חזון איש/יורה דעה/צה
סימן צה
[עריכה]א) יו"ד סי' קצ"ח, מלשון הפוסקים מבואר דשיעורא דכעורכת היינו האמצעות בין זקיפה לשחי' ויותר מכעורכת הוי שחי' יותר מדאי, והנה מבואר מזה דבזרת [היינו חצי אמה] למעלה מטבורה די לטבילתה בשחי' דכעורכת, ונראה דהאי שיעורא דזרת משערינן כשהיא זקופה ורגליה ביושר זו אצל זו והלכך כשמרחיקה רגליה ומבטלת זקיפתה בשחי' מועטת מתכסה כל גופה, והזרת אין למדוד על גוף אדם מטבורו ששם הבשר חלול ומתעגל, אלא הזרת יהי' זקוף למעלה מכנגד הטבור ואז יכלה הזרת בכנגד אמצעות החזה, כ"ה בב"י בשם הרשב"א.
ב) ולענין דיעבד אם לא היה שיעור הזה העיקר תלוי אי נקמט גופה אי לאו וצריך לשער בגוף הנטבל שאין כל הגופין שוין ויעוין בב"י, ועיקר דין דצריך לטבול דרך גידולו, לכאורה נראה דאינו ענין לחציצה אלא שאין זה טבילה כלל דהוי כטבל חצי גופו, שאותן המקומות שנסתתרו לא חל עליהו שם טבילה, ואע"ג דמיעוט שמקפיד אינו חוצץ מה"ת, שא"ה דבטלה לגוף אבל הכא לא שייך ביטול כמובן.
ג) האחרונים ז"ל הקשו להני דסברי דראוי לב"מ הוא מה"ת הלא הוי מיעוט, ותירצו דהיינו לענין צירוף לרוב הגוף, ומיהו נראה דלקולא אין מצרפין את ביה"ס שלא יחוץ עד שתהא רובא מכל שטח הגלוי והסתר, אלא דלחומרא מצטרף חציצת ביה"ס לרוב, ולכאורה אפשר לומר דחציצה בביה"ס לחוד פוסל מה"ת, דלכאורה נראה דאם היה הדין דביה"ס בעינן ביאת מים לא הוי דיינינן סתימת הפה כמיעוט המקפיד, אלא הוי דיינינן לי' כלא טבל שאין כאן טבילה ולא ביאה במים לענין ביה"ס, וכן נראה דגם לקושטא דמלתא דלא בעינן ביאת מים, מ"מ טבלה כבוניתא במים ופיה למעלה ופתחה פיה בשעת טבילה, אע"ג דמטי לה מיא על כל שפתי פיה ככל הטובלות, מ"מ דיינינן הכא כביה"ס חוץ למים דנראה דפסול מה"ת [ואולי אף אי ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן] ולפ"ז י"ל דהיכא דאיכא חציצה בביה"ס דלא מקרי ראוי לביאת מים הוי כחוץ למים, אמנם נראה עיקר דברי רבותינו ז"ל שאין חציצה בביה"ס חמור משאר חציצה שבגוף ואינו אלא מדרבנן כדין מיעוט המקפיד, וכן נראה בטובלת שלא כדרך גדילתה שאינו אלא כמיעוט המקפיד, וטעם מיעוט המקפיד שא"ח אינו מצד ביטול הזפת לגוף, אלא שאינו חשוב לחוץ ולהבדיל בין גופו לבין המים, וכיון שכלו תוך המים ורובו נוגע במים החשיבתו תורה טבילה, והלכך גם בכל הקמטין היוצאין מדרך גדילתן אינם חוצצין מה"ת אלא ברובן, ואחרי שאינן אלא מיעוטו אינם חוצצין מה"ת.
ד) ובזה מובן דעת הפוסקים דגרסי בגמ' ול"א אלא לטהרות כו', ולכאורה קשה כיון שנקמט שלא כדרך גדילתה הלא חסר טבילה, ולפי האמור י"ל דכיון דמיעוט המקפיד אינו אלא מדרבנן לא גזרו בהאי גוונא וגם אין שייך בזה לגזור אטו רובו המקפיד.
ה) מבואר בט"ז על ההיא דשחתה ביותר דאין לפסול בשחי' אלא באופן דהכפל נקמט בעודה חוץ למים, אבל הנקמט תוך המים כיון דהמים קדמו לא גרע מאחזתה חברתה בידה והדיחה ידה במקוה, וכן הסכים בס"ט אף שהנה"כ פקפק ע"ז, ולפ"ז יש לנו להקל בדיעבד היכא שזקפה במים ואח"כ שחתה וטבלה, כיון דעיקר החשש אינו אלא מדרבנן וכמש"נ, וגם יש פוסקים דלבעלה אין זה חציצה וגם אין זה ודאי דנקמט וכסברת הט"ז דהמים קדמו, מיהו היכא שהמים מועטין דיש לחוש שנעשו כפלים חוץ למים צ"ע להקל.
ו) אם נמצא בקרקעית המקוה זפת או שאר דבר החוצץ, נראה דאין זה טבילה מה"ת, דהוי כאותו מקום שבעקב כחוץ למקוה, אם לא שקפצה בעודה כלה במים דאז כשר מה"ת, אלא מדרבנן [חוצץ] משום מיעוט המקפיד.
ז) נגעים פ"ב מ"ד האיש נראה כעודר, ג' בית הסתרים הן, באיש תחת השחיו ובין רגליו מלפניו ועגבותיו מאחוריו, מוסף עליהן באשה תחת הדד, והנה רש"י פי' נדה ס"ז א' כעודר הוא לגלות תחת השחי דדרך העודר שמגביה את המרפק מן הגוף ואת היד משפיל, ומוסק זיתים פרש"י ללקוט מן הקרקע והשחי' הזאת מועלת לגלות בית הסתרים של עגבותיו, והרחקת הרגלים זמ"ז לא הוזכר ואפשר שבשעת עידור ולקיטת הזיתים מתרחבים רגליו קצת וזהו שיעורו וכן משמע ברש"י נדה שם ד"ה לא תטבול, ולענין ביה"ס שתחת הדד כמניקה את בנה, ורש"י פי' כאורגת באשה לענין בית השחי וכמניקה לענין עגבות, ובתו' נדה שם ור"ש פי' כעודר לענין הרחבת הרגלים וזה מועיל לביה"ס שלפניו ולעגבות, וכמוסק לענין בית השחי, ולכו"ע נראה דהוא שיעור זוטא שאין כאן הגבהת מרפק מן הגוף אלא מעט דאם יגביה הרבה נתגלה כל השחי ואין כאן ביה"ס כלל, ורש"י פי' נדה מ"ב ב' דקומטו בין אציליו.
ואמר נדה ס"ז א' דלענין טבילה נמי נטבל כהא דתנן הכא, ונראה דלענין טבילה בעינן שיבואו המים במקום שמטמא בנגעים ולפ"ז סגי לענין טבילה בהרחקת הרגלים והידים פחות ממה שצריך בשעת ראית הנגעים שאם תרחיק כאורגת ועורכת יבואו המים למקום שאין נראה לכהן דקל להם למים שיבואו ממה שישלוט שם עין הכהן שהכהן צריך ריוח שיבוא האור ושלא יכסה הזרוע כנגדו, וזו נראה כונת רש"י שם ד"ה לא שפי' דרך גדילתה היינו כדרך הילוך האדם, ופי' הר"מ במשנתנו סתום וקשה לעמוד עליו וכן דבריו ז"ל בספ"ט ה' ט"צ.