חבל נחלתו ל יא
סימן יא
ריחא של חמץ מלפני הפסח
שאלה
משפחה אפתה לפני פסח תבשיל לפסח בתנור שניקו מחמץ והשתמשו בחומר ניקוי פוגם את כל שאריות הפירורים, אבל לא הכשירו לפסח בחימום-מלא זמן רב, את המאפה בישלו בתבנית חד פעמית. האם יכולים לאכלו בפסח?
תשובה
א. נדון בתחילה לגבי אפיה בפסח בתנור זה, ואח"כ לגבי אפיה בערב פסח ואכילה בפסח.
פסק הטור (או"ח סי' תסא): "מצה שנאפית עם חמץ בתנור כתב רבינו תם שמותר דריח כי האי לא מצינו שיאסור כל הפת".
באר הבית יוסף (או"ח סי' תסא, ה):
"מצה שנאפית עם חמץ בתנור כתב רבינו תם שמותר וכו'. וז"ל המרדכי בפרק כל שעה (סי' תקע) מעשה אירע בפסח שגוי השליך עוגת חמץ בתנור מלא מצות והורו להם שאם נגע חמץ במצה אסור ודמי למאי דאמרינן בפרק בתרא דעבודה זרה (סו:) בפת חמה וחבית (סתומה) [פתוחה] דברי הכל אסור הכא נמי אסור בנגיעה אבל אם לא נגע מותר דקיימא לן (שם) ריחא לאו מילתא היא וכן השיב רבינו תם על חמץ ומצה שנאפו יחד בתנור אחד. כמה ריחות מצינו בתלמוד אבל ריח פת איסור בפת היתר לא מצינו וכמה פעמים אנו אופים חלה עם הפת ואין מקפידין בפת ועוד הביא ראבי"ה (סי' תקז) ראיה מלחמי תודה שהיה חמץ נאפית עם המצה (עי' מנחות צד.) עד כאן ונראה מכאן דהיכא דנגעו זה בזה גם לרבינו תם אסור אף על גב דלא משמע כן מדברי רבינו". וכ"כ הרוקח (הלכות פסח סי' רצב), ובספר איסור והיתר הארוך (שער לט).
כאמור, לא היה בשאלה לפנינו חמץ ומצה שנאפו יחד בתנור, אלא רק תבשיל כשר לפסח. ולכן עצם ההשוואה לא קיימת, אולם גם אם היה חמץ הוא לא היה מפטם את התבשיל הכשר לפסח.
ב. הרמ"א (או"ח סי' תמז ס"א) הגיה: "ובדין ריחא מלתא לענין תבשיל שיש בו חמץ עם שאר תבשילין, יש מקילין במקום דהיה מותר בשאר איסורים (מרדכי פרק כל שעה); ויש מחמירין דמשהו מיהו איכא (הגהות סמ"ק ותוס' דע"א). ודוקא במקום ששייך בו ריחא, אלא דבשאר איסורים לאו מלתא היא כמו שיתבאר בי"ד סימן ק"ח בס"ד".
באר המשנה ברורה (סי' תמז ס"ק י): "יש מקילין וכו' – דאף שחמץ בפסח במשהו היינו בנבלע ממשות האיסור ולא ריח בעלמא דלענין זה לא חמירא חמץ משאר איסורים".
ובס"ק יא: "במקום דהיה מותר – ר"ל בדבר שקיי"ל בעלמא ריחא לאו מילתא בדיעבד ה"ה לענין חמץ לא חמירא טפי ולאפוקי במה דמחמרינן בעלמא כגון באם היה ההיתר דבר חריף ששואב האיסור בקרבו וכ"ש הכא לענין פסח".
רק דעה אחת מסכימה עם ר"ת. אולם ניתן לומר שאין הרמ"א חולק על ר"ת וסיעתו, ולא מדובר במאפה חמץ ומצה אלא המדובר בתבשיל חמץ ובתבשיל 'כשר לפסח' שהתבשלו יחד בתנור אחד כשהריחא של החמץ מפטם את ההיתר. וכאן נחלקו הראשונים האם 'ריחא' נחשב כ'משהו' האוסר בחמץ או אינו נחשב כלל אף כמשהו.
