חזון איש/אורח חיים/סד
סימן סד[עריכה]
כאשר יצא לאור ס' בשם "היומם בכדור הארץ" ובו קובע שירושלים הוא המרכז, ומירושלים ולמזרח י"ב שעות השתנות היום, וכן מירושלים ולמערב, וכאילו זו דעת כל הראשונים. ובאשר הדבר בהפך גמור, שדעת כל הראשונים שמירושלים ולמערב י"ח שעות ולמזרח שש שעות, נתחייבנו לפרש הדברים.
תחלת הדברים החובה לפרש דברי הרז"ה - ובאשר יסוד דבריו מורכב מיסודי התכונה ומיסודי העיוניים הדקים והאצילים של ההבנה בסברת הגמ' ואשר לחזות נועם דבריו דרושה השקפה כפולה משני חוגים הנזכרים יחד, מטריחים אנחנו את הקורא בהשקפה זו בשביל לבוא להשקפה הבהירה.
א) תוכן דבריו ז"ל שנאמרה הלכה בסוד העיבור שאין לקבוע יום ר"ה אלא שיהי' כולו אחר המולד, אבל נאמרה בזה תוספת, בהיות שמצות ר"ה נוהגת בארץ ובחו"ל וא"כ קדושת יום זה הוא בכל היקף כדור הארץ, ובהיות שהתחלת התאריך הוא בקצה המזרח ונמצא שיש נקודה שהתחלת היום בה באיחור י"ח שעות מירושלים, נאמרה ההלכה דכל שבנקודה המאוחרת יהי' כל היום אחר המולד סגי בזה, ורשות לנו לקבוע יום זה ר"ה אף שבירושלים לא יהי' רק ו' שעות של ר"ה אחר המולד, ובאשר הקו המבדיל בין כל היום [בלבנה חדשה] ובין אין כל היום [בלבנה חדשה] בנקודה היותר מאוחרת מירושלים, הוא במולד חצות היום של ירושלים, שאם המולד אחר חצות לא יהי' כל היום מן החדש בנקודה המאוחרת, ואם המולד קדם חצות כל היום מן החדש בנקודה המאוחרת, נופל בטבע החשבון שאלה בזמן שהמולד בחצות בדיוק מהו? ושאלות כאלה מצויות בתלמוד בהלכות רבות וכאן הוכרע הדבר לחומרא דמולד חצות בדיוק נחשב כאילו היום בנקודה המאוחרת אחר המולד ולפיכך נקבעה ההלכה שאין קובעין ר"ה ביום המולד אלא אם נולד רגע קדם חצות.
כל חכם לב יבין שאין כאן ממדת החכמה לבקש שטח להקו המבדיל בין כל היום מן החדש לאין כל היום מן החדש שיסוד ההלכה על נועם חכמת החשבון היוצר קו שכלי בלא שטח, ובזמן שהשכל מתענג בזיו החכמה ומנעים זמירות, מה יוכל להתחרות עם אלה המחפשים לו שטח בידים ממשות.
ב) עוד צריך לפרש דתואר "מרכז" משמש לא רק בכדור אלא גם בשטח עגול, ולא רק בשטח עגול אלא גם בשטח ארוך וקצר, וכל שאנו קובעין נקודה באמצע השטח שכל הקוים יוצאים ממנה ומהוים את השטח, מכנים אנו את הנקודה טבור ומרכז.
ועוד אנו צריכים להוסיף כי שטח עליון של הארץ הוא עיקר הישוב משום שבאמצעו המקומות המקודשות ביותר א"י וירושלים ובו תחלת הישוב בשעת בריאת העולם ובו ישב אדם הראשון ולפיכך משמשים הרבה פעמים בשם מרכז הישוב על ירושלים בבחינת מרכז שטח העליון, ולא על מרכז הכדור, ועוד חשיבות מיוחדות מיחדים לו לשטח העליון, וישוב התחתון בכלל איי הים נחשב.
והננו חוזרים על דברי היסוד עולם שאומר מפורש שהתחלת היום להקרא בשמו הוא תחלת המזרח ויהיב טעמא ששם נולד אור הראשון כשהתחילה החמה להקיף מטבור הים, הרי מפורש ששם תאריך היום, וכמש"כ על הרז"ה והכוזרי שכל השיבוש והבלבול בא להם לפי שחשבו כי התחלת קביעת כל יום מימי השבוע הוא ממקום אחר ולא מקצה המזרח, [ובס' היומם כ' דר"ל מקצה המזרח היינו טבור הים וקרי לי' קצה המזרח מפני שהוא קצה המזרח של העולם, והוא מתמיה, היסו"ע שמאריך כל כך לבאר באר היטב דבר דבר על אפנו, וכל עיקרו לפי דברי הספר לפרש דהתאריך הוא בטבור הים ולזה הוא נושא את נפשו ואשר לזה היה ראוי לקבוע פרק שלם, אין רמז ורמיזה מזה ובכל דבריו מזכיר רק את הישוב העליון טבורו וקצותיו, אשר אין לו שום קשר במה שחולק על הרז"ה, והאמת היסודית שחולק על הרז"ה נעדרת עד שבסוף דבריו סיים ולא מקצה המזרח ולא כתב כאן תיבת ישוב [מפני שכל דבריו הם על מזרח הישוב] ובזה סמך שיעמוד בזה מבין בדורות הבאים שיפרשנו דכונתו על מזרח העולם והוא טבור הים ויבנה דיק על דיק עד ישכלל היכלו].
ועוד דבקושיותיו על הרז"ה הוא כותב ששואל להם המקום שמקצה המזרח עד ירושלים מה דינו, שאם הם מקדימים לירושלים א"כ הם מכחישין את עצמן במה שאמרו די"ח שעות מאחרין קצה המזרח, ועוד מכחישין את עצמן במה שאמרו דמירושלים התחלת היום, ואי כונת היסו"ע להכריח סברת י"ב וי"ב ולא י"ח ושש, והוא ג"כ מפרש דקו המבדיל בין ים ליבשה הוא התאריך החולף לדעת הרז"ה, א"כ מאי קשיא לי' דשפיר איכא י"ח שעות מירושלים ולמערב עד הקו המבדיל וגם מירושלים מתחיל היום מירושלים ולמערב עד הקו, אלא שמקצה המזרח עד ירושלים נטפלין אל ירושלים ולהקדים לה כדי לשבות בזמן שירושלים שובתת, אלא עיקר קושיתו מפני שפירש שהיבשה עצמה מתחלקת וכגון שמעלה אחת בקצה המזרח מתאחרת, ולזה קשיא לי' אחרי שמירושלים עד קצה המזרח מקדימין ע"כ מקדימין כל יושבי המזרח עד הקצה ולא שייך עוד לקבוע מקום ביבשה שמאחרין י"ח שעות ועוד אם בירושלים התחלת היום ומאחרין י"ח שעות אחרי ירושלים אף ביבשה בקצה המזרח, א"כ אין כאן טעם ששטח המזרחי לירושלים נטפל לירושלים דא"כ כל היבשה מקדמת, אלא צ"ל דיש מקום בקצה המזרח ששם מתחיל היום, א"כ אין ההתחלה בירושלים אלא בקו התאריך בקצה המזרח באמצע היבשה, וכן מה שהקשה דלא יתכן דשני שכנים זה אצל זה יתחלקו אין קושיתו אלא אם שניהם ביבשה אבל אם אחד בים ואחד ביבשה לא קשיא וכמו ששניהם בים לפי דברי הספר, וע"כ דהיסו"ע מפרש דהרז"ה מוכרח לחלק את היבשה לקו התאריך ועל זה יסובו כל הקושיות, וגם מעיקר הסגנון ששואל להם מה יאמרו בשטח האמצעי שמקצה המזרח עד ירושלים מבואר שהם מוכרחים ליתן מקום ביבשה לי"ח שעות, שאם בעיקר הנידון של י"ח שעות הוא נלחם עמהם אין כאן ספק בדעתם שהרי אין מקדימין אלא י"ח שעות, וע"כ דהשטח שמקצה המזרח עד ירושלים מקדימין ומה ספק יש בדבר, אלא דקשיא לי' א"כ לא נשאר מקום לבני אדם שעושין ר"ה אחר י"ח שעות, והם מניחים מקום ביבשה לי"ח שעות, ומשום שהוא דבר נסתר מני' ובי' נופל בו שאלת ממ"נ.
ג) ואמנם הדברים פשוטים והכל הולך אל מקום אחד, כי קושית היסו"ע על הרז"ה והכוזרי הוא שבלשונם נתנו להקו שטח וכאילו יש עיר בקצה המזרח ששם עושין בנ"א ר"ה שלהם בי"ח שעות אחר ירושלים, ודבר זה ודאי עושה בלבול דא"כ צריך לומר אחת משתי אלה, או שהתאריך מתחלף בירושלים או שיש קו על הישוב המחליף את התאריך, ושני אלה אי אפשר לקיימן וזה מבואר בכל דברי היסוד עולם, ולפי שהעיקר שקו המחליף את התאריך הוא קו החולק את הישוב מן הים וא"כ אין על היבשה נקודה מאוחרת י"ח שעות, א"כ לא יתכן לקיים פירוש הרז"ה והכוזרי בסוגיא דר"ה, ואמנם אין זו פרכא ושפיר י"ל דא"צ לקו זה שטח וא"צ שיהיו בני אדם עושין שם ר"ה, אלא די שהחכמה קובעת נקודה כזו וכמש"כ לעיל, ובעמק ההבנה של ההלכה סברא זו קרובה, שעיקרי ההלכות אצילות ורק ע"י צמצום אחר צמצום הם משמשים גם בעולם המעשה.
