חזון איש/אורח חיים/כב
סימן כב
[עריכה]א) ידים פ"א מ"ב אין נותנין לידים לא בדפנות הכלים כו' מפני שאין ממלאין כו', האי דפנות הכלים ושולי המחצין איירי באין להם דין גסטראות כגון שהן באין מכלים גדולים דלא סגי בגסטרא ברביעית כדתנן פ"ב דכלים מ"ב, אבל אם יש להן דין גסטראות הן כלים לכל דבר וכמש"כ הר"ש במשנתנו דתניא בתוס' החמת והכפישה אע"ג שפחותין נוטלין מהן לידים, ותניא תו בפ"א דידים שבר כ"ח שיש בהן כדי קבלת רביעית נוטלין מהן לידים, ובר"ש פ"ט מ"ח החמת והכפישה שנפחתו כמוציא רמון אע"פ שבטלו מתורת כלי הרי אלו מצילין מיד כ"ח, ובר"ש פ"י מ"ד שברי כ"ח שמקבלין אפי' כל שהו ממלאין בהן כו' וכ"כ תו' חולין נ"ה א' ד"ה שיעורן דהא דתניא בתוס' שולי המחצין כו' אין ממלאין כו' שפן כו' איירי בשברים הפחותין משיעור המפורש פ"ב דכלים, וכ"כ תו' נדה מ"ט א', ואפי' ביש בהן כשיעור מש"ל שאין להן דין גסטראות באין יושבין שלא מסומכין וכן פי' תו' חולין ק"ז א' ד"ה מגופת, משנתנו, וכן אם שפת הכלי מסרט אע"ג שיש בו שיעור ויושב שלא מסומך אינו כלי וכן פי' הגר"א הא דתניא בתוס' בר"ש במשנתנו שולי כלי עץ כלי עצם וכלי זכוכית א"נ מהן לידים כו', ואי כל הגסטראות בעינן יחוד וכמש"כ תו' חולין נ"ה שם י"ל דמשנתנו קדם יחוד, מיהו הא דתניא שפן כו' מבואר דאיירי במחוסר תיקון ולא במחוסר יחוד.
ב) שם במתנ' ולא במגופת החבית, נראה דאפילו מחזקת רביעית ויושבת שלא במסומך אין נוטלין ממנה כדתנן פ"ב דכלים מ"ה כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי חביות הניירות טהורין ואם התקינן לתשמיש טמאין, כסוי הלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חידוד כו' מפני שהיא מסננת כו' ומדמפליג בסיפא ולא מפליג ברישא משמע דברישא אע"ג דמקבל ויושב שלא במסומך טהור שאין משתמשין בו ואין עשוי לתוכו וכמו שפר"ש והרא"ש שם, ותנן בפ"י מ"ג דאין מגופה מצלת מיד כ"ח, ובחולין ק"ז א' אמר מגופה שתיקנה נוטלין ממנה לידים, ואם תיקנה היינו שיחדה לתשמיש תוכה, ויש לתמוה {א"ה, כמדומה דצ"ל יש לתמוה} מאי קמ"ל תנינא ואם התקינן לתשמיש טמאין ודוחק לומר דנט"י איצטריך לי' דאם הוא טמא בכ"ח משום קבלה ודאי כשר לנטילה, והנה רש"י פירש שם שתיקנה שעשאה לה בית קיבול רביעית, ובתו' פי' שתיקן לה מושב, ותימא כיון דאפי' בראוי' לישב ומקבלת רביעית אין נוטלין ומתנ' במגופת חבית מתוקנת תנן אין נוטלין ממנה, ע"כ רבא אמתנ' קאי ותיקנה היינו יחדה, ולמה להו לרש"י ותו' לדחוקי, ואפשר דע"כ רבא לא איירי ביחדה להשתמש בתוכה דא"כ היינו מתנ' דכלים, והו"ל למימר כל' המשנה שהתקינה לתשמיש, אבל תיקנה משמע שעשה בה מעשה, ולכך פירשו שלא היתה מחזקת רביעית או שעשה לה מושב, וקדם שתיקנה אף יחוד לא מהני דבטלה דעתו, ואם תיקנה ויחדה נמי פשיטא דהשתא מתוקנת מתחלה מהני לה יחוד עשה בה מעשה ויחדה לא כש"כ, אלא נראה דאם רוצה ליטול בה מתקנה ונוטל בה אע"ג דאין דעתו לשמש בה תמיד, כיון שעשה בה מעשה שתהא ראוי' לתוכה חשיב השתא כלי, ומשנת כלים ביחדה לתשמיש ובלא מעשה, והשתא מפרשינן משנת ידים נמי במגופה שאמצעה חד ואפי' ביחדה לתשמיש בטלה דעתו ולא חשיב כלי, ואולי זה כונת תו' בחולין שם דמדקתני מגופת חבית עם שולי המחץ ואינך, והתם לא משום חסרון יחוד אלא דלא מהני להו יחוד, וה"נ איירי במגופת חבית שאינה ראוי', דאי פירשו בדעת רש"י דמתנ' איירי באינה מחזקת רביעית, תימא דא"כ למה לתנא לאשמעינן מגופת החבית אפי' כל הכלים נמי, אלא ודאי מודה רש"י דמתנ' אפי' במחזקת פסולה, שאין עשוי לתוכה אלא שאם חקק בה השתא לקבלה נוטלין ממנה, אע"ג דלא ישתמש בו תדיר, ולזה כתבו דמתנ' לא משמע בחסרון חקיקה שאין קבלה ראשונה נעשית לתוכה, אלא החסרון שאינה יושבת שלא מסומך, ונראה דאף בהיה בית קיבול רביעית והוסיף לחקוק להוסיף הקיבול ג"כ נוטלין ממנה.
ותר"י פ' א"ד הקשו לפרש"י דתיקנה היינו שעשה לה בית קיבול פשיטא, ולכאורה אף אם עשה לה מושב נמי פשיטא דהא ע"כ בעשה לה מושב כדי שתקבל עסקינן, דאי עשה לה מושב שלא לצורך קבלה לאו כלום הוא, דהא כיסוים טהורים אע"פ שמקבלים ויושבין כמש"כ לעיל, אמנם למש"כ לעיל דבעשה לה תיקון קבלה הוי כלי אף שאין חושב לשמש בו תדיר, חקיקה פשיטא, אבל תיקון מושב י"ל דלא חשיב כולי האי, אבל ל' תר"י שם ל"מ כן.
