהלך ואפילו לוה מצי מעכב, ואע"פ שערכאות כאן ומומחה בעיר אחרת והיינו אוקימתא דמתני' דקא מתרץ מעיקרא כדפרישית אבל אם היה בית זה זה מומחה זה אומר כאן וזה אומר בבית הוועד מלוה מצי מעכב אבל לוה לא והיינו דר' אלעזר שניהם בעיר אחת אי נמי כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא שבני מדינה קרובים לזה כמו לזה שניהם מעכבין כיון דשניהם מומחין או שניהם ערכאות והיינו דרבא, זה אומר לפני בית דין מומחה של פלוני וזה אומר לפני פלוני שגדול ממנו שומעין לזה שאמר כהלכה שנא' צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה, נחלקו בברירה של בית דין אחד וזה בורר לו אחד של ערכאות וזה אומר איני דן אלא לפני מומחין לא כל הימינו שפוסל דינו של חבירו אלא יברור הוא לעצמו המומחה וישבו שניהם עם השלשה בדין ואפילו מלוה לא מצי מעכב והיינו סיפא דמתני' וחכמים אומרים אימתי וכו' והני מילי בדיין של ערכאות דמתוך שרגילין לישב בדין אי אפשר דלא בקיאי בדיני אבל בירר לו אחד מיושבי קרנות שמועין לזה שאומר לפני מומחין דהא קאמרי רבנן טעמא לא כל הימינו שפוסל דיין שהמחוהו רבים עליהם הא לא המחוהו רבים פוסלו.ויש מפרשים דערכאות גריעי משאר הדיוטות ולאו מילתא היא דהא לא ממעטינן מינייהו בכולא שמעתא אלא מומחין ממש ועוד דיין של עצמו נמי פוסל לר' מאיר ולרבנן עד גמר דין, ועוד שאין הרבים ממחין עליהם רועי ברק כדייני סדום אלא כדפרישית.
וכל הנך מילי כששניהן רוצין לבא לבית דין אלא שזה בורר וזה בורר אבל כשאין שניהם רוצין אלא אחד תובע לפני בית דין ואחד מסרב לדון עמו כלל, כל שלשה אפילו יושבי קרנות כופין ודנין אותו ודיניהם דין וכן יחיד מומחה כופה ודן ואע"ג דלא קבולה עלייהו כלל והכי שמעתתא דפרק קמא, וכן אמרו בירושלמי מומחה שכפף ודן דינו דין וה"ה לשלשה, ומצאתי בירושלמי אמר ר' אלעזר זה אומר בטבריא וזה אומר בצפורי שמועין לזה שאומר בטבריא כלומר שהוא מקום הוועד כדאמרינן בגמרין לקמן ואפילו הוא בטבריא והוא בצפורי כלומר מבית דין גדול לקטן, אמר ר' הילא והאי דמר ר' אלעזר זה אומר בטבריא וזה אומר בצפורי באינון דהוון יתיבין בחדא משכנא מכה ולכה תשעה מילין מכה ולכה תשעה מילין זה אומר בטבריא וזה אומר בצפורי שומעין לזה שאומר בטבריא א"ר ייסה ותשמע מינה תרין בר נש דהוו לון דין בטבריא זה אומר בבית דין גדול וזה אומר בבית דין קטן שומעין לזה שאומר בבית דין גדול שמעינן מינה דבעיר אחת הולכין מן המומחה לגדול ממנו ועל הדרך שפירשתי למעלה:
והוי יודע שכל מומחה האמור בשמועה זו הוא מומחה לרבים ואינו הסמוך ברבי אלא דגמיר וסביר בלחוד וכשר הוא לדון בדיני ממונות ביחידי כדתניא בפרק קמא דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו ביחידי, ופירש"י ז"ל דכתיב בצדק תשפוט עמיתך וקסבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן, וזה אינו נכון דאם כן נימא תיהוי תיובתא דמאן דאמר עירוב פרשיות כתוב כאן ואמאי לא איתותב מינה בגמ' וקיימא לן נמי דהלכתא עירוב פרשיות כתוב כאן, ועוד יש לתמוה עליו ז"ל שהרי מומחה לרבים האמור כאן אינו אלא הדיוט של תורה כלומר שאינו נסמך ברבי ומן התורה כשאר יחידים הוא ואפשר שבא הרב ז"ל לומר