ומש"כ היסו"ע דמצד הבריאה נתחייב לחשוב היום ממזרח ומצד התורה הוא ממערב, היינו שאם היה הלילה הולך אחר היום יהי' בקצה המזרח התחלת השבת בזמן שהחמה בטבור הים וסוף היום בזמן שהחמה בטבור ובסוף המערב התחלת השבת כשהחמה באמצע הארץ וסוף השבת כשהחמה באמצע הארץ, ולפ"ז היו כלים ז' ימי בראשית בהקפה ז', כשקצה המזרח התחיל בקר של יום ראשון, אבל לכל הישוב לא הי' עדיין ז' ימים כסדרן, אלא נשלמו כששבה החמה לטבור הארץ הקפה שמינית ואז היו לקצה המערב ז' ימים כסדרן, אבל מצד התורה שהיום הולך אחר הלילה הותחל מנין הימים במערב וכשחזרה החמה לטבור הים בהקפה ז' נשלמו ז' ימים שלמים לקצה המערב, ולקצה המזרח עדיין חסר ז' ימים כסדרן ויום ראשון של קצה המזרח היה חסר לו לילה וכששקעה החמה אחר י"ב שעות כלה יום ראשון.
ומש"כ ונתחייב שיהי' סוף קריאת כל יום מימי השבוע כלה בקצה המערב דהרגע הזה הוא ברגע של מולד העולם וכשתגיע החמה ביום הששי נוכח אמצע הישוב אז שוקעת בקצה מזרח תחלה ויתחיל שם יום השבת להקרא בשמו תחלה לפי הסכמתנו, ר"ל מצד הבריאה היה ראוי שיהי' הלילה הולך אחר היום שהתחלת העולם [היינו קצה מזרח הישוב] היה בהויות היום, אבל לפי הסכמתנו היינו הסכמת התורה [וכמש"כ בסוף דבריו, ולא כמו שפי' בספר הסכמת עצמו דלא כהרז"ה] שהיום הולך אחר הלילה הוי הענין בהיפוך דכשהגיעה החמה לטבור הים בהקפה ז' נשלם השבת בקצה המערב ובקצה המזרח לא היו ז' ימים כסדרן אלא יום ראשון היה לו יום ולא לילה והלילה האחרונה של הקפה שביעית דהיינו בהילוך החמה מטבור הישוב לטבור הים היתה כבר לילה של חול לקצה המזרח, והיינו דסיים במאמר הבא בסוף דבריו אלא שמעמד מרכז החמה בתחלת כל יום ויום בשמו לפי הסכמתנו לנוכח אמצע הארץ ומעמדו בסוף גבול קריאתו הוא נוכח אמצע הים ר"ל אחרי שהסכמנו שהיום הולך אחר הלילה מתחיל להיות על הישוב [היינו כדור העליון] קדושת השבת כשהחמה בטבור הארץ ואז הותחל קדושת שבת בקצה מזרח וכלה יום השבת בקצה המזרח אחר כ"ד שעות כששבה החמה לטבור הארץ ועדיין יום השבת נמשך י"ב שעות בקצה המערב ויכלה קדושת השבת מכל הישוב כשתגיע החמה לטבור הים, והיינו דסיים במאמר הבא הוי יודע כי שני דברים עקרים אמתיים אלה נפרדים זה מזה בענינם, מה שבררנו תחלה שנוכח טבור הים מרכז החמה בתחלת היצירה והרגע ההוא תחלת היום וראשיתו למנין העולם הוא דבר אמת מצד עצמו כו' ומה שאמרנו עתה כי נוכח אמצע הישוב מעמד מרכז החמה כשיתחיל היום להקרא בשמו כפי הסכמתנו הוא ג"כ אמת לא מצד עצמו אלא לפי שהסכמנו למנות ימי השבוע מערב עד ערב, ר"ל מצד המציאות ראוי למנות היקפים ומטבור הים התחילה החמה להקיף והיה ראוי למנות התחלת היום מבקר שקצה המזרח התחיל בשימוש בקר תחלה, אבל מצד הסכמת ההלכה נחשבו י"ב שעות היום של קצה מזרח ליום שלם והותחל תחלת היום מערב, ואחרי שהיום במזרח מקדים למערב הוי התחלת יום כשהחמה בטבור הארץ שאז תחלת הלילה בקצה המזרח.
וכל מה שפירש בו בספר מוזר וקשה להזדקק להם, ואין זכר בדברי היסו"ע למזרח ומערב של הספר, מטבור הים עד טבור הארץ ומטבור הארץ לטבור הים, אלא מזרח הישוב ומערב הישוב נזכר בדבריו, ומעולם לא עלתה דעתם של ראשונים חלוקה זו שהספר מיחס להם, וכל הדברים נליזה משונה מהפשטות הגמורה.
ומה שקורא היקף החמה מטבור הים מזרח היינו זהרי חמה המתחילים לטייל בשעה שהחמה מתחילה להקיף מטבור הים וזהרים אלו מתחילים להזהיר בקצה המזרח ומטיילים ומזהירים עד שתבוא החמה לטבור הארץ, ונמצא שהטיול של אור החמה בצ' מעלות שמקצה המזרח עד טבור הארץ הכל הולך ומזריח על הישוב דכשהחמה התחילה מטבור הים התחילה להזהיר את המזרח והאור הולך וגדל עד שהחמה עצמה מגעת לקצה המזרח ואח"כ מתמעט מעט האור כשהחמה עוברת למערב אבל עדיין אין כאן שקיעה עד שתגיע החמה עצמה עד טבור הארץ ואז שקעה החמה מקצה המזרח ונמצא מתחלת הזריחה עד תחלת השקיעה י"ב שעות, והיינו דצ' מעלות מקצה המזרח עד טבור הארץ נקרא מזרח, ומטבור הארץ עד קצה המערב מקרי מערב, שהותחל אז להעריב קצה מזרח והאור יכלה לגמרי כשתגיע החמה לטבור הים ויסולק האור מקצה מערב.
ד) והנה הספר תופש כי ביאור הסוגיא דר"ה הביאו להרז"ה לחדש את הי"ח שעות, וכל זה אינו אמת אלא זה מוסכם ומקובל בפי כל ראשונים ז"ל דהתחלת היום מקצה המזרח, וע"פ המקובל השכיל הרז"ה לפרש הסוגיא, ואם יש חולקים על פירושו בסוגיא אין זאת אומרת שחולקים על תאריך היום, שהרז"ה מספר זה דבר מקובל כהקדמה לפירוש הסוגיא.
והנה הספר סוכם קושיות על הרז"ה, ואמנם אין הכרעת הדין תלוי' בישוב הקושיות, דכל הקושיות שבעולם לא ישנו את הדין המוסכם מכל הראשונים, והר"ן והריטב"א בחידושיהם הסכימו להרז"ה גם בפירוש הסוגיא, וא"כ מבואר הדבר גם בגמ', ואמנם אין אנחנו בני חורין מלפרש גם במה שנתקשו בדבריהם.
שאלה א. מה קדושה בצין לקבוע בה התאריך, לק"מ שהרי פירש היסו"ע ששם התחלת היצירה, שם התחיל היום ולא צין היא המתחלת, אלא קו המתחיל היבשה בשטח העליון הוא המתחיל.
שאלה ב. איזו חשיבות יש לא"י ולירושלים בהתחלת היום שהזכירו, לק"מ שישוב העליון היא חטיבה חשובה בפ"ע ובהשקפה על ישוב העליון ירושלים המרכז והקוין הנמשכין מירושלים מתאוין להשוות עמו ובני המזרח אין מתקדמין רק ו' שעות ובני מערב אין מתאחרין רק ו' שעות, [וכבר הקדמנו זה סק"ב].
שאלה ג. מוזר הדבר לתת ג' רבעי כדור העולם למערב ורבע למזרח, לק"מ וכי עסקה כאן התורה בקצבי ארץ מזרח ומערב, הלא עסק התורה לתת תורה ומצוה לצרף את הבריות, ונאמרה ההלכה דהתחלת הימים לענין שבת ויו"ט ושארי ההלכות, בתחלת ישוב העליון.
שאלה הד, היא בכלל שאלה ג.
שאלה ה. למה העלים הרז"ה לפרש מה משפט רבע הכדור מצין עד ירושלים, כ"ז הוא לפי מה שפירשו היסו"ע שנותן לצין שטח, וא"כ השאירו דבר מוזר שיש קו חולק באמצע היבשה ולא פירשו היכן הוא הקו, אבל אחרי שגם כונת הרז"ה כדעת היסו"ע אין כאן קושיא וכן הוא בהדיא בראב"ד שהרי כתב על דברי הרז"ה דדבר ידוע הוא דמנין הימים מן המזרח, והיינו כדברי הראשונים שהביא היסו"ע, ומבואר בראב"ד דלא כהיסו"ע בדעת הרז"ה אלא כמש"כ.
שאלה ו. שני שכנים זה אצל זה והשבת מתחלפת להם, גם זה על יסוד שהרז"ה נותן לצין שטח, אבל למש"כ לעיל דעת הרז"ה כדעת היסו"ע וקושיא זו שהקשה היסו"ע על הרז"ה מכריח דדעת היסו"ע דקו התאריך הוא קו המבדיל בין יבשת לים דאי בטבור הים יתכן שנים על האניה ולזה שבת ולזה חול, ומיהו אין זו קושיא מכרעת.
שאלה ז. שאין להקו שטח, וכבר נתבאר לעיל.
ה) והנה יסוד הדבר דהתחלת היום הוא בתחלת מזרח ישוב העליון, אינו מסתמך על פירוש הרז"ה והכוזרי בסוגיא אלא מיוסד ע"פ דברי היסו"ע בשם כל הראשונים והם לא הזכירו צ' מעלות אלא תחלת המזרח, ואדרבה אם יהבינן צ' יהי' תאריך החולף באמצע הישוב וזה שהיסו"ע מרחיק תכלית הריחוק, וא"כ איפוא כל ישוב העליון למזרח בין נגד ירושלים ובין הקצוות המאריכים למזרח כמו ארץ סיביר כולם מקדימים לירושלים, והים והאיים מאחרין, והישוב שמירושלים עד שנחאי נחשב לישוב העליון בכל רחבו לדרום ולצפון, ואף איים המתפצלים הם בכלל ישוב העליון וכאילו הם מחוברים, ולכן ארץ אוסטרליא בכלל יבשת העליון ובליטתה למזרח כדין בליטת סיביר, וכל מה שטען הספר שהוא תמהון על תמהון כבר נתבאר שאין כאן תימא כלל, אלא שטח עליון נידון בפ"ע וכמש"כ לעיל, ולא זכות צ' מעלות יש כאן אלא זכות הישוב לוקח לו הרוחב.
