חוק ערבויות מטעם המדינה
חוק ערבויות מטעם המדינה מתוך
חוק ערבויות מטעם המדינה, תשי״ח–1958
הרשאה למתן ערבויות [תיקון: תשס״ה]
(א)
שר האוצר מורשה לערוב בשם מדינת ישראל למילווה, לערבות למילווה, לעסק יצוא או להתחייבות כספית אחרת, אם לדעת שר האוצר יש בערבות זו לסייע לפיתוחו או לעידודו של ענף משק בעל חשיבות כלכלית או לסייע לכל תכלית אחרת שיש בה ענין לכלל.
(ב)
בחוק זה –
”עסק יצוא“ – יצוא טובין או שירותים, או שיווק של יצוא כאמור, בתמורה המתקבלת מידי אדם שמחוץ לישראל, וכן השקעות של תושבי ישראל מחוץ לישראל, והכל לרבות מתן אשראי או בטוחה למימון פעולות כאמור;
”ערבות“, לענין עסק יצוא – לרבות התחייבות לשיפוי.
אישור ועדת הכספים [תיקון: תשס״ה]
(א)
ערבות לפי סעיף 1 טעונה אישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן – הועדה) שיכול להינתן דרך כלל, או לערבות מסויימת או לסוג מסויים של ערבויות.
(ב)
תוקפו של אישור שנתנה הוועדה לפי הוראות סעיף קטן (א) יהיה לשנתיים, אלא אם כן קבעה הוועדה כי תוקפו יהיה לתקופה קצרה יותר.
הגבלת סכום הערבויות [תיקון: תשס״ה]
(א)
בסעיף זה, ”סכום הערבויות התקפות“ – הסכום המצטבר של שני אלה:
(1)
יתרת סכומי הערבויות שניתנו לפי הוראות חוק זה, שלא מומשו ושתוקפן טרם פג, כשהיא משוערכת לפי כתבי הערבויות;
(2)
הסכום הכולל של ערבויות שאושרו לפי הוראות סעיף 2 ושטרם ניתנו, ובלבד שהאישור עומד בתוקפו.
(ב)
סכום הערבויות התקפות לא יעלה, בכל עת, על עשרה אחוזים מסכום תקציב המדינה לאותה שנת כספים, למעט תקציב הפיתוח.
(ג)
הממשלה רשאית, בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים, להעלות את השיעור האמור בסעיף קטן (ב) עד לשיעור של 25 אחוזים, לתקופה שלא תעלה על 18 חודשים.
תנאי הערבויות [תיקון: תשס״ה]
(א)
ערבות לפי סעיף 1 תינתן בתנאים ובערובות שקבע שר האוצר דרך כלל, לערבות מסויימת או לסוג מסויים של ערבויות.
(ב)
ערבות לפי הוראות חוק זה, למעט ערבות לעסק יצוא, לא תינתן למלוא סכום החיוב, אלא במקרים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו; לענין סעיף קטן זה, ”חיוב“ – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הערבות, התשכ״ז–1967.
עמלות [תיקון: תשס״ה]
המדינה רשאית לגבות עמלה בעד מתן ערבות לפי הוראות חוק זה, בשיעורים ובתנאים שעליהם יורה שר האוצר, דרך כלל, לערבות מסוימת או לסוג מסוים של ערבויות; שיעור העמלה ותנאיה, שעליהם יורה שר האוצר, ישקפו את הסיכון הכרוך במתן הערבות.
גביה
הוראות פקודת המסים (גביה), למעט סעיף 12 שבה, יחולו על גביית כל סכום המגיע למדינת ישראל בקשר לערבות שניתנה לפי חוק זה, כאילו היה אותו סכום מס, כמשמעותו באותה פקודה.
שעבוד ובטחון
ניתנה ערבות לפי חוק זה, רשאי שר האוצר להורות, כי תירשם הערה על כך –
(1)
בספרי האחוזה – לגבי כל המקרקעים של מי שערבו בעדו (להלן – ערוב) או לגבי מקצתם, הרשומים על שמו בשעת מתן הערבות, ובהסכמת הערוב גם לגבי אלה שיירשמו על שמו לאחר מכן;
הערבות תהיה שעבוד על כל מקרקעי הערוב שנרשמה לגביהם הערה כאמור והוא יהיה קודם לכל שעבוד שנוצר לאחר שנרשמה ההערה;
(2)
בפנקס הרישום המתנהל במשרד רושם האניות – ביחס לכל אניה של הערוב וכל זכות אשר לו באניה כלשהי, בין שאותן אניה או זכות רשומות על שם הערוב בשעת מתן הערבות ובין שיירשמו על שמו לאחר מכן; הערבות תהיה שעבוד על כל אניה ועל כל זכות באניה אשר לערוב שנרשמה לגביהם הערה כאמור, ודין שעבוד כזה כדין משכנתה על אניה;
(3)
אצל רשם החברות – אם הערוב היא חברה – הערה בדבר כל שעבוד לפי פסקאות (1) ו־(2) והערה על כל רכושה של החברה על פי הוראות סעיף 127 לפקודת החברות; הערבות תהיה שעבוד צף על כל רכושה של חברה שנרשמה לגביה הערה כאמור.
פרסום [תיקון: תשס״ה]
(א)
שר האוצר יפרסם ברשומות, תוך אחד עשר חודש לאחר תום כל שנת כספים, דין וחשבון על סכומי הערבויות שניתנו לפי חוק זה באותה שנה, על יתרת סכומי הערבויות שניתנו לפני תחילת אותה שנה שלא מומשו ושתוקפן טרם פג עד תום השנה, וכן על הסכום הכולל של ערבויות שאושרו לפי הוראות סעיף 2, באותה שנה, ושטרם ניתנו.
(ב)
בדין וחשבון לפי סעיף קטן (א) ייכללו פרטים על סכומי הערבויות שניתנו מטעם המדינה לפי כל חוק אחר.
תחילת תוקף
חוק זה יחול על ערבויות שניתנו מיום י״א בניסן תשי״ח (1 באפריל 1958) ואילך.
ביצוע ותקנות
שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.
נתקבל בכנסת ביום י׳ בניסן תשי״ח (31 במרס 1958).
- דוד בן־גוריון
ראש הממשלה - לוי אשכול
שר האוצר - יצחק בן־צבי
נשיא המדינה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.