והנה נראה לדינא דכל שיש למגופה בית מושב ומחזיקה רביעית, מהני לה יחוד לתשמיש תוכה, אבל כל זמן שלא יחדה אין נוטלין ממנה, ואם אין לה בית מושב לא מהני לה יחוד, ואם עשה לה בית מושב כדי שתקבל המים לעת הצורך אע"ג דאין דעתו לשמש בה הוי כלי ונוטלין ממנה, וכש"כ אם חקק בה להיות מוכן לעת הצורך, דנוטלין ממנה, ופלוגתת הראשונים ז"ל אינו אלא בפי' המשנה אי איירי בכסוי מקבל ויושב, ומשום דלאו לאשתמושי בגווה עבידי או דמיירי באינו יושב שלא מסומך ואף אם יחדו לא מהני, אבל לדינא אין כאן פלוגתא.
ג) ובמ"ב ס"ק ט"ו כתב דכיסוי כלים שיש להן מושב ומקבלין רביעית נוטלין מהן, וכ"מ לכאורה ל' המרדכי פ' א"ד, אבל הדבר תימא דבמשנה פ"ב דכלים מ"ה תנן בהדיא דאינן מק"ט, ורק כיסוי הלפס טמא ויהבו תנאי שם טעם, ואיך ניקום אנן ונימא כללא דכל כיסוי הכלים נוטלין מהן, ול' המרדכי ע"כ לפרש בכיסוי כוסות שמשמשין בתוכן, אבל לא כל סתם כיסוים בדין זה, ואם יחדן לשמש בתוכן הכל מודים דמהני כדתנן במתנ' שם וכמש"כ לעיל, וגם בזה אין פלוגתא, ומש"כ ר"ש שתקנה שחקק בה רביעית הוא כפרש"י וקאי באינו מיחדה לשמש בה אלא מכינה לפעם אחת או להזדמנות רחוקה, ובזה בעינן חקיקה.
ול' הראשונים ז"ל אמנם ל"מ כמו שפירשנו, אבל קשה לישב משנת כלים אם לא שנימא דאע"ג דאינו כלי לק"ט הוי כלי לנט"י, ואף אם אין עשוי לקבל נוטלין ממנו אבל קשה לחדש זה, ובמתנ' קתני דין נט"י ודין מציל באהל השרץ כהדדי ומגופת חבית תנן פ"י מ"ג דאינה מצלת וכמו שפי' הגר"א בא"ר שם ונקט סתם וסמך אמגופה דתנן פ"ב מ"ה ואפי' יושבת איירי, ועוד דבאין עשוי לקבלה ודאי הכל מודים שאינו כלי וכמבואר בשו"ע ס"ד בכובעים וק"ו מלפסול המקוה דהתם אפי' נקוב מן הצד הרבה ונשתייר כ"ש פוסל מ"מ אין עשוי לקבלה אינו פוסל כדתנן פ"ד מ"ג דמקואות ובשו"ע יו"ד סי' ר"א סל"ז, כש"כ בנט"י.
שם ס"ק ט"ז כ' דחלל המגופה הוא על גבה, ול"מ כן בל' הר"ש פ"ב דכלים מ"ה, ובל' הר"י פ' א"ד אלא כופין את חללה למטה, ועי' תויו"ט שם כל המשמש כפוי, אבל אם חללה למעלה י"ל דראוי לתשמיש, ומ"מ אם אין עשוי לקבלה ודאי לא חשיב תוך.
שם ס"ק י"ד כתב אם עשוי מתחלה חד שאין ראוי להושיב חשיב כלי, נראה דוקא כלי שהשתמשות שלו הוא ביד כמו טיטרוס וכיו"ב והכל עושין כן, אבל כלי מקולקל בתחלה שאינו יושב, ועשהו לאונסו, או שעשהו שוטה אינו כלי אף שתחלת יצירתו כך.
ד) שו"ע קנ"ט ס"ד שק וקופה כו' אין נוטלין מהן לפי שאינם עשוים לקבל משקים, נראה דכלי שעשוי לקבלה כל דהו אף שאינו עשוי לקבל משקים נוטלין ממנו וכדתניא בר"ש פ"א דידים מ"ב השדה והתבה והמגדל בזמן שאינן עשוין אהלין נוטלין מהן לידים, אלא שק משום שאינו ראוי לקבל משקין ואין דרך לזפתו למשקין ועתיד לפנותו הלכך אין הזפת חיבור לו וחשיב כנקוב, ואע"ג דיחדו למשקין בטלה דעתו שאין עושין כיוצא בו, ואף אם תפר השק מתחלה לכך, דהזפיתה לקבל הוי כחקיקה בשאר כלים, ולעולם הזפיתה הוי כעשי' מתחלה ואפ"ה לא מהני, ולהאמור אין מקום לדברי המ"ב ס"ק י"ז בהחילוק בין שק למגופה, ואולי כונתו למש"כ.
שם וה"ה לכובעים של לבדים כו' ומ"מ ע"י הדחק מותרים שעו"ד רגילים לשתות בהם, מכאן משמע דמגופה אע"ג שאינה יכולה לישב על שוליה אם יחדה לקבלה נוטלין ממנה, וכדתנן פ"ב דכלים מ"ה סתמא אם התקינן לתשמיש טמאים, ואפי' אין לה מושב, דכיון דעיקרה לכיסוי משמשין בה תשמיש עראי אף שאין לה מושב, דהא כובעים סתמא אין להם מושב ומ"מ אם משמשין בה קבלה הויא כלי.
ונראה דנידון הכובע הוא בשני דברים אחד שאין עשוי לקבלה ועוד שאינו ראוי לקבלה כמו שק זפות ורוב בני אדם לא יעשו כלי למשקין מלבד קשה, ואם עשאו יחיד בטלה דעתו, והמקילין בשעה"ד, סברי דרוב בני אדם משמשין בכובע למים בדרך בשעת דוחק הצמא כי אין להם מים ועי"ז ע"כ חשיב כלי קיבול, ומ"מ י"ל כיון שהוא ע"י הדחק ולמקרה רחוק לא מקרי תשמיש וזה דעת המחמירין.
והא דאמר חולין ק"ז א' חמת וכפישה שתיקנן נוטלין מהן לידים שק וקופה אע"פ שמקבלין [ברי"ף פ' א"ד הגי' אע"פ שתיקנן] א"נ מהן, נראה דתיקון דחמת וכפישה אינו עשית מושב דהלא מתחלה למים עשוים והם עשוים לצרור פיהם ולהוליכם בדרך, והלכך אין צריכים כלל מושב, וגם הם רכים ולא שייך להם תיקון מושב, ולו"ד הרשב"א בתה"ק והר"י פ' א"ד, היה נראה לפרש דה"ק חמת וכפישה נקובין שתיקנן בזפת נוטלין מהן אבל שק וקופה שזפתן אין נוטלין מהן, והנה בר"ש פ"א דידים הביא הגי' חמת וכפישה אע"פ שפחותין נוטלין ופר"ש דבלבד שיחזיקו רביעית ובגמ' הגי' אע"פ שתיקנן, ואפשר דתרויהו גרסינן אע"פ שפחותין ותיקנן נוטלין מהן, וקמ"ל דאע"ג דמהני זפת בחמת וכפישה לא מהני בשק וקופה.