ונראה דמושכין קו מקוטב צפוני לקוטב דרומי והקו עובר על ירושלים, ועוד עושין קו מקוטב צפוני לקוטב דרומי ועובר על קצה המזרח, ורבע הכדור שבין שני הקוין האלו הוא המקדים לירושלים, וכל יבשת אשר תחלתה ברבע כדור הזה אף שיוצאה למזרח חוץ מהקו מקדימה, והמתחילה חוץ מקו המזרחי מאחרת.
ו) עוד יש טענה שמירושלים עד שנחאי חסר מעט מצ' מעלות בזמננו, ושאלה זו אינה שאלה על עיקר קביעות התאריך בהתחלת המזרח שהוא ע"פ היסו"ע בשם כל הראשונים, אלא ביחוד על פירוש הרז"ה והכוזרי בגמ' דקבעו על זה נולד קדם חצות ולאחר חצות, וכבר כתבנו שאפשר שנשטף מעט מן היבשה והספר שואל ומנ"ל זה, ואין זו שאלה דלפי' הרז"ה הלא זה תניא בסוד העיבור שהוא הלמ"מ וא"כ נקבע הדבר דמירושלים עד שנחאי עיקרו צ' מעלות והים שטף מעט מן היבשת, [ולשון הספר שם שהק' בלשון ממ"נ אם המקום הוא חוף קוריאה כו' יש תימא שאין כאן מקום לשאלת ממ"נ דהלא יסוד בהלכה שאם נמצא נקודה אחת על הכדור שר"ה שלה לילה ויום מן החדש סגי בזה לקבוע אותו יום ר"ה, ויש כאן רק שאלה אחת אפי' נולד אחר חצות יהי' לילה ויום מן החדש] או שנקבעו י"ח שעות מפני שהדבר כן בקירוב ופעמים נקבעת ההלכה כן כמו שקבעה ההלכה למחשב זה שיש ברחבו אמה הקפו ג' אמות, אף שאינו אלא בקירוב, ומפני שטבע חוף הים להשתנות פעמים נהפך מקצת ארץ לים ופעמים להיפוך וכמש"כ הרמב"ם פ"ד מה' יסה"ת ה"ה [וח"א העיר דגם א"י משתנה לפעמים כדאמר גטין נ"ז א' ארץ צבי כתיב וממילא מתארך מירושלים עד קצה] לכן קבעה ההלכה י"ח שעות.
ז) והנה כתב עוד הספר ראיות מס' העיבור דתאריך היום חולף בטבור הים וקראו שלשת ראיות.
א. לשון ראב"ח וכשהחמה עולה וזורחה בקצה פאת מזרח היא נראית לכל השוכנים בתחלת פאת מזרח בארץ [פירש הספר שעולה לטבור הים וזה קצה פאת מזרח, ואף אם כן הוא פירושו אין זו ראי' על חשבון הימים של מצות התורה, שמצות התורה היא בטבעה כטבע הסכמה וכשם שאפשר להסכים על חשבון התאריך מקצה המזרח, כן אפשר שנקבע כן בהלכה ואין הסכם זקוק לתת כבוד למציאות הכדורית, ואפשר לו לקבוע הסכמתו בשטח העליון ולקבוע התאריך בקצה המזרח ואין צ"ל שאין מצוות התורה זקוקות לקבוע תאריך החולף בטבור הים, אלא אחרי שהותחל היום במעשה בראשית מקצה המזרח הוא התאריך שהסכימה עליו תורה, אבל יש רשות לתוכן לקבוע המזרח עד טבור הים ולשמש בל' הזה, אבל מש"כ ראב"ח כשהחמה עולה וזורחה בקצה פאת מזרח היינו שזורחה בקצה פאת מזרח [ולא שעולה בטבור הים, וכמו שקדם דממזרח עד מערב ק"פ מעלות, וטבור הים לא נקרא מעולם פאת מזרח בל' ראב"ח וחבל על עיקום פירוש הפשוט] היינו שזהרי החמה מגיעות על קצה מזרח הישוב, ופאת מזרח הראשון הוא ג"כ בארץ ור"ל שהחמה זורחה עליהם והיא עצמה נראית להם מרחוק], כתב עוד כשהחמה עולה עוד מפאת מזרח עד שהיא נראית גבוהה על הארץ בקצה פאת מזרח ט"ו חלקים [ר"ל בקצה פאת מזרח של ישוב נראית החמה גבוהה מן האופק ט"ו חלקים] היא נראית במקומות הרחוקים מראש פאת מזרח ט"ו חלקים כו' [כאן מבואר דקרי פאת מזרח הישוב פאת מזרח סתם וכן מבואר עוד בסמוך בלשונו שהספר מוסיף בו תיבת הישוב].
כתב עוד ועל הענין הזה הוא הולך עד שיבוא אל שוכני קצה המערב, ותהי' החמה מתרחקת מפאת מזרח כל ק"פ חלקים מחצית הרקיע שהם י"ב שעות והחמה בעת ההיא שוקעת מעל קצות המזרח והוא תחלת הלילה להם וזורחת על אנשי קצות המערב והוא תחלת הליל' להם עכ"ל בהעתקה, ויש כאן ט"ס וצ"ל והוא תחלת היום, ר"ל שיבוא אור החמה אל שוכני קצה המערב ותהיה החמה מתרחקת כו' ר"ל אור החמה שהתחילה להאיר על קצה המזרח ועכשו כבר היא מאירה על קצה המערב ועברה כל ק"פ מעלות באורה, ולא מצא כאן הספר כלום.
ב. שואל למה כתב הראב"ח דלא יתכן נולד קודם חצות ותהא נראית אחר י"ח שעות אלא במולד בחצות של קצה מזרח והראי' במערב, והק' למה לא בהיפוך המולד בחצות מערב והראי' במזרח ולאו קושיא היא דקים לי' שאין לקצה מערב זכות לקבוע בו מולדות אבל יש לקצה המזרח זכות משום דשם התחלת היום כמו שהוא באמת לדעת ראב"ח.
ג. ראי' שלישית שחושב קצה המזרח למקדים ו' שעות לירושלים, וזה תימא שהרי בזה לא נחלק בו אדם ואין הנידון רק חוץ לשש שעות למזרח.
ח) והנה הביא הספר ערעור דמבואר בלשון הראב"ח דתחלת מנין הימים הוא מקצה המזרח דשם התחיל היום במעשה בראשית, ובאמת שזו שהביא ביסו"ע ואין מי שיחלוק בזה, וזו שהקדים הרז"ה לדבר מקובל ולא ככונן ומחדש וכמש"כ לעיל, אבל הספר כותב בזה דברים סתומים בלתי מובנים ואומרים שגם דעת הרז"ה דתאריך היום הוא בטבור הים, אבל איך יתכן דנולד קדם חצות תהא נקודה אחת בכדור אשר ר"ה שלה [חיובית ולא שלילית] לילה ויום מן החדש, כתוב שם דברים אבל אין להם מובן, ואי אפשר לדון עליהם, [דהרי אם אנו קובעים דהכדור מתחלק י"ב למזרח וי"ב למערב, אנו מקבלים אותו להלכה קבועה, וכל הלכה היא נצחית כמו שהתורה היא נצחית, ואנו קובעים ג"כ דנולד קדם חצות קובעין בו ביום ר"ה משום שיש נקודה שלילה ויום מן החדש והיא ג"כ הלכה נצחית, והנה אם אנו כיום מקיימין ב' ההלכות האלו אנו קובעים שני הפכים בנושא אחד, שנים שמכחישין זא"ז והאומר לקיים שניהם אינו אלא מן המתמיהין], וכן מש"כ בדעת היסו"ע וכל הראשונים דמנין הימים מקצה מזרח הישוב מתחילין, ומ"מ מתחילין מטבור הים אינו מובן, אדרבה ראוי לומר נהי דלענין דינא מתחילין ממזרח, מכל מקום במנהג העולם כפי טבעי הדברים אפשר לקבוע התאריך בטבור הים.
ט) כן דברי הכוזרי פשוטים, שיש מעלה בתחלת הישוב שממנה תחלת תאריך הימים, וממילא מקדים שבתו ו' שעות לא"י, וכאילו שבת א"י נגרר אחר שבת צין, ואמנם יש מעלה בא"י דשבת ראשון שנתנה לישראל היתה בא"י כאשר שקעה החמה בא"י, ולו היה אז ישראל בצין לא היה מצווה לשמור שבת ראשון, שבכניסת שבת שם עדיין לא היתה מצות שבת, והותחלה בצין מצות שבת לשבת הבאה בזמן שא"י שבתה שבת שניה, וזה כבוד א"י שכל העולם עונין אחריה והיא היתה ראשונה, ושאלת הכוזרי היתה דבשעות השבת מתחילה ארץ צין ואחריה ארץ ישראל וכאילו צין הוא הפותח ראשון, ותשובת החבר דאדרבה א"י פתחה ראשונה בשמירת השבת וצין אחריה לשבת הבאה, וכששבת שלישית בא"י שבת שני' לצין וכן לעולם, וכל דברי הספר בזה אין להם שום מובן, ומתמיהים כל לב, בהיות הדברים כל כך פשוטים ומפורשים דהתחלת היום מצין והקו המגביל יש לו ו' שעות למערב עד א"י, ומא"י עד הקו יש לו י"ח שעות, ו' שעות עד קצה מערב וי"ב שעות כדור התחתון, ועי"ז מתאחר היום י"ח שעות וזו כונת הגמ' בר"ה לדברי הכוזרי, איך יתישב בלב אחרת?
