חזון איש/אורח חיים/סג
סימן סג[עריכה]
+העתק מגליונות אאמו"ר זללה"ה+
ג' ב' רש"י ד"ה למעלה מעשרה כו', הלכך לא קנסוהו דלאו איסורא עבד, לא אבין כיון דאיסור עקירה משום חשש גמר המלאכה היא דדלמא שדי לה לרה"ר וא"כ מ"ל למעלה מ"ל למטה הא גם אם שדי לה מלמעלה מי' לרה"ר ג"כ חייב כדפשיט להו להתו' לקמן ו' א' ד"ה התם וטעמא משום שכן הי' במשכן בהוצאת הקרשים מהעגלה שהיא למעלה מי' לרה"ר וע"כ אזלו הקרשים מתחלה דרך למעלה מי' באויר רה"ר, ויותר הי' נראה לפרש דלהכי מותר להחזירם בלמעלה מי' משום דהשתא רק מטעם כרמלית אתינן עלה לאסור להחזיר הלא"ה אע"ג דעביד איסורא לא קנסינן לי' להכי למעלה מי' דא"א לעשותה כרמלית דכרמלית אינה תופשת רק עד עשרה מן הקרקע להכי מותר להחזיר אף דעביד איסורא, ולקמן דאמר אידי ואידי למטה מי' ולאו ככרמלית דמי אלא דמשחשיכה קנסוהו רבנן ה"ה דגם בלמעלה מעשרה הדין כן כנ"ל והא דנקט אידי ואידי למטה היינו לאשמעינן דאף למטה דשייך שם כרמלית מ"מ לאו ככרמלית דמיא, אמנם דברי התוד"ה כאן כו' דהקשו דלמעלה גם לכתחלה מותר להוציא אינם מובנים לי כנ"ל, דלמה לא נגזר עקירה משום שמא יגמור ויתחייב כנ"ל, יש לומר דשאין לאסור להושיט חפץ למקום שאם הי' מניח שם באויר אין איסור, דהא עומד אדם על האסקופה ונוטל מבעה"ב כו' ואם אינו מניח לאסור, והוי כמו חוכא וטלולא, דבהנחה מותר ובלא הנחה אסור, וברשויות דאוריתא דבהנחה חייב ובלא הנחה פטור, בסוף דברי התו' הנ"ל יעו"ש אף דברשויות דאורייתא אסור להחליף דרך מקום פטור וכ"ש הכא דלא נח במקום פטור הכא מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור מותר אף דלא נח במקום פטור.
ד' א' תוד"ה אבל למטה כו' כשהחפץ כו', דבר זה הי' להם להתו' לפרש בתחלת הסוגיא כשהזכיר קלוטה כו' ולמה המתינו עד כאן, אמנם נראה שזהו להקדמה להקושיא שהקשו התו' תימא לר"י כו' שלולא הקדמה זו הי' אפשר לומר דתרוייהו לא סתרי אהדדי דבמקום דלא שייך קלוטה כו' כגון שהניח ע"ג עמוד העומד ברה"י או ברה"ר שאין כאן אויר מראשו עד למטה התם בעינן ד' על ד' ובמקום דשייך קלוטה אמרינן קלוטה כמו שהונחה ע"ג קרקע דאית בה דע"ד וידו נמי הפשוטה באויר אמרינן בה קלוטה כו' ולהכי חייב ולהכי הוכיחו התו' דבידו לא שייך קלוטה כו' רק דממאי דמחייבינן מטעם קלוטה כו' ומוכח דלא בעינן ד' על ד' דכמו שהונחה דמי אין הכוונה כמו שהונחה ע"ג קרקע רק כמו שהונחה במקום שהיא אע"ג דבאמת אינה מונחת חשבינן כמו שהונחה שם ולפירוש זה א"ש טפי דמחלקינן בקלוטה כו' בין למטה מי' ולמעלה מי' דזה מונח ברה"ר וזה מונח במקום פטור אבל אי אמרינן כמו שהונחה בקרקע מצד גוד אחית וחבוט רמי מ"ל למטה מ"ל למעלה וא"כ מוכח ממאי דסבר קלוטה כו' דלא בעינן ד' על ד' דהא באויר אין שם דע"ד ולהכי חייב נמי ביד אע"ג דאין בה דע"ד ואחרי הקדמה זו הקשו התו' אמאי דאמר דכ"ע אית להו קלוטה כמו שהונחה דמיא היינו כמו שהונחה שם באויר דאין שם דע"ד דלא בעינן הנחה ע"ג מקום דע"ד דא"כ ברייתא דמצרכה הנחה ע"ג מקום דע"ד מני וטפי הוי ניחא למימר דפליגי ג"כ בלמטה מי' בקלוטה כו' ואתיא ברייתא כרבנן, ותירצו דיותר ניחא למימר דבלמטה מי' ד"ה חייב מטעם קלוטה כו' כי היכי דתיתי מתניתין כרבנן ג"כ ולא נצטרך לומר ר"ע היא ולא כרבנן דמתני' עדיפא לי' מברייתא לאוקמא למתני' כרבנן.
ד' ב' בתו"י על תוד"ה דאמרינן ואינה הוכחה כו' א"כ זורק ד"א ברה"ר המ"ל, מזורק מרה"י לרה"ר לא הוכיחו די"ל דכמו שהונחה בקרקע דמי ובלמעלה מי' לא אמרינן רק כמו שהונחה ברשות שהיא קלוטה ואף דהתו' הוכיחו דע"כ כמונח באויר מדמייתי מינה ראי' דל"ב דע"ד מ"מ אינו מבואר כן בהדיא להכי הוכיחו בת"י מזורק ד"א ברה"ר דעכ"פ יפטור בין אם הוא כמונח באויר או בקרקע עכ"פ לא אזיל ד"א בב"א בלי הנחה בינתים אלא ש"מ דלקולא ל"א קלוטה כו' וע"פ דבריהם א"ש דלא קאמר דרבנן נמי סברי קלוטה כו' אלא דסברי דבעינן מקום דע"ד להכי פטור דמטעם קלוטה כו' לא חשבינן כמונח בארץ רק באויר ובאויר אין בו דע"ד, אלא כיון דסברת קלוטה כו' אינה מועלת בשום מקום לא לחיוב דהא אין כאן הנחה ע"ג מקום ד' ולא לפטור אם נפל אח"כ ע"ג קרקע דלקולא ל"א קלוטה כו' להכי לא שייך למימר דרבנן נמי א"ל קלוטה כו' אלא דפטרי מטעם דאין שם דע"ד דלאיזה צורך אמרינן קלוטה כו' להכי קאמר דרבנן ל"ל קלוטה כו' דאין מועיל כלום.
כ"א א' תנן מבלאי וכו' ע"ש עיין חולין קל"ח א' וש"מ וצע"ק ויש לישב עפ"י דברי התו' יומא ס"ט א' ד"ה אלא.
כ"ג א' בשביל ארבעה דברים כו' כלומר אע"ג דבאמת מתחיל החיוב מכי אתחיל למיקצר כדכתיב ובקצרכם גו' עיין חולין קל"ח א'.
מ"ו א' תוד"ה והא, בסו"ד דקבע מקום לגמרי כו' נעה"ג עי' לעיל ל"ה א' תוד"ה ואפילו.
מ"ט א' תוד"ה אבל, נעה"ג, כלקמן בסמוך ע"כ.
פ"ז ב' בסה"ע קשיא בין לר"י בין לרבנן כו', נעה"ג, פי' כמאן אתיא הא ברייתא.
ק' א' תוד"ה והא, דהא [מתניתא], נעה"ג מתניא. פ"ז ב' בסה"ע קשיא בין לר"י בין לרבנן כו', נעה"ג, פי' כמאן אתיא הא ברייתא.
ט"ז שכ"א ג' משקין לתוך חומץ אסור, אבל לתוך יין מותר, תו' בשבת מ"א א' ד"ה מוליאר.