ה) ר"ש פ"א מ"ב השדה והתבה והמגדל בזמן שאינן עשוין לאהלים נוטלין מהן כו' אין תלוי במחזיק מ"ס אלא בעשוין אהלים, ועי' אהלות פ"ח מ"א ובתוי"ט שם, ואולי הכונה הכא אם הן משמשין בתורת מחיצה בין חדר לחדר ואין מטלטלין אותן כלל כיון שמשמשין מחיצה, אין עליהם תורת כלים, ועיין עירובין ל"ה א' דכו"ע כלים הן לענין אין בנין וסתירה בכלים, ואפשר עשוין אהלים דהכא היינו שעשוי לבני אדם לישב בהם כההיא דאמרו הנכנס לארץ העמים בשדה תבה ומגדל.
שם החוקק באמת המים כו' ענינו שעשה שוקת באבן המחוברת וכיון שהיתה קבועה אין כאן כלי ואע"פ שתלשוה מים וחזרו וחברוה כיון דלא היה עליה מחשבת אדם לכלי לא מקרי שם כלי בתלוש וכיון דחזרה ונתחברה דינה כקרקע ולא ככלי אבל אם תלשה אדם וחברה וחשב עליה אחר תלישתה הוי כחקקו ולבסוף קבעו והוי כלי, ופי' הגר"א בביאורו לתוס' דהאי וחשב עליה היינו או חשב עליה דודאי מחשבה בשעה שהיא תלושה מהני אף בתלשוה מים, ואם תלשה אדם הוי כחשב עליה, והאי חשב עליה נראה דאפי' חשב לקבעה ולשמש בה אחר קביעותה, דמ"מ כיון דעכשו היא תלושה ומחשיבה חשיב שם כלי בתלוש, ואין לומר דבעינן מחשבה לשמש בתלוש דהא אמרו קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל משמע דחקקו ע"מ לקבעו וקבעו פוסל את המקוה, אע"ג שלא היה דעתו לשמש בו בתלוש, דאל"כ ליתני חקקו ע"מ לקבעו וכש"כ קבעו ולבסוף חקקו וכ"ת קבעו ולבסוף חקקו אשמועינן אע"ג דדעתו לעוקרו לשמש בו בתלוש, דלא משמע כלל דאיירי בהכי, ועוד דכיון דאין דעתו לבטלו לא חשיב מחובר לקרקע, ועי' ר"ש פ"ה דפרה מ"ז, ומשמע דבשעה שהיא תלושה נוטלין ממנה אף שלא חשב עליה, ואע"ג דבעי מחשבה דכלי הנעשה מאליה לאו כלי הוא כל שלא חשב אדם עליה וכדתנן כלים פי"ז מט"ז האלון והאגוז שחקקום תינוקת כו' אלמא דנעשה מאליו לאו כלי הוא, מ"מ אם נוטלה ליטול בה לידים סגי בהכי למחשב כלי כ"כ הגר"א, ועיקר הדין דבעי מחשבת אדם, אפשר דהטעם שאין הנעשין מאליהן מיוחדין כל כך לתשמיש שאין עשיתן שלמה, אבל אם היה עשיתו שלמה אפשר דסתמו הוי מחשב כלי, וכן אלון ואגוז איצטריך לאשמועינן, אבל עשו כלי אומן א"צ מעשיהן אלא מעצמו הוא כלי, והא דקתני תלשה וחיברה, לכאורה נמי או או קתני, אבל הגר"א כתב דתלשוה מים וחברה לא מהני וצ"ע טעמא.
ו) תנן פ"ה דפרה מ"ה דמקדשין בספינה, ולכאורה ספינה הוי כשדה העשוי לאהלים, ועי' תו' מנחות ל"א א' ד"ה השדה, ואין נוטלין מספינה וצ"ל דקידוש חלוק בזה מנט"י, וא"כ מקדשין בשדה העשוי לאהלים, ובזה ניחא דלא קתני התם נט"י משום ספינה, ואפשר דהא דפליגי שם במ"ו בביצת היוצרין וביצת התרנגולת לא פליגי בנט"י וביצת התרנגולת אין מחזיק רביעית ובלא"ה אין ראוי לנט"י.
ז) רמב"ם פ"ו מה' ברכות ה"ז מים שנשתנו מראיתן בין בכלים בין בקרקעות, הנה רבנו דקדק ל' המשנה דבנפסלו משתית הבהמה תני בכלים פסולים ובקרקעות כשרים, ובנשתנו מראיהם לא חילק, וכן בעשה בהם מלאכה, ש"מ דשינוי מראה ועשית מלאכה פוסל אף בקרקע וכ"כ הכ"מ בסמוך בה"ח, והא דתנן בקרקעות כשרים היינו לטבול בהן כמש"כ רבנו בה"ט, ואין נ"מ במקום שנפסדו שם משתית בהמה, שאף אם נפסדו בהיותן בכלים ושפכן בקרקע וחיברן למקוה טובלין בהן הידים, ואם נפסדו בהיותן מחוברין בקרקע ונטל מהן בכלים פסולין, וא"כ שינוי מראה ועשית מלאכה שפסולין אף בקרקע היינו אף אם הן בקרקע ויש בהן מ"ס, וזהו שכתב רבנו בין בקרקעות היינו שהן מקוה כשר מ"מ אין טובלין בהן לידים, ואע"ג דלענין לטבול גופו אין שינוי מראה מחמת צבע פוסל כמש"כ רבנו פ"ז מה' מקואות ה"ח, הכא לנט"י פוסל גם צבע, והא דכ' רבנו בה"ח כיצד מים שאובין שהדיח כו' היינו שאין עשית מלאכה פוסל אלא במים תלושין אבל מים מחוברים אינם נעשין שופכים לעולם, ודבר זה מוכרח דאל"כ יפסלו כל הנהרות כשמדיח בהן, ועוד לדעת רבנו דגם בקרקע פסולים א"כ מקוה שטבל בו פעם אחת יפסל לנטילה אלא ודאי שאין דין מלאכה אלא בהיותן תלושין והלכך מים שנעשה בהן מלאכה בתלוש אפי' נתנן בקרקע וחברן למקוה כשר והכשירן אין טובלין בהן הידים, עשה מלאכה במקוה כשר נוטלין מהן בכלי וכשרין לנטילה, כן נראה לפרש דעת רבנו, אבל הדברים תמוהים דבגמ' חולין ק"ו א' פריך בפשיטות השתא גופו טובל בהן ידיו מבעיא משמע דליכא למ"ד להחמיר בנט"י יותר מטבילת כל הגוף, ומן המשנה אין ראי' די"ל דתני ברישא וה"ה לאינך, א"נ רישא נמי לאשמועינן להכשיר בבת בירתא כדאמר חולין ק"ו א', וא"צ לאשמועינן בכלהו, וש"פ סתמו הדברים משמע דבמקוה אין חילוק בין טבילת הגוף לנט"י, וכן סתמו אחרונים לדינא.
