חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה

חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה מתוך

חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה, התשפ״ה–2024

---

2225619

ס״ח תשפ״ה, 122.

---

1.

מטרה

מטרתו של חוק זה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות פשע חמורות על ידי ארגון פשיעה או מי מטעמו, שיש בהן כדי לסכן חיי אדם.

2.

הגדרות

בחוק זה –

”ארגון פשיעה“ – ארגון פשיעה כהגדרתו בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס״ג–2003;

”הגורם המוסמך“ – המפקח הכללי של משטרת ישראל או קצין בדרגת ניצב המכהן כראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל;

”הערכת מסוכנות מודיעינית“ – כמשמעותה בסעיף 3(ב)(2);

”חפץ“ – כמשמעותו בפקודת מעצר וחיפוש;

”נשיא בית המשפט המחוזי“ – לרבות סגנו, במחוז השיפוט של מקום מגוריו של מי שמתבקש כלפיו צו הגבלה שיפוטי כאמור בסעיף 3;

”עבירת פשע חמורה“ – עבירה שעונשה שבע שנות מאסר ומעלה;

”פקודת מעצר וחיפוש“ – פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969.

3.

צו הגבלה שיפוטי

(א)

נשיא בית המשפט המחוזי רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, לבקשת הגורם המוסמך ולאחר אישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך מטעמו או אצל לו את סמכותו (בחוק זה – היועץ המשפטי לממשלה), להטיל בצו מגבלות על אדם הפועל במסגרת ארגון פשיעה, אם שוכנע כי יש יסוד סביר להניח כי הוצאת הצו והמגבלות הקבועות בו, בהתחשב ברמת הסיכון הנשקפת מאותו אדם, חיוניות למניעת פגיעה חמורה בביטחונו של אדם, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעות הדין הפלילי ובדרך שפגיעתה פחותה (להלן – צו הגבלה שיפוטי).

(ב)

לבקשה להוצאת צו הגבלה שיפוטי יצורפו כל אלה:

(1)

תמצית העובדות והמידע שעליהם מבוססת הבקשה להוצאת הצו;

(2)

הערכת הסיכון, לרבות רמת הסיכון, שערכה משטרת ישראל, בהתבסס על חומר מודיעיני חסוי, ראיות שנאספו בחקירה, אם התקיימה, וכל חומר אחר הנוגע לעניין (להלן – הערכת מסוכנות מודיעינית); הערכת מסוכנות מודיעינית תכלול את כל אלה:

(א)

ראיות מינהליות המבססות אפשרות ממשית כי האדם שכלפיו מתבקש הצו עומד לבצע עבירת פשע חמורה, מקדם את ביצועה או מסייע לביצועה;

(ב)

ראיות מינהליות המבססות יסוד סביר להניח כי הפעילות נעשית במסגרת ארגון פשיעה;

(ג)

ראיות מינהליות המבססות יסוד סביר להניח כי מדובר בארגון פשיעה;

(3)

המלצה מנומקת של משטרת ישראל בעניין התנאים המבוקשים במסגרת צו ההגבלה השיפוטי;

(4)

פרטים על אודות עברו הפלילי של מי שכלפיו מתבקש הצו בהתאם להוראות חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט–2019;

(5)

פרטים על אודות פעילותו של ארגון הפשיעה;

(6)

העתקים של צווי הגבלה שיפוטיים אחרים, אם הוצאו בעבר כלפי אותו אדם, פרוטוקולים של דיוני בית המשפט בבקשות קודמות להוצאת צווי הגבלה שיפוטיים בעניינו, והחומר החסוי שהוגש בדיונים בבקשות קודמות כאמור.

(ג)

לדיון בבקשה להוצאת צו הגבלה שיפוטי יתייצב הגורם המוסמך או קצין משטרה בדרגת ניצב משנה ומעלה מאגף החקירות והמודיעין שהסמיך לכך המפקח הכללי של משטרת ישראל.

(ד)

הורה בית המשפט על הוצאת צו הגבלה שיפוטי, יקבע את תקופת תוקפו של הצו ואת המגבלות והסמכויות לפיו כאמור בסעיפים 4 ו־8, בהתחשב ברמת הסיכון הנשקפת מהאדם שכלפיו מתבקש הצו.

