חזון איש/יורה דעה/צו
סימן צו[עריכה]
א) בעז"ה.
נדה ב' א' מתנ' שמאי אומר כו', לפי המבואר בתוס' בעיקר הדין יש לטהר אף ברה"י משום דאוקמי אחזקת טהרה אף שהדם לפנינו חזקת טהרה דמעיקרא עדיפא והלכך בחולין טהור ואף לטהרות אינה מקולקלת למנינא אלא שהלל החמיר לטמא בתרומה וקדשים למפרע ואפי' ברה"ר מיהו דוקא בדבר שיבד"ל אבל בדבר שאב"ד לשאול טהור וטעמא דמלתא כתבו בתוס' דלא ילפינן מסוטה לטמא למפרע ברה"י כיון דעל ההיא שעתא ליכא דררא דספק כלל ולא הוי דומיא דסוטה שבסתירתה נולד הספק וכן לא ילפינן מסוטה לטהר למפרע ברה"ר דשא"ה שהרי טמא לפניך והלכך בחולין טהור אף ברה"י דאוקמינן אחזקה ולקדשים דהחמירו שלא למסמך אחזקה ולמחשבה לספק תולין אף ברה"ר, ונראה דבטבל במקוה ונמצאת חסירה שפיר מטמאינן ברה"י ולא הוי כספק טומאה למפרע כיון שהטומאה ודאית אלא דע"י הטבילה נולד ספק טהרה לא גרע מספק נגיעה ואע"ג שבמקוה לא נודע לנו שום ריעותא בשעת טבילה, וכן יש ללמוד מסוטה לטהר ברה"ר שהרי אין אנו דנין על טומאה למפרע אלא שאנו מטהרין כל הטהרות שנעשה ע"ג המקוה למפרע ומטהרין אותן גם מכאן ולהבא.
ב) ולפ"ז הא דאמר בגמ' דמודה שמאי בקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו ונב"ש בזוית אחרת שהטהרות הראשונות טמאות היינו דוקא לתרומה וקדשים וכשנתעסק בה אדם דהוי כדבר שיב"ד לשאול ואפי' ברה"ר אבל בחולין טהור אפי' ברה"י דאוקמי אחזקה והשתא הוא דנטמא וטעמא דמודה שמאי בקופה ופליג באשה הוא משום הרגשה או מעיקרא הוי אתי או משום ביטול פו"ר ולטעמא דאוקמא אחזקה צ"ל דס"ל לשמאי דאשה בדוקה עדיפא מקופה שאינה בדוקה והא דמודה שמאי היינו באינה בדוקה ולחזקי' גם הלל מודה בקופה בדוקה דטהרות הראשונות טהורות אף ברה"י אלא דהלל ס"ל אשה כיון דשכיחא בה דמים גריעא מקופה בדוקה ושמאי סבר דכבדוקה דמיא והא דהשיב לו שמאי לזו יש לה שולים צ"ל דהלל סבר דטעמא דשמאי משום דאם איתא כו' ופריך לי' דלפ"ז יש לטהר גם בקופה דמעיקרא בשעת תשמיש הוי נגרר עם האוכל, והשיב לי' טעמא דידי משום דאוקמא אחזקה ולא מהני סברא זו אלא בבדוקה דאשה כבדוקה דמיא ואין שאלה מקופה שאיננה בדוקה ואפי' למאי דסברת דטעמא דידי משום דאם איתא דהוי דם כו' נמי לא הוי קופה תיובתא דלזה יש לה שולים כו'.
ג) ולר"י דסבר דהלל גם בבדוקה מטמא למפרע צ"ל דהלל סבר דטעמא דשמאי משום דאם איתא כו' ומהני טעם זה בין לבדוקה בין לשאינה בדוקה וקמקשה לי' קופה והשיב לי' טעמא דידי משום חזקה ובבדוקה ואני מודה בקופה אינה בדוקה ואפי' למאי דסברת טעמא דידי משום דאם איתא כו' כמו לחזקי' ונראה דאפי' לר"י צ"ל דאשה כא"ב דמיא דהא ר"י דמטמא גם בבדוקה היינו ברה"י דוקא כמש"כ תו' ד' א' ד"ה כי כדתניא מודים חכמים לר"מ בראהו חי מבערב ובאשה מטמאין חכמים גם ברה"ר כמש"כ תוס'.
ד) ולחזקי' דמודה הלל בבדוקה הא דפריך ממקוה ומחבית ומבוי יקשה להלל דהא הני כלהו בדוקין נינהו וכל הסוגיא דשם כר"י אזלא.
ה) ד' א' ומי מחזקינן והתנן נגע בא' בלילה וא"י אם חי אם מת ולמחר השכים ומצא מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאין כו', בתו' לעיל ב' א' ד"ה מעת לעת, כתבו דפלוגתא דר"מ ורבנן היינו לקדשים דמן הדין יש לאוקמא אחזקה אף היכא שאינה בדוקה והיינו שאם לא ראהו מת בבוקר בודאי טהור דאזלינן בתר רובא וא"צ כלל לבקרו בבוקר אם הוא חי אלא כיון שראהו מת נולד הספק על שעת נגיעתו והלכך מעיקר דין החזקה שא"צ להסתפק למפרע כל שלא אתיליד ריעותא בזמן ההוא אלא שהחמירו בקדשים ואפי' ברה"ר ור"מ ס"ל דברה"ר טהור, והקשו בתוס' שם לר"מ מ"ש מאשה דס"ל להלל דתולין אף ברה"ר ותירצו שאני אשה דאיכא ריעותא מגופה, ויש לעיין דהא מודו שמאי והלל בקופה שאינה בדוקה וי"ל דס"ל לר"מ דהא דמודו בקופה היינו ברה"י דוקא וצ"ע.
ו) שם מחט שנמצאת מלאה חלודה כו', לפי' התו' דלעולם חזקה דמעיקרא עדיפא אף באינה בדוקה איכא נגד חזקת הטהרות חזקת טומאה של המחט אלא כיון שהיא שבורה לפנינו חזקה דטהרות עדיפא כדאמר במקוה שנמדד ולמאי שמבואר לעיל סק"א דבספק נטהר יש ללמוד מסוטה א"כ בדין לטמא ברה"י וע"כ הא דמטהרינן משום שאין בו דעת לשאול וכ"כ רש"י ע"ב ד"ה מכדי לקמן, וצ"ע דמאי קשיא לי' הא גם בקופה מטהרין באב"ד לשאול אבל לפי' מהר"מ לובלין דגם בספק נטהר למפרע אין ללמוד מסוטה י"ל דהכא מטהר אף בנתעסק בה אדם ואפי' ברה"י ופריך דהו"ל לחכמים להחמיר בתרומה וקדשים והדבר קל וחמר אם החמירו היכא דקיימא בחזקת טהרה משום דהשתא היא טמאה אע"ג דחזקה דמעיקרא עדיפא כש"כ היכא דהא בחזקת טומאה מיהו אף אם שלא במקומו טהור אף לקדשים יש להחמיר כאן מהאי ק"ו וצ"ע.
ז) אמנם מהא דאמר כשעת מציאתן בין לקולא כו' משמע דגם לקולא אמרינן כשעת מציאתן והתו' כתבו משום דמוקמינן טהרות אחזקתן ולא משמע כן, ונראה דבשאינו בדוק אלא שאנו מחזיקין אותו בכך מכח הרוב והנוהג בעולם אם נמצא אח"כ באופן אחר ממה שהחזקנוהו יש להחזיקו למפרע כך וכמו דאמרה תורה להחזיק הדבר להבא בחזקתה העבר ואין הטעם שהוא ברורא דכן הוא כמו שהניחה אלא שמאחר שלא נמצא כלל ודאי מוחלט עד שלא נסיר עינינו מהדבר ההוא הנה ניתן לנו מתחילה כל דיני התורה על הדברים כמו שהם מוחזקים לנו ולבלי לשנות גם להבא לאחר שכבר נולד לנו הידיעה שנשתנה ממה שהי' ע"י הספק שמא כבר נשתנה טרם ידיעתנו, אמנם כ"ז אם החזקה קמייתא היתה ודאית אבל אם היא רק מוחזקת ע"י הרוב יש להחזיק למפרע כהידיעה הודאית שנודע לו אח"כ אלא שיש בזה תנאי אם השתנות הדבר הי' ע"י דבר מבחוץ כמו שנטמא ע"י שרץ או אשה ע"י הדם בזה חזקה הקודמת עדיפא אבל אם ההשתנות בעצמותה כמו מיתה שאין המת מטמא משום שמת אלא משום שהוא עתה מת, בזה אנו מחזקינן שהי' כן גם בשעת נגיעה והטעם דדבר הנולד ע"י מעשה אם נחזיק למפרע אנו מקדימין המעשה ומנ"ל להקדימה אבל הכא אנו מחזיקין הדבר כמו שהוא עכשיו ומשעה שנגע וממילא נמשך מזה שמעשה המיתה קדמה.
ח) ולפ"ז ניחא דבנוגע באחד בלילה כו' שורפין ואילו בקופה ובאשה תולין, ובתו' נדחקו בזה, ולהאמור ניחא דבהשכים ומצאו מת ס"ל לחכמים כיון דלא ראהו חי מבערב יש להחזיקו כדהשתא מבערב וכיון דבטומאה למפרע אין ללמוד מסוטה יש לטמא אף ברה"ר ועוד דגם בעלמא לא ילפינן מסוטה לטהר ברה"ר היכא דאיכא חזקת טומאה משא"כ בקופה אף שאינה בדוקה מ"מ חזקה דמעיקרא עדיפא כיון דהטומאה ודאית נולד ע"י נגיעת השרץ, וכ"כ הרשב"א ז"ל אלא שלבי מהסס אם כונתו ז"ל כמש"נ ולפ"ז נראה דגם לחולין מטמאין חכמים אמנם אם ראהו חי מבערב חזקה דמעיקרא עדיפא וכן היכא דמצאו שלא במקומו חזקה דמעיקרא עדיפא, ולפ"ז י"ל דמודה ר"מ דמחמרינן בקדשים כמו בקופה אלא ר"מ לחולין ומעיקר הדין קאמר לכן בראהו חי מבערב דמודים חכמים היינו נמי לחולין אבל לקדשים שפיר י"ל כר"י דגם בבדוקה מחמרינן אבל צ"ע דא"כ מ"ט דר"מ דמטהר ברה"ר ומודה ברה"י כיון דר"מ לא ס"ל כשעת מציאתן הו"ל לטהר ברה"י כיון דטומאה למפרע לא ילפינן מסוטה וע"כ הא דמטמא ברה"י הוא דוקא לתרומה וקדשים ומדרבנן וע"כ דמטהר ברה"ר אף לקדש וע"כ כדעת התוס' דחכמים נמי דוקא לתרומה, ואין דברי הרשב"א ז"ל נאמרין אלא טעם שאמרו חכמים לשרוף בהשכים ומצאו מת ותולין בקופה שנמצא בה שרץ, א"נ י"ל שנילף מסוטה גם טומאה למפרע והלכך לחכמים טמא אף ברה"ר משום חזקה דהשתא ולר"מ ברה"ר טהור וברה"י דלא מהני חזקת טהרה טמא וראהו חי מודים חכמים דברה"ר טהור וברה"י טמא וכ"כ הר"ש דממתנ' דהכא משמע דילפינן מסוטה גם טומאה למפרע וצריך עיון.
ט) ומי תלינן והתנן מחט שנמצאת מלאה חלודה כו', נראה דהכא טהור אפי' נתעסק בה אדם ואפי' ברה"י דמוקמינן טהרות אחזקתן והמחט בחזקה דהשתא ולא הוי כלל ספק טומאה, אמנם אחרי שידענו המחט שהיתה שלמה והרי הוא כראהו חי מבערב אלא שלא ראינו את המחט במקום הזה שלמה וס"ל כי היכי דלא מהני חזקה דהשתא ממקום למקום ה"נ בחזקה דמעיקרא והלכך יש להחזיקה במקום הזה בשבורה ואין חזקה דמעיקרא מתנגד לחזקה דהשתא כיון דנשתנה המקום אך אם תלינן דאינו בדוק אף שלא במקומו כש"כ שיש להחמיר ולתלות משום דמעיקרא בחזקת שלמה הואי, ולפ"ז צ"ל הא דקאמר וכ"ת כשעת מציאתה בין לקולא כו' ובמקום מציאתה כו', ר"ל אף כי אם מקום מציאתה בטהרה מטהרינן מ"מ אם היא בשעת מציאתה בטומאה אף שהוא שלא במקום מציאתה מ"מ מחמרינן כיון שהיא עכשיו בטומאה ופריך מככר שע"ג הדף דהתם ראוי יותר להחמיר מספק שמא נגעו הטהרות בטומאה שכבר הי' השרץ למפרע.
י) ויש עוד מקום לומר דבכל מקום שאינו בדוק כשנמצא הריעותא אח"כ הרי הוא בחזקת ספק למפרע, ולפ"ז בקופה שא"ב טמא מספק אף לחולין והא דפריך לי' הלל לשמאי מקופה היינו משום דהלל סבר טעמא דשמאי משום דאם איתא דהוי כו' ופריך דלפ"ז גם בקופה שא"ב יש לטהר כיון שמשתמש בה כל שעה אם איתא דהוי חזי לה וכמש"נ לעיל [ס"ק ב' ג'] ואע"ג דבגמ' ס"ד לפרש קופה דשמאי והלל בבדוקה כדפריך והא דומיא דאשה קתני ובבדוקה פשיטא דטהורה לחולין מ"מ שפיר י"ל דלמאי דמוקי לה בא"ב היינו אף לחולין ואפי' ברה"ר כיון דלמפרע לא ילפינן מסוטה הוי ככל ספק איסור ואע"ג דבאשה לא מטמאינן לחולין אף דחשיבא בא"ב לא דמי דאשה בדוקה היא בעצמותה אלא שעלולה להשתנות ולכך לא מחמרינן אלא לטהרות אבל דבר שאין אנו יודעין כלל שעה של טהרה ודאית אלא שאנו מחזיקין בטהרה שאין אנו צריכין לחוש לטומאה כל שאין ריעותא בזה שפיר יש להסתפק למפרע וכבר כתב הרשב"א סברא זו אלא שלמאי דמסיק דגם בקופה שא"ב תולין משמע דלא ס"ל סברתם, אבל צ"ע שהרי עיקר הוכחות הרשב"א דגם בא"ב תולין הוא דאם איתא דשורפין מאי מקשה הלל מקופה אבל ז"א אלא לפירושם דטעמא דאין שורפין באשה משום שאין לה שולים אבל לפי' שהביא משום דאשה חשיבא בדוקה לגבי קופה שא"ב שפיר י"ל דבא"ב שורפין ואע"ג שלא נזכר בגמ' חילוקא אי מיירי בבדוקה אם בא"ב מ"מ שפיר יש לחלק והגמ' לא חש לפרש שאין הדבר נוגע למאי דשקיל וטרי ואפי' לדעת הרשב"א דגם בא"ב תולין מ"מ י"ל דגם בחולין תולין ועיין בהגר"א או"ח תס"ז ס"ק [א"ה, נראה דהכונה לס"ק ל"ב].
יא) ג' א' ואבע"א טעמא דשמאי הואיל ואשה מרגשת, לכאורה נראה דע"כ לא קאמר הלל אלא כשמצאת ע"י בדיקה אבל אם הרגישה מודה דא"מ למפרע דכי היכי דרשאית לעסוק בטהרות ולהאכילן בלא בדיקה עד הערב שחייבוה חכמים לבדוק ה"נ בזה שהרגישה טהרות הראשונות נשארים בלא בדיקה לעולם אחרי שראתה עכשיו בודאי לא משכחת לה עוד בדיקה על למפרע אלא שאם מצאת בבדיקה בלא הרגשה מטמא למפרע ושמאי סבר דע"כ מדלא הרגישה בשעת בדיקה ראתה וע"י העד לא הרגישה, והקשו בתוס' דא"כ אם שמשה נמי ניחוש לשעה ההיא לכן פי' דס"ל לשמאי דברוב פעמים מרגישה ולכך לא פליג רבנן ולפ"ז צ"ל הא דקאמר והלל קסברה המ"ר היא היינו שמצוי שלא תרגיש ע"י שתסבור הרמ"ר וזה דוחק ויותר נראה דהלל מטמא אף בהרגישה והא דלא מטהרין למפרע דאם איתא דראתה היתה מרגשת ע"ז קאמר כסבורה הרמ"ר היא ושמאי לא סבירא לי' אלא כיון שלא הרגישה טהורה והלכך גם בלא הרגישה עכשיו טיהר שמאי כיון דהוי מיעוט אלא שטעמא בעי ל"ל להחזיק למפרע כיון שידענו ביאת הדם וצ"ע.
יב) ד' א' תוד"ה והא, וא"ת והא בקופה בדוקה פליגי דאלא"ה מה מועיל כיסוי עכ"ל, צ"ע דמה מועיל בדיקה כיון דסוף סוף שרץ בתוכה וכי היכי דאיכא למימר דנפל השתא ה"נ איכא למימר דנפל מעיקרא אלא ע"כ כיון דאמרה תורה דאזלינן בתר חזקה ויש להחזיקה בחזקתה הראשונה עד שנולד הספק והלכך אע"ג דהחמירו חכמים לקדשים לחוש למפרע לא החמירו אלא במגולה שחזקת טהרתה לא אלימא כל כך אבל כל שחזקת טהרתה אלימא כמו במכוסה שאינה מיועדת להתקלקל אף דמקולקלת לפנינו מ"מ לא החמירו למפרע וא"כ שפיר י"ל דמיירי באינה בדוקה דהא גם א"ב ע"כ בחזקת טהרה קיימא שהרי כל שלא מצא השרץ הי' אוכל טהרותי' ולא הצריך לבודקה וגם ע"כ הי' שעה שלא הי' בה שרץ שפיר י"ל אף דמחמירין למפרע מ"מ במכוסה שחזקת טהרתה אלימא יותר אין לחוש למפרע ואפי' למש"כ דבאינה בדוקה יש לחוש מן הדין למפרע מ"מ במכוסה י"ל דכבדוקה דמיא.