שם בין מחמת מקומן, אם באנו לדמות דין מים לנטילה למי חטאת אין לנו מקור לפסול נשתנו מחמת מקומן דבתוס' בר"ש פ"ט דפרה מ"ה תניא נשתנו מחמת עשן או שנפל לתוכן סטיס כו', ושינוי עשן נמי מקרי מחמת דבר אחר שהעשן נכנס לתוכן ומתערב עמהן, אבל שינוי מחמת מקום שהיה חם ביותר או שאר אויר היינו שינוי מחמת עצמו דכל שינוי המים הוא מחמת איזה פעולה שהרי בנהר אין משתנין מאליהן לעולם, וגם אין דרך הרמב"ם להוסיף על לשון המשנה, אלא המוכרח לפרש, ולא נתפרש מה הוא מחמת מקומן, ואם כונת רבנו מחמת עצמן ומפני שאין דרך השינוי מחמת עצמן אלא מחמת המקום ולפיכך כתב מחמת מקומן, והוא כדעת הטור, הוי ניחא הלשון טפי, אלא שהדין תמוה כמש"כ המ"א דכיון דבמשנה תנן נפל לתוכן דיו ובתוס' דפרה מחלקינן בין נפל לתוכן לנשתנו מעצמן מנ"ל לפסול נשתנו מעצמן, ומיהו י"ל דפירש כן הא דאמר חולין ק"ז א' קפדיתו אחזותא דפירושו שיהי' חזותן עליהם ואפי' נשתנו מעצמן וניחא קושית התו' שם דהא מתנ' היא, ועי' לק' ס"ק י"ג.
ח) שם אם נתגלו גלוי האוסר אותן משתי' נפסלו בנט"י, מש"כ הכ"מ אינו מספיק דמנ"ל לפסול לנט"י, וגם מי הכריח לרבנו לשנות ממה שנאמר בגמ' לאסור רחיצה, וכן היה לי' לרבנו להסתפק במה שהביאו בפי"א מה' רוצח הט"ו.
שם ה"ט או עכורין, דברי רבנו תמוהים דבפ"ח מה' מקואות ה"ט כ' דטיט עבה שאין פרה שותה אינו משלים, וכש"כ שאין טובלין בו, וכבר תמה כן הרא"ש על הרי"ף, ומש"כ הל"מ דבנט"י הקילו תמוה דמנ"ל דהקילו דלמא מתנ' בנפסלו מחמת מרירות ומליחה דכשר אף לטבילת כל הגוף ועוד דהא רשב"א פליג ואמר טובל בהן כל גופו אבל לא ידיו כדאמר חולין ק"ו א' אלמא דבכשר לטבילת הגוף קיימינן, אמנם נראה דאין כונת הרי"ף והרמב"ם שאין פרה שותה משום שהן עב ביותר אלא שהן עכורין ומ"מ אינה שותה, ואין כל המימות שוין ואין כל הטיט שוה, ולפעמים העכור מפסידן, ופעמים הטיט רב במים אבל אינו ממוזג עם המים ואינו מפסיד טעם המים ופעמים שהעפר מעט ומעוכר במים ביותר ומפסיד טעם המים, והנה רבנו דקדק ובה' מקואות קרי לי' טיט והכא קרי לי' עכורין, ומים עכורין שאין הפרה שותה הן מים גמורין וכשרין למקוה, אלא פסולין לנט"י, כמים המרים והמלוחין.
שם חמי טברי' כו' דברי רבנו קשים דלמה לא כתב דין בת בירתא בכל המימות שנפסלו משתית בהמה דהא בכלהו פליגי רשב"א ורבנן וכיון דפסק כחזקי' היינו כרשב"א וא"כ בכל המימות הדין כן ומש"כ הכ"מ בזה קשה דאין לנו אלא מה שאמור בגמ' ואי כדברי הכ"מ הו"ל למימר לר' יוחנן ודאי תנאי היא וחזקי' אמר לך כו' כדרך הגמ', אמנם מדברי רבנו נראה דאפי' יש בו מ"ס בבת בירתא אין מטבילין בה דבעינן דוקא במקומן, וזה מבואר כדברי הכ"מ דהא דגזרינן אטו מנא הוא משום דאין פסולן ניכר בהו, ולפ"ז י"ל דכונת הגמ' דרשב"א נמי אחמי טברי' קאי שהן מים שאינן ראוין לשתית בהמה במקומן ואין פסולן ניכר ופליגי אי גזרינן, ובת"ה נמי פירש מתחלה בת בירתא דאית בי' מ"ס.
ט) מ"ב סי' ק"ס סק"ד כ' דאם נמוח גוף הצבע במקוה פסול לטבילה, ולא נזכר זה בראשונים ז"ל אלא אף אם נמוח כשר דהמראה לא מקרי ממש וגוף הנמוח נמי בטל שגם הוא נהפך למראה ואם יש בו מן הגוש הוא כעפר המעורב, ולא נפסל מקוה אלא ביין ומי פירות דכיון דנהפך למראה של היין חמרא מזיגא מקרי, וכן במי פירות, אבל הכא מי צבע מקרי, וכדאמר מכות ג' ב'.
שם סק"ג כ' הא דעכור לא מקרי שינוי מראה דדרך גידולו הוא, ונראה דאף אם נתעכרו המים שנפלו לתוכן שומשמין וכיו"ב דבר דק ונשתנו מראיהם לא מקרי שינוי מראה דהמים לא נשתנו מראיהם אלא הרואה רואה את המים ואת המעורב בהן ולא מקרי שינוי מראה אלא בדבר המזדווג עם המים יפה, וזהו בכלל דברי הפמ"ג שאפשר לצול את המים.