4.

תנאי צו הגבלה שיפוטי

(א)

הורה בית המשפט על הוצאת צו הגבלה שיפוטי, רשאי הוא להטיל על האדם שכלפיו הוצא הצו אחת או יותר מהמגבלות המנויות להלן, כולן או חלקן:

(1)

מגבלה על כניסה לאזור, ליישוב או למקום בארץ, או חובת מגורים או הימצאות באזור, ביישוב או במקום בארץ;

(2)

איסור יציאה ממקום המגורים במשך כל שעות היממה או חלק ממנה;

(3)

איסור או מגבלה לקיים קשר בעל פה, בכתב או בכל דרך אחרת עם אדם או קבוצת אנשים או הרחקה מאדם או מקבוצת אנשים בעלי מכנה משותף;

(4)

חובת התייצבות בתחנת משטרה על פי דרישה;

(5)

מגבלה על נהיגה או שימוש בכלי רכב;

(6)

מגבלה על רכישה, החזקה או נשיאה של חפצים מסוימים, בין במישרין ובין בעקיפין;

(7)

מגבלה לעניין שימוש בשירותי אינטרנט;

(8)

איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון בידי משטרת ישראל;

(9)

חובה לדווח מראש למשטרת ישראל על כוונה לצאת ממקום מסוים או להיכנס למקום מסוים.

(ב)

צו הגבלה שיפוטי יכול שיכיל גם דרישה לערובה או כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית המשפט, להבטחת קיומו של הצו.

5.

סטייה מדיני הראיות

(א)

בהליכים לפי חוק זה רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיות, אם שוכנע שהדבר יועיל לגילוי האמת ולעשיית משפט צדק.

(ב)

מקום שבו החליט בית המשפט לסטות מדיני הראיות לפי סעיף קטן (א), יירשמו הטעמים להחלטה זו.

6.

סדרי דין

(א)

בית המשפט רשאי להוציא צו הגבלה שיפוטי במעמד צד אחד, אם סבר כי יש בכך כדי למנוע פגיעה בשלומו ובביטחונו של אדם או של הציבור, וכי יש צורך מיידי בהוצאת הצו.

(ב)

הוצא צו במעמד צד אחד, יתקיים הדיון בנוכחות הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום הוצאת הצו.

(ג)

נקבע דיון כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של הצו, לבטלו או לשנותו.

(ד)

בדיון כאמור בסעיף קטן (ב), לא ימסור בית המשפט העתק מראיה לאדם שכלפיו הוצא צו ההגבלה השיפוטי, ובכלל זה את הערכת המסוכנות המודיעינית בעניינו, אם שוכנע כי גילוי הראיה עלול לפגוע בשלום הציבור או בביטחונו, או לחשוף שיטות עבודה חסויות, וכי העניין שיש באי־גילויה עדיף מהצורך לגלותה לשם בירור האמת ועשיית הצדק (בסעיף זה – ראיה חסויה); בית המשפט רשאי, בטרם יקבל החלטה לפי סעיף זה, לעיין בראיה ולשמוע הסברים שלא בנוכחות האדם שכלפיו הוצא הצו או בא כוחו.

(ה)

החליט בית המשפט שלא למסור העתק מהראיה כאמור בסעיף קטן (ד), יעביר לאדם שכלפיו הוצא צו ההגבלה השיפוטי תמצית מן המידע האמור בה, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע באינטרס שבשלו נקבע כי הראיה חסויה.

(ו)

החליט בית המשפט שלא להיעתר לבקשה בדבר אי־גילוי ראיה כאמור בסעיף קטן (ד), רשאי נציג המשטרה להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת הראיה; הודיע כאמור, לא יתחשב בית המשפט בראיה זו לשם קבלת החלטתו, והיא לא תוצג לצד השני או לבא כוחו.

(ז)

אין בהוראות לפי סעיף זה כדי לגרוע מכל זכות שלא למסור ראיה לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971.