י) והננו שבים לדברי הראב"ד לפרשו, ואין צורך ולא תועלת לעמוד על הדברים שכתב בזה הספר אלא לכתוב כונת הראב"ד, שאמנם הדבר ידוע שתחלת הימים הוא מצין, אבל אין ראוי לפרש כן הגמ' דאם רצון התורה שיהי' לילה ויום מן החדש, [שמסתבר טעמא בזה כדי שיהא האפשרות לראות הלבנה בסוף יום ר"ה] היתה התורה קובעתו להתחשב עם ירושלים ושיהי' יום ר"ה בירושלים לילה ויום מן החדש, ולא לקבוע שנקודה אחת בכל הכדור תספיק לזה, שהרי עיקר המועד קבעה התורה בא"י, שאין מקדשין אלא בארץ [אלא א"כ לא הניחו כמותם בארץ] והיינו דכתב כי הימים דבר ידוע הוא מן המזרח מתחילין אבל לחשבון השבתות [הזכיר שבתות על שם לשון הכתוב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ויוהכ"פ לא איקרי מועד אלא שבת] והמועדים וקביעותם ביום ידוע כגון בט"ו בניסן פסח כו' וכן כל המועדים אינן אלא לחשבון יושבי ארץ ישראל כי כו' "והיום שהוא ראוי לא"י לקבוע בו המועד הוא ראוי לכל העולם ושאינו ראוי להם אינו ראוי לכל העולם כו'" ר"ל ואם יש קפידא של לילה ויום מן החדש ונסמך על המקרא מערב עד ערב תשבתו שבתכם, היה ראוי לומר שאין קובעין ר"ה אלא אם לילה ויום מן החדש בארץ ישראל, והוסיף הראב"ד לפרש דבריו בסמוך כאשר הביא דברי הכוזרי, ומקשה עליהם למה צריך נולד קדם חצות הלא כדי שיהא בצין לילה ויום מן החדש סגי בנולד אחר חצות מיד [אפשר כונתו ז"ל ברגע חצות ולמה דוקא קדם חצות] ואי בעינן דוקא נולד קדם חצות היינו בשביל שיהא אפשר לראות הלבנה בסוף היום [ודעת הראב"ד דלדידהו שית מחדתא היינו בפשוטו דאחר ו' שעות מן הנולד אפשר לראות בסוף היום כשכהתה החמה כמבואר בדבריו בסמוך] וא"כ דין צריך שיהא לילה ויום מן החדש למותר, דכיון דצריך שיהא נולד קדם חצות בירושלים ע"כ יש בצין לילה ויום מן החדש, וכתב עוד זו קשה מן הכל ואיך נקבע אותו בירושלים ואין ממנו בו ביום כי אם ו' שעות ורגע אחד, ומערב עד ערב לא נאמר אלא כנגד הצין, והיינו אותה הקושיא שכבר רמז עליה על דברי הרז"ה, הרי ברור מללו שביסוד הדבר דבזמן דבירושלים ו' שעות עד הלילה בצין מתחילה הלילה לא פקפק בה אדם מעולם [ואין ספק שהספר לא נכנס בדברי הראב"ד ללמדם לימוד המספיק לדעת אותם אלא השתמש בקריאה בעלמא ולכן כתב מה שכתב] אלא בפירוש הסוגיא אינו מסכים עם הרז"ה, ואמנם למש"כ לעיל אין כאן רק מחלוקת בשיקול הדעת, וכבר הסכימו הר"ן והריטב"א שהם בתראי ועמודי ההוראה עם הרז"ה.
ומה שהק' הראב"ד דבחצות סגי למה לן רגע קדם חצות, דעת הרז"ה דלא מקרי מן החדש אלא אם כבר התחיל ולא בב"א וכמש"כ לעיל, ומה שהק' למה סגי בנקודת צין ס"ל להרז"ה דאין זו פגם לא"י אלא סגי בנקודה אחת בכל מקום שהיא, וכש"כ שאם היתה הנקודה של לילה ויום מן החדש בא"י דשפיר טפי אלא דסגי גם בנקודה בכל מקום שהיא.
יא) והנה הראב"ד הק' על דברי רז"ה בפירושו בהא דאמרו לדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתא, וקושיתו דלא יתכן במולד חד ב' הדברים, וכבר נשמר מזה הרז"ה ופי' דהכל הולך בזמן שאחד מן המקומות ראה ברגע ראשונה של אפשרות הראי' ואמרו דבזמן שבא"י ראו עתיקא ברגע אחרונה האפשרית והיינו שהמולד בתחלת היום בא"י וראו כ"ד שעות קדם בתחלת היום, אז ראו בסין ראי' אחרונ' ו' שעות קדם, והיינו לדידן שית מעתיקא, ואם בא"י ראו החדשה בתחלת האפשרות והיינו שהיה המולד בסוף היום וראו אחר כ"ד שעות, לא יראו בסין רק אחר י"ח שעות, והיינו כשתהי' החמה במרכז הישוב כנגד א"י, וכן לדידהו שית מחדתא שאם יראו בסין בתחלת הראי' יראו בא"י לאחר ו' שעות, וי"ח מעתיקא שאם יראו בסין עתיקא בסוף האפשרות והיינו שהמולד בחצי הלילה בא"י והיינו בתחלת היום בסין, וראוה בתחלת היום כ"ד שעות קדם המולד, היתה ראי' אחרונה בא"י י"ח שעות קדם.
והראב"ד שם פירש דבא"י אפשר לראות הלבנה ו' שעות אחר המולד אבל דוקא בשעת שקיעה שכבר כהה אור החמה, והלכך אם נולד קדם חצות מקבלין העדים ולא לקבוע החודש היום אלא למחר, מפני שכבר אין פנאי לקדש, ואם נולד בתחלת ליל שלשים אז אור הלבנה כבר גדל מעט ואפשר לראותה שעה קדם שקיעת החמה ויש פנאי לקדש היום והיינו דאמר צריך שיהא לילה ויום מן החדש בכדי שיהא אפשר לראות הלבנה קדם שקה"ח ויהא עוד פנאי לקדש החדש.
והספר הביא בשם הראב"ד דמפרש חצות לילה [ושמח על מציאות חידוש הזה], ואין זכר לזה בדברי הראב"ד, אלא חצות היום הוא, שהרי הראב"ד מפרש לדידהו שית מחדתא כפשוטו דעד זמן זה אי אפשר לראותה ואחר ו' שעות אפשר לראותה.
ועיקר דברי הראב"ד אינו עולה כפי הסכמת התוכנים וכמש"כ הרמב"ם פי"ז מה' קה"ח ה"ג דקדם שהלכה הלבנה תשע מעלות מן השמש אי אפשר לראותה בשום צד ולפעמים צריך יותר.
יב) והנה כל דברי הרז"ה בפירוש הסוגיא לפרש דמולד שאמרו היינו מולד אמתי, וע"כ הכי הוא, שאי אפשר להכחיש העדים במולד אמצעי אלא במולד האמתי, ואמנם מולד זקן שכתב הרז"ה שנסמך על הלכה זו לא קבעוהו חכמים אלא על מולד האמצעי שמפני שנתמעטו הלבבות ובטלה הראי' נאמרה הלמ"מ שאפשר לקבוע ע"פ החשבון וע"פ מולד אמצעי, שהרי עיקר הקביעות נשמר ע"י האמצעי ואם האמתי מתקדם סופו לשוב ולהתאחר, ואם מתאחר סופו להתקדם, ובשעת ראי' קבעו ע"פ מולד האמתי.
יג) כתב הספר כל החדוש הזה שיש מקום ששם מתאחר היום י"ח שעות מוזר הוא מצ"ע ואין לו שום מקור בתלמוד, וכל ההכרח שהכריח אותם לכך הוא מאמר ר"ז צריך שיהא כו', שזה לחץ אותם לחדש שיש מקום כו' ומשום הזרות שבחדוש הזה כו' לפיכך נזורו כל הראשונים מבאור הסוגיא שבארוה הרז"ה והכוזרי כו', חבל על עלבון התורה, דבר שכל הראשונים הסכימו עליו קדמאי דקדמאי ולא ספקו בזה כלל וכלל, יהיה רשות לכתוב שהוא מוזר ומחודש ומופלא, וכולו בדותא, שלא מחמת הכרח הסוגיא אמרוהו הרז"ה והכוזרי אלא מחמת יסוד פשוט ומקובל בפיהם לקחוהו לפרש ההלכה, והרי הראב"ד מפרש פי' אחר ומ"מ מסכים על יסוד י"ח שעות, ואין אחד מן הראשונים שיחלוק בזה ולא חשבוהו כלל למחודש, ופירוש הרז"ה נתקבל בפי הראשונים שבאו אחריו כמו הר"ן והריטב"א, והראב"ד החולק לא מטעם שחולק על י"ח שעות אלא מטעם אחר, ואין שום קושיא על יסוד זה וכמו שנתבאר כבר.