נראה דעשית מלאכה במים פוסלת אפי' אינו בעלים, דהא אפי' שתה מהן בהמה אי חשיבא מלאכה פסול כמש"כ התה"ד סי' ר"ס, והביאו ב"י סי' ק"ס, ונראה דאם הטמין בהם צונן שלא יתחממו נמי מקרי מלאכה, וכן במלא כלי מים שיבליע, וכן במנסה אם אין הכלי מנוקב, אבל נתן לתוכה דגים חיים שיחיו אין זה בכלל מלאכה, ומה שחלקו אחרונים ז"ל מתקן ממשמר אין לו מקור.
י) פ"א מ"ג עשה בהם מלאכה או ששרה בהן פתו, כל הני השנוין לקמן נמי משום מלאכה הן וכן שרה פתו משום מלאכה, וקשה ללישנא דאו ששרה בהן, ולפיכך פי' הרא"ש דה"ק עשה בהם מלאכה כגון שצינן בהן (יין) אולי צ"ל [חמין] ור"ל שכל המים עשו את מלאכה זו, או שלא עשה המלאכה בהן ממש אלא ששרה בהן פתו הקשה לרככו, דדי במעט המים הנבלעין בפת, מ"מ מקרי מלאכה בכלו, שלא חלקו חכמים בדבר, ואפשר דאם שרה פתו הרך כדי שיכנסו בו המים וימוץ את המים הוי נמי בכלל שרה פתו.
שם שמעון התימני אומר אפי' נתכוין כו' כ' בתויו"ט בשם מהר"מ דאם נפל ממילא ולא נתכוין כלל מודה ת"ק דכשר וכ"כ המ"א סי' ק"ס סק"ד, וצ"ע אי דוקא בלא ניחא לי' או אפי' בניחא לי'.
מ"ה וכשהוא מדיח את ידו בהן, הר"ש והרא"ש פי' שאינו מדיח לנקות את ידו מן העיסה אלא מדיח ידו שתהא מתלחלחת במים ויטוח את הגלוסקא במים שעל ידו, וכן תניא בתוס' וכשהוא נוטל ידיו ונותן ע"ג ככרות, ולפ"ז י"ל דבנוטל ידיו לנקותן אפי' אם לא כיון להדיחן בכלי אלא שנוטל מים בחפניו ומשפשף בהן את ידיו מ"מ ניחא לי' בנקיותן וכשהוא נותן ידיו במים כבר הן מתחילין להנקות וחשיב נעשה בהן מלאכה, אבל מל' הר"מ במשנתנו שכתב שרחץ בהן ידיו ולא הזכיר כלל שנותן על הגלוסקא משמע דמפרש דחופן לרחיצת ידיו מ"מ מה שנשאר כשר, ותוס' דברה בהוה וה"ה אם חופן לרחיצה, כיון שאין מתכוין להדיחן בכלי אלא במים שבחפניו, ובב"י כ' בשם רי"ו דיש מכשירים אפי' נטל הנחתום ידיו בהן.
שם ר"ש מים שלפני הנפח אע"פ שלא נשתנו מראיהם כו' ושלפני הספר אם נשתנו מראיהם פסולים כו' לכאורה אין ראוי להזכיר כאן נשתנו מראיהם דזה פסול אחר, ועיקר אתא לאשמועינן דמים שלפני הנפח לא דיינינן לי' כספק נעשה בהן מלאכה אלא הן בחזקת שנעשה בהן מלאכה, אבל שלפני הספר הוי ספק, ומה לי' להזכיר נשתנו מראיהם, ועוד קשה מ"ש לפני הספר מלפני הנפח כיון שהן לפני הספר להדיח כליו הוא בחזקת שנעשה בהן מלאכה כמו מים שלפני הנפח, ואפשר לפרש דלפני הנפח שמכבה בהן את הברזל פעמים שמשתנה מראיהם ופעמים שאין משתנה ולפיכך אם לא נשתנה מראיהם נמי פסולין דהן בחזקת שנעשה בהן מלאכה, אבל שלפני הספר דרכו בבורית וכשהוא מדיח משתנה מראיהם והלכך כשלא נשתנו מראיהם ניכר שלא נעשה בהם מלאכה, א"נ הספר פעמים ששופך מן המים על ידיו ועל כליו ופעמים שטובל ולפיכך הוי ספק, ואם נשתנו מראיהם דקתני נראה דאפי' לא נשתנו שינוי גמור או שנשתנו מקצת המים כלו פסול, דשינוי המראה תלינן דנשתמש בתוכן.
שם נטל מן הסילון היינו כעין אחיתא דדלאי כו' וסוגיא דהתם כר"י, דברי רבנו סתומים דהתם לכו"ע פסול אי לא מקרב ידא לדוולא שאין כאן נוטל מן הכלי כלל, והכא דקדק ת"ק ואמר שיש בו כדי קבלת רביעית והוי הסילון עצמו כלי ונתן ידיו תחת הקילוח היורד מן הסילון וחשיב לי' ת"ק נטילה ומיירי בסילון שחקקו ולבסוף קבעו, ועי' לק' סי' כ"ג סק"ז.
יא) זבחים כ"ב א' לרביעית אינו משלים, פרש"י לנט"י, ומסקינן למעועי נתן סאה ונטל סאה, ומשמע דמי פירות אין נוטלין מהן לידים, ותימא דהא דעת רש"י ברכות נ' ב' דמי פירות כשרים לנט"י, ואי בנשתנו מראיהם כי נתוסף בהם מים וחזרו למראיהם כשרים כמש"כ המ"א סי' ק"ס סק"א, ולא שייך לדון עליהם להשלים, וכן אם נפסלו משתית הבהמה ונתוסף עליהן מים ושבו לבריאותן נראה דהן כלן כשרים וכן בנעשה בהם מלאכה שהטעם שהן כשופכין ואבדו חשיבותן נמי נראה דבטלין ברוב ושבין לבריאותן, אמנם ממש"כ הר"מ פי"א מה' מקואות דמים פסולים שנפלו למים כשרים אינם משלימין והוא דין המבואר בסוגין משמע דבכל מים פסולין הדין כן, ושפיר יש לפרש בסוגין בנשתנו מראיהן או נפסלו משתית בהמה או נעשה בהן מלאכה.