ג. אולם כתב הרמ"א (יו"ד סי' קח ס"א):
"...י"א דאיסור האוסר במשהו, כגון חמץ בפסח, ריחא מלתא ואוסר אפילו בדיעבד, אם התנור קטן והוא סתום, והאיסור וההיתר מגולין תוך התנור. (ד"מ בשם הגהת סמ"ק ובשם תוספות עבודת כוכבים דף ס"ו ע"ב). ויש אומרים שאין לחלק. (ד"מ בשם מרדכי). ובמקום הפסד יש לסמוך אדברי המקילין"...
משיג הש"ך (יו"ד סי' קח ס"ק טו): "וי"א שאין לחלק. משמע דלהמרדכי אין חילוק בין איסור האוסר במשהו לשאר איסורים כן משמע בד"מ ובהג"ה בא"ח סי' תמ"ז ס"א וצ"ע דבמרדכי פכ"ש ליתא אלא דלא שייך ריחא בפת חמץ שנאפה עם מצה מטעם דלא מצינו ריח פת בפת וכדאיתא בתשובת מיי' וש"ד סי' ל"ו ורוקח סי' רכ"ב אבל בהך סברא דמשהו מיהא איכא לא אשכחן דפליג אתוס' וסמ"ק ואה"נ דס"ל אלו היה תבשיל שמן בתנור שנאסר מחמץ שוב מפטם ואוסר במשהו ודוק וצ"ע ומיהו בתשובת מהרי"ל סימן רי"ד [קפ"ו] מצאתי דלמ"ד ריחא לאו מילתא היא אין חילוק בין חמץ דאוסר במשהו לשאר איסורים ע"ש".
השגתו היא שלכאורה לא מצא כדברי הד"מ שהמרדכי מיקל שבחמץ ריחא אינו נחשב למשהו, אלא המרדכי חילק לענין ריחא בין פת היתר ופת איסור שאין בהם ריחא, לבין תבשיל ותבשיל שיש בהם דין ריחא. אבל בתשובת מהרי"ל כתב שלמ"ד ריחא לאו מילתא אף בחמץ אין איסור.
וכן בתוספות בעבודה זרה (סו ע"ב ד"ה רבא אמר) כתב: "ואם אפו המצות בשבעת ימי הפסח ונמצאת חטה וחמץ באחת מהן כולן אסורות ובתנור נמי יש לאסור דאע"ג דתנורים שלנו ריחא לאו מילתא היא מ"מ נהי דטעם ליכא מ"מ משהו בעלמא איכא ואפי' במעשה תנור דלאו פטום".
מדברים אלו נראה שיש שהחמירו אף במקרה של ר"ת של שתי אפיות יבשות של היתר ואיסור שאפיית החמץ אוסרת את המצה.
אולם, במקרה שלפנינו כיון שרק נאפה או נתבשל אוכל בתנור שלא הוכשר לפסח, שאלת הריחא אף לאוסרים אינה עולה והתבשיל מותר לאכלו בפסח.
ד. אמנם בספר המנהגות לרבינו אשר מלוניל (הלכות פסח) כתב: "גם נהגו שלא יאפו כל ימי הפסח בתנור שיאפה בו חמץ מפני שריחא מילתא הוא לכתחלה, ועוד שפעמים שישארו פרורי חמץ בתנור וידבקו במצה".
וכן הביא הכל בו (הלכ' חמץ ומצה סימן מ"ח):
"וכתב ה"ר אשר ז"ל שלא יאפו כל ימי הפסח בתנור שיאפו בו חמץ, מפני שריחא מילתא היא לכתחילה, ועוד שפעמים ישארו פירורי חמץ בתנור. וכן דעת הר"ש ז"ל".
