חבל נחלתו ל י
סימן י
סעודה וקידוש קודם תפילת ערבית
שאלה
חייל נמצא במשמרת בין 1600 אחר הצהרים בערב שבת עד שעה 2200 (בזמן שעון קיץ). באמצע המשמרת הוא מקבל כרבע שעה הפסקה לשם סעודה. האם מותר לו לקדש ולסעוד ולדחות את תפילת ערבית לאחר המשמרת?
תשובה
א. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רלה ס"ב):
"אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית, ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא ק"ש בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל".
ורמ"א הגיה: "אבל אין צריך להפסיק לתפלה, הואיל והתחיל לאכול; אבל אם לא התחיל לאכול אף על פי שנוטל ידיו, צריך להפסיק (ר"ן פ"ק דשבת); ואם אין שהות להתפלל, מפסיק אף לתפלה (הראב"ד בהגהות פ"ג מהלכות ברכות)".
באר הלבוש (או"ח סי' רלה ס"ב):
"כשם שאסרו חז"ל לעשות דברים המביאים לידי פשיעה סמוך למנחה בכמו חצי שעה קודם שיתפלל תפלת מנחה כמו שכתבתי למעלה [סימן רלב סעיף ב], כן אסרו גם כן להתחיל כל אותן הדברים הנאמרים למעלה גבי תפלת מנחה מפני שמביאין לידי פשיעה ומניעת התפלה, ואסרו להתחיל בסעודה בכמו חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית, כדי שלא ימשך בסעודתו ויבא לידי שכרות או יתייגע במלאכתו וישן ולא יקרא קריאת שמע, ואף על פי שנטל ידיו, אם אין שהות להתפלל מפסיק, וכל שכן שלא יאמר אישן מעט ואחר כך אקרא קריאת שמע, שמא ישתקע בשינה ולא יקרא. והחמירו עוד בקריאת שמע מבתפלה, דבתפלה אמרו אם התחיל אין צריך להפסיק אם יש לו שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו, ובקריאת שמע אפילו התחיל צריך להפסיק אפילו יש לו עוד שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו, כי מפני שהיא דאורייתא החמירו בה יותר מבתפלה שהיא דרבנן, לפיכך אם התחיל לאכול אחר שהגיע זמן קריאת שמע מפסיק בשביל קריאת שמע וקורא אותה בלא ברכותיה וגומר סעודתו ואחר כך חוזר וקורא אותה בברכותיה ומתפלל, ואף על גב שכבר קרא קריאת שמע ויצא ידי חובתו בקריאת שמע, מכל מקום יכול אחר כך לחזור ולומר אותה בברכותיה, דברכות קריאת שמע אינן ברכה על קריאת שמע ממש כשאר ברכות כגון ברכת התורה וברכות המצות, דאם כן היה לנו לברך לקרות את שמע כמו שאומרים לעסוק בדברי תורה או להתעטף בציצית ולהניח תפילין וכהאי גוונא, אלא אלו הברכות הן שניתקנו בפני עצמן לאומרם בכל יום שהם כמו שאר ברכות שמברכין מטעם ברוך ה' יום יום, בכל יום תן לו מעין ברכותיו [ברכות מ ע"א], אלא שתקנו לאומרם לפני קריאת שמע ולאחריה דשייכי לה קצת, לפיכך הואיל ומחמת הברכות לא היה צריך להפסיק שהם דרבנן כמו התפלה, והרי עדיין חייב לומר אותה כמו התפלה, והואיל ועודנו חייב לומר אותה יכול גם כן לחזור ולקרות קריאת שמע בתוכן כמנהגו בכל פעם אף על פי שכבר קרא אותה לא גרע מקורא בתורה, לפיכך יכול לומר הכל כסדרן ותיקונן ויסמוך גאולה לתפלה כדרכו".
ב. ועי' בערוה"ש שהסביר את החילוק שבין ק"ש שהיא דאורייתא לתפילת עמידה שאין לה קבע.
וכ"כ המשנה ברורה (או"ח סי' רלה ס"ק כא): "מפסיק – מיד כיון דק"ש דאורייתא הוא והוא התחיל באיסור. ואם התחיל בהיתר דהיינו לפני חצי שעה שסמוכה לצה"כ אפילו לק"ש אינו מפסיק כל שיש לו שהות לקרוא אחר גמר סעודתו וכנ"ל בסימן עיי"ן במ"ב ס"ק כ"ג כ"ד".
ג. נראה איפוא, שאם הזמן של הקידוש והסעודה יותר מחצי שעה לפני צאה"כ, יכול לקדש ואח"כ בסוף משמרתו להתפלל ערבית כסדרה.
אולם אם הזמן הניתן לו הוא מחצי שעה לפני צה"כ או אחרי כן. יקרא ק"ש ללא ברכותיה, ורק אח"כ יעשה קידוש וסעודה. ובסוף משמרתו יתפלל תפילת ערבית של שבת.
במקרה האחרון, קידוש על היין הוא מן התורה והקידוש בתפילה, המאוחר, מדרבנן.
ד. מצאתי שכתב בשו"ת מאמר מרדכי (לגר"מ אליהו, כרך ד הלכות שבת סימן כג) ביחס לספירת העומר למי שמתפלל וסועד קודם צאת הכוכבים בליל שבת:
"וכתבו האחרונים (עיין כה"ח שם ס"ק ס"ג וכן פסק הברכ"י שם ומשנ"ב שם ס"ק כ"ג) שלאו דווקא מזמן צאת הכוכבים אלא כבר חצי שעה קודם אסור לאכול, ומ"ש הרמ"א שם שאם התחיל לאכול – פוסק וסופר, היינו התחיל לאכול באיסור אבל אם התחיל לפני שהגיע חצי שעה לפני הזמן, דהיינו שהתחיל בהיתר – אינו חייב להפסיק. והסבירו המפרשים שהרמ"א כ"כ למ"ד שספירת העומר דאורייתא כדעת הרמב"ם, ולדידן שפוסקים שספירת העומר דרבנן – אין צריך להפסיק אפי' אם התחיל באיסור, וכן כתב הגר"א. ואעפ"כ כתבו הפוסקים (עי' משנ"ב שם ס"ק כ"ה וכה"ח ס"ק ס"ח) שיש להחמיר כסברת הרמ"א משום שאין בזה טרחה גדולה אם מפסיק מעט ומברך".
"והנה, אם אדם מקדים להתפלל תפילת ערבית מפלג המנחה ויגיע זמן ספירת העומר – לא יוכל להתחיל לאכול סעודת שבת. מאידך, כמו שראינו לעיל שכתב הבא"ח (וירא ש"ש סעיף י"א) שצריך ללכת אחרי התפילה לביתו 'תיכף ומיד' ולקדש, ואם הוא בתוך חצי שעה לזמן ספירת העומר לכאורה יהיה אסור לו לאכול".
"כדי שאדם יוכל להסתדר עם כל הדרכים, הטוב ביותר הוא שיקפיד לקדש ולהתחיל לאכול לפני הזמן של חצי שעה קודם הזמן של ספירת העומר. ומ"מ כתב מרן הבא"ח בספרו אורח חיים (על הגדה של פסח עמוד רי"א סי' כ') שיכול להתחיל לקדש ולאכול אפילו תוך חצי שעה מזמן ספירת העומר – אך יזהר לאכול פחות מכביצה פת, ובינתיים יאמר דברי תורה ושירי שבת על השולחן, וכשיגיע הזמן – יספור ואח"כ ימשיך בסעודתו. על דרך זו כתב הבא"ח (שם) שהיא עדיפה יותר מאשר אם ימתין לקדש עד הלילה, וכמ"ש לעיל שהקידוש צריך להיות מיד אחר התפילה"...
"לסיכום: בשבתות של ספירת העומר ישנה בעיה נוספת שאסור להתחיל לאכול חצי שעה לפני ספירת העומר, ומאידך צריך לקדש סמוך לתפילה – ולכן צריך למהר לביתו שיתחיל לאכול חצי שעה לפני צאת הכוכבים. או שיקדש ויאכל, אלא יזהר שלא יאכל פת יותר משיעור כביצה עד שיגיע זמן הספירה שאז יספור וימשיך בסעודתו, או שיעמיד לו שומר (שהוא בר חיובא, עי"ש בתשובתו)".
ודברי הגר"מ אליהו מוסבים על תפילה מוקדמת בערב שבת, ולא על חייל שאין עיתותיו בידיו לגמרי.
מסקנה
אפשרות אחת היא להתחיל בסעודה חצי שעה לפני צאת הכוכבים, ואז יתפלל ויקרא ק"ש בירידתו ממשמרתו. אם הזמן שקיבל לסעוד הוא מאוחר יותר, יקרא ק"ש ללא ברכות וידחה את התפילה (ואת ספירת העומר) לאחר משמרתו (ואם יכול לספור אחר צאה"כ ולפני סיום המשמרת – עדיף), וטוב שיעמיד לו שומר שיזכיר לו אחר המשמרת להתפלל תפילת ערבית ולספור ספירת העומר1.