והנה הספר משועבד כל כך להרעיון שיש לעולם מזרח עולמי ומערב עולמי בהכרח, וכי ראוי לכבד את הארץ הקדושה בכבוד מרכז לזה, ולזה א"צ מקור בתלמוד שזו מן המושכלות הפשוטות, ולפיכך מוצא תמהון בקביעות התחלת ישוב העליון להתחלת היום וכאילו נוטל כבוד הארץ וניתן לסין, ועוד איך יתכן רבע מזרח וג' רבעים מערב, אבל באמת אין מזרח עולמי ואין מערב עולמי וכל נקודה ונקודה בכל סביבות הכדור יש לה אופק שלה ומזרח ומערב שלה ואין לשום נקודה יחוס מיוחד על חברתה, ורק לצורך שימוש בני אדם מסכימים על נקודה אחת להתחלה, ואין הסכמה זו קובעת כלום בטבע הענינים, וכאשר קבעו הראשונים דתחלת הימים מקצה המזרח אין אנו קובעין בזה מזרח ומערב לעולם כולו אלא סימנא בעלמא אחרי שקצה זה הוא המתחיל בישוב הוקבע לתחלת מנין הימים שתחלה וסוף הן מסוגלות לקבוע גבול, וכבוד ארצנו במקומה מונח, והיא מרכז ישוב העליון וממנה נמשכות חליפות הרצועות לכל קצוי ארץ, וכל רצועה בטבע מיוחד וכדאמר במד"ר קהלת ב' במקרא ונטעתי בהם עץ כל פרי וברש"י שם בשם תנחומא פ' קדושים, וגם לענין התחלת הימים יש כאן כבוד לא"י שהיא האמצע בישוב העליון והמזרחים מקדימין לה ו' שעות והמערבים מאחרין לה והיא הממוצע והאמצעי מכובד.
יד) ומטבע בני אדם לקרוא את הכתוב בספר בשטחיות ובמהירות כקורא אגרת ומקניני החכמה להתרגל לדקדק בלשון חכמים כי דבריהם נכתבו בדקדוק עיוני, וקריאת המהירות וקריאת העיון הן הפכיות על הרוב ותוצאותיהן נגדיות, ובשביל נטיית האדם אל החפזון וביחוד לבעלי תפישה מהירה, יקרה שחכמים יקראו בספרים וייחסו להם דברים שלא חשבו ולא פללו, או שלא ימצאו את הדייקנות שבהם, וביחוד בדברים שבאמת הם עמוקים והכתב נפגש בקושיים להבליט את עומקם, ובגורל הזה נמצא דין התחלת הימים בזמן שבאמת הדבר מפורש בראשונים בלי שום השארת מקום לדון עוד בזה, חשבו רבים שהיא הלכה שלא נתפרשה וכל אחד לוקח לעצמו דרך ישרה להורות משפט ולקבוע הלכה.
ומהם שתלו את התחלת היום במקום תליית המאורות, ופלפלו במקום תליית המאורות, אבל כל זה בדוי שכבר קבעו לנו ראשונים מנין הימים מהתחלת המזרח ואין לן נפקותא בתליית המאורות.
ואמנם יש מקום ספק בחשבון ז' ימי בראשית, שאם נתלו המאורות בטבור הים כדעת היסו"ע נראה דנתלו בתחלת ד' וכן מבואר ביסו"ע דבקצה מערב היה להם יום שלם דבשעת תליית המאורות הותחל תחלת הלילה בקצה מערב, וכשהקיפה החמה היקף שלם וחזרה לטבור הים כלה יום ד' בקצה המערב, והנה בקצה המזרח התחלת היום ובשעה שנתלו המאורות הותחל בקצה המזרח בקר היום ואנו קורין אותו בקר יום ד' ולקצה המזרח לא היה לילה ליום ד', ואפשר דלענין ז' ימי בראשית באמת חסר לקצה המזרח י"ב שעות וכשהקיפה החמה ב' פעמים והיא עומדת בטבור הים והותחל בקר יום ו' לקצה המזרח וכשהגיעה החמה לטבור הארץ כלו ו' ימי בראשית לקצה המזרח ונכנס יום השבת, וערב ובקר של היקף שלם כ"ד שעות נתקיים בקצה המערב, ואפשר דלקצה המזרח נמשכין ו' ימי בראשית בשש הקפות שלמות ואצלם היום קדם ללילה ועד שתשוב החמה לטבור הים לא כלו ו' ימי בראשית ומתפרש ויהי ערב ויהי בקר בב"א במקומות שונות וכמש"כ היסו"ע והרמב"ן בפי' התורה.
וכן לדעת ראב"ח דנתלו המאורות בטבור הארץ י"ל דלא"י לא היה להם מיום ד' אלא שש שעות וכ"ד שעות היה לנקודה שחוץ מקצה המזרח ששם היום מתאחר י"ח שעות ואפשר דלענין ז' ימי בראשית יש לכל נקודה כ"ד שעות והיה לא"י ו' שעות יום וי"ב לילה ואח"כ ו' שעות יום, ומיהו לענין מנין הימים קבעה תורה למחשב רק ו' שעות ליום ד' וכבר נכנס יום ה', ומ"מ למדנו מדברי הראב"ח דאע"ג דנתלו המאורות בטבור הארץ, אין היום מתחיל אלא מתחלת המזרח, וכן להיסו"ע דנתלו המאורות בטבור הים מ"מ התחלת היום בקצה המזרח, ולפיכך אף אם נתלו המאורות מ"ה מעלות מקצה המזרח התחלת היום הוא מקצה המזרח, מיהו אם כל נקודה יש לה כ"ד שעות היקף יכלו ז' ימי בראשית כשהחמה מ"ה מעלות ממזרח, ולענין קביעות מנין הימים מן המזרח מתחילין ונכנס השבת בא"י כשהגיעה החמה לקצה המערב וחשבון זה ניתן לנו כשנצטוינו במצות השבת, ואם ז' ימי בראשית ג"כ כלו בכל הכדור כששקעה החמה בא"י או בקצה המערב צ"ל דנתקיים ערב ובקר של כ"ד שעות במ"ה מעלות בים משוך מקצה המזרח.
ואמנם אפשר דליכא למ"ד דנתלו המאורות מ"ה מעלות מקצה המזרח, שהרי גם ראב"ח והיסו"ע מודים בחשבון התקופה המקובלת, שתקופה ראשונה היתה ביום ד' ט"ו שעות וע"כ דהקפת החמה ממערב למזרח הותחל בט"ו שעות ביום ד' ועד זמן זה עמדה במאזנים, וא"כ שפיר י"ל דגם כונת המפרש בקה"ח בשם קדמונים, ג"כ אין כוונתם שנתלו המאורות בט"ו שעות או שהותחל היקפה ממזרח למערב בט"ו שעות, אלא על ההיקף ממערב למזרח כיונו, ולדעת ראב"ח דנתלו בטבור הארץ צ"ל דנתלה החמה משוכה קצת ממאזנים כדי הילוך ג' שעות.
כן הביא הספר יש מי שאומר לקבוע התחלת המזרח כ"ד מעלות אחר שנחאי ומשום שהר"מ ספי"א קורא אמצע הישוב כ"ד מעלות אחר ירושלים, והנה אין כאן מקום לקבוע ההלכה שההלכה כבר נקבעה ע"פ הראשונים ז"ל שקצה המזרח לענין התחלת היום הוא שש שעות מירושלים ומתאים עם המציאות שלפנינו וכמש"כ סק"ו, אלא שיש כאן שאלה להבין חשבון אמצע הישוב המוזכר בר"מ, ואף שהר"מ לא הזכירו לענין דבר שיהיה להאמת צורך בו, רק לענין נקודה מוסכמת להתחיל בה מנין המעלות וכל הנקודות כשרות לזה, מ"מ מדקרי לה אמצע הישוב משמע שהוא אמצע הישוב, ואמנם אחרי שאנו מחלקין את המעלות חצין למעלה וחצין למטה, ואנו קורין ק"פ מעלות שלמעלה, מעלות של ישוב, שפיר מקרי אמצען אמצע הישוב, אף שבאמת הק"פ מעלות כלות בים, ואין לנו ללמוד מדברי הר"מ כלום, ועל עיקר היסוד שבחרו נקודת אמצע הק"פ מעלות כ"ד מעלות אחר ירושלים אין אנו אחראים לחקור אחר סיבתן, כי דבר זה מקבע לסיבות קלי ערך חוץ מגדרי החכמה, כי אין כאן מציאות של אמת רק סימנא בעלמא להתחלה, והיה החכם התוכן נותן כבוד לארצו לקבוע בה ההתחלה, ולפיכך אין לנו צורך לחקור כאן אחר הסיבה, וקביעות אמצע הישוב הוא מחכמי או"ה שמהם למד הר"מ וכמש"כ הר"מ שם פי"ז הכ"ד, ואמנם כתבו שסיבת הסכם זה היה שחשבו שמקצה הישוב עד ירושלים יש קי"ד מעלות, שהיה נודע להם ע"י שינוי זמני ראיות לקוי המאורות, וא"כ ע"כ החזיקו את הישוב עד קי"ד מעלות מירושלים, וצריך להבין איך מצאו כן, ואמנם לענין אורך הישוב בכלל, לא קבעו עצמן התוכנים על רחב ירושלים שהיא ברחב צפון ל"ב מעלות, אלא כל אורך הישוב נכנס בכלל זה, ובהאריך מעלות רחב צפון מאריך הישוב למזרח הרבה והיא ארץ סיביר ויש שם אורך יותר מקי"ד מעלות למזרח, ובזמן הסכמתם נודע להם ישוב עד קי"ד מעלות, ובכל אופן אין אנו אחראים כאן מחוג הלכה לדון בזה, כי ההסכמה היא מחכמי או"ה לסימנא בעלמא, ואין ראוי כלל להכניסו לבית המדרש, בזמן שאנו דנין בהלכה.
ואמנם לפי פירוש היסו"ע סוגיא דר"ה השתמשו בגמ' ע"פ הסכם זה, אבל זו דעת יחיד, ואף לדברי היסו"ע אינו אלא התחלת החשבון לסיבה בלתי ידועה לנו, אבל היסו"ע עצמו הביא דברי הרז"ה והכוזרי שמירושלים עד קצה המזרח צ' מעלות, ובזה לא ערער עליהם, שכנגד ירושלים לכו"ע הוא מכוון, דשנחאי הוא ברחב צפון כירושלים.
טו) הספר שואל בסוף דבריו "מאין לנו מקום קבוע למזרח ומערב ואמנם פשוט וברור שיש מזרח ומערב ככתוב בהרבה מקראות ובתלמודין".