עולה מדברי רבינו אשר שסתם תנור חוששים בו לפירורי חמץ שיידבקו במצה. בשאלה דילן נראה שאין לחוש לכך, שכן התנור נוקה היטב ופגמו את הפירורים. ומה שכתב שריחא מילתא הוא לכתחילה קצת קשה שכן אין כאן ריחא מחמץ שנאפה בתנור לשעבר ולכן דבריו צל"ע.
ואולי כוונתו לנאמר במור וקציעה (סימן תסא, דף רכ"א בטור): "דריחא כי האי לא מצינו שיאסור כל הפת. איני יודע מה כח ריח דחמץ ממש בעין, פחות מכח ריח תנור הבלוע מחמץ. ולא עוד, אלא שאפי' היסק אינו מועיל בו עד שיהו נצוצות נתזין ממנו ומשמע אפי' בדיעבד אוסר. ואיך יהא ריח חמץ גמור קל מזה שהרי אין בבלע ממש ואינו פולט אלא ריח, והבל הפגום קצת ג"כ. לכן לבי נוקפי בזה משום חומרא דחמץ, אף על פי שאין בידי להחמיר לאחרים, אחר שכבר פשטה הוראה להתיר כדר"ת, מ"מ בעל נפש יחמיר לעצמו, וע"ל סי' תמ"ז".
וחושש לפליטת ריחא של התנור אף שהבליעה היתה רק לשעבר. בתנורי מתכת ספק רב האם יש מקום לחשש ריחא ולכן אי"צ לחוש לדעתו.
ה. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תסא ס"ה): "אם אפו חמץ עם מצה, לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ ונוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום, והשאר מותר". וכן פסק הלבוש כשו"ע.
וסייע בביאור הגר"א (או"ח סי' תסא ס"ה): ""והשאר מותר. דריחא לאו מילתא היא לכ"ע בדבר דלא שייך שמנונית כמ"ש בשר שמן שצלאו כו' וכמ"ש בסי' תמ"ז ס"א וראייה מחלות תודה שהיו נאפות חמץ עם מצה בתנור א' דלא מיעט במנחות צ"ד א' שיהא נאפות א' אחת רק שתי הלחם1 מרדכי פ' כ"ש".
אע"פ כן פסק החיי אדם (חלק ב-ג, כלל קכא סעיף יח) כמחמירים:
"חמץ ומצה שאפו בתנור אחד, אם התנור קטן וסתום ואיסור והיתר מגולין, לרוב הפוסקים, אסור. אפילו להסוברין ריחא לאו מילתא בשאר איסורין, אבל בחמץ, אסורים, דלא גרע ממשהו. מכל מקום בהפסד מרובה, יש לסמוך על המקילין גם בזה, בין בצלי ובין בחמין הטמונים לשבת ואפילו בתנור סתום לגמרי, ודלא כמ"א בא"ח סי' תמ"ז (כו"פ בי"ד סי' ק"ח וח"י) אבל אם ההיתר דבר חריף, אפילו בתנור גדול ופתוח, אסור אפילו בהפסד מרובה (ח"י שם). והדף שסותמין בו התנור, לכתחלה יש ליקח חדשה. ובדיעבד, אינו אוסר".
כפי שהסברתי, מצד האמת אין כאן סוגיית ריחא מילתא. שכן ריחא הוא בבישול או האפיה של שני תבשילים של האיסור ושל ההיתר, ואנו דנים האם האיסור פיטם את ההיתר, וע"כ יאסר מצד ריח האיסור או שאין בריח היוצא מן האיסור, מסיבות שונות, לאסור את ההיתר.
במקרה הנוכחי לא נתבשלו שני תבשילים אלא רק תבשיל של פסח בתנור שלא הוכשר לפסח. ולכן אף השיטות האוסרות ריחא יתירו במקרה דילן פרט לרבי אשר מלוניל והמו"ק שחששו לריחא גם אחר שהוצא האיסור מן התנור.