(ח)

בכל עניין של סדרי דין שאין עליו הוראה אחרת לפי חוק זה או בחיקוק אחר, ינהג בית המשפט, בדונו בבקשה בעניין צו הגבלה שיפוטי, בדרך הנראית לו הטובה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.

7.

תקופת תוקף צו הגבלה שיפוטי

(א)

תוקפו של צו הגבלה שיפוטי לא יעלה על חודשיים, למעט צו במגבלות לפי סעיף 4(א)(2), אשר תוקפו לא יעלה על 45 ימים (בסעיף זה – התקופה המרבית).

(ב)

הורה בית המשפט על הוצאת צו הגבלה שיפוטי לתקופה קצרה מהתקופה המרבית, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו מזמן לזמן לתקופות נוספות שאינן עולות במצטבר על התקופה המרבית, אם סבר שמתקיימים השיקולים הקבועים בסעיף 3(א), לאחר שעיין במסמכים שצורפו לבקשה להוצאת הצו, ולאחר ששקל את התקופה שבה מוטלות מגבלות על האדם שכלפיו הוצא הצו, וקבע כי יש בכך כדי להצדיק את הארכת תוקפו של הצו; החלטה בדבר הארכת תוקפו של צו הגבלה שיפוטי תינתן בתוך התקופה המרבית, לאחר שהוגשה בקשה לכך.

(ג)

בתום התקופה המרבית, רשאי בית המשפט להורות על הוצאת צו הגבלה שיפוטי חדש, לאחר שקיבל בקשה חדשה לכך ופירוט בדבר הפעולות שבוצעו מאז הוצאת צו ההגבלה השיפוטי הקודם, אם סבר שמתקיימים השיקולים הקבועים בסעיף 3(א), והביא בחשבון את התקופה שבה הוטלו על האדם שכלפיו הוצא הצו מגבלות, ומצא כי הוצאת הצו הכרחית בנסיבות העניין, ובלבד שסך התקופות לא יעלה על שישה חודשים, למעט צו במגבלות לפי סעיף 4(א)(2) שסך התקופות בו לא יעלה על שלושה חודשים; בקשה לצו הגבלה שיפוטי חדש תכלול את המסמכים המנויים בסעיף 3(ב), ובכלל זה הערכת מסוכנות מודיעינית חדשה.

8.

סמכויות משטרת ישראל

(א)

בתקופת תוקפו של צו הגבלה שיפוטי, לשם הבטחת קיומו, יהיו נתונות למשטרת ישראל כל הסמכויות הנתונות לה על פי כל דין; בלי לגרוע מכלליות האמור, בית המשפט שהוציא את הצו רשאי לקבוע בו כי למשטרת ישראל יהיו נתונות הסמכויות שלהלן, אם מצא שיש בכך צורך להבטחת קיומו של הצו:

(1)

להיכנס למקום המשמש למגוריו של האדם שכלפיו הוצא הצו ולערוך חיפוש במקום בנוכחותו; על חיפוש לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיפים 24(א)(1), 26 עד 28 ו־45 לפקודת מעצר וחיפוש, בשינויים המחויבים;

(2)

לחפש על גופו של האדם שכלפיו הוצא הצו, אם היה יסוד סביר להניח כי יש על גופו חפצים או ראיות המצביעים על הפרת תנאי הצו או כי באותו חפץ נעברה או עומדים לעבור עבירה; בסעיף קטן זה, ”חיפוש על גוף האדם“ – חיפוש על פני גופו של האדם שכלפיו הוצא הצו, בבגדיו או בכליו, שאינו חיפוש חיצוני או חיפוש פנימי כהגדרתם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ״ו–1996;

(3)

לחדור לחומר מחשב הנמצא בהחזקתו או בשליטתו של האדם שכלפיו הוצא הצו ולהפיק פלט תוך חדירה כאמור או להעתיקו; קבלת מידע מתקשורת בין מחשבים אגב חדירה למחשב והפקת פלט לפי סעיף זה לא תיחשב האזנת סתר לפי חוק האזנת סתר, התשל״ט–1979, ובלבד שמתקיימים כל אלה:

(א)

בצו נקבעו המטרות לביצוע הפעולות כאמור והתנאים לביצוען, באופן שלא תיפגע פרטיותו של אדם מעבר לנדרש;

(ב)

הפעולות יבוצעו בידי אדם המיומן לכך;

(ג)

חדירה כאמור תיעשה בנוכחותו של האדם שכלפיו הוצא הצו;

(4)

לתפוס כל חפץ אם היה יסוד סביר להניח כי באותו חפץ מתבצעת הפרה של הצו; על תפיסת חפץ כאמור יחולו הוראות סעיפים 24(ב), 27, 28 סיפה ו־32 עד 42 לפקודת מעצר וחיפוש, בשינויים המחויבים.