דיחיד הדיוט כשר מן התורה בהודאות והלואות מדכתיב בצדק תשפוט עמיתך אלא שגזרו בו משום יושבי קרנות, הלכך אם היה מומחה לרבים וידוע שאינו מיושבי הקרנות מוקמינן לה אדינא דאורייתא ודן אפילו ביחידי, מכל מקום אינו נכון להעמיד בדינא כדברי רב אחא בלבד וכל שכן שאין הלכה כמותו אלא דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים ביחיד דברי הכל היא, כמאן דאמר אין עירוב פרשיות כתוב כאן יחיד מומחה דינא ושלשה תקנתא גזירה משום יושבי קרנות, למאן דאמר עירוב פרשיות כתוב כאן כולה תקנתא כשם שהכשיר בשלשה שלא תנעול דלת בפני לווין הכשירו ביחיד מומחה לרבים דקא גמיר טפי מינייהו וסביר כרב נחמן ואע"פ שהוא הדיוט של תורה, ויש אומרים דלרב אחא בריה דרב איקא אפילו תימא עירוב פרשיות כתוב כאן חד כשר דגלי רחמנא בצדק תשפוט עמיתך, וכן אני סובר דלרבה ורבי אבהו אפילו תימא אין עירוב פרשיות כתוב כאן בעינן שלשה ומומחין דגלי רחמנא בגזילות וה"ה לכולהו דיני ממונות ואכולה משפטים כתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות, והא דאיתמר לעיל אי אין עירוב פרשיות כתוב כאן שלשה למה לי ופריק לעולם קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן ולא מתרץ לעולם אין עירוב פרשיות כתוב כאן אלא שנלמוד מגזלות, הוא הדין והוא הטעם אלא שיטה שיטה נקט דאי עירוב פרשיות כאן ע"כ צריך שלשה ומומחין דאכתי לא סלקא דעתין דרב אחא וזו דרך מחוורת דמשמע ודאי דפלוגתא דשנים שדנו לא פלוגתא דעירוב פרשיות הוא דלא מסיימינן עלה איכא בינייהו דרמי בר חמא דאמר ארבעה שמורין צריכין כפירה והודאה במקצת כדאיתא בפרק הגוזל (דף ק') והתם נמי אמרינן ופליגי דר' חייא בר יוסף ולא אמרינן ופליגא נמי דרבי אבהו, ורבא מפרש התם טעמא דרמי בר חמא דאמר אין עירוב פרשיות כתוב כאן, הכא לית ליה דשמואל אלא אליבא דהדדי פליגי כדפרישית.
ואיכא דמקשו הכא מסוגיין בפ' ראוהו ב"ד (דף כ"ה ע"ב) דקאמרי ס"ד הואיל ותנן דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי הכי נמי ליקדשה ביחיד קמ"ל ואימא ה"נ אין לך מומחה לרבים יותר ממשה רע"ה וקאמר רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך, וקשיא למאי דפרישית דהא אנן מדרבנן קא מכשרינן יחיד מומחה ומשום שלא תנעול דלת בפני לווין, ועוד מאי ראיה ממרע"ה לשל דבריהם ועוד דקדוש החדש מומחין כתיבי ביה כדאמר בפ' יש נוחלין (דף קכ"א) ומומחין זה שדן דיני ממונות ביחיד הדיוט של תורה ואפילו עשרה פסולין לקדוש החדש, וי"ל גמרא התם לא נחית למידק כולי האי אלא כיון דאשכחן יחיד מומחה דן ביחידי סד"א תהי קדוש כדיני ממונות קמ"ל, ואקשינן ואימא ה"נ לאכשורי קדוש כדיני ממונות ואפילו ביחיד כל דהו וכ"ש מומחה דמתני' דהוא מומחה גמור וכולה סוגיא קושיא ופירוקא אליבא דרב אחא שפיר אתיא, ומיהו אליבא דר' אבהו ה"ל למימר דיני ממונות מדאורייתא שלשה מומחין בעי ובקדוש החדש ליכא למימר משום נעילת הדלת דרבנן ומיהו לר' אבהו נמי כיון דתנן היתר נדרים בשלשה ואם היה מומחה לרבים אפילו ביחיד סלקא דעתך אמינא תהי קדוש החדש כהפרת נדרים קמ"ל דכתיב החדש הזה לכם וכדתניא בפרק יש נוחלין מועדי ה' נאמרה הפרת נדרים לא נאמרה וכו' כך נראה לי.