והנה הגורם העיקרי אשר בשבילו מעדו רגליו לעמוד על דעת הראשונים ולהבין במקרא ושום שכל בדבריהם הפשוטים, הוא בשביל הפלסופיא שהקדים שאי אפשר לתאריך בלא מרכז ומרכז מחייב מזרח ומערב או מזרח ומערב מחייבים מרכז וא"כ חצי כדור מזרח וחצי כדור מערב וכאילו הן דברים מחוייבי מציאות ע"י מושכלות ראשונות, ואמנם אין מלות האלה אלא פדגוגיות להסביר לתלמידים, אבל יכול האב לצוות את בנו שתקף את כדור הארץ ותשבות בכל יום שביעי, ובשובך לנקודה שהתחלת להקף, תשליך יום אחד מחשבונך ותקח את מחרתו לחשבונך, ומפני שבהמשך ההיקף נאספו השעות של אריכת כל יום ליום שלם וא"צ לזה לא מזרח ומערב ולא מרכז ולא שאר הקדמות, וגם מזרח ומערב של הכדור אינו מחייב לחשוב חציו מזרח וחציו מערב ויש להשכל החפש לצייר מרובע סביבות עיגול כזה או בתוך העיגול כזה /במקור יש שרטוט/ ויהיה מצויר מזרח ומערב, ויהיה לפ"ז עד האופק למזרח מזרח ועד האופק למערב מערב ויהי' לחצי כדור העליון מזרח ומערב ולחצי כדור התחתון מזרח ומערב, [כי הרגשי הסידור מאפשרים תכניות רבות, וכולם יש בהם סגולת סדר, ואפשר להסכים בדין א' על סדר זה ולענין דין אחר סדר אחר].
טז) כתוב בספר ומשום הזרות כו' נזורו כל הראשונים כו' רובם ככולם מבאור הסוגיא שבארוה הרז"ה והכוזרי כו' ומהם שלא הביאו כלל פי' הרז"ה ומהם שהביאוהו והתמרמרו כו' ובמקום אחר כתוב וכל הראשונים והאחרונים שדברו בסוגיא ההיא לא מצינו אחד מהם [זולת הריטב"א] שיתחשב עם ביאורם של הכוזרי והרז"ה כו', עד כמה הדברים רחוקים מן האמת, מי הוא ומה שמו של הראשון שלא התחשב עם פירוש הרז"ה, אם הראשונים שקדמוהו הלא לא ראוהו, ואם הבאים אחריו הלא הר"ן והריטב"א כתבו שהוא פירוש המחוור, ולא מצינו רק להראב"ד שחולק עליו וקושיותיו רק בשיקול הדעת, והיסו"ע פירשו בפירוש שלא פירשו הראב"ד ולכן תמה עליו בתמיה קיימת, אבל הראב"ד לא פירשו כהיסו"ע, אלא שאין כונת הרז"ה ליתן לו שטח ולכן לא תמה עליו בזה, עכ"פ דברי הרז"ה כשאנו באין לבוחנם מחוג הסכמת הבאים אחריו אין לנו רק הר"ן והריטב"א ששבחוהו מאד, ודעת ראשונים אחרים לא שמענו.
ואדרבה כשאנו עומדים על הפירושים לא מצינו פירוש שלא נשאר לנו בקושיא זולת פי' הרז"ה, ולפי שאין בידינו מן הספרים שהביא בספר נתפוס את הפירושים על הסדר שהביאם בספר, הביא בשם הגאונים דאם נולד קדם חצות אפשר לראות הלבנה באותו יום ולפי דברי הרמב"ם פי"ז מה' קה"ח אי אפשר לראות קדם שהתרחקה תשע מעלות ועל הרוב צריך יותר, ואם נפרש על מולד אמצעי קשה שאין מולד אמצעי קובע ולפעמים נולד קדם חצות ג"כ אי אפשר לראותה בו ביום, עוד פירשו לילה ויום מן החדש שבני חו"ל אין עושין ב' ימים וגם זה קשה דמאין פסיקא לן דבאו עדי ראי' דלמא היה יום מעונן ולא מצינו בגמ' דלפעמים לא היו עושין ב' ימים.
הביא פי' הראב"ח דנולד קדם חצות במזרח, ואנו מחזיקין ע"פ דעת הר"מ דזמן המולד המקובל בידינו הוא בירושלים ואין סברא דחז"ל חשבוהו בקצה המזרח.
ופרש"י הוא ג"כ על יסוד שאפשר לראות אחר שש שעות שאינו לפי התוכנים כמו שכתב הרמב"ם והראב"ח ובתשב"ץ, וגם תו' נתקשו בפרש"י וגם פי' תו' השאירו בקושיא, הרמב"ם הניח הסוגיא בקושיא כמש"כ התשב"ץ, וכן פי' הראב"ד אינו לפי התוכנים.
הרז"ה והכוזרי מחייבים נקודה היוצאה חוץ לקצה המזרח אשר שמה מתקיים בפועל ר"ה אשר תחלתו אחר התחלת היום בירושלים י"ח שעות, ואשר על ידה מתקיים לילה ויום מן החדש, ואין שום ממש ליחס להם שלילה אחר י"ב שעות, והם צריכים יום מחוייב המציאות ונוהג בו קדושת היום, [וחוץ מזה אין שום מובן לתורת השלילה שכתב הספר] ואשר הראב"ד הסכים עמהם ביסוד זה וכותב דבר ידוע אלא שדעתו שאין ראוי לקבוע ר"ה ביום זה כיון דבירושלים אין לילה ויום מן החדש והביא כן גם בשם הנשיא ר"י בר"ב, למדנו שגם דעת ר"י בר"ב כן וזו עדות גמורה על דעת היסו"ע שגם דעתו כן שהרי היסו"ע מביא בשם הנשיא ריב"ב דמקצה המזרח מתחילין מנין הימים ומסכים עמו, וכל זה מפורש בדברי הראב"ד וביסו"ע ואין שום מקום לנטות מזה ימין ושמאל, ומה שתמה היסו"ע על הרז"ה הוא משום דמקום של י"ח שעות אחר ירושלים אינו אלא כח חשבוני ושכלי ולא שטחי, ובלשון הרז"ה רהיט שנתן לו שטח בקצה סין וא"כ היבשה עצמה מתחלקת, וזה מן התימא כמה רחב יהבינן חוץ לקו התאריך ומי יגביל זה ואם ירושלים יהי' התאריך גם זה א"א והיינו דשאיל היסו"ע למה לא פירשו מה תורת הארץ מירושלים עד צין, ואי פירשו דברי הרז"ה דכונתו חוץ לקצה או חוץ לצ' מעלות אין כאן חסרון פירוש, שכבר הדבר מפורש דמירושלים עד צין מקדימין וגם אין ענינם לפרש אלא מה שהוא צורך לפירוש הסוגיא, וא"כ איפוא תלמוד ערוך הוא בפי ר' חסמן הדיין הראב"ח ר"י ב"ב שהביא היסו"ע ומחזיק בדבריהם, והראב"ד והכוזרי והרז"ה והר"ן והריטב"א וכן מפורש בתשב"ץ וכמש"כ לקמן, ואין שום אחד מן הראשונים שיחלוק בזה ואסור לשמוע דברים בנליזה מדבריהם, או פקפוק ח"ו באמתתם, וכל דברי הראשונים נאמנים עלינו כנתינתן מסיני.
ואם אמנם חייבין אנחנו להפך בהן ולהקשות מה שיש להקשות, לא לענין עיקר הדין, אלא כדי להבין דבריהם הקדושים, וכבר נתבאר שאין כאן שום קושיא על דבריהם ורק צללים נדמו כהרים.
ומירושלים עד קצה המזרח מקדימין לירושלים, והלכך הזכירו כל הראשונים דמקצה המזרח עד א"י צ' מעלות וההבדל שש שעות, והספר נסתייע מלשון זה דלא כהרז"ה ועפ"ז אסף שורה של חולקים, ואינו מובן הלא זהו היסוד בדברי הרז"ה שמירושלים ולמזרח מקדימין ומירושלים ולמערב מאחרין.
ושאלת אלאסקא אינה שאלה לפי דעת הראשונים דודאי הארץ ההיא היא מערב ירושלים ולא מזרח ירושלים והיא כמערב אמריקא כמו שנוהגין עכשו.
א) ביאור לשון ס' העיבור מ"ב ש"ז שהובא בספר, והניחו בלא פירוש, הראב"ח מפרש דכ"ד שעות מכסי סיהרא, ר"ל שימוש ההעלם, זאת אומרת שראוי לראותה אלא דקותה מעכבת, והנה דקותה בשיעור שראיתה נמנעה בהחלט, הוא י"ח מעתיקא וי"ח מחדתא, אמנם אחרי שזמן הראי' של עתיקא הוא בבקר קדם נץ החמה, ושל חדתא בערב אחר שקה"ח לא יתכן בנקודה אחת כגון אם המולד בקצה המזרח יתכן שימוש שש שעות בעתיקא ושש שעות בחדתא דבזמן שהשמש בטבור הים היה ראוי לראות הירח בסין ואינו נראה מפני דקותו שש שעות לפני המולד וכן בשעה שהחמה באמצע הארץ ראוי לראות חדתא בשעת שקיעה ואינו רואה, וא"כ מכסי סיהרא רק י"ב שעות, ואמנם יתכן כ"ד שעות בצירוף ב' מקומות והיינו תחלת המזרח וסוף המערב והיינו במולד בסין ונכסה עתיקא שש שעות בשעה שהיתה בטבור הים, ולמחרת כשחזרה לטבור הים היה ראוי לקצה מערב לראות חדתא ולא נראית משום שלא נראית עד אחד י"ח שעות והיא עדיין לא העדיפה על י"ח שעות, ויותר מכ"ד שעות לא יתכן אע"ג דדקותה ל"ו שעות שאם אתה נותן כל י"ח שעות לחדתא אין לעתיקא רק ו' שעות, ואם אתה נותן לעתיקא כל י"ח שעות והיינו במולד בסוף מערב והחמה בטבור הים אין הירח נראה בקצה המזרח מפני הדקות אף שרחוק מן המולד י"ח שעה אבל לא יהי' הכיסוי בחדתא רק ו' שעות והיינו כשהחמה למחרת בטבור הים ויש כאן כיסוי כ"ד שעה, אבל פעמים עתיקא י"ח ופעמים חדתא י"ח ויהי' כח הכיסוי ל"ו אבל י"ב שעות קבועות ו' בעתיקא ו' בחדתא, וי"ב פעמים שהן בחדתא פעמים שהן בעתיקא, והנה העתיקא בהחלט לדידן והחדתא בהחלט לדידהו והי' ראוי לומר לדידן ו' מעתיקא וי"ח מחדתא או י"ח מעתיקא ושית מחדתא, אלא שמזכיר מספר שית תחלה, ונקט לדידן שית מעתיקא ה"ה דאפשר לדידהו שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא בזמן שהמולד בסוף מערב, אלא לסימנא בעלמא נקט שאם לדידן ו' מעתיקא יהי' י"ח מחדתא ואם יהי' ו' מחדתא יהי' י"ח מעתיקא.
ולשון הראב"ח כאלו היה המולד בקצה המזרח בחצי יום ראשון ובידוע שהלבנה מתכסה תחת אור החמה י"ח שעות קדם המולד [הכיסוי הזה אינו עולה לחשבון כ"ד שעות אלא מפרש הענין על בוריו] ומפני זה אנו אומרים כו' ובידוע שעת המולד אם הוא כו' ונמצאת מסתתרת מכל הישוב כ"ד שעות כו' [עדיין לא פירש דמי"ח עתיקא אנו לוקחין רק ו' שעות והולך ומפרש] ועל אנשי מזרח היא מסתתרת מתחלת ליל ראשון כו' ולא נשאר לעת הראי' במערב כי אם שש שעות כדאמרי לדידהו שית מחדתא כו' [ר"ל מהי"ח של עתיקא לא נשאר לצרף להכיסוי של מערב אלא שש שעות והיינו מתחלת יום א' [במזרח] עד המולד שהוא בחצי היום וכדאמר לדידהו שית מחדתא ולא חשבינן כל י"ח של הכיסוי רק ו', דכשהחמה הלכה מטבור הים כבר אין ראוי' לראי' בקצה המערב ואין ראוי לחשוב רק ו' שעות, ה"נ אין ראוי לחשוב מעתיקא רק ו' שעות בזמן שהמולד בחצי היום, והוסיף לפרש ולאנשי מערב מתכסה שית מעתיקא ר"ל כשחושבין במערב כ"ד שעות כיסוי חושבין הכיסוי שית מעתיקא שהתחילה להסתר בשעה שהיתה בטבור הים והוא תחלת ליל ראשון במערב והכיסוי שימש במזרח, שהרי שימוש כיסוי עתיקא הוא במזרח בחשבוננו].
ב) לשון התשב"ץ ח"ג סי' רט"ו [שהניחו בלא פירוש] וכבר זכר הגאון ר"ס ז"ל שהוא ראה לקות שמשי בחשבון שעה שיהי' המולד יותר על אותה שעה ח' שעות [נראה פירושו דהמולד מאוחר ח' שעה מהלקות וכגון שראה הלקות בבקר בתחלתו, והמולד שמונה שעות על היום] ובלא ספק שהלקות אינו אלא בשעת המולד וסיבת מרחק הלקות מעת המולד במקומו של ר"ס הוא מרחק מקומו ממקום המולד כי הוא היה בבגדד והוא רחוק מקצה המזרח ה' מעלות וכשעברו מקצה המזרח בעת הלקות עשר שעות עם התחלפות ההבטה עדיין לא עברו בבגדד אלא שתי שעות, נראה דיש כאן ט"ס וצ"ל והוא רחוק מקצה המזרח ס' מעלות ונפסק אות הסמ"ך ונעשה ה', ובמקום עשר שעות צ"ל ח' שעות וכמו שהזכיר בתחלת דבריו שהיה הלקות קדם המולד ח' שעות, ולזה פירש דהמולד שהיה ח' שעות על היום היינו בקצה המזרח אבל בבגדד המולד ד' שעות על היום וא"כ לא קדם הלקות רק ד' שעות, ובאשר במערב מתקדם הלקות אפשר להקדים ב' שעות, וא"כ לא הקדים הלקות רק ב' שעות ושיעור זה נמשך הלקות.
ומש"כ בספר ה' מעלות ר"ל שטח שהלבנה מתקרבת - בהיקף שטח זה - אל החמה ה' מעלות, לא מצינו לשון מעוקם כזה שזה תלי תניא בדלא תניא שחשבון קירוב הלבנה נודע ע"פ חשבון שעות ההיקף ושעות ההיקף נלמד מהמרחק, ואם הכונה שהמולדות נקבעו בטבור הים הרחוק מבגדד ק"ן מעלות והן עשר שעות אין צורך לשפת עלגים בזה, אבל בלא"ה אין לו שחר שהמולד נמסר לטבור הים, וכבר בעל הספר עצמו פירושו.
ג) לשון התשב"ץ סי' רט"ז שהניחו הספר בלא פירוש, ופירושו מובן, וכונתו ז"ל שאמרם לדידהו שית מחדתא וי"ח מעתיקא ולדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתא, מילי מילי קתני, והן רמזים למזכרת היסודות שקצה המזרח מא"י רחוק ו' שעות רבע הכדור, והלבנה החדשה אינה נראית אלא בתחלת הלילה, וכ"ד שעות מכסי סיהרא ר"ל אם לא ראית את הלבנה אחר המולד בליל ראשון אל תקוה לראותה עוד קדם כ"ד שעות, שאי אפשר לראותה בזמן שהיא קטנה אלא רגע מועט בתחלת הלילה ואם הפסדת תחלת לילה ראשונה הפסדת כ"ד שעות, ואמנם דוקא אם אתה דן על מקום אחד אתה צריך לחכות כ"ד שעות אבל בעולם אפשר לראותה בכל שעה ושעה ובקצה המערב אפשר לראותה אחר ו' שעות משקיעת א"י, אלא שדברו באופן שלא כלו כ"ד שעות אחר המולד קדם חצות לילה בא"י ובאופן זה אי אפשר לראותה בליל ראשון אחר המולד בכל מערב אף בסופו, וא"כ לא תראה לא בא"י ולא בכל המערב עד כ"ד שעות, ואמנם בקצה מזרח אפשר לראותה בתחלת הלילה [ואיירי שהמולד לא נתאחר אחר חצות היום בא"י] והיינו הרמז לדידהו שית מחדתא וי"ח מעתיקא, שאם היה המולד בחצות יום ו' [או קדם עד י"ז שעות] והנה לא נראית בליל שבת מפני קוטנה, ותוסיף בהכרח בא"י העלמה כ"ד שעות עד מו"ש, ובעולם כבר נראתה שש שעות קדם היינו בחצות היום של שבת בא"י דאז שקה"ח בקצה המזרח וכבר עברו כ"ד שעות מן המולד, ואותן שעות שכבר נראתה בעולם היא נקראת חדתא שהרי כבר נולדה בעולם, אבל י"ח שעות מתחלת ליל שבת עד חצות היום הן בכלל עתיקא שלא היתה עדיין בעולם כלל. [ובסי' ק"ה מפרש סוף המערב והוי שית מחדתא ממש שבא"י נתקדש היום ו' שעות קדם כלות כ"ד שעות ההעלם].
וענין לדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתא, הוא כשהמולד בחצות הלילה בקצה המזרח של יום ו' ולא נראית בליל שבת בקצה מזרח, שעדיין לא היה אחר המולד רק י"ח שעות, ונתכסה כ"ד שעות והוא עד מו"ש והי' ההעלם יום השבת, ובא"י הי' המולד בתחלת ליל שבת ונראית בתחלת ליל מו"ש ונקבע יום א' ר"ח, ותחלת ליל מו"ש הוא חצות ליל שבת בקצה המזרח, ונמצא שש שעות של הכיסוי עתיקא היינו יום חול בכל הכדור וי"ח מחדתא שכבר נוהגין קדש בי"ח אלו בא"י, והתשב"ץ מפרש לה בנקודה שאחר קצה בסמוך, וזה מבואר שלא נסתפק בזה אדם ולא נחלקו בזה, [אם נתאחר היום י"ח שעה] דאם היה בזה מחלוקת היה מזכיר שדבריו כדברי האומרים כן, אלא שזה דבר ידוע כמש"כ הראב"ד.
ובסוף דברי התשב"ץ נראה דיש חילוף תיבות וצ"ל ופי' לאכחושי סהדי כו' שלא תראה [בא"י] בתחלת הלילה ובאו כו' שראוהו בתחלת הלילה [בתחלת המזרח] נכחיש אותה כו' ואם [בא"י] יצא לנו כו' שראו [בתחלת המזרח].
ואמנם אין דבר מכריח לפרש דוקא בנקודה שחוץ לקצה המזרח, ואף אם נפרש בנקודת היבשה בקצה המזרח ניחא, דמ"מ יום הכיסוי של כ"ד שעות הוא יום השני אחר המולד והוא שית מעתיקא דבא"י עדיין שית אלו חול, וכמו שכתב ח"א סי' ק"ה בסופו והפירוש שכתב שם הוא הפירוש שכתב כאן, אלא כאן לא כתב רק לפרשו בנקודה שחוץ לקצה המזרח, ומשום דאם נפרש בנקודה על היבשה א"כ כל הכיסוי בחדתא שהרי נתקדש היום מתחלת הלילה. [והא דמבואר בתשב"ץ לפעמים דמזרח מתקדם ו' שעות המדובר בסוף יבשה ובזה כו"ע מודים].