(ב)

משטרת ישראל תעשה שימוש בסמכויות הנתונות לה לפי חוק זה במידה הדרושה כדי למלא אחרי תנאי צו ההגבלה השיפוטי, ותוך הגנה מרבית על זכויותיו של האדם שכלפיו הוצא הצו.

(ג)

משטרת ישראל תתעד בכתב ביצוע כל פעולה לפי סעיף זה.

9.

עיון חוזר בבקשה בעניין צו הגבלה שיפוטי

בית המשפט שנתן החלטה בבקשה בעניין צו הגבלה שיפוטי רשאי לדון מחדש בהחלטתו, לבקשת האדם שכלפיו הוצא הצו או לבקשת הגורם המוסמך, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

10.

ערר

על החלטה בבקשה בעניין צו הגבלה שיפוטי או בבקשה לעיון חוזר כאמור בסעיף 9, ניתן להגיש ערר בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט, לבית המשפט העליון, שידון בערר בדן יחיד.

11.

סמכות מעצר

הפר אדם צו הגבלה שיפוטי שהוצא כלפיו, רשאי שוטר לעצור את המפר, ועל המעצר יחולו הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996.

12.

עונשין

(א)

המפר צו הגבלה שיפוטי, לרבות תנאי מהתנאים הקבועים בו, דינו – מאסר ארבע שנים.

(ב)

הורשע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (א), לא יפחת עונשו מרבע העונש הקבוע באותו סעיף קטן, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; עונש מאסר לפי סעיף קטן זה לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על־תנאי.

13.

הודעה על נקיטת הליך אחר

נעצר אדם שכלפיו הוצא צו הגבלה שיפוטי או שהוטלו עליו מגבלות בצו שלא לפי הוראות חוק זה, יודיעו על כך משטרת ישראל או היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין, לבית המשפט שהוציא את צו ההגבלה השיפוטי כלפי אותו אדם, ובית המשפט ישקול אם לשנות את המגבלות שהוטלו עליו.

14.

ביצוע ותקנות

השר לביטחון לאומי ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, בהסכמת שר המשפטים ובאישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

15.

דיווח לכנסת

השר לביטחון לאומי ידווח לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, אחת לארבעה חודשים, על כל אלה:

(1)

מספר הבקשות שהגישה משטרת ישראל לצווי הגבלה שיפוטיים, מספר הבקשות שלא אושרו והנימוקים לכך;

(2)

מספר צווי ההגבלה השיפוטיים שהוצאו, התנאים שנקבעו בהם והתקופה שנקבעה להם, לרבות תקופות הארכה;

(3)

העבירות שבשלהן הוצאו צווי הגבלה שיפוטיים;

(4)

מספר האנשים שהוצאו כלפיהם צווי הגבלה שיפוטיים;

(5)

מספר ההפרות של צווי הגבלה שיפוטיים ותוצאותיהן;

(6)

מספר הליכי החקירה שנפתחו בהקשר להטלת צווי הגבלה שיפוטיים.

16.

תחילה ותוקף

תחילתו של חוק זה 14 ימים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה), והוא יעמוד בתוקפו שנתיים מיום התחילה.

החוק פורסם ביום 16.12.2024.

---

התקבל בכנסת ביום י׳ בכסלו התשפ״ה (11 בדצמבר 2024).

• בנימין נתניהו
  ראש הממשלה
• איתמר בן גביר
  השר לביטחון לאומי
• יצחק הרצוג
  נשיא המדינה
• אמיר אוחנה
  יושב ראש הכנסת

  אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.