ופי' מומחה לרבים בדוק להם כענין שאמרו בקמיע מן המומחחה איתמחי גברא איתמחי קמיעא והכל יודעין בו דגמיר וסביר וקראוהו מומחה לרבים שהוא מומחה להם ואינו מומחה לתורה שאינו סמוך בר' והוא הנקרא חכם כדאמרינן בפרק כל פסולי המוקדשין (דף ל"ז) הפרת נדרים בשלשה ר' יהודה אומר אחד מהן חכם כגון מאן אמר רב נחמן כגון אנא כלומר דגמיר וסביר ואינו נסמך שאלו היה סמוך וכו' כדאמר רב נחמן הכא בדיני ממונות כגון אנא דגמירנא וסבירנא דאיננא דיני ממונות ביחידי, ושלשה המוזכרים כאן בהפרת נדרים הם שלשה בני הכנסת והיינו דמסברי להו וסברי והם הם שלשה המוזכרים בדיני ממונות והם יושבי קרנות וכשרין לדון דיני ממונות משום דא"א דליכא חד דגמיר, כלור שומע וגמיר או שישאל קודם גמר דין דהא כי קא מסברי להו סברי, וערכאות הם שלשה בני הכנסת הללו אלא שהמחוהו אותם רבים והורגלו בדינין דאי לא גמיר ואי מסברי להו לא סברי היינו רועי בקר ופסולין אבל המומחה הנזכר בריש מכילתן גזילות וחבלות בשלשה מומחין וכן כל הנזכרין בתלמוד במקום הדיוטות, הוא הסמוך בר' ונקרא מומחה חכם לפי שהוא מומחה גמור של תורה שקראו הכתוב אלהים והוא כשר להפרת נדרים ביחיד, אבל מומחה לרבים דגמיר וסביר ולא נסמך אינו כשר שכהדיוטות הוא כל שלא נסמך ואפילו רב נחמן ואינו כשר אלא להודאות והלואות כמו שמוזכר בפרק קמא וכי קא דייני נמי בהודאות והלואות שליחותייהו קא עבדינן כדאמרינן בפרק החובל (דף פ"ד ע"ב) ובמסכת גיטין (דף פ"ח): וראיתי בתוספות קושיא אהא דאמרן בשמעתא קמייתא אי קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן ליבעי נמי מומחין בהודאות והלואות ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן שלשה למה לי אלמא הדיוטות כשרין והא בפרק המגרש אמרינן אביי אשכחיה לר' יוסף דקא מעשי אגיטא א"ל והא אנן הדיוטות ותניא לפניהם ולא לפני כותים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות א"ל שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות אלמא פסולא דהדיוטות מהתם והם מעלין אותה בדוחק, ואני אומר הדיוטות שפסולין ודאי מאלהים נפקא היכא דכתיב אלהים בעינן מומחין היכא דלא כתיב אלהים לא בעינן מומחין אלא הדיוטות כשרין אבל לא בא כתוב אלהים אלא לומר שדינין של הדיוטות אינו דין אבל לאסור עלינו שלא נזקק לפניהם אינו במשמע לכך הוצרך הכתוב לפניהם ולא לפני הדיוטות כשם שערכאות של כותים אע"פ שאתה יודע שדיניהם כדין תורה אי אתה רשאי להזקק להם כך בהדיוטות אסור לך להיזקק להם ועיקרה מאלהים נפקא דקאמר רחמנא ואלה המשפטים לפני האלהים שאני אומר לך ולא לפני הדיוטות, ולא כדברי רש"י ז"ל שמפרש דלפניהם קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר אע"ג דלקמי כתיבי ולהכי אקשי ליה אביי לר' יוסף היכי מעשי מר אגיטא והרי אסור לך לדון ולבעלי דינין לדון לפניך כלל והיינו דקאמר שליחותייהו דידהו קא עבדינן להתיר אותנו לדון שאלו בא לומר שדיננו דין דהיה לו לומר התם כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכטעמא דדרישה וחקירה ומאי שליחותא דידהו איכא למעבד בין לדידן בין לדידהו דיני ממונות בעי דרישה וחקירה ומשום שלא תנעול דלת שאינן צריכין והדיוטות נמי מהאי טעמא מכשרינן להו בריש מכילתן אלא מקום שאמרו דיניהם דין אמרו משום שלא תנעול דלת מקום שאמרו דנין אותו בבבל אמרו משום דשליחותייהו קא עבדינן להתיר בית דין לדון ולבעלי דינין להזקק לבא לפניהם ועשוי דגיטין הודאות והלואות הוא דכיון דשכיחא ואיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא כדאיתא בשלהי יבמות, כן נראה לי זה כפתור ופרח:
וכן מה שהעלו באותה שמועה גזלות וחבלות בשלשה מומחין הוקשה להם לראשונים ז"ל שהרי דיני גזלות דנין אותן בבבל כדאמרינן בבבא קמא (דף קט"ו) חנן בישא גנב גלימא נרשאה גנב ספרא וההוא דגזל פדנא דתורי מחבריה ואתא לקמיה דרב נחמן והכי דייני דין מסור כההוא דאחוי אכריא דחיטא דבי ריש גלותא וההוא דאפקידו גביה כסא דכספא וגבי שורף שטרות הוה עובדא ואכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה ככשורא לצלמי וההוא שותא דהוה מנצו עליה בי תרי קם חד מנייהו מסרה לפרהגנא דמלכא וההוא רעיא דמסרו ליה חיותא ואכיל תרתי מינייהו דשולח יד בפקדון היינו גזלות כדאמרן לעיל גזלות דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים ובבבא בתרא אכולי עובדא דחזקת הבתים מאי בעית בהאי ארעא וכן כל כיוצא בהן ואם באנו לומר דכולהו משום אזמנותא דארץ ישראל הוו אי נמי בדתפס כענין שאמרו בפרק החובל (דף פ"ד) בההוא תורא דאלס ידא דינוקא ואמר רבא זיל שיימוהו כעבדא ופריך עלה והאמר רבא כל הנשום כעבד אין דנין אותו בבבל ופריק דאי תפיס אינו במשמע ומה ראו להקשות במעשה הזה יותר מבכל המקומות הללו ועוד דהא גזלות שכיחי טפי ואית בהו חסרון כיס ובשני דר' מאיר אמרינן רוב בגזל וכל שכן בשאר דרי ועוד שלא מסרו לנו הגאונים הראשונים כן אלא מעשים בכל יום ודנין דיני גזלות בכל מקום, וראיתי בתוספות בזה דוחקים שאין בהם ממש וכן בספר הישר.