ו. במקרה שלפנינו כל האפיה בתנור היתה עוד לפני פסח וכל איסור 'משהו' הוא רק בפסח עצמו וזו סיבה נוספת להיתר שכן סו"ס אף אם ריחא של תנור. כ"פ בשולחן ערוך (או"ח סי' תמז ס"ב):
"חמץ שנתערב משש שעות (ולמעלה) עד הלילה, אינו אוסר במשהו אלא דינו כשאר איסורין"2.
ז. אם היתה כאן שאלת ריחא היתה עולה שאלת חוזר וניעור בפסח מריחא שלפני הפסח.
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תמז ס"ד):
"אם נתערב החמץ קודם הפסח ונתבטל בס', אינו חוזר ונעור בפסח לאסור במשהו, ויש חולקים". ורמ"א הגיה: "ונוהגין כסברא הראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח. (ת"ה סי' קי"ד) ומיהו בדבר יבש שנתערב או שיש לחוש לתערובת, כגון פת שנפל ליין אף על פי שנטלו משם, אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו בו פירורין ונותנין טעם בפסח. (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א)".
באר בערוך השולחן (או"ח סי' תמז סי"ז):
"וכתב רבינו הרמ"א דנוהגין כסברא הראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח ומיהו בדבר יבש שנתערב או שיש לחוש לתערובת כגון פת שנפל ליין אף על פי שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו לו פירורין ונותנין טעם בפסח עכ"ל מדבריו מוכח דאפילו מאן דס"ל חוזר וניעור אינו אלא בדבר של ממשות כמו תערובת שכר ביין אבל בבליעת טעם חמץ גם דיעה זו מודה שאינו חוזר וניעור ולפ"ז יסבורו דזה שאמרנו דנתבטל קודם הפסח היינו בבליעת טעם וכן לפ"ז מה שכתבנו בחמימות תרנגולת לאחר שנטלו החטה ממנה דלדיעה ראשונה מותר אינו כן דבטעם בעלמא מודה גם דיעה זו דאינו חוזר וניעור [וכ"כ המג"א סק"ז] ויש מי שמתיר בפת שנפל ליין ע"י סינון [מג"א סקי"ג בשם ש"ך] ודווקא כשסיננו קודם הפסח אבל בפסח אין לסנן [שם] וכן כשהמשקה עבה לא מהני סינון [שם] ויש מי שאומר דלא מהני סינון דשמא יש דקין מאד שיוצאין דרך נקבי המסננת [ט"ז סק"ו] ואינו עיקר דלמה נחמיר בחששות רחוקות מה שמעיקר הדין מותר לגמרי אף לפי החששות דכבר נתבאר דהעיקר לדינא כדיעה ראשונה [וגם הח"י סקי"ז דחה דבריו ע"ש] [ומ"ש המג"א בססקי"ג בשם הרשב"א דאם לאחר שהוציא הפת לקח יין מחבית זו ועירבו ביין אחר דנאסר כולו ע"ש זהו וודאי חומרא יתירה לדידן דקיי"ל עיקר כדיעה ראשונה והרשב"א ס"ל דחוזר וניעור כמ"ש שם בשם הש"ך וגם הנודע ביהודה קמא, או"ח סי' כ"ד העיד שבכל פולין ואשכנז מורים הלכה דאין חוזר וניעור וכן הגר"ז בתשו' כתב דהעיקר לדינא דאינו חוזר וניעור אפילו יבש ביבש ע"ש]".
מסקנות
א. מחלוקת הפוסקים האם ריחא באפיה בתנור אסורה אף בפסח או שאין בה אפילו 'משהו'.
ב. לא היה כאן ריחא כיון שהאפיה היתה של התבשיל בלבד בלא גורם אוסר. (מלבד חשש של ריחא הבלוע בתנור).
ג. לא היו פירורים כיון שהתנור נוקה עם חומר פוגם.
ד. האפיה היתה לפני פסח.
ה. אין כאן חוזר וניעור מכיון שריחא הוא אף פחות מלח בלח.