והנה מה שסיים בסי' ק"ה דאף אם קצה מזרח מקדים ניחא ר"ל אף אם נפרש דקאי על סוף היבשה, ובספר פירש דכ"ד שעות מליל שבת עד מוצאי שבת דהזכיר בסי' רט"ז היינו שהמולד היה בליל שבת ולכן הוקשה לו הרבה, אבל התשב"ץ דקדק וכתב אם לא נראית הלבנה בליל שבת מפני קוטנה ולא הזכיר מולד אלא אפי' המולד קדם הרבה איירי, רק שאינה נראית עדיין בליל ראשון מפני קוטנה, ואין אנו עסוקין כאן להגדיר שיעור מן המולד עד הראי' רק לקבוע שכ"ד שעות צריך להמתין לראיתה מתחלת הלילה עד תחלת הלילה וכמש"כ לעיל, ול"ק מה שהקשה בספר דליחשב י"ח שעות של יום ה' מחצות הלילה עד ליל ו', ובאמת למה שהק' אין מתישב אף בקצה מזרח מקדים.
מכתבבמקום התחלת היום על פני הכדור
הגיעו לידינו בזה דברי תשעה חמורי עולם הראב"ח הרב חסדן הדיין הרר"י בר"ב הרז"ה הכוזרי הראב"ד הריטב"א הר"ן והיסו"ע כולם בדעת אחת דהמרדיאן הוא קצה המזרח ר"ל קו [שאין לו שטח ברחב] המבדיל בין יבשה לאוקינוס, הדבר מבואר ביותר מפורש ברז"ה ר"ה כ' ובכוזרי מ"ב י"ט כ', שניהם כאחד מפרשים סוגיא דר"ה נולד קדם חצות נולד לאחר חצות דאם המולד בירושלים קדם חצות אז יהי' בהכרח נקודה בארץ אשר ר"ה שלה כולו במולד החדש [אין נפקותא בזה אם המקום ההוא ישוב או מדבר ואין נפקותא אם הוא שטח רחב או קצר שהדבר הוקבע על יסוד החשבון שתמצא נקודה על הארץ שתאפשר ראיית הלבנה בר"ה שלה ואף שהקו אין לו רחב לא חשו בכאן למקום פחות מדק אחד וחשבו את שטח משהו בכלל הקו, ואין לתמוה על זה שיסוד דין זה הוא הגיוני ולא מציאותי וענינו דבשאר חדשי השנה אמרו בערכין ט' דאין מחסרין יתר מח' חדשים ואין מקפידין אם לא תראה הלבנה בר"ח, אלא בר"ה הקפידו ביותר והצריכו נקודה של ראיה בר"ה אבל נקודה זו דיה בכל מקום שהיא בכדור הארץ], בדבריהם מבואר שלא באו לחדש דהתחלת היום הוא קצה המזרח כדי לפרש הסוגיא, אלא התחלת היום בקצה מזרח הוא להם כידיעה מוקדמת ואשר הוצרכו להודיע זאת כדי לשמש בזה פירוש הסוגיא, דאחרי שהתחלת היום בתחלת המזרח נמצא דיש מקום שהיום מקדים לירושלים שש שעות דהיינו קצה המזרח ויש מקום מתאחר מירושלים י"ח שעות דהיינו מקום שנושקין הים והיבשה.
היסו"ע עמד עליהם בתמהון והיו בעיניו כמתעתעים, שדבריהם סתורים, וטעמו שבלשונם לא הוזכר קו אלא השתמשו בלשון "יושבי" קצה המזרח, ואם יש יושבין הלא יש לו שטח, ואחרי שיש לו שטח כבר הוא למערב קו המתחיל, ואם כן הם מקדימים לירושלים ולא מאחרים ואם נולד קדם חצות בירושלים הוא אצלם תחלת ערב מוצאי ר"ה וראיתם בלתי אפשרית, ואם מולד אמתי מאוחר מאמצעי יצא יום ר"ה שלהם קדם מולד האמתי, ואם כי שחק עליהם הרבה, אינו אלא על לשונם אבל כונתם מבוארת וכנגד היסו"ע קלסוהו הריטב"א והר"ן רה"ש שם.
בהיות שדברנו לבירור התחלת היום החובה לבאר שאין הדבר נוגע לפירושנו שאף אם נניח דבריהם בקושיא, הקדמתם שמירושלים אין מקום מאוחר יותר מי"ח שעות, אבל יש מקום מתאחר י"ח שעות קיימת, והיסו"ע מסכים על זה ומסיים שכן דעת ראב"ח ור"ח הדיין וריב"ב ועוד חכמים זולתם וכופל בדבריו שזה האמת.
הראב"ד ב"כתוב שם" חולק על פי' הרז"ה ועיקרו שאינו מסכים על יסוד זה שהחמירו בר"ה שצריך שתראה הלבנה החדשה ביום רה"ש, והקילו בזה להכשיר לראי' זו נקודה רחוקה בקצה המזרח שלדעתו אין זו ממדת החכמה ואם ראוי להחמיר ברה"ש שצריך ראיית הלבנה בו ביום היה ראוי לקבוע חובת ראי' זו בירושלים כמו שנבחר מקום זה לקידוש ראי' ולקבוע חדשים [בל' הראב"ד לשון שבתות משום יוה"כ דדין לילה ויום מן החדש נלמד מקרא מערב גו' תשבתו שבתכם], אבל הקדים בדבריו דהתחלת היום בתחלת המזרח וכתב שזה אמנם ידוע, בדברי הראב"ד הוזכר שגם הראב"ח והכוזרי מפרשים כהרז"ה.
מכתבהשקפה
מעמיקה מבהרת שאין שיטת הראשונים - בענין י"ח שעות למערב ושש שעות למזרח מירושלים הנחשב למרכז מבוססת על אי ידיעה של ישוב בשטח כדור התחתון, ואין לישוב התחתון שום יחס לההלכה הפסוקה שלהם לא יחוס חיובי ולא יחוס שלילי, וידיעת ישוב התחתון היא אמנם מוקדמת כי כבר היא נזכרת בזוהר כידוע.
ואמנם אחרי שירושלים נחשבת למרכז וממנה הושתת העולם ושם נברא אדם הראשון ע"ה, יש לפנינו שני דרכים, אם לחשוב את ירושלים לקו התחלה, ואחרי שמהלך הטבעי של החמה ממזרח למערב יהי' בהכרח סוף ההקפה אחר כ"ד שעות ויתחייב מזה ששני שכנים זה אצל זה יובדלו ביום שלם, וקו המבדיל ירושלים, ודרך השני, בהיות שיש רגש מוסרי ושכלי שהעיקר ישעבד הטפל להתדמות אליו, יש לנו להוציא מהמרכז קו של ק"פ מעלות למזרח וקו של ק"פ מעלות למערב, והמזרחיים יקדימו יומם לפני ירושלים והמערביים יאחרו יומם אחרי ירושלים, באופן שלא יהי' מקום על הכדור שיובדל מירושלים יותר מי"ב שעות.
הראשונים ז"ל עשו פשרה נכונה בין שתי הדרכים, ואמנם התחשבו בהשתוות את כל הישוב לירושלים ולא למצוא מקום שיובדל מירושלים יום שלם, אמנם לא נתנו מקום לרגש טפל ועיקר אלא ליבשה הנמשכת עד האוקינוס שאמנם יש רגש נפשי שהים גובל את היבשה הזאת, ובשני אלפים תוהו עדיין לא נתישבה הארץ אלא ביבשת זו, ואם כה איפוא דיה לכבודה של ירושלים להשוות את היבשה העליונה אליה וליתן לה צ' מעלות למזרח וצ' מעלות למערב [את הצ' מעלות למערב אין צורך לטעם זה שהרי הדרך הראשון ג"כ מחייב האיחור למערב מחמת מהלך הטבעי של החמה, אלא אנו צריכין לטעם ההשתוות לירושלים לצ' מעלות של מזרח] ואמנם כל האוקינוס והאיים שעליו נשארים מאוחרים לירושלים ע"פ הטבע שהרי הותחל היום בירושלים ויום שלהם מאוחר, ועפ"ז יצא החשבון שירושלי' יש לה 270 מעלות למערב שמתאחרים ויש לה צ' מעלות למזרח שמתקדמים, והיינו שהזכירו שהתחלת היום מירושלים, אף שלמעשה ההתחלה מקצה המזרח.
הדברים האלה שמענו מוסכמות מפי הרז"ה והראב"ד [שנדפס מכת"י שבתחלת השגתו מקדים שחשבון הימים הוא אמנם אמת כדברי הרז"ה] והראב"ח [כ"כ הראב"ד שם דהראב"ח פירש כהרז"ה והכוזרי] והכוזרי והיסו"ע, והביא כן בשם עוד כמה גדולים, ולפי דעת הראב"ח והרז"ה והכוזרי מבואר הדבר בגמ' ולדעת הראב"ד אין לו מקור בגמ', ומ"מ דברי הראשונים ז"ל אף בשיקול הדעת הם תורה שלמה ועל פי דבריהם ז"ל הננו מוזהרים לעשות ודבריהם שהגיעו לידינו מספרותם הם השופטים אשר בימינו כאילו הם חיים אתנו היום, ואין כאן מקום לנטות מדבריהם.
זכרון צ' מעלות למזרח אינו אלא במשך קו ישר מירושלים אבל הישוב הצפוני מתארך למזרח יותר מצ' מעלות, ואמנם כל הישוב אשר למזרח ירושלים מקדים מירושלים ונחשב מזרח ירושלים המתקדם בין שהוא נמשך צ' מעלות בין שנמשך יותר מצ' מעלות, ולכן כל סיביר מתקדם מירושלים וכן ארץ אוסטרליא המתחילה כנגד צ' מעלות [ברוחב דרום] ומארכת חוץ לצ' מעלות דינה כסיביר ומקדמת לירושלים.