ואני אומר במקום מומחה נשנית זו וקתני דדיני ממונות הודאות והלואות אין צריך מומחין כלל אלא הדיוטות כמומחין אבל גזלות וחבלות צריכין מומחין והדיוטות פסולין בהן ומיהו אנן בבבל דהדיוטות אנן לא אפשר במומחין עבדינן שליחותייהו דמומחין ודיינינן בשליחותא דידהו ולפי שמשנה זו עם שאר כל המשניות בארץ ישראל נשנו ובזמן סמיכה לפיכך שנו כאן סתם, אבל גזלות וחבלות של בבל לא נשנו כאן כלל, ובאו אמוראין וחלקו בחבלות דנזקי שור בשור ואדם בשור גובין אותו בבבל דשכיחי ואף גזלות נמי שכיחי ודיני שומרין נמי שכיחי ושכיחי ואית בהו בכולהו חסרון כיס ובודאי גובין כלם בבבל והטעם לפי שהודאות והלואות הקלו בדינן בכל מקום כדי שלא תנעול דלת בפני לווין כמו שאמרו לענין זבורית ולענין מלוה בשטר וכן בדרישה וחקירה כאן, אבל גזלות וחבלות במקום דאפשר במומחין לא תקנו במקום דלא אפשר כל דשכיח ואית ביה חסרון כיס לא ראו שיבטלו דיניהן מכל ישראל שבחוצה לארת וצוו שנעשו שליחותם ונדון ברשותם, ובודאי דכל דדיינינן בהדיוטות בהודאות והלואות אפילו בארץ ישראל ובגזלות וחבלות בבבל שליחותייהו עבדינן בהו דאי לאו הכי אסור לנו לדון בהם כלל משום דכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות וכדפרישית לעיל וזהו שאמרו לשם לענין גיטין שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות לומר שהגרושין דינין מצויין תמיד הם וראוין לתקנה בכל מקום משום חינה ואפילו בא"י כשרין בהדיוטות כהודאות והלואות ולפום הכי מקשינן א"ה גזילות וחבלות נמי להוו כהודאות והלואות ובגיטין ואין אנו דנין בהדיוטות חבלות כלל ולא גזלות במקום מומחין ופריק כי עבדינן שליחותייהו במקום דשכיחא, דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו כלומר לפי מציאותן שליחותן הלכך הודאות והלואות דשכיחי טובא עבדינן שליחותייהו בכל מקום, חבלות דאדם באדם דלא שכיחא כלל לא דיינינן בשום מקום חבלות דשור בשור וכן גזלות דשכיחי קצת כי לא אפשר עבדינן שליחותייהו במקום מומחין לא (ומשום דמלתא דמפורשא בדוכתא לא מאריכין בה הכא בדלא איכא הכא חסרון כיס. קטע זה אינו מובן ויש כאן חסרון ואיני יודע לכוין הדברים - הערת הגרא"ז) ועשוי דגיטין אע"ג דליכא חסרון כיס הוא כדאיתמר בשלהי בבא בתרא ובערכין לענין ערב דכתובה מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסרה אפילו הכי כיון דשכיח טובא עבדינן שליחותייהו שאם כן אין כתובה נגבית בחוצה לארץ ותהא קלה בעיניו להוציאה ואתה נועל דלת בפני נישואין כענין בהודאות והלואות וק"ו וכיון דדיינינן בכתובה דיינינן בעשוי דגיטין וכולהו גירושין וקידושין ועידי מיתה כדאמרינן בסוף יבמות כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא: