חזון יוחנן פרק טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

חזון יוחנן - ספר ההתגלות.
פרקים: א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג - יד - טו - טז - יז - יח - יט - כ - כא - כב

מי היה יוחנן? עיין מחבר הספר. ועיין עוד פרטים על חזון יוחנן.

1 וָאֶשְׁמַע קוֹל גָּדוֹל מִן־הַהֵיכָל אֹמֵר אֶל־שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים לְכוּ הָרִיקוּ אֶת־שֶׁבַע קַעֲרֹת חֲמַת הָאֱלֹהִים אָרְצָה:
2 וַיֵּלֶךְ הָרִאשׁוֹן וַיָּרֶק אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־הָאָרֶץ וַיְהִי שְׁחִין רַע וּמַכְאִיב בָּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־עֲלֵיהֶם תָּו הַחַיָּה וּבַמִּשְׁתַּחֲוִים לְצַלְמָהּ:
3 וַיָּרֶק הַשֵּׁנִי אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־הַיָּם וַיְהִי לְדָם כְּדַם חָלָל וַתָּמָת כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר בַּיָּם:
4 וַיָּרֶק הַשְּׁלִישִׁי אֶת־קַעֲרָתוֹ בַּנְּהָרוֹת וּבְמַעְיְנוֹת הַמָּיִם וַיִּהְיוּ לְדָם:
5 וָאֶשְׁמַע אֶת־מַלְאָךְ הַמַּיִם אֹמֵר צַדִּיק אַתָּה הַהוֶֹה וְהָיָה וְהַקָּדוֹשׁ כִּי־כֵן שָׁפָטְתָּ:
6 כִּי דַּם קְדֹשִׁים וּנְבִיאִים שָׁפָכוּ וְדָם הִשְׁקִיתָם כִּי־גְמוּל יָדָם הוּא:
7 וָאֶשְׁמַע אֶת־הַמִּזְבֵּחַ אֹמֵר אָמְנָם כֵּן יְהוָֹה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱמֶת וָצֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ:
8 וַיָּרֶק הַמַּלְאָךְ הָרְבִיעִי אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־הַשָּׁמֶשׁ וַיִּנָּתֶן לוֹ לְלַהֵט אֶת־בְּנֵי הָאָדָם בָּאֵשׁ:
9 וַיְלֹהֲטוּ בְנֵי־אָדָם בְּחֹם גָּדוֹל וַיְגַדְּפוּ אֶת־שֵׁם אֱלֹהִים אֲשֶׁר־לוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא שָׁבוּ לָתֶת־לוֹ הַכָּבוֹד:
10 וַיָּרֶק הַחֲמִישִׁי אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־כִּסֵּא הַחַיָּה וַתֶּחְשַׁךְ מַלְכוּתָהּ וַיְנַשְּׁכוּ אֶת־לְשׁוֹנָם מִכְּאֵב לֵב:
11 וַיְגַדְּפוּ אֶת־אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם מִמַּכְאֹבָם וּשְׁחִינָם וְלֹא שָׁבוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם:
12 וַיָּרֶק הַשִּׁשִּׁי אֶת־קַעֲרָתוֹ עַל־הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר־פְּרָת וַיֶּחֶרְבוּ מֵימָיו לְיַשֵּׁר מְסִלָּה לַמְּלָכִים הַבָּאִים מִמִּזְרָח־שָׁמֶשׁ:
13 וָאֵרֶא וְהִנֵּה מִפִּי הַתַּנִּין וּמִפִּי הַחַיָּה וּמִפִּי נְבִיא הַשֶּׁקֶר יֹצְאוֹת שָׁלֹשׁ רוּחוֹת טְמֵאוֹת דּוֹמֹת לִצְפַרְדְּעִים:
14 כִּי רוּחוֹת הַשֵּׁדִים הֵנָּה וְהֵן עֹשׂוֹת אוֹתוֹת וְיֹצְאוֹת אֶל־מַלְכֵי אֶרֶץ וְתֵבֵל כֻּלָּהּ לְאָסְפָם לְמִלְחֶמֶת הַיּוֹם הַהוּא הַגָּדוֹל יוֹם אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת:
15 הִנְנִי בָא כְּגַּנָּב אַשְׁרֵי הַשֹּׁקֵד וְשֹׁמֵר אֶת־בְּגָדָיו פֶּן־יֵלֵךְ עָרֹם וְרָאוּ אֶת־עֶרְוָתוֹ:
16 וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא בְעִבְרִית הַר מְגִדּוֹן:
17 וַיָּרֶק הַמַּלְאָךְ הַשְּׁבִיעִי אֶת־קַעֲרָתוֹ בַּאֲוִיר וַיֵּצֵא קוֹל גָּדוֹל מֵהֵיכַל הַשָּׁמַיִם מִן־הַכִּסֵא וַיֹּאמֶר הָיֹה נִהְיָתָה:
18 וַיִּהְיוּ קֹלוֹת וּרְעָמִים וּבְרָקִים וַיְהִי רַעַשׁ גָּדוֹל אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמֹהוּ לְמִן־הֱיוֹת אָדָם עַל־הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל הָרַעַשׁ עַד־מְאֹד:
19 וְהָעִיר הַגְּדוֹלָה נֶחְלְקָה לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וַתִּפֹּלְנָה עָרֵי הַגּוֹיִם וַתִּזָּכֵר בָּבֶל הַגְּדוֹלָה לִפְנֵי אֱלֹהִים לָתֶת־לָהּ כּוֹס יֵין חֲמַת אַפּוֹ:
20 וַיָּנָס כָּל־אִי וְהֶהָרִים לֹא נִמְצָאוּ:
21 וְאַבְנֵי בָרָד כַּכִּכָּר מִשְׁקָלָם יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם עַל־בְּנֵי הָאָדָם וַיְגַדְּפוּ בְנֵי־הָאָדָם אֶת־הָאֱלֹהִים עַל־אֹדוֹת מַכַּת הַבָּרָד כִּי־כָבְדָה מַכָּתוֹ מְאֹד׃