ומש"כ המ"א סי' ק"ס דדעת הר"מ שאין דין זה אלא בתרומה אבל לנט"י לחולין מים הפסולין בטלין ברוב ומשלימין, לא נראה כלל דלא מצינו שום חילוק בדין נט"י בין חולין לתרומה [ושניים דא"צ בחולין הוא משום דגם לתרומה א"צ אלא לטהר המים וזה צריך גם בחולין וכמש"כ סי' כ"ד] וכש"כ בדין מים פסולין דהושוו ודאי חולין ותרומה מנ"ל לחלק לענין ביטול ברוב, והא דלא הביא הר"מ דין זה בה' ברכות אין זה דיוק, דהרבה סמך מזה על זה כמש"כ ב"י סי' קס"ב, וגם הא דלא הביאו ש"פ דין זה ג"כ אין מכרעת כלל, דאף אם נימא דדעתם דבטל ברוב נמי היה להם לפרש כיון דבגמ' אמרו דאינו משלים היה להם להביא דלחולין משלים אלא מהא ליכא למשמע מינה, ואין לדחות הסוגיא, ונשאר לנו הדין דאין מים פסולין משלימין ואף אם נפלו לרביעית או ליתר מרביעית כל שבכלי שהוא נוטל ליכא רביעית מן הכשרין פסול, ומש"כ מ"א שם דאין ד"ז אלא ברביעית מצומצם אין מובן כונתו ז"ל דאי בשעת נטילה קאמר הדבר תלוי בכמות מים הפסולין ולעולם בעינן מי רביעית כשרין, וע"כ כונתו דאם נפלו הפסולים ליתר מרביעית בטלים ומשלימין, וזה תימא דהא אמרו בגמ' דאם קדח רביעית כשר דמהכשירא דמקוה קאתא, אלמא דאי לאו האי סברא דמהכשירא דמקוה פסול אע"ג דנפל לל"ט סאין, ולפיכך לענין נט"י אין חילוק ולעולם אין מים פסולין משלימין והא דאיתא ברש"י ובר"מ רביעית הוא לרבותא דאע"ג שהיה שיעור שלם ונתבטלו הפסולין מ"מ אם חזר ונטל מהן אין הפסולין משלימן, ומש"כ רש"י דרביעית הוא שיעור זוטר אין חשוב לבטל היינו כיון דשיעור הצריך הוא רביעית אם הוא חסר משיעורו אלא שפסולין משלימין אותו אין ראוי להתכשר כיון דבלא"ה הוא שיעור זוטר והשתא חסר לי' גם שיעור הזוטר, ומתה"ד אין ראי' דאין דרך לצמצם הרביעית ולעולם ישתייר רביעית מים כשרים.
נקטינן לדינא דמים פסולין אין פוסלין הכשרים אם הן מיעוט, אבל אין משלימין הרביעית, וכדעת ב"י בבה"ב שהביא המ"א, ולעולם בעינן רביעית מן הכשרים.
יב) ולפ"ז מבואר דמים שנפסלו וחזרו לבריאותן פסולין דאם איתא דחזרו לכשרותן א"כ לא יתכן לומר דאין משלימין דאם מראיהן נשתנה כלן פסולין ואם מראיהם השתא מראה מים הרי חזרו הפסולין להכשירן, וכן בפסולין שנפסלו משתית הבהמה ונתערבו והשתא חזין לבהמה הרי חזרו ומיהו אפשר דסרוחין לא הוחזרו אלא שנתבטלו.
והמ"א הביא ראי' דחזרו לברייתן כשרים מהא דמבעיא לן סוטה ט"ו ב' בכ"ח שנתאכם והחזירו לכבשונות אי יש דיחוי או לאו ופסק הר"מ פ"ג מה' סוטה דכשר, והלא עיקר פסול נתאכם בכלי ילפינן ממים אלמא דמי כיור שנשתנו וחזרו כשרים, וכל עיקר נט"י סמכו למי כיור כמש"כ ב"י סי' ק"ס בשם הרא"ה, ומיהו יש לעי' למה מבעיא לי' לרבא בכלי תבעי לי' במים ומשמע דמים אין להן תקנה לחזור, ואע"ג דיש להן תקנה ע"י תערובות בעינן תקנה בעיניהו ותערובות מלתא אחריתא היא שתערובתן גרמה להן וצ"ע.
יג) והא דפסק הר"מ לקולא כ' המל"מ שם דסבר כדעת תו' דאינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא הוא וצ"ל דגם מי כיור נפסלין מדרבנן בשינוי, מיהו לא שייך להסמיך כלי על המים כיון דשניהם מדרבנן, וב"י כתב בסי' ק"ס בשם הרא"ה דמי כיור שנשתנו פסולין מה"ת, ואפשר דלדעת הר"מ דנתאכמו היינו מחמת עצמן מחמת יושנן, יש לומר דמה מים שלא נשתנו היינו שאינן משתנין מחמת יושנן ואין זקנה שולטת בהן אף כלי שלא בלתה מחמת זקנה, וע"כ צריך לפרש כן לדעת המ"א דמים שנשתנו מחמת עצמן כשרין לנט"י וה"ה למי כיור, א"כ מאי האי דאמר מה מים שלא נשתנו הלא בכלי שנשתנה מחמת עצמו קיימינן, וכה"ג גם במים כשר, ומיהו אפשר דדעת הר"מ דגם נשתנו מחמת עצמן פסולין והיינו מחמת מקומן דכתב הר"מ וכמש"כ לעיל סק"ז.
והא דפסק הר"מ כר"י כתבו משום דרבא אליבי' קאמר, וקשה מנ"ל דרבא אליבי' דר"י קאמר והלא לא מצינו דפליגי רבנן עלי' אלא בכלי אי דרשינן בכ"ח כלי שאמרתי לך כבר, אבל להקיש כלי למים לא מצינו פלוגתא, ואי לרבנן ודאי לא מקשינן דהא מכשרי כלי ישן מנ"ל דר"י מקיש, ועוד דלמא רבנן נמי לא מכשרי אלא ישן שלא נשתנה, ואין לומר דמלאכה פוסלת במי כיור וא"כ ע"כ רבנן לא מקשי כלי למים, א"כ ל"ל למימר לר"י דיליף מקרא בכלי חרס, תיפוק לי' מהיקשא למים, ואפשר דהרמב"ם מפרש דרבנן לא פליגי כלל אר"י ואע"ג דלמאי דס"ד טעמא דר"י דיליף ממצורע ובעינן נמי חיים פליגי רבנן עלי' מ"מ למאי דמסיק דר"י מקרא דריש ל"פ רבנן עלי' כלל, ואע"ג דבמתני' לא תנן חדשה מה דלא מפרש במתני' מפרש בברייתא.
יד) מיהו יש לדקדק לדעת הר"מ דהא דרבא הוא בנתאכמו מחמת עצמן ולכו"ע בעינן חדשה שלא נעשה בו מלאכה ואתא רבא לאשמעינן דבלא נעשה בו מלאכה לחוד לא סגי אלא בעינן שלא יתאכם, א"כ לא יתכן לישנא לא שנו כו' דלא נשנה בשום דוכתא לא נעשה מלאכה אלא חדשה והו"ל לרבא למימר חדשה שאמרו שלא נתאכם, ונראה דרבא במצורע קאי דהא בסוטה ילפינן ממצורע כלי שאמרתי לך כבר, ובמצורע מקשינן כלי למים ואמר רבא דדרשינן נמי מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה, וכיון דידעינן מצורע ה"ה בסוטה דהא אמר כלי שאמרתי לך כבר וקאי רבא אהא דאמר מה מים חיים שלא נעשה בהן מלאכה [וצ"ל דהיא ברייתא] ואע"ג דנשתנה מחמת עצמן מקרי מים חיים כדתנן פרה פ"ח מי"א, נראה דמחמת עצמן לא מקרי שינוי דזהו שם מים, אבל כלי שנתאכם הוי כנשתנה המעין מחמת סיבה דלא מקרי מים חיים.
ולהאמור דברי המל"מ תמוהים שכ' דלפיכך פסק הר"מ בעיא דרבא לקולא דס"ל כמש"כ תו' דאינו אלא מדרבנן, והרי לא כתבו כן תו' אלא לרבנן אבל לר"י דיליף כלי סוטה מכלי מצורע והתם ילפינן כלי ממים, והתם במים שנשתנה מראה פסול מה"ת כדתנן פ"ח דפרה מי"א, ובר"ש פ"ט מ"ה או שנפל לתוכן סטיס כו' זה הכלל כו'.
והא דמבעיא לי' בהחזירן לכבשן ולא פשיט לי' ממים, אפשר דבמים פשיטא דפסול דלא מקרי תו מים חיים כיון דלאחר נביעתן נפסלו, כי חזרו עכשו הו"ל כמים מכונסין דבטלה כבר נביעתן כשנפסלו ומ"מ לענין כלי שפיר י"ל דבתר השתא אזלינן, ואפשר לאידך גיסא דגם מים שחזרו כשרים דכל שהן מחוברין לא שייך בהן דיחוי, אבל כלי אפשר דבעינן שיהא כלי מתחלתו ועד עכשו.
ולהאמור אין ללמוד מכאן דין מים שנפסלו וחזרו לענין נט"י דאפשר דמים שנפסלו בתלוש גרע אלא די"ל דתלוי בבעיא דרבא בכלי, וטעם הר"מ דפסק בעיא דרבא לקולא לא נתפרש.
טו) סוטה ט"ו ב' והחזירן לכבשן האש ונתלבנו מהו, נראה דאינו ענין לדיחוי במצות דהתם בעלתה בו תמרה בעיו"ט או ליקט הענבים מעיו"ט לא חשיב דיחוי לכו"ע ואפי' אגדו אמרינן סוכה ל"ג ב' הזמנה לאו כלום הוא, ואילו הכא אף אם אין סוטה ומצורע בעולם בשעה שנתאכמו מבעיא לי' ואפילו האוכמין בשעת מ"ת מבעיא לי' כשהחזירן לכבשן אחר מתן תורה, ומבעיא לי' אי נשתנו מקרי כל שנשתנו פעם אחת ואף שתיקנן דהמתוקנין נמי לא מקרי חדשים ובעינן שיהיו חדשים מחמת שלא נתישנו מעולם או אפי' נתישנו ונתחדשו מקרי חדשים, [וע"כ צ"ל לדעת תו' יבמות ק"ד א' דרבא ס"ל אין דיחוי אצל מצות אפי' לקולא, ומאי קמבעיא לי' הכא אלא ודאי הכא שאני] אבל בנקטם ראשו ועלתה בו תמרה ודאי הוא הדר שבתורה אלא שהתורה פסלה זה שהיו בכלל מצוה ונדחו, והלכך זה שעלתה בו תמרה מעיו"ט ודאי כשר כיון שלא בא עדיין לכלל מצוה, ואיכא מאן דמכשיר גם בעלתה בו תמרה ביו"ט דקרינן בו לא בא לכלל מצוה אלא א"כ נקטם ראשו ביו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט אבל הכא מספקינן לפסול אפי' נתאכמו קדם מ"ת והחזירן לכבשן אחר מ"ת, ומספקינן להכשיר אפי' החזירן לכבשן האש בשעה שהמצורע לפנינו ואפי' נתאכמו אחר שהיה המצורע לפנינו, דכיון דאין הכלי מעיקר המצוה אלא מתנאי המצוה לא הוי בכלל דיחוי של מצות, [וע"כ צ"ל כן למש"כ תו' סוכה ל"ב א' דהא דאמר רבא יבמות ק"ג ב' דבסנדל של עכו"ם חליצתה כשרה היינו אחר ביטול ולמה לא חשיב דיחוי בשלמא לולב איירי שבטלו מעיו"ט כמש"כ תו' שם אבל חליצה לעולם זמנה הוא אלא ודאי משום הכשר מצוה שאני] ובזה נתישבה קו' התו' בסוגין, וכן בבגדי כהונה שאינן אלא תנאי המצוה אע"פ שנראין ונדחין חוזרין ונראין וגם לא שייך למפסלינהו משום מטושטשין דלא בעינן רק לכבוד ולתפארת וכל שתיקנן שפיר דמי, ואפשר דין דיחוין במצות אינו אלא במידי דממילא כמו דם והדס, אבל היכי דהמצוה הוא בכלי שנעשה בידי אדם כל שתיקנו הוי עשי' ולא מקרי דיחוין.
טז) סימן ק"ס ס"ב בהגה' כתב דעת רי"ו בשם התו' דמה שהנחתום מדיח ידיו מהבצק לא מקרי מלאכה והן דברי התו' סוטה ט"ו ב' ד"ה מה שפירשו מתנ' דתנן וכשהוא מדיח את ידיו בהן כפשוטו שהוא מדיח לנקותן והטעם דאין המים נפגמין אלא במלאכה שהן משתמשין למשמשי אדם כמו כלים ואוכלין אבל כשהן משמשין לאדם עצמו אשר עליו נאמר והארץ נתן לבני אדם לא נפגמו בכך שדרך האדם לשמש בכל, ומיהו אם נטל ידיו המים הנשפכין נפגמין מחמת מלאכה כדתניא בתוס' בר"ש פ"ב מ"ג ואינו חושש משום ד' דברים כו' אבל כשאינו שופכן אלא מכניס בהן ידיו אינן נפגמין, ומיהו יש לעי' דהא בתוס' תניא וכשהוא נוטל ידיו ונותן ע"ג ככרות משמע דבנותן ע"ג ככרות איירי כפר"ש, ונראה שהתו' מפרשים דבתוס' מלתא אחריתא קתני אבל משנתנו במדיח ידיו, ולמש"כ גם התו' מודים דבצינן בהן את החמין או שכיבה בהן הגחלת פסולין.
וכתב ב"י דגם דעת סה"ת כהתו' והא"ח כ' שכן דעת הרי"ף, ומ"מ אחרונים ז"ל מחמירין דדעת הרמב"ם הר"ש והרא"ש והרשב"א והטור אינו כן.
שם ס"ז ולהר"י מטבילין בו דהר"י מפרש דפסקינהו בבת בירתא היינו דאין בו מ"ס ואינו מחובר, ויש לעי' לפ"ז ל"ל לר"פ זבחים כ"ב א' למימר דמטבילין בו מחטין וצנוריות דהיינו קדם שבטלו רביעית לכלים לימא מטבילין בו את הידים כמו שאמר ר"ל לרביעית דהיינו לנט"י כמו שפי' רש"י ותו' והרמב"ם, ואפשר דלרבותא קאמר דכשר אפי' לדאוריתא, ועי' מה שפירש בו הראב"ד בס' בעה"נ בשער המים.
יז) שם מ"א סק"ב הקשה מאי קשיא להו להפוסקים דמ"פ יפסלו משום שינוי מראה הלא נשתנו מחמת עצמן כשרין ותירץ דכיון דאם נפלו במים נפסלין המים כש"כ הן עצמן וצ"ע אי מים שנשתנו מחמת עצמן כשרין, וגם אם נפלו אח"כ למים אחרים ושינו את האחרים לא פסלום, מנ"ל דמ"פ לדעת המכשירים שנפלו למים פוסלים בשינוי מראה דשפיר י"ל כיון דהכל דין מים להם אינן פוסלין, ולא דמי למקוה דנפסל בשינוי מראה ע"י מ"פ, דמ"פ פסולין למקוה, ואפי' אם נשתנו מחמת עצמן פסולין, י"ל דמ"פ הכשרין לנטילה אין פוסלין את המים בשינוי מראה, ונראה ראי' לזה מהא דכתב בהג"א בשם א"ז דנוטלין משכר ומי דבש ולמה לא נפסלו המים משום נשתנו מראיהם אלא הא"ז סבר דמי פירות כשר וכיון דשינוי המראה הוא מחמת מי פירות המתערב בהם לא מפסל, [ומיושב קו' המ"א והגר"א] ומיהו מ"מ י"ל דמחמת עצמן כשרין וזהו בכלל מש"כ הרא"ש דשאני מ"פ דזהו מראיתן וה"ה מים שנשתנו מחמת עצמן.
אבל מש"כ המרדכי דדוקא יין לבן כשר צ"ע כיון דמ"פ מקרי מים לנטילה מה לי לבן מ"ל אדום ומשמע דס"ל דהקפידו חכמים על המראה ואף נשתנו מחמת עצמן פסול, א"נ ס"ל דמ"פ שנפלו למים הדין נותן דפוסלין, וא"כ ראוי לפסול מ"פ לנטילה, אם לא בלבן שאין הוא ראוי לפסול המים, אבל קשה הא דאמר זבחים כ"ב א' ביבחושין אדומין אפי' בעיניהו נמי ומשמע אפי' לנט"י אבל אין זה הכרח די"ל לנט"י פסול משום מראה, ומיהו דעת רש"י והרשב"א והראב"ד משמע דאפי' יין אדום כשר, אלא דלדעת רש"י יין בלא"ה פסול, אבל שאר מ"פ אפי' אדומין כשרין.
יח) כתב בתה"ד סי' ר"ס בשם א"ז בשם ר"ח דמים שלקק מהן כלב פסולין ובמרדכי פ' א"ד כתב כן בשם תוס' ובב"י סי' ק"ס נתקשה מ"ש כלב מכל בהמה וחיה, ופי' דסברי דהוי מלאכה וכדעת רש"י חולין ט' ב', אמנם רש"י כתב שם טעם אחר וכ"כ תו' שם דמשום מלאכה ליכא, אמנם האחרונים חלקו על הב"י אחרי שהמרדכי כ' דכן תניא בתו', ופי' הב"ח דהוא משום מיאוס ונעשו שופכין, וזה תימא דהא תנן מים שנפסלו משתית הבהמה אבל כל שלא נפסלו משתית הבהמה אף שנפסלו משתית האדם כשרין ונפל לתוכן דיו קומוס וקנקנתום נמי נמאסין לאדם ומ"מ אם לא נשתנה מראיהם כשרים, ועוד דעשה בהן מלאכה הוא דוקא לפי גזירת חכמים שהרי נשרה פתו שלא במתכוין כשר, וכן נפלה הגלוסקא, וכן הדיח הנחתום ידיו, ואילו צנן בהן חמין או שמדד בהן פסולין אף שלא נמאסו כלל, והלכך אם אין השתי' בכלל מלאכה אינו בכלל גזירת חכמים, ועוד שאין כלב ממאס יותר משאר בהמה וחיה, ואפשר לומר דהמים שבפי בהמה וחיה הוי בכלל מלאכה ואפי' אי לא חשיבא מלאכה במי חטאת י"ל דהכא הוי בכלל מלאכה כיון שכבר באו בפה נתבטלו ונתיחדו לתשמיש ונפרשו מכל העולם ולא גרע מנתיחדו למלאכת הדחה, ומיהו בשאר בהמה וחיה מים החוזרין הן מעט ובטלין כמש"כ התה"ד אבל כלב שהוא לוקק מים החוזרין הן הרבה, והנה מים פסולין אע"ג דהן מיעוט אין משלימין הרביעית וכמש"כ לעיל ס"ק י"א, והלכך נקט לי' בכלב דאף אם נוטל יותר מרביעית חוששין דלמא ליכא רביעית מים כשרים אבל בשאר בהמה כי נוטל יותר מרביעית שהרי אין דרך לצמצם, על הרוב איכא רביעית מים כשרים.
ולפ"ז כל שלא נפסלו המים משתית בהמה ליכא לעולם משום מיאוס, והאחרונים ז"ל לא כתבו כן.
ומש"כ בתה"ד שם דבמי חטאת לא מהני ביטול משום חומרא דמי חטאת צ"ע דהא בגמרא זבחים פ' א' אמר טעמא משום דהזאה צריכה שיעור ובצר לי' שיעורא, וה"נ בנט"י אי בצר רביעית פסול כדמוכח סוגיא דזבחים כ"ב א', והכי הו"ל למימר דהתם בצר שיעורא ובנט"י איכא שיעורא, ועי' ל' תו' זבחים ע"ט סע"ב. [עי' מש"כ בס"ד פרה סי' ט' ס"ק ט"ז ויתישבו